1. אלה דורפמן (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לגמלת הבטחת הכנסה, התביעה אושרה.

2. ביום 7.8.11 הודיע הנתבע על הפסקת זכאות התובעת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 5/11 בנימוק - "בסעיף 2(א)(2א) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980 נקבע כי תובע שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה שנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים, נחשב כמי שאין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו. אנו מצטערים להודיעך על הפסקת זכאותך החל מחודש 5/11 מהנימוקים הבאים: על פי האישורים הרפואיים שהמצאת הינך בעל/ת כושר לעבוד...לפי המסמכים שהוגשו לרופא המוסד לביטוח לאומי הנך מסוגלת לעבוד ללא הרמת משאות כבדים או כפוף. כדי שנוכל לבדוק זכאות מחדש נא להגיש תביעה חוזרת". לאור החלטת הנתבע הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה עבור חודשים מאי – יולי 2011 שלא שולמו לה.

3. הפלוגתא בתיק זה הינה – האם כדין נשללה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים מאי – יולי 2011.

4. בישיבת בית הדין מיום 10.9.12 התובעת הודיעה שאין בדעתה להביא עדים והצדדים ביקשו מבית הדין כי יינתן פסק דין על סמך טיעונים בעל פה ועל סמך החומר המצוי בתיק וזאת לפני דן יחיד.

 5. טענות התובעת כפי שהוצגו בכתב התביעה, בדבריה לפני בית הדין ומן המסמכים שהוצגו הינן –

א. התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 23.1.11 בשל העדר כושר עבודה בחודשים מאי – יולי 2011.

ב. למרות אישורים רפואיים שהציגה, לפיהם היא איננה יכולה לעבוד, נדחתה תביעתה לגמלה בגין חודשים אלה.

ג. התובעת המציאה לנתבע את כל האישורים הרפואיים המעידים על כך שלא יכלה לעבוד בחודשים הרלוונטיים לתביעה. התובעת עברה תאונה בחודש 7/11, כתוצאה ממנה גובסה ידה ובמקביל סבלה מבעיות גב.

ד. התובעת הגיעה ללשכת העבודה, שם נמסר לה כי היא איננה צריכה לחתום כיוון שיש לה אישור מחלה בגין היד השבורה.

ה. התובעת מסרה לנתבע את כל המסמכים שדרש לצורך הכרה בתביעתה, אולם למרות זאת נדחתה תביעתה.

6. טענות הנתבע הינן –

א. התובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים מאי – יולי 2011 הואיל ועל פי האישורים שהומצאו, התובעת היתה בעלת כושר לעבוד, זאת בהתאם לסעיף 2(א)(2א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן – החוק).

ב. פסקה 10 לתוספת הראשונה לחוק קובעת כי מבוטח יהיה זכאי לגמלה אם מתקיים בו האמור – "מי שמלאו לו 18 שנים והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ -30 ימים רצופים".

ג. בחודשים מאי – יולי 2011 התובעת לא התייצבה בלשכת התעסוקה עם תעודות רפואיות המעידות על מצבה הבריאותי ולא דרשה עבודה התואמת את מצבה.

ד. רופא הנתבע קבע, בהתאם לחומר הרפואי שהוצג בפניו, כי התובעת מסוגלת לעבוד ללא מאמץ פיזי הכרוך בהרמת משאות כבדים או כיפוף, ועל כן, התובעת אינה עומדת בתנאי סעיף 2(א)(2א) לחוק ואין היא זכאית לגמלה.

דיון והכרעה –

7. סעיף 2(א)(2א) לחוק קובע כדלקמן –

"2. (א) תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגימלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה:

(2א) מתקיים בו האמור בפסקאות (7) עד (10), (14), (16), (18), (19), (23), (24) או (26) בתוספת הראשונה, אף אם טרם מלאו לו 25 שנים, כל עוד מתקיימים בו התנאים הקבועים לגביו בתוספת האמורה, ולפי הכללים שנקבעו בה...".

8. פסקה 10 בתוספת הראשונה לחוק קובע כי זכאי לגמלה הוא –

"(10) מי שמלאו לו 18 שנים והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים; הזכאות לגמלה לפי פרט זה תהיה ממועד שלא יקדם ל-1 בחודש שבו מלאו 30 ימי המחלה הרצופים ותימשך לא יותר מ-6 חודשים, ובלבד שאם הוא זכאי לתשלום ממקור כלשהו בעד תקופת אי עבודתו כאמור, יהיה זכאי לגמלה אם התשלום נמוך מסכום הגמלה הקבוע לפי סעיף 5, בהתאם להרכב משפחתו".

9. עיון במסמכים הרפואיים אותם צירפה התובעת לתביעה מעלה כי בחודשים מאי ויוני 2011 הוצאו לה אישורי מחלה בגין כאבי גב תחתון ואוסטופורוזיס. בסיכום ביקור מיום 4.7.11 נכתב, על ידי רופאת המשפחה, כי התובעת "נפגעה באוטובוס באצבע 2 כף היד ימני... היתה נפיחות וכאבים".

10. למרות שהתובעת הופנתה לרופא תעסוקה, לא מצאנו במסמכים הרפואיים המלצה כלשהי מאת רופא תעסוקתי שלא לעסוק בעבודה כלשהי כפי שנדרש בחוק לצורך זכאות לגמלה.

11. יתרה מזאת, בין האישורים הרפואיים אשר הומצאו על ידי התובעת נמצא מסמך מאת האורטופד, ד"ר אריה אריאלי, בו הוא מציין כי התובעת "לא כשרה לעבודה פיזית, הרמת כבד(כך במקור – א.ס.) או כיפוף לעוד חודש". עולה מהאמור שהתובעת היתה כשרה לעבודה שאיננה עבודה פיזית ולא כרוכה בהרמת משאות או בכיפוף.

12. משהתובעת לא הציגה מסמך רפואי אשר מאשש את טענותיה כי בחודשים מאי – יולי לא יכולה היתה לעבוד בעבודה כלשהי, אלא ההיפך, וגם טענתה לפיה נמסר לה אצל הנתבע כי היא איננה צריכה להתייצב לחתימה מאחר והיא חולה, לא הוכחה – לא עמדה היא בנטל המוטל עליה להוכיח את זכאותה לקצבה.

13. מכל האמור עולה שהתובעת אינה עומדת בדרישת החוק "...והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי" (ההדגשה הוספה – א.ס.) שכן, כעולה מהתיעוד הרפואי, מסוגלת לעבודה שאינה עבודה פיזית ולא כוללת הרמת משא כבד או כיפוף. משכך, אין התובעת עומדת בתנאי סעיף 2 לחוק ובדין דחה הנתבע את התביעה.

14. סוף דבר – התביעה נדחית.

15. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.