בפניי תביעה כספית.

ביום 26.10.08 נערך בין התובע לבין הנתבעת חוזה להשכרת נכס שבבעלותו חניון בקניון הרקפות. בהתאם לחוזה, נדרש השוכר לשלם דמי ניהול לקניון בהתאם לדרישה שתומצא ע"י הקניון.

המסמך שהציג התובע מתאריך 28.10.08, שהינו מסמך של הנתבעת כנגד הקניון שנגדו הגישה הודעת צד ג', מצביעה על כך בסעיף 3, כי "החברה מתחייבת לתשלום דמי ניהול לתקופה הנ"ל בלבד".

התקופה הינה תקופת השכירות עם התובע ל- 12 חודשים.

הנתבעת חולקת על דמי הניהול שנקבעו מול הצד השלישי וטוענת, כי צד ג' לא נתן פרטים טובים המתייחסים לסכומים שלפיהם קבע את דמי הניהול.

צד ג' מצידו הסביר, כי ראשית הסכום של 18,000 ₪ הנתבע ע"י התובע כולל בתוכו הוצאות שאינן קשורות כלל לדמי הניהול אלא ביחסים שבין התובע לנתבעת (1,348 ₪ בגין הוצאות חשמל שעל פי החוזה נדרש השוכר לשלם בשל שימושו הפרטים ו- 2,500 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש). סך החוב הינו 14,317 ש"ח בלבד בגין גודל חנות של 29.2 מ"ר.

כל יתר המחזיקים משלמים את דמי הניהול לפי אותם פרמטרים והדבר מצביע על כך כי אין בדמי הניהול כל פגם.

הצעתי לנתבעת לנהל בנפרד ובתביעה אזרחית את תביעתה כנגד הצד השלישי ואולם היא סרבה לכך.

בפועל, לא העמידה הנתבעת כל ראייה שיש בה כדי לסתור את החישוב בגין דמי הניהול של הצד השלישי ומנכ"ל הצד השלישי הציג את הפרמטרים העומדים בבסיס החישוב ולא מצאתי בהם כל פגם או אי סבירות.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל ודין ההודעה לצד ג' להידחות.

הנתבעת תשלם לתובע את סך התביעה המורכב מ- 14,317 ₪ דמי ניהול בתוספת חשבון החשמל ע"ס 1,348 ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסך 250 ₪.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

דין ההודעה לצד ג' להידחות ובחיוב נפרד תשלם הנתבעת לצד השלישי הוצאות ע"ס 350 ₪.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.