<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד לילך סולומון

ב"כ הנאשם – עו"ד יצחק נאורי – סניגוריה ציבורית

הנאשם – בהעדר

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הנאשם הודה באשמה. אנחנו עותרים למאסר בפועל בתיק זה כי לנאשם יש מאסר על תנאי של שנה, בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ורישיון רכב שפקע.

מגישה את גזר הדין עם המאסר על תנאי.

התביעה טוענת כי ה מאסר על תנאי הוא בר הפעלה. הנאשם נשפט ב- 17.10.07, בין היתר ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים.

לפי סעיף 52 ג' לחוק העונשין תקופת המאסר תחל ביום מתן גזה"ד. במקרה שהנאשם נושא עונש של עבודות שירות, תקופת המאסר תמנה מיום סיום עבודות השירות, לכן המאסר המותנה הוא בר הפעלה.

מגישה הרשעות בפלילי.

(בשלב זה הגיע הנאשם).

ב"כ הנאשם לעונש:

לעניין המאסר המותנה – העבירה בתיק הזה בוצעה ב- 15.11.10.

המאסר המותנה הוטל ב- 17.10.07 למשך 3 שנים.

במסגרת גזר הדין הוטל על הנאשם אכן מאסר בעבודות שירות, אבל הריצוי של עבודות השירות נדחה לפי גזר הדין ל- 7.11.07.

במקרה הזה מניין תקופת המאסר המותנה הוא מיום גזר הדין ולא כפי שטוענת חברתי.

סעיף 52 ג' עליו מסתמכת התביעה, בסיפא שלו הורה "והכל אם בית-המשפט לא החליט אחרת".

מפנה לפרוטוקול בעמוד 41 של גזר הדין, שורה 5, אומר כב' השופט הלוי "גוזר על הנאשם שנה של מאסר על תנאי, במשך 3 שנים מעכשיו". השופט ידע שיש את תקופת הביניים הזאת והוא לא רצה שיהיה שבריר שניה... לכן כתב מעכשיו. גם אם הסעיף היה חל, בית-המשפט הורה אחרת.

השאלה הזו כבר נידונה בפסיקה, מגיש פסקי דין לפיהם מונים את המאסר על תנאי מיום גזר הדין ולא מסיום ריצוי המאסר. יש פסקי דין מאוחרים יותר של בתי המשפט המחוזיים שדנו בעניין בפירוט. מפנה גם לפס"ד של השופט כספי מת"א.

לכן המאסר על תנאי הוא לא בר הפעלה בתיק הזה.

לעניין גופו – מתסקיר שירות המבחן, בסופו של יום עולה מהתסקיר שמדובר באדם שחוזר שוב ושוב על אותן עבירות. העניין הוא שזה נכון עובדתית, אבל אני חושב שאפשר לראות בהחלט את ההליך שהוא אומנם ארוך ומתמשך, אבל הנאשם חוזר למוטב. המגמה היא חזרה אחורה.

הפעם האחרונה שבה הורשע ב- 2007, גם העבר הפלילי שלו לא אחרי 2007.

המקרה כאן - הנאשם אמר לי שמדובר בקטנוע 50 סמ"ק, טוסטוס. בתפיסה שהיתה לו אז זה היה נראה לו שזה לא כזה נורא.

מאז העבירה כאן הוא לא צבר עוד עבירות. יש לו דברים ישנים ולא חדשים.

הנאשם אף פעם לא היה במאסר ממש, למעט בצבא.

הוא בן למשפחה נורמטיבית, לא מעורב בעבירות סמים או משהו כזה. גם העבר הפלילי הוא רחוק.

בשנת 2000 נפגע בתאונת דרכים פגיעת ראש, ובעוד תאונה מלפני שנתיים נפגע ברגליים.

בזמן האחרון הוא מנסה לעבוד עם האחים שלו שיש להם עסק.

החשש שלו ממאסר היום מוחשי. את זה השגנו כבר. הוא באמת חרד ומפחד.

רוצה להתייחס לתיקון 113 לחוק העונשין. לא מדובר במשהו שנועד להחמיר את הענישה, אלא שהעונש יהיה הולם בנסיבות של הנאשם והעבירה.

אפשר להסתפק בעונש שלא כולל מאסר בפועל, עדיין אם בית-המשפט יחליט שצריך מאסר בפועל – נבקש להפנות לממונה על השירות. הוא מסוגל לבצע עבודות שירות ועשה גם בעבר.

הנאשם:

הקטנוע שנהגתי בו הוא של אבא שלי. אני גר עם ההורים, אני רווק. בן 34.

חשבתי שלקחו לי את הרישיון רק של האוטו לא של האופנוע.

אני מצטער ולא אעשה את זה שוב.

<#3#>

גזר דין

הנאשם בן אורי אטיה, מואשם כי ביום 15.11.10 ברח' ויצמן 103 נתניה, נהג בקטנוע ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח ובזמן פסילה.

הנאשם הודה באשמה והורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח ובזמן פסילה.

לנאשם מונה סניגור ממונה מהסניגוריה הציבורית.

מסתבר שרישיון הנהיגה של הנאשם פקע עוד בשנת 2003 ובשנת 2007 נגזר דינו בבימ"ש לתעבורה בנתניה, בתיקים מספר: ת/ 9446/04, ת 4386/05, פל 141/05, פל 165/04, ת 6002/06, ת 6007/06, והוא נדון ל – 5 שנות פסילה, ל- 6 חודשי מאסר שירוצו במסגרת עבודות שירות (וזאת לאחר שהופעל לו מאסר על תנאי בתיק פלילי 7778/02 בימ"ש נתניה מיום 22.6.03), ולמאסר על תנאי.

במסגרת הטיעונים לעונש טענה התובעת המלומדה שהיות וביום 17.10.07 נדון הנאשם למאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים, הרי שלנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה למשך שנה והיא מבקשת להפעיל אותו ולהוסיף מאסר, קנס, מאסר על תנאי ופסילה. התובעת טענה כי המאסר על תנאי הוא בר הפעלה מאחר ויש למנות אותו החל מיום סיום ביצוע המאסר שרוצה במסגרת עבודות שירות.

הסניגור המלומד טען כי המאסר על תנאי בן שנה שהוטל ביום 17.10.07 אינו בר הפעלה, שכן אם מונים את המאסר על תנאי הרי שהוא מסתיים ביום 17.10.10, והעבירה בוצעה במקרה שלפניי ביום 15.11.10.

מצאתי ממש בדברי הסניגור המלומד, שכן בימ"ש לתעבורה בנתניה ציין בפרוטוקול מיום 17.10.07 בעמוד 41 באופן מפורש כי הוא גוזר על הנאשם שנה מאסר על תנאי, והתנאי הוא ש"במשך 3 שנים מעכשיו", לא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה, או נהיגה כשרישיון הנהיגה לא תקף למעלה משנה.

נכון שבסעיף 52 (ג) נקבע חד משמעית כי תקופת התנאי תחל מיום שחרורו ממאסר, אולם באותו סעיף כתוב "והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת". במקרה שלפניי המילה "עכשיו" מצביעה על כך שביהמ"ש הורה אחרת, היינו הורה שמניין המאסר על תנאי יחל מיום גזר הדין.

עליי לציין כי לא התביעה ולא הסניגור הציגו בפניי אישור על כך שהנאשם אכן ריצה את עונש המאסר במסגרת עבודות השירות לשביעות רצון הממונים, ואכן במשך 6 חודשים, כפי שנקבע ע"י כב' השופט בבית משפט לתעבורה בנתניה. אולם מאחר והוצג בפניי פרוטוקול הדיון, כוונת השופט היתה שהמאסר על תנאי יחל מיום גזר הדין.

גם מתסקיר קצין המבחן עולה שהנאשם ריצה עבודות שירות, אבל תסקיר קצין המבחן מצביע על כך שגם בתקופת המבחן הנאשם לא שיתף פעולה, לא היתה לו מוטיבציה לבצע שינוי בחייו וגם כיום לא מעוניין לקיים קשר עם שירות המבחן ועם גורמים טיפוליים.

שירות המבחן נמנע מהמלצה בתיק זה.

אני סבורה כי עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם מצדיק ענישה מחמירה, שכן הנאשם נוהג מבלי שאימת הדין תהווה שיקול בעבורו. הוא הוציא רישיון נהיגה בשנת 96', לחובתו 28 הרשעות קודמות. למרות שרישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2003 צבר לפחות 8 הרשעות, כשהוא נוהג למרות שרישיונו פקע ויש לו כבר עבירה דומה בגין נהיגה בזמן פסילה ובגין נהיגה ללא רישיון נהיגה.

בבימ"ש לתעבורה בנתניה הנאשם צירף 5 אישומים שבהם נהג למרות שרישיונו פקע ובחלק מהאישומים נהג בזמן פסילה, וכבר אז אמר לשופט שהוא לא רוצה להכנס לכלא והוא לא יעשה דברים אסורים. השופט גם כתב שהוא "נותן משקל לטובת הנאשם גם נוכח מצבו הרפואי וגם נוכח האמור בתסקיר". השופט דן אותו במידת הרחמים ולמרות זאת לא הפנים הנאשם את חומרת מעשיו ונהג בקטנוע של אביו.

הנאשם ניסה לטעון בפניי כי לא ידע שאסורה עליו הנהיגה בקטנוע, למרות ששופט התעבורה ציין מפורשות כי הפסילה תחול על כל סוגי כלי רכב בעמוד 40 לפסק הדין בשורה 14 – "מובהר בזה לנאשם כי הפסילה היא על כל סוג של רישיון נהיגה".

לדעתי הגיעה העת, לאור הרשעותיו הקודמות, לאור עברו הפלילי והתעבורתי, לאור האמור בתסקיר קצין מבחן, ולאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לו בביהמ"ש, להטיל על הנאשם ענישה ממשית ומרתיעה.

לפיכך אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן:

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 4 תשלומים החל מהחודש הבא.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, במצטבר לכל פסילה אחרת. הפסילה תחל מהיום, בכפוף להפקדת תצהיר ואישור משרד רישוי. גם אם לא יפקיד הפסילה מהיום ותמנה מיום ההפקדה. הובהר לנאשם כי הפסילה היא על כל סוגי כלי הרכב, כולל אופנוע.

אני דנה את הנאשם ל- 21 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או רישיון נהיגה תקף (למעט ברירת משפט), נהיגה בזמן פסילה.

המאסר על תנאי יחול מיום שחרורו מהכלא.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח למשך שנתיים, להמנע מהעבירה בה הורשע בתיק זה. לא יחתום ייאסר לחודשיים. החתימה היום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

מבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר כדי למצות הליכי ערעור, והעובדה שאנו עומדים לפני החגים.

התובעת:

מבקשת שאם בית-המשפט יעכב את המאסר בפועל אבקש הפקדה במזומן.

<#5#>

החלטה

היום הנאשם הגיע לצורך שמיעת גזר הדין, ויתכן שלא צפה שיישלח למאסר מאחורי סורג ובריח.

מאחר ואנו עומדים גם לפני החגים, ולמרות שערעור אינו עילה לעיכוב ביצוע המאסר, החלטתי לפנים משורת הדין לעכב המאסר, וזאת עד ליום 27.9.12.

ביום זה יתייצב הנאשם בבימ"ש ברח' באזל בפתח תקוה, לצורך ריצוי המאסר, וזאת בשעה 08:30.

לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין, יפקיד הנאשם סך של 5,000 ש"ח במזומן וכן אביו של הנאשם – ויקטור אטיה, יהיה ערב צד ג' להבטחת ריצוי המאסר ויחתום על ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪.

הנאשם ייעצר מיידית.

רק לאחר שיקויימו התנאים שקבעתי לעיל, היינו הפקדת מזומן וחתימת האב, ישוחרר הנאשם עד ליום 27.9.12 בשעה 08:30.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.

מזל