הקדמה:

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן ואשר יחס להם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 29 הכל לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) וסעיף 29 הכל לחוק העונשין.

2. הסדר הטיעון לא כלל הסכמות לעניין העונש. הנאשמים הופנו לשירות המבחן בכדי שיכין תסקירים בעניינם.

3. יש לציין כי כתב האישום המקורי שונה במהותו וחמור בנסיבותיו יותר מכתב האישום המתוקן.

אביא להלן את העובדות הרלוונטיות לכתב האישום המתוקן:

4. ביום 9.11.11, בסמוך לשעה 00:30, הגיעו הנאשמים, בלוויית שלושה אנשים אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחרים"), לתחנת הרכבת בעכו (להלן: "התחנה").

5. הנאשמים יחד עם האחרים התקרבו לקופה, אחד מהאחרים פנה לקופאית לצורך רכישת כרטיס נסיעה ברכבת, התווכח עימה וקלל איתה.

6. למקום האירוע הגיע מנהל המשמרת (ולא מנהל התחנה כפי שתואר בכתב האישום - ראו עדותו בעמ' 23, ש. 23, מיום 26.6.12) וביקש לברר מה פשר הצעקות. נאשם 1 הצטרף לאחר וקלל גם אותו. בתגובה לכך, הורה להם מנהל המשמרת לעזוב את המקום. הנאשמים והאחרים עזבו את המקום.

7. כעבור רבע שעה, חזרו לתחנה הנאשמים יחד עם שניים מהאחרים, התחילו בצוותא לקלל ולאיים על מנהל המשמרת ועל המאבטח.

8. בהמשך תקפו שני הנאשמים יחד עם האחר, בצוותא חדא את המאבטח בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופו וכן תקפו את מנהל המשמרת בכך שהיכו אותו באשכיו, בצלעותיו וברגליו.

9. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים והאחר, מנהל המשמרת סבל מצליעה ברגל ימין, נגרמה לו נפיחות עם חשד לשבר תלישה ורגישות במישוש הצלעות התחתונות וכן נגרמה למאבטח פריקה קדמית של ראש ההורמוס בכתפו.

10 יצוין כבר עתה, כי המאבטח סבל מפריקת כתף בעבר וכי האירוע נשוא כתב האישום הביא לפריקה חוזרת, כך עולה מהתיעוד הרפואי.

תסקירי שירות המבחן:

תסקירים אודות נאשם 1:

11. בתסקיר מיום 11.10.12 עולה כי נאשם 1 כבן 22, הבכור מבין 8 אחים והתחתן לפני זמן קצר. אביו התגרש מאמו מלפני כ- 8 שנים ונישא בשנית.

נאשם 1 תיאר עצמו כאדם אחראי שנטל על עצמו את האחריות כבן בכור לפרנסת המשפחה ועבד במפעל לייצור קרטון עד למעצרו בתיק דנן.

12. נאשם 1 נעדר כל עבר פלילי, אם כי פתוחים נגדו שני תיקי משטרה בגין עבירות אלימות.

13. נאשם 1 הודה בעבירות המיוחסות לו, אך מזער מחומרתן, בכך שהסביר כי היה שתוי והשליך את האחריות על המתלוננים. נאשם זה התקשה לבחון נסיבות התנהגותו והישנותה ותאר את תיפקודו כתקין.

14. לאור התרשמות שירות המבחן כי נאשם זה אינו בשל לעריכת בדיקה מעמיקה על התנהגותו האלימה ונסיבותיה, נמנע ממתן המלצה טיפולית.

15. בתסקיר המשלים מיום 14.1.13 שלל נאשם 1 קיומה של בעיית שתיית אלכוהול ושימוש בסמים וכן בעיית אלימות בהתנהגותו. עם זאת הוא הביע רצון להשתלב בהליך טיפולי.

16. שירות המבחן ציין כי נאשם 1 הועמד בפיקוח מעצר בתיק דנן, השתתף בקבוצה טיפולית והגיע לכל המפגשים. שירות המבחן התרשם כי נאשם 1 מבין את חומרת התנהגותו ולהערכתו לא מדובר בבחור עם דפוסי התנהגות עבריינית מובהקת.

17. לדעת שירות המבחן, ההליך המשפטי שננקט כנגד נאשם 1 בתיק זה הווה עבורו גורם מרתיע .

18. שירות המבחן המליץ על העמדת נאשם 1 במבחן למשך שנה, שבמסגרתה ישולב בקבוצה טיפולית, כי להערכתו, השתתפות הנאשם 1 בקבוצה הטיפולית תפחית באורח משמעותי את הסיכון להישנות התנהגותו הבעייתית.

תסקירים אודות נאשם 2:

19. בתסקיר מיום 9.10.12 סקר שירות המבחן את עברו האישי והמשפחתי של הנאשם 2 שהינו אחיו של נאשם 1 ושותפו בביצוע העבירות נשוא תיק זה. המדובר בבחור רווק כבן 21, הוריו התגרשו לפני מספר שנים והוא סובל ממחלת האפילפסיה מזה כחמש שנים וכיום מטופל תרופתית.

20. שירות המבחן התרשם מבחור צעיר מופנם שאינו מגובש באישיותו, גדל בעזובה משפחתית ורגשית ומתקשה לנהל ולפתח קשרים בין אישיים.

21. להערכת שירות המבחן, נאשם 2 נמצא בסיכון להתדרדרות נוספת לפלילים ועל אף הישנות מעשיו האלימים הוא מתקשה ליטול אחריות על עצמו, על מעשיו ומגלה תחושה קורבנית.

22. בתסקיר המשלים מיום 13.1.13, הביע נאשם 2 נכונות להשתלב בטיפול שיביא לשינוי בדפוסי התנהגותו. להערכת שירות המבחן בעקבות ההליך המשפטי שמתנהל נגד נאשם 2 בתיק זה, הוא החל בתהליך חיובי שמתמקד בלקיחת אחריות על עצמו מבחינה אישית ותעסוקתית והחל מבטא מודעות לבעיות שמאפיינות את התנהלותו האישית.

23. שירות המבחן המליץ על העמדת נאשם 2 בצו מבחן למשך שנה, במסגרתו ישולב בקבוצה טיפולית.

24. יוער כאן, כי בטרם שמיעת הטיעונים לעונש, וכמובן מבלי להביע עמדה ביחס לעונש הראוי שיש להטיל על הנאשמים, הפניתי אותם לממונה על עבודות שירות, שמצא אותם מתאימים לביצוע עבודות שירות והמליץ להציבם במקום עבודה, כמתואר בחוות דעתו לגבי כל אחד מהנאשמים.

עמדת המאשימה

25. המאשימה טענה כי מעשיהם של הנאשמים הינם מעשי בריונות חמורים. ציינה כי הנאשמים שהינם אחים תקפו את המאבטח של התחנה ואת מנהל המשמרת בבעיטות ואגרופים וגרמו להם חבלות חמורות. לטענתה, צריך להעניש בחומרה נאשמים התוקפים אנשים חפים מפשע ללא כל סיבה. הפנתה לפסיקה וציינה כי בתי המשפט פסקו במקרים רבים כי על מעשי אלימות צריך להגיב בחומרה ולהטיל מאסר משמעותי. העונש שהפנתה אליו המאשימה נע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל.

26. לטענת המאשימה מהתסקיר לא ברור אם שירות המבחן ממליץ רק על צו מבחן או גם על הטלת עונשים נוספים. לטענתה צו מבחן לבדו אינו הולם את חומרת העבירות.

27. אשר על כן, ביקשה המאשימה שלא להסתפק במאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות, אלא להטיל על הנאשמים מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לשני המתלוננים.

טענות ב"כ נאשם 1:

28. ב"כ נאשם 1 הפנה לנסיבותיו האישיות של נאשם 1 כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר. ציין כי מדובר בבחור צעיר בן 22, ללא כל עבר פלילי, גדל ללא דמות אבהית עקב גירושי ההורים, נשר מבי"ס ועזב את הלימודים על מנת לעזור לאמו בפרנסת המשפחה. עוד ציין כי הנאשם התחתן לפני 4 חודשים והחל לעבוד עם אביו במפעל נשר.

לטענת הסנגור המדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את הנאשם 1. ציין כי נאשם 1 שיתף פעולה עם שירות המבחן והשתתף בקבוצה טיפולית במהלך מעצר הבית.

עוד ציין כי עיכוב נאשם ע"י המשטרה וחקירתו, מעצרו לתקופה של חודשיים, מעצר הבית לתקופה של כשנה והטיפול הקבוצתי, כל אלה לימדו אותו לקח חשוב ומהווים גורם הרתעתי.

29. בנוסף ציין הסנגור כי הנאשם 1 נוטל אחיות מלאה, הודה והביע חרטה כנה. מאז ביצוע העבירה ועד היום לא נפתחו נגדו תיקים חדשים. עוד ציין כי על אף שהמעשים חמורים עדיין הענישה במקומותינו, היא אינדיווידואלית.

30. אשר על כן, ביקש הסנגור לנהוג בנאשם 1 במידת הרחמים, לקבל המלצת שירות המבחן ולאפשר לו להשתתף בהליך טיפולי כדי להפחית באורח משמעותי את הסיכון להישנות התנהגות עבריינית ולשם כך להעמידו בצו מבחן למשך שנה.

31. הסנגור סבור כי לצד צו המבחן יש לשקול הטלת עונש של של"צ, מאסר על תנאי ממושך ופיצוי למתלוננים.

טענות ב"כ נאשם 2:

32. ב"כ נאשם 2 הצטרף לדברי ב"כ נאשם 1 והוסיף כי נאשם 2 חולה במחלת אפילפסיה, מעולם לא ריצה עונש מאסר. בתיק דנן שהה במעצר תקופה של חודשיים (מיום 09/11/11 עד ליום 11/1/12) ולאחר מכן שהה במעצר בית מלא עד ליום 13/9/12.

33. ב"כ נאשם 2 הפנה לפסיקה וציין כי בתי משפט הטילו במקרים דומים עונשים של צו מבחן בלבד או של"צ ולכל היותר מאסר לריצוי במסגרת עבודות שירות.

34. לטענת הסנגור, התהליך השיקומי של הנאשם 2 מהווה חלק חשוב מהאינטרס הציבורי ויש להעדיפו בנסיבות העניין, על פני השיקולים האחרים שבאינטרס הציבורי והמתבטאים בשיקולי הרתעה וגמול.

35. ב"כ נאשם 2 ביקש לקבל המלצת שירות המבחן. לחילופין ביקש להטיל על נאשם 2 מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

דברי הנאשמים:

36. נאשם 1 הביע צער על המעשים שתוארו בכתב האישום המתוקן. ציין כי עשה טעות ומתנצל בפני הנפגעים. עוד ציין כי הוא התרחק מחבריו הבעייתיים, התחתן ורוצה להקים משפחה.

37. נאשם 2 הביע התנצלות על המעשה. ציין כי מדובר בטעות שלא תחזור. עוד ציין כי הוא התרחק מכל החברים שסבכו אותו וגררו אותו לפרשה זו, הוא רוצה לחזור לעבודה ולנהל חיים נורמטיביים.

דיון והכרעה

38. מעשיהם של הנאשמים חמורים ואין להקל ראש בהם. הנאשמים תקפו בצוותא חדא עם אחרים את מנהל המשמרת ואת המאבטח, גרמו למנהל המשמרת חבלה של ממש ברגלו ולמאבטח חבלה חמורה בכתפו.

39. על פי הפסיקה על ביהמ"ש לשדר מסר מרתיע, ברור וחד, אשר יבהיר לכולי עלמא, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים חמורים על מי שבוחר בדרך האלימות.

ראוי להפנות בעניין זה לע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.8.07):

"רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה".

ראו גם ע"פ 8991/10 יעקב מכבי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 27.10.11); ע"פ 9630/09 זוהר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.7.10) וע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (ניתן ביום 10.11.09) וע"פ  9162/05, 8513/05 מדינת ישראל נ' נאיל סבובה (ניתן ביום 3.8.06).

40. חרף האמור לעיל, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהענישה במקומותינו היא אינדיבידואלית ומתייחסת לנסיבות העבירה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם, תוך קיום הדרישה המוטלת על השופט ליצור את האיזון הראוי בין השיקולים המתנגשים והשונים בסוגיית הענישה וזאת כדי להגיע לתוצאה שבה יוטל על הנאשם שעומד לתת את הדין, עונש הולם ומאוזן – לעניין זה ראו ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 12.12.05); ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175 ורע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 5.5.09).

41. מבלי להתעלם מחומרת העבירות ונסיבותיהן, אין לומר שבפנינו נאשמים שעשו את הפשע כדרך חיים. המדובר בנאשמים צעירים, שבדרך כלל מתנהגים באופן נורמטיבי ומפרנסים את משפחתם בכבוד.

נאשם 1 נעדר כל עבר פלילי ואילו לחובת נאשם 2 הרשעה אחת בלבד משנת 2007 בגין עבירות תקיפה סתם וגניבה, אך לא ריצה בעבר מאסר מאחורי סורג ובריח. מה גם, אין להתעלם, מכך שמאז חלפו יותר מ- 4 שנים מבלי שהנאשם 2 הסתבך בפליליים עד לאירוע נשוא הדיון שבפניי.

42. מעיון בתסקירי שירות המבחן ומדברי הנאשמים עת פנו לביהמ"ש, ניתן להתרשם כי אכן הם הפנימו את חומרת מעשיהם ולמדו את הלקח וכי הסיכוי להישנות המעשים הינו קלוש, לעומת זאת, סיכויי שיקומם טובים מאוד גם עפ"י הערכת שירות המבחן.

43. ראוי להדגיש כי בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הרי תקיפת המתלוננים לא נעשתה בעקבות תכנון מוקדם, אלא, שמדובר יותר בהתלהטות יצרים ובאירוע "מתגלגל" ואקראי.

44. ראוי להפנות בענייננו לע"פ 10676/07 בועז אביטאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.9.08), שם הקל בית המשפט העליון בעונשו של מי שתקף באמצעות מוט ברזל שני מתלוננים וגרם להם לפצעים קשים. חרף זאת בחר בית המשפט העליון להקל בעונשו של הנאשם שם, בשל שיקולי השיקום והעמיד את עונשו על שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות תוך קביעה כי:

"עם זאת, בצד שיקול ההרתעה, צריכים לעמוד לנגד עיניו של השופט שיקולים נוספים, עת הוא נפנה למלאכה הקשה של גזירת הדין. פעולה זו דורשת איזון עדין בין שיקולים כבדים ומנוגדים (ע"פ 4909/07 מדינת ישראל נ' עיאדה (טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.07); עניין חלייחל (שם); ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421). גורם משמעותי העומד במקרים המתאימים אל מול שיקול ההרתעה, הוא היסוד השיקומי. אנו סבורים כי במקרה זה יש מקום לסטות ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג שעבר המערער, זאת לאור נסיבותיו האישיות המיוחדות ומתוך תקווה כי יצליח להשתלב במסלול שיקומי (למקרים נוספים שבהם נסיבות אישיות של מערער הביאו את בית המשפט להקל בעונשו, ראו: ע"פ 944/08 אבו האני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 7.5.08); ע"פ 2122/03 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 21.7.03); ע"פ 4390/03 ספנוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.8.03)). נבהיר ונפרט: המערער הינו בחור צעיר, כבן 25, אשר ניהל את חייו בדרך נורמטיבית עד לאירוע שבגינו הורשע וכן מאז ועד היום. הוא הביע חרטה כנה על מעשהו הנמהר והחד-פעמי ותיאר תחושות של צער ובושה בשל אותם מעשים ובשל קיומם של הליכים פליליים נגדו. מאז אותו אירוע עשה המערער צעדים משמעותיים לכיוון חזרה לחיים נורמטיביים. הוא השתלב במסגרת לימודית ובמסגרת של עבודה. הוא לקח אחריות על המעשים שעשה, והביע את רצונו לבקש את סליחתם של המתלוננים ולהשתתף במסגרת של פרויקט "צדק מאחה"."

ראו גם ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נגד דניס ברזינסקי (ניתן ביום 22.3.10), שם הורשע הנאשם בבימ"ש המחוזי בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות והוטל עליו, בין היתר, מאסר בפועל שירוצה על דרך עבודות שירות וצו מבחן. בית משפט העליון החליט לדחות את ערעור המדינה על קולת העונש, תוך קביעה כי על אף חומרת מעשי הנאשם שהורשע בעבירות אלימות חמורות, אין מקום להתערב בעונש שהושת עליו, לאור נסיבות המקרה וההליך השיקומי בו השתלב.

45. סיכומו של דבר, מהפסיקה עולה כי במקרים ראויים ניתן ואף נכון לסטות מן המדיניות של השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על נאשמים שעברו עבירות אלימות דומות לאלה שעברו הנאשמים. מה גם, תיקון 113 לחוק העונשין נותן דגש לשיקול השיקום, כשיקול שמאפשר חריגה לקולא, מחוץ למתחם הענישה ההולמת שעל בית המשפט לקבוע (סעיף 40ג(ב)).

46. אשר על כן, ומבלי להמעיט מחומרת עבירות האלימות, בהן הורשעו הנאשמים, הרי שהשיקולים לקולא, כמו גם לאינטרס הציבורי שבשיקום הנאשמים, יש לתת את הבכורה על פני שיקולי הגמול וההרתעה שבאינטרס הציבורי, תוך נטילת רכיבי ענישה שונים ומאזנים.

47. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, תסקירי שירות המבחן, שקלתי את מכלול נסיבות העבירה, הנסיבות של כל אחד מהנאשמים, לקולא ולחומרא ונתתי את דעתי על שיקולי הענישה, אני מחליט שלא למצות את הדין עם שני הנאשמים, לתת להם הזדמנות להמשיך את התהליך השיקומי כפי שמציע שירות המבחן, על כן החלטתי להטיל על כל אחד מהם את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו על דרך עבודות שירות, בהתאם להמלצת הממונה על עבודות שירות. כך שנאשם 1 ירצה את העונש בשב"ס ביה"ס "ניר" ברמלה ואילו נאשם 2 ירצה את עונשו בנציבות שב"ס ברמלה.

מאחר והמועד שנקבע ע"י הממונה לתחילת ריצוי עבודות השירות כבר חלף, אני מפנה את הנאשמים שוב לממונה על מנת שיקבע מועד חדש עליו יודיע לנאשמים ובו הם יתייצבו לריצוי עונשם.

1. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כשהתנאי הוא שכל אחד מהנאשמים לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.
2. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כשהתנאי הוא שכל אחד מהנאשמים לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון ויורשע בגינה.

1. הגם שהמאשימה לא עתרה לחיוב הנאשמים בתשלום קנס (ראו הטיעון לעונש בעמ' 46 - סעיף 27 לעיל), אני מחליט לחייב כל אחד מהם, במסגרת האיזון הראוי ברכיבי ענישה שונים, בתשלום קנס כספי על סך 2,000 ₪, או חודשיים מאסר תמורתו.

1. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים, כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.4.13 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

ו. ניתן בזה צו מבחן כלפי כל אחד מהנאשמים ולמשך 12 חודשים, במהלכם יהיו הנאשמים בפיקוחו של שרות המבחן, שישלב אותם בתהליך טיפולי – שיקומי וכפי שימצא לנכון וראוי.

ז. אני מחייב כל אחד מהנאשמים לשלם פיצוי למאבטח סכום של 3,500 ₪ ולמנהל המשמרת סך של 2500 ש"ח, אשר ישולמו ב- 7 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שהראשון שבהם יהיה בתום 60 יום ממועד סיום ריצוי העונש. התשלומים יופקדו בעבור שני המתלוננים בקופת בית המשפט.

היה ולא ישולם אחד מתשלומי הפיצוי במועדם, תעמוד כל יתרת סכום הפיצוי לפירעון מידי.

הממונה יודיע על המועד החדש להתייצבות הנאשמים לריצוי עונשם וכן על התייצבותם בפועל.

המזכירות תמציא העתק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השרות.

512937

זכות ערעור לבית משפט העליון תוך 45 יום, הודעה לנאשמים.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד אדם סרי, הנאשמים שהתייצבו בעצמם ובא כוח נאשם 1, עו"ד פנחס ליאור וב"כ נאשם 2, עו"ד משה נעמן.