<#2#>

נוכחים:

מטעם התובע: אין הופעה

מטעם הנתבעות: עו"ד בכר

פרוטוקול

ב"כ הנתבעות: פגשתי את עו"ד מאהר אלמאדי הבוקר באולם אחר, והוא ביקש כי אופיע לבד לדיון

זה מאחר והגישו סיכומים בכתב והוא אינו מעוניין לשמוע את הטיעונים שלי ולהיות נוכח בדיון.

מבקש לטעון על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג'.

בתיק זה אין מחלוקת בשאלת הנסיבות ו/או החבות והטיעונים מתייחסים למישור הנזק בלבד. סקירת כל המסמכים בתיק מוכיחה היטב כי התובע החליט "לבנות תיק" ולהתמיד במשך שנים בתלונות ובירורים רפואיים שלא הניבו דבר. התובע אינו צריך לקבל פרס על נחישותו לשוב ולהתלונן גם בפני הרופאים השונים וגם במסגרת המל"ל ויש לבחון את הנזקים אובייקטיבית ומקצועית ובחינה כזו תראה כי יש מרחק רב בין המוצג ע"י התובע לבין הנזקים האמיתיים כפי שמשתקפים אובייקטיבית מהתיק. התובע סבל בתאונה מחבלה בראשו. בניגוד לנטען בסיכומיו, התובע לא איבד הכרה והדבר מצוין במפורש עוד בתעודת חדר המיון הראשונית וגם במסמכים לאחר מכן. לפי המתועד בחדר המיון בבי"ח רמב"ם הוא גם לא סבל מהקאות וזכר את המקרה, ורק היה מעט מעורפל, כך נרשם. גם בפנייה מאוחרת לבית חולים בני ציון נרשמו דברים דומים. תעודות המחלה שניתנו לתובע במשך שבועות ארוכים לא מעלים כל ממצא רפואי שקשור לתאונה. התעודות הרפואיות שחוזרות על עצמן מדי מספר ימים מציינות תחת הכותרת "תוצאות הבדיקה" קולות לב תקינים ללא איוושות, בלי ממצאים פתולוגיים וכו'. כל הבדיקות שנרשמות שם כלל אינן קשורות לראש ובאופן תמוה תחת הכיתוב של הרופא "אני מאשר שהנפגע הנ"ל סובל מ:" כתוב דרך קבע בכל התעודות כאב ראש, טנטון, סחרחורת וחבלת ראש. אין קשר בין הבדיקה לבין הסיבה כביכול שבגינה ניתנו אישורי המחלה. במשך השנים התובע ניסה רבות להביא לקביעת נכות צמיתה במל"ל וזאת מעבר לנכויות הזמניות שהוא נקב בהן בסיכומיו. כל הוועדות, והיו רבות, קבעו לתובע גם בדרג ראשון וגם לאחר ערר, כי לא נותרה לו כל נכות צמיתה ולא זו בלבד אלא שלמקרא תוכן הפרוטוקולים עולה, כי למעשה וועדות המל"ל לא האמינו ולא קיבלו את תלונות התובע שלא עלו בקנה אחד עם הממצאים והבדיקות הרפואיות עצמן. מפנה לדו"ח וועדה רפואית לעררים מתאריך 10.12.06 בסעיף 21 מצוין ביחס לתלונה על אובדן זיכרון שמדובר למעשה בקשיי ריכוז ופיזור הדעת. נרשם בהמשך אותו סעיף כי CT מוח שנעשה לאחר התאונה הראה מרקם מוח תקין ללא סימני חבלה בתוך המוח או מחוצה לו. הוועדה מתייחסת למכתבים שהציג התובע מד"ר קלאוט שרק מציניים את תלונות התובע ללא כל בדיקה פורמלית של תפקודים עילאיים. "בשיחה עם הנפגע התרשמנו שאין בעיות בשטח זה שמפריעות בחיי היומיום לא בשטח המשפחה ולא בעבודה, בבדיקה קלינית אין כל חסר מוטורי או סנסורי". על דברים דומים חוזרות גם הוועדות האחרות.

התובע פנה גם להחמרת מצב ונדחה גם אז כשהמל"ל מיצה את כל הבדיקות ואפילו טרח והפנה את התובע לייעוץ חיצוני.

מעבר לחוסר ההתאמה בין התלונות לקביעות המל"ל, גיליתי בסקירת החומר הרפואי ביחס לתובע כי הוא ניסה להסתיר גם מבית המשפט וגם מהמל"ל את עברו הרפואי המאוד רלוונטי. טענתו המרכזית של התובע היא כאבי ראש בלתי פוסקים מאז התאונה. בתיק הרפואי בקופת החולים מתועד היטב רצף של תלונות ומעקבים, כולל טיפול תרופתי, על רקע כאבי ראש כרוניים עוד משנת 1997 ולא מדובר באפיזודה חולפת אלא בתלונות ממושכות ומהותיות. מגיש אסופת מסמכים לעברו של התובע. גם הנכויות הזמניות ואישורי המחלה שממילא הם בספק רב, הרי לאור התיעוד הרפואי מהעבר קיים סיכוי סביר ביותר שגם אם יש ממש בתלונות אלה, אין להן כל קשר לתאונה אלא מדובר בהמשך לאותם סימפטומים בדיוק מהם סובל התובע שנים רבות. לכל הפחות היה על התובע לחשוף את הדברים מיוזמתו ולטעון להחמרה כזו או אחרת עקב התאונה, אך לא להציג את הדברים כפי שהציג.

לגבי הנזקים עצמם, בשים לב לקביעות המל"ל ולאור 0% נכות צמיתה ולנוכח הספקות הממשיים בנוגע לטיב התלונות ולקשר הסיבתי לתאונה, מציע לפסוק לתובע כאב וסבל בסכום של 5,000 ₪. באשר לטענות להפסדי שכר, התובע התבקש רבות להמציא את נתוני השכר גם לתקופות שלאחר התאונה כדי לבחון האם וכמה הפסיד והאם בכלל נעדר מעבודתו. משלא נענה התובע אף הוגשה בקשה לבית המשפט וניתן צו, למעשה עד היום חרף הצו מלפני יותר משנה, לא צירף התובע שום מסמך בהקשר זה וגם לסיכומיו כעת באופן תמוה הוא מצא מקום לצרף אך ורק את נתוני השכר שקדמו לתאונה. איננו יודעים אם הוא נעדר בפועל, איננו יודעים מה השכר שהופחת עקב היעדרותו והנטל להוכחת הנזק הוא על התובע והוא רחוק מלעמוד בו. הצגת אישורי מחלה כשלעצמם אינה מעידה על היעדרות בפועל וגובה ההפסד.

בסיכומיו התובע אפילו נמנע מלפרט מתי חזר לעבודה וכמה נעדר, והוא רק מציין בעמימות כי אושרה לו תקופת אי כושר של 3 חודים ושבמהלך השנים הוא נעדר לתקופות קצרות. התובע ביקש בראש נזק זה פיצוי של 36,000 ₪ באופן גלובלי. נזר מזוג זה אינו צריך להיפסק גלובלית אלא על פי נתוני שכר מבוררים שעל התובע להציג והוא לא עשה כן.

לצרכי הפשרה, אציע לפסוק לתובע סכום שלא יעלה על 10,000 ₪ שהוא משקף שכר של כחודש עבודה לפי נתוני השכר שקדמו לתאונה, והגם שהדבר לא הוכח כלל.

לגבי הוצאות רפואיות, התובע טען בסיכומיו להוצאות מעבר למכוסה ע"י קופת חולים ומל"ל בלי לצרף כל קבלה או מסמך ואין מחלוקת שבעת המדובר בתאונת עבודה המל"ל נושא בכל ההוצאות וגם כאן אין מקום לפיצוי גלובלי כלשהו.

באשר לעזרת הזולת גם כאן טוען התובע לפחות משורה בתחשיבו לפיצוי סתמי של כמה אלפי שקלים. מדובר בכאבי ראש, לא היו ניתוחים או גבס, לא היה צורך של התובע בעזרה פיסית ולכן מדובר בדרישה סתמית שאין להיעתר לה.

לאור כל האמור נזקי התובע אינם עולים על 15,000 ₪ סה"כ. התובע הוכר כנפגע עבודה במל"ל. ניתנו לו דמי פגיעה בסכום של כ – 15,000 ₪ נומינלית עבור כחודשיים במצטבר, וכן סכום נוסף של 7,385 ₪ בגין הנכויות הזמניות. דהיינו, תגמולי מלל מצטברים של כ- 22,000 ₪ נומינלית ולאור הכישלון בהוכחת נזקים של ממש, ברור כי סכומים אלה בולעים בנקל את הנזק כולו ולכן אבקש לדחות את התביעה וכן לחייב את התובע בהוצאות. מבקש פטור מיתרת אגרה ללא כל קשר לתוצאות ההליך.

<#3#>

החלטה

פסק דין יומצא לצדדים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' אלול תשע"ד, 04/09/2014 במעמד הנוכחים.