בפני כב' השופט משה סובל- שלום ת"א
התובעת עדי חן תעשיות עדינות 1991 בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד דוד חורי
נגד
הנתבע מוסרי יעקב
באמצעות ב"כ עו"ד פדידה יגל
פסק דין |
א. מבוא
ב. הרקע
ג. טענות התובעת בתמצית
ד. טענות הנתבע בתמצית
ה. נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי
ו. דיון
"התיישנות, אי קבלת הסחורה נשוא התביעה, הכחשת החתימה הנטענת על גבי תעודת הקומיסיון, הכחשת שווי גרם זהב למועד הגשת התביעה.
אשר על כן נטל הראיה על התובעת להוכיח את כל הטענות המוכחשות על ידי הנתבע".
וכעת נבחן כל אחת מהטענות כאמור.
התיישנות
תחי
התובעת הציגה במסגרת ראיותיה, מכתבי התראה ששלחה לנתבע באמצעות עו"ד מטעמה, במסגרתם נדרש הוא לפרוע את החוב הנטען.
המכתב הראשון נושא תאריך 15.1.03, במסגרתו דרשה התובעת מהנתבע, כי יפרע חובו כלפיה, וזאת תוך 4 ימים ממועד מכתבה. כן ציינה התובעת במסגרת סע' 2 למכתב זה, כי "למרות מס' רב של פניות מצד מרשתי אליך, טרם פרעת חובך הנ"ל למרשתי".
בחינת מכתב זה, בהתאם לתאריך שליחותו, מעלה, כי התביעה התיישנה כבר ביום 15.1.10, כאשר כתב התביעה הוגש ביום 22.11.11. זאת ועוד, מתוכן המכתב נלמד, ובפרט סע' 2, כי הפנייה אל הנתבע, שיפרע חובו הנטען, התרחשה כבר קודם למועד שליחת המכתב, קרי- התביעה התיישנה עובר למועד שציינתי לעיל.
המכתב השני שצורף, נושא תאריך 25.7.04. אף במסגרת מכתב זה, דרשה התובעת מהנתבע, כי יפרע את חובו וזאת תוך 14 ימים ממועד כתיבת המכתב. במסגרת סע' 3 למכתב זה, נכתב כדלקמן: "כל פניותיה של מרשתנו אליכם (משנת 2001!) לתשלום החוב, עלו בתוהו. כך למשל, שלחה לך מרשתנו מכתב ביום 15.1.03 והוא לא נענה". בחינת מכתב זה, בהתאם לתאריך שליחתו, מעלה, כי התביעה התיישנה ביום 25.7.11, כאשר כתב התביעה הוגש ביום 22.11.11. בנוסף, הרי שבהתאם לכתוב במכתב זה, הרי שדרישות התובעת לתשלום החוב הנטען, הועלו מצידה כבר בשנת 2001, ובהתאם למועד זה, הרי שהתביעה התיישנה כבר בשנת 2008.
כאמור, ממכתבים אלה עולה, כי התביעה התיישנה.
מבלי לפגוע באמור, אציין, כי התובעת לא הציגה אישורי מסירה, מהם נלמד, כי מכתבים אלה אכן נמסרו לנתבע. התובעת צרפה אישור משלוח אחד, ברם, לא נהיר לאיזה מכתב הוא מתייחס ומה המועד בו ניתן אישור זה.
מנהל התובעת נחקר בעניין מכתבים אלה כדלקמן (פרוטוקול מיום 9.1.13 עמ' 14 ש' 24-25, עמ' 15 ש' 1-15):
"ש. בינואר 2003 המצאת מכתב ממשרד עו"ד יש לך אישור קבלה על המכתב.
ת. אני מאמין שעו"ד יערי שלח את המכתב בדואר רשום. אבל אני לא יודע. אני לא יודע אם סירבו לקבל את המכתב הראשון. ביררתי עם עו"ד יערי מה קרה עם המכתב במועד הרלוונטי ואני לא זוכר מה הוא אמר לי. פניתי לעו"ד רוזנברג שישלח מכתב ב- 25.7.04.
ש. האם יש לך אישור מסירה למכתב השני.
ת. יש לי רק אישור משלוח.
ש. האם הלכת לדואר והוצאת את התרשומת של הדואר הרשום?
ת. נתתי לעו"ד שיטפל. אני לא יודע מה קרה עם המכתב האם התקבל או חזר לא זוכר אם ביררתי אצל עו"ד רוזנברג. בגלל שלא היו תוצאות עם שני עו"ד פניתי לעו"ד שלישי. כוונתי לעו"ד חורי לא זוכר מתי פניתי אליו. אני מעריך כי מספר חודשים לאחר שפניתי לעו"ד חורי הוא הגיש את התביעה. אני יודע שלפני הגשת התביעה שלח עו"ד חורי מכתב וסירבו לקבל ואיימו על השליח. זה אמר לי עו"ד חורי. המכתב נשלח במסירה על ידי שליח".
מעדות זו נלמד, כי התובעת לא הוכיחה ששלחה לנתבע את המכתבים כאמור.
"ש. מה התנאי שמתייחס לדרישת התשלום.
ת. על פי סעיף ב' על הנתבע להחזיר את הסחורה או תמורתה לתובעת לפי דרישתה של התובעת תוך 24 שעות. מספר שבועות אחרי תאריך התעודה פניתי אליו מה קורה עם התשלום? הוא דחה בעוד קצת זמן ועוד קצת זמן. כשאמרתי מספר שבועות יכול להיות שזה היה מספר חודשים, כמו 10 או 12 שבועות. זה נורמאלי שלקוח לא מופיע כשלושה חודשים ורק לאחר מכם אם לא מופיע אני נוהג לפנות.
ש. לשיטתך כמה זה מספר חודשים.
ת. כשלושה חודשים לאחר לקיחת הסחורה פניתי לנתבע לראשונה והוא דחה אותי.
ש. מאפריל 2002 עד 2003 היה בניכם לשיטתך חילופי טל'.
ת. כן".
אף מעדות זו עולה, כי התביעה התיישנה בחודש אפריל שנת 2009, כשנתיים ושבעה חודשים עובר להגשתה.
מנהל התובעת נשאל בעניין זה בחקירתו כדלקמן (פרוטוקול מיום 9.1.13 עמ' 17 ש' 10-14):
ש. "נשאלת על כך שטלפנת אל הנתבע.
ת. כן. דיברתי עם אשתו ועם אחד הילדים שלו במהלך שלוש שנים לפחות עד שהוגשה התביעה. כוונתי לשלוש שנים בין 2001 ל-2004. אז העברתי לעו"ד ומאז לא פניתי וגם לא נשלחו מכתבי התראה (ההדגשה אינה במקור- מ.ס)".
מבלי לפגוע באמור, עדות זו, אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובעת כפי שהועלתה בסיכומים מטעמה, לפיה: "התובעת שלחה לנתבע מכתבי התראה לפני הגשת התביעה..." (עמ' 1).
עו"ד חורי הוסיף בדיון שהתקיים, בעניין זה, כדלקמן (שם, עמ' 15 ש' 18-19): "למיטב זכרוני שלחתי מכתב לפני הגשת התביעה העתקו לא מצוי בידי...".
מעדותו של מנהל התובעת, עולה, כי משנת 2004 ועד לשנת 2011, הוא המועד בו הוגשה התביעה, לא פנתה התובעת אל הנתבע, בדרישה, כי יפרע את חובו הנטען. לא מצאתי בדברי התובעת כל הסבר לשיהוי שננקט, כאשר התובעת חזרה והדגישה, כי חובו הנטען של הנתבע היה ידוע ופתוח בספרייה במשך כל הזמן (לעניין זה ראה פרוטוקול מיום 9.1.13 עמ' 16 ש' 25-26).
חתימה על תעודת הקומיסיון
בדיון שהתקיים ביום 9.1.13, הצהיר ב"כ התובעת בעניין זה, כדלקמן (שם, עמ' 7 ש' 17-19):
"לשאלת ביהמ"ש אני מבהיר כי החתימה בתחתית העמוד היא חתימה מטעם התובעת, והחתימה הנטענת להיות חתימתו של הנתבע היא החתימה של האות פ בגדול בגוף התעודה...".
"ש. לגבי הסימון פ בתעודת הקומיסיון האם היית חותם ככה.
ת. לא. יש לי דוגמת חתימה כמעט כל החיים שלי והיא לא כזאת. ניתן לראות כיצד הייתי חותם בתעודות קודמות ויש עשרות כאלה. מעולם לא חתמתי באות פ' אלא חתימה מלאה כפי שאני חותם על התצהיר".
"כן. אני מאשר שיש חתימה אחרת בתעודות המשלוח השונות מהחתימה על גבי התעודה האמורה. אמרתי את זה גם בתצהיר. כוונתי בסעיף 5 לתצהיר כאשר כתבתי שבתעודה האמורה הוא חתם בדרך של סימן ועשה את זה כדי להתחמק מתשלום. הסימן 'פ' זה סימן ששוקי מוסר לי, זה בא לסמן את מה שקורה היום, להתחמק מהתשלום. אני זוכר שאמרתי לנתבע לחתום למטה והוא חתם במקום שחתם ואמר שזה בסדר. איני יכול להסביר את האות 'פ'. זה נכון שבתצהיר לא אמרתי את מה שאמרתי כעת, שאמרתי לנתבע לחתום למטה הוא אמר בסדר".
מעדות זו עולה, כי הסימן המתנוסס על פני תעודת הקומיסיון, אינו חתימתו של הנתבע.
בניגוד לעדותו זו של מנהל התובעת, לפיה סימן זה, נעשה במטרה להתחמק מתשלום, הרי שבהמשך חקירתו העיד מנהל התובעת, כי: "... אני לא חושב שבאותה עת חשב הנתבע שלא לשלם עבור התעודה, מה שאני יכול לומר זה שבהמשך הדרך הוא התהפך והתעלם מהחוב..." (שם, עמ' 13).
"במידה וימצא ב"כ התובעת לנכון להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו, יפנה לב"כ הנתבע על מנת שהנתבע יתייצב בפני המומחה, כדי לבצע הכתבה ולהמציא לגרפולוג מסמכים להשוואה הכל כפי שיבקש הגרפולוג".
"...הקביעה העקרונית המקצועית שלי היא כי בחתימה כל כך קצרה ובהעדר המקור, לא ניתן לחוות דעה ממשית בכלל ולא ניתן לקבוע האם החתימה נעשתה על ידי הנתבע או לא. המסקנה הסופית שלי היא שאין מספיק נתונים כדי לקבוע אם החתימה של הנתבע או לא שלו".
המומחה מטעם התובעת, לא התייצב לחקירה במועד זה, הגם שהנתבע ביקש לזמנו.
משכך, ב"כ הנתבע, ביקש, כי חוות דעת המומחה מטעם התובעת תוצא מחומר הראיות מטעמה, שכן למרות בקשת הנתבע, המומחה מטעם התובעת לא התייצב לחקירה. בתגובה, ביקשה ב"כ התובעת, למחוק את חוות הדעת של המומחית מטעם הנתבע, שכן בחוות דעתה התייחסה היא לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת. ב"כ הנתבע נתן הסכמתו לבקשה, תוך שציין: "אני מסכים כי למעשה אין בפני ביהמ"ש חוות דעת גרפולוגית כדי לקבוע האם החתימה היא חתימתו של הנתבע או שאינה חתימתו" (שם, עמ' 9,10).
במסגרת החלטתי מישיבה זו, קבעתי, כי הואיל והמומחה מטעם התובעת לא התייצב כדי להיחקר על תצהירו, למרות שזומן, יוצא תצהירו מראיות התובעת (שם, עמ' 17 ש' 23-24).
קרי, בפני מותב זה לא הוצגה חוות דעת, ממנה נלמד, האם הסימן על גבי תעודת הקומיסיון, נכתב על ידי הנתבע, אם לאו.
בעניין זה ראוי לציין, כי אי זימון המומחה מטעם התובעת למתן עדות, פועל לרעת התובעת, כאשר הנטל להוכיח טענתה, כי הנתבע חתם על תעודת הקומיסיון, היה מוטל על כתפיה. טענת התובעת בעניין זה לא גובתה בכל ראייה.
"על גבי תעודת הקומיסיון מופיע מספר סלולארי 050-340910. הנתבע איננו יכול לאשר כיום כי המספר הזה היה מספר הפלאפון הנייד שלו שכן חלפו למעלה מ-10 שנים. על כן אני מתיר לב"כ התובעת לפנות לחברה הסלולארית על מנת שתמסור מסמך בו יצוין מי היה הבעלים של הטל' הסלולארי הנ"ל בחודש דצמבר 2001".
בהתאם לצו שנתן מותב זה, מסרה חברת פלאפון, כי הבעלות של מנוי פלאפון מס' 050-340910, נכון לחודש דצמבר 2001 הייתה של: "א.י.ד.ד שיווק ויבוא שעונים בע"מ", שמקום מושבה ברח' ברקת 16 בשערי תקווה.
בחקירתו נשאל הנתבע האם קיים קשר בינו לבין החברה הנ"ל, והוא השיב, כי מדובר באחד הספקים עימם הוא עבד (פרוטוקול מיום 9.1.12 עמ' 3 ש' 9-20):
"ש. מה הקשר שלך לחב' א.י.ד.ד שיווק ויבוא שעונים.
ת. לא יודע על מה אתה מדבר.
ש. החברה יושבת ברח' תמנע 3 בחולון.
ת. היה שם ספק של נעלים. יכול להיות שהייתי בקשר עסקי איתם. הקשר שלי איתו היה רכישת נעליים כפי שרכשתי מספקים שונים.
ש. ספק שעבדת איתו בקשר יום יומי.
ת. לאו דווקא יום יומי. היו לי ספקים יותר גדולים. בתחום נעלים הוא לא היה הספק הראשי שלי. היו לי ספקים רבים. עבדתי איתו כמו עם כולם. בדצמבר 2001 סיימתי את עבודתי עם עובדי המדינה והתחלתי לעבוד בייבוא ושיווק נעלים. בין היתר גם עם החברה הזאת א.י.ד.ד. לא קיבלתי מהחברה הזאת מכשיר פלאפון. אני הכרתי את החברה בחולון לא ידוע לי שישבה בשערי תקווה, וגם לא היה לי ספק בשערי תקווה".
ובהמשך (שם, עמ' 5 ש' 7-26; עמ' 6 ש' 1-3):
"ש. מה הקשר שלך לטל' מספר 050-340910.
ת. לא מכיר את המספר ולא יודע על מה מדובר. בשנת 2001 הטל' הנייד שלי היה 050-29906, משהו כזה, זה היה בחב' פלאפון כאשר עברתי לסלקום שונה המספר ל-052-4563988. זה המספר שלי עד היום. לסלקום עברתי לפני כעשר שנים. בזמנו כאשר היו עוברים חברה לא ניתן היה לעבור עם המפר של הפלאפון.
ש. ביהמ"ש נתן צו שיוציא מי הבעלים של הפלאפון, פלאפון אמר כי הבעלים חב' א.י.ד.ד. שאלתי אותך אם יש לך קשר לחברה הזאת.
ת. אמרתי שזה אחד הספקים שעבדתי איתה. הקשר היה שהחברה הייתה אחת הספקיות שלי.
ש. איך הפלאפון שלהם הוחזק אצלך.
ת. הוא לא הוחזק אצלי. אני לא יודע על מה אתה מדבר ולא יודע איך נרשם מספר הפלאפון של החברה.
ש. האם זה נכון שהתובעת יצרה איתך קשר לפי מספר הפלאפון שציינתי.
ת. לא. אני הייתי מתקשר לתובעת וגם מסרתי את מספר הטל' שלי לתובעת שיכלה להתקשר אלי. ניתן לפנות לחב' פלאפון לראות מה המספר שלי בשנת 2001.
ש. מציג לך רשימה של מס' הטל' כפי שהוא רשום אצל התובעת, 050-297706. האם זה מספר הטל' שלך.
ת. כן.
ש. באותה שורה תחת השם שלך מופיע גם טל' שרשום על החשבונית.
ת. אני לא יכול להשיב לשאלה. יכול להיות שהמספר השני הוסף לאחר מכן. זה לא מספר הטל' שלי. המספר הרשום כמספר הבית הוא נכון.5030338.
מעדות זו, לא נהיר ולא הוכח, מה הקשר בין מס' הטלפון שנרשם על פני תעודת הקומיסיון לבין הנתבע. הנתבע אכן העיד, כי מדובר באחד הספקים עמו הוא עבד, זאת ותו לא, ולא ניתן ללמוד דבר מעניין זה.
אי קבלת הסחורה
שווי גרם זהב
ז. סיכום
המזכירות תשלח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים
ניתן היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
11/09/2012 | החלטה על בקשה של נתבע 1 שינוי מועד דיון (בהסכמה) 11/09/12 | משה סובל-שלום ת"א | צפייה |
13/02/2013 | פסק דין מתאריך 13/02/13 שניתנה ע"י משה סובל-שלום ת"א | משה סובל-שלום ת"א | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | עדי חן תעשיות עדינות 1991 בע"מ | דוד חורי |
נתבע 1 | יעקב מוסרי | יגל פדידה |