לפניי בקשה לדחיית שמיעת ההוכחות (פרשת ההגנה).

לא צורפה תגובת המאשימה.

הסנגור סבור כי לא נדרשת תגובת המאשימה.

ואני סבורה, כי קבלת תגובת הצד השני, וצירופה לבקשה הוא תנאי בסיסי להתייחסות.

לגופה של הבקשה:

אקדים ואזכיר, כי פרשת התביעה נשמעה כבר בתאריך 12.9.13.

בסיום פרשת התביעה, כאשר אמור היה הנאשם לעלות לדוכן העדים ולהעיד כעד הגנה, ביקש הסנגור לדחות את שמיעת פרשת ההגנה לתאריך אחר, משום שהתכוון לזמן עד הגנה נוסף, והעדיף שהעדים יישמעו ברצף.

שמיעת פרשת ההגנה נקבעה לתאריך 24.10.13, בתיאום עם הסנגור.

אזכיר עוד, כי לא ניתן היה לקיים את הדיון משום שהוגשה בקשה לעיכוב הליכים ליוהמ"ש, ותיק החקירה נשלח למשרדו.

מועד ההוכחות (פרשת ההגנה) נקבע בתיאום עם הסנגור לתאריך 12.12.13.

במועד זה, 12.12.14, לא התייצב הנאשם לדיון, והוצא נגדו צו הבאה.

פרשת ההגנה נקבעה בתיאום עם הסנגור לתאריך 10.4.14.

דחיית שמיעת ההוכחות המתבקשת אינה מקובלת עליי.

ראשית, היא מנוגדת למדיניות שמכתיב נשיא בית המשפט העליון; ושנית, לא צורפה כל אסמכתה. שלישית, הטענה שמדובר בעדותו של עד הגנה יחיד, שונה מהטענה שנטענה בעבר כי מדובר במספר עדי הגנה. שהרי, ניתן היה לשמוע את עדות הנאשם כבר בדיון ב-12.9.13.

איני רוצה לפגוע, חלילה, ביציאת הסנגור לחו"ל. אם תצורף אסמכתא מתאימה באשר ליציאת הסנגור לחו"ל, אשקול את הבקשה בחיוב.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.