1. העותרת פנתה בבקשה לתיקון העתירה, הבקשה הועברה לתגובת משיבים 1-3, משיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה, משיבה 3 לא מסרה תגובה למרות חלוף המועד.
2. לאחר בחינת נמוקי הבקשה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. במהלך הדיון בעתירה ביחד עם עתירות נוספות הסכימו הצדדים להסדר דיוני לפיו הופרד הדיון לשני חלקים, בנושא טבלת ההקצאה והאיזון נקבע כי תומצא טבלה בפורמט אקסל, תנתן לעותרת האפשרות להגיש התנגדות והעתירה נותרה תלויה ועומדת למקרה שבו תרצה העותרת לחלוק על החלטת הועדה שתדון בהתנגדות (ראו ההדגשה בסעיף 1.14.2 לבקשה לתיקון העתירה), כל יתר טענות העותרת נדונו והוכרעו.
3. כיום מעיון בבקשתה של העותרת מתקבל הרושם, כי העותרת מנסה לפתוח את מלוא היריעה מחדש, לרבות נושאים שהוכרעו, כשלנושא לשמו נותרה העתירה תלויה ועומדת היא לא מייחסת משקל משמעותי, (ראו למשל סעיף 2.10 לבקשה שבאופן מובהק אינו קשור בהכרעה בהתנגדות המתוקנת ואינו מתאים גם לדיון במאוחד עם עתירות אחרות). יודגש כי החלטת הועדה המחוזית, בעקבות ההתנגדות, ניתנה לאחר ההסדר הדיוני (לטענת המשיבה 1, ההחלטה הופצה לצדדים ביום 24.10.2012), ככל שמדובר בנושא זה, החלטת המשיבה נסמכת על תשתית מינהלית שונה, כאשר העותרת בבקשתה לתיקון העתירה אינה מסבירה מהם הפגמים שנפלו בהחלטה החדשה המצדיקים קבלת ההתנגדות המתוקנת, כנראה משום שמבחינתה היא מבקשת לדון בכל הנושא מחדש, תחת כותרת של כתב עתירה מתוקנת.

העותרת מנתחת בקשות שהגישו עותרים האחרים, מביעה עמדה באשר להליך הדיוני הראוי וחוזרת על טענות שאינן קשורות באותה החלטה חדשה ולכן הדרך הדיונית של תיקון עתירה שמקורה בנסיבות חדשות (או נסיבות שהוכרעו), אינה הדרך הראויה.

1. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לתיקון העתירה וקובע כי בכך נסתיימו ההליכים בתיק זה. לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות בגין בקשה זו או שלב זה של ההליך.
2. כמובן שפתוחה בפני העותרת על פי כללי המשפט המינהלי, הדרך להגיש עתירה חדשה בגין ההחלטה החדשה במידה והיא סבורה כי נפל בה פגם או בגין כל עילה מינהלית אחרת שטרם נדונה וניתן לדון בה במסגרת כללי המשפט המינהלי.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.