בא-כוח התובעת והנתבעת שכנגד: עו"ד שמואל אלדן

בא-כוח הנתבעת והתובעת שכנגד: עו"ד עמוס תיבי

התובעת והנתבעת בתביעה שכנגד (להלן – התובעת), היא צרכנית של הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן – הנתבעת), שהיא חברה המספקת שירותי אספקת גז.

בתביעה העיקרית נתבע מהנתבעת סך של 16,860 ₪ פיצוי בגין שירות לקוי, ובתביעה שכנגד נתבע מהתובעת סך של 728 ₪, המהווה את חובה הנטען של התובעת לנתבעת.

בהתאם להסדר דיוני מיום 30.10.2012, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, הכוללים בין השאר את תצהירי הצדדים ונספחיהם. סיכום טענות התובעת הוגש ביום 12.12.2012 וסיכום טענות הנתבעת הוגש ביום 24.1.2013. לבקשת התובעת, היא הורשתה להשיב לסיכומי הנתבעת ותשובתה הוגשה ביום 17.2.2013.

עיקרי טענות התובעת

2. עיקרי העובדות וטענות התובעת, כפי שפורטו בכתב התביעה הן כי התובעת היא לקוחה של הנתבעת זה שנים רבות. לטענתה, בשנת 2000 או במועד סמוך, הייתה דליפת גז בצנרת הגז התת-קרקעית העוברת בגינת הבית. הדליפה נבדקה בידי טכנאים של הנתבעת, אשר החליפו אותה בצנרת חלופית עילית. לטענת התובעת, מאז הוחלפה הצנרת, לא תפקדה מערכת הגז כראוי והלהבות היו בעלות עוצמה חלשה. לאחר שטכנאי הנתבעת הוזמנו בשנית וטענו כי לא נמצאה תקלה, החליטה התובעת להחליף את המכשירים בבית המופעלים באמצעות גז למכשירי חשמל, למעט מכשיר גריל המותקן בחצר הבית, שנותר מחובר למערכת הגז. לטענת התובעת, גם עוצמת הגז במכשיר זה הייתה נמוכה. עוד טענה, כי במשך השנים, בעת שנערכו בביתה ביקורות של מערכת הגז מטעם הנתבעת, שבה היא וביקשה שיבדקו את התקלה שבעטייה עוצמת הגז, לטענתה, נמוכה, אך אלו טענו כי אין כל תקלה וכי המערכת תקינה.

3. לטענת התובעת, בעת שבדקה את מונה הגז גילתה כי אין התאמה בין הצריכה על-פי המונה לבין כמות הגז שבגינה היא מחויבת בחשבונות הגז שנדרשה לשלם לנתבעת. הנתבעת שלחה אליה התראות כי תנתק את אספקת הגז אל ביתה, אך לטענתה בעקבות פניותיה אל הנתבעת, תוקן חשבון הגז, שאף הוא לא היה ברור, וגם בו נכללה התראה על כוונה לנתק את מערכת הגז המחוברת אל ביתה. התובעת טענה, כי הנתבעת לא השיבה אל פניותיה, לא הסבירה את פעולותיה, את תוכן החשבונות ששלחה אל התובעת ואף לא התנצלה על אופן תפקודה הפסול, לטענת התובעת.

4. לטענת התובעת, ביום 28.6.2010 הגיע טכנאי של הנתבעת כדי לבדוק את מערכת הגז בדיקה תקופתית, ולטענתה טען הוא, כי צנרת הגז צרה והמפסק אינו תקני ועל כן עליו לנתק את מערכת הגז. התובעת ציינה בפניו, כך לטענתה, כי מדובר במערכת שהותקנה בידי טכנאים של הנתבעת וכי טכנאים שבדקו אותה טענו שהיא תקנית. למרות זאת, ניתק הטכנאי את מערכת הגז.

התובעת באמצעות בא-כוחה שלחה מכתבי תלונה רבים אל הנתבעת (בתאריכים 30.5.2010, 16.6.2010, 20.7.2011, 26.8.2011, 6.3.2011), אך לטענתה, הנתבעת לא השיבה להם.

5. לאור האמור, תבעה התובעת פיצוי כספי בסך של 16,860 ₪ המורכב מאלו: פיצוי עבור שירות לקוי בשווי של דמי השימוש החודשיים (38.5 ₪) למשך תקופה של שבע שנים ובסך הכול בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בסך של 3,860 ₪; פיצוי עבור הטרדתה הנטענת ועבור עוגמת הנפש בשל הצורך להידרש ל"פרשה" במשך השנים, בסך של 5,000 ₪; החזר הוצאות עבור המכתבים שנשלחו באמצעות בא-כוחה לרבות עבור הצורך בהגשת התביעה, בסך של 5,000 ₪; פיצוי עבור הפרת ההסכם שבין התובעת לבין הנתבעת לספק שירותי אספקת גז באופן תקין בסך של 3,000 ₪.

כן עתרה התובעת לסעד שיורה לנתבעת לנתק את מערכת הגז המחוברת אל ביתה.

6. הראיות שעליהן מבקשת התובעת להסתמך הן תצהיר של התובעת החוזר על הדברים האמורים לעיל ביתר פירוט, ועל מכתבים ששלחה היא ושלח בא-כוחה (בעלה).

עיקרי טענות הנתבעת

7. אספקת הגז שסופקה לתובעת סופקה באמצעות מרכזיה, המספקת גז לתשעה דיירים. משנת 2000 ועד שנת 2005 לא דיווחה התובעת על תקלה כלשהי. ביום 30.1.2005 ערכו טכנאים של הנתבעת בדיקה שגרתית-תקופתית, הנערכת מידי חמש שנים, וממצאיה היו תקינים (ממצאי הבדיקה – נספח א' של תצהירו של מר מעוז, המצהיר מטעם הנתבעת). ביום 8.5.2005 ערכו טכנאים של הנתבעת בדיקה שגרתית-תקופתית למרכזייה שבאמצעותה מסופק הגז לביתה של תובעת ומצאו דליפה בכניסה אל מבנה המגורים. תקלה זו תוקנה בכך שהוחלף הווסת (תיעוד התיקון – שם, נספח ב'). ביום 1.7.2007 פנה אל הנתבעת אחד הדיירים שאספקת הגז לביתו היא באמצעות המרכזייה האמורה ודיווח על חשד לגניבת מיכלי גז מהמרכזייה. למקום הגיע טכנאי של הנתבעת שערך גם בדיקת תקינות שגרתית ומצא שהמרכזייה תקינה (תיעוד הבדיקה וממצאיה – שם, נספח ג').

8. באשר לחשבונות הגז של התובעת טענה הנתבעת, כי חשבונות הגז נקבעים על-פי הערכות חשבון עד קריאת המונה בפועל. בעת קריאת המונה, נערך תיקון של החשבונות בהתאם לקריאת המונה. כך למשל, תוקנה הערכת החשבון על-פי קריאת המונה בשני חשבונות אלו של התובעת: ביום 28.12.2009 תוקנה הערכת חשבון בסך של 54.94 ₪ (שם, נספח ד'), וביום 11.7.2010 תוקנה הערכת חשבון על-פי קריאת המונה בסך של 85.50 ₪ (שם, נספח ה').

התובעת לא שילמה את הסכומים שבהם חויבה, או לא שילמה אותם במלואם, ולכן סך חובה של התובעת ביום 16.1.2012 עמד על סך של 727.97 ₪ (תדפיס חשבון של התובעת – שם, נספח ו'; חשבון סופי של התובעת – שם, נספח ז'). על-פי טענת הנתבעת, חובה של התובעת נובע ברובו מדמי שימוש, בהיות התובעת צרכנית גז של הנתבעת.

9. טענות הנתבעת באשר לטענות התובעת הן, כי אל התובעת נשלחו חשבונות לתשלום אשר לא שולמו, גם לאחר תקופה ארוכה. משהגיע חובה של התובעת לסך של 500 ₪ מבלי שסולק, נשלחו אליה, על-פי הנוהל, התראות לפני ניתוק. בבדיקה השגרתית שבוצעה, כאמור לעיל, נמצא כי ישנה דליפת אוויר הנובעת מחוסר שימוש בנקודת גז מסוימת אשר גרם ללחץ לא תקין במערכת הגז, ואף מסוכן ולכן הגז נותק עקב כך. עוד עלה, שהתובעת חיברה באופן עצמאי בלון גז של "אמגזית".

באשר לטענות התובעת כי פניותיה לכאורה, לא נענו, טענה הנתבעת כי הנתבעת השיבה לפניותיה בכתב ובעל-פה וכי לאורך כל התקופה עמדה התובעת בקשר עם נציגי הנתבעת, וכי כל הפניות מתועדות במערכת הממוחשבת של הנתבעת.

מכל מקום, משלא שילמה התובעת את חובה אשר כאמור, ביום 6.11.2011 הגיע לסך של 500 ₪, נותק מונה הגז המחובר אל דירתה של התובעת. לאחר פירוקו נערך חשבון סופי, אשר עמד על סך של 727.97 ₪.

10. ראיות הנתבעת היו תצהירו של מר אבי מעוז, מנהל הכספים של הנתבעת וכן המסמכים שפורטו לעיל.

דיון והכרעה

11. בסיכום טענותיו של כל אחד מהצדדים, חזר הוא על עיקרי הטענות שטען בכתבי הטענות ובתצהירים מטעמו.

12. התובעת הוסיפה בסיכומיה בין השאר, כי הנתבעת התעלמה מסכום הפיקדון שהתובעת הפקידה אצלה בשנת 1983 בסך של אלפי שקלים, שאותו היה על הנתבעת להשיב לתובעת זה מכבר. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התובעת ולכן איני רואה מקום להידרש אליה, מה גם שלא הובאה כל ראיה לכך שהפיקדון לא הוחזר, שצריך היה להחזירו, שהייתה פנייה להחזרתו שלא נענתה, או כל דבר אחר הכרוך בכך.

טענה נוספת שהעלתה התובעת בסיכום טענותיה, היא כי הנתבעת לכאורה, לא ביססה את טענותיה, באשר הסתמכה על תצהירו של מנהל הכספים ואילו הטכנאים של הנתבעת לא הגישו תצהיר מטעמם. גם טענה זו אין לקבל, שכן ככל שהנתבעת סברה שעדותם של הטכנאים עשויה להוסיף, יכולה הייתה לזמנם. דבר לא מנע ממנה לעשות כן.

כך גם לא ראיתי מקום להידרש לכל טענותיה של התובעת בדבר סתירות לכאורה, בטענות הנתבעת ובאמור בתצהיר מטעמה. שכן קריאה חוזרת של הדברים העלתה, כי לא רק שלא נמצאו סתירות, אלא שהנתבעת חזרה על טענותיה באופן עקבי.

מכל מקום, להלן נידרש בקצרה אל תביעות הצדדים לאור טענותיהם וראיותיהם.

13. כל טענות התובעת באשר לתקלות לכאורה, במערכת אספקת הגז לביתה, לתיקונים שנעשו או שלא נעשו ולסיבותיהם, לא הוכחו בדבר מעבר לטענותיה שלה שהובאו גם במכתביה. טענות אלו לא נתמכו בעדות של טכנאי או בחוות-דעת מומחה, כפי שראוי היה להוכיחן, בהיותן דבר שבמומחיות. לפיכך, ככל שתביעתה נסמכת על אלו, הרי שדינה להידחות.

באשר לטענות התובעת, שעניינן בהפרשים שהיו לכאורה, בין צריכת הגז בפועל לבין הסכומים שצוינו בחשבונות הגז, אף דינה להידחות. הנוהל שעל-פיו חשבונות הגז נוקבים בצריכת גז על-פי הערכה ובחשבון העוקב, או בזה שלאחריו, מעודכן החיוב כך שהצרכן מחויב לשלם על-פי צריכת הגז בפועל, הוא נועל תקין ומשמעותו היא שהצרכן בסופו של דבר מחויב על-פי צריכתו בפועל. לכן כאמור, גם בעניין זה אין יסוד לתביעתה של התובעת.

בנוסף לכך, לא ראיתי מקום להידרש לכל טענות התובעת באשר לסכומים שנדרשה לשלם ולבסיס לחישובם. התובעת הייתה צרכנית של הנתבעת שנים רבות ולא העלתה כל טענה בעניין זה. ככל שביקשה לטעון כי ישנו פגם של ממש בחיוביה – ולא העלאת טענה לשם הטענה – היה עליה לתמוך את טענותיה בראיות ממשיות ובהן חוות-דעת חשבונאית, שלא לומר שהיה עליה לעשות כן לפני שנים רבות.

14. לעומת זאת, התובעת לא הצליחה להראות כי חיובה הוא שגוי, ולפיכך עליה לשלם את מלוא חובה לנתבעת עבור צריכת הגז עד ניתוק מונה הגז שלה, וזאת בהתאם לנטען בכתבי הטענות של הנתבעת ובהתאם לחשבונות שצורפו.

סיכום ותוצאה

15. לאור האמור, התוצאה היא שהתביעה העיקרית שהגישה התובעת (נעמה אלדן) נגד הנתבעת (פז גז), נדחית.

התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת (פז גז) נגד התובעת (נעמה אלדן), מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת את מלוא הסכום הנתבע בסך של 728 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד (21.2.2012) ועד התשלום בפועל.

כן תשלם התובעת לנתבעת עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט סך של 3,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ח' באדר תשע"ג, 18 בפברואר 2013, בהיעדר הצדדים.