התובע הינו הבעלים של כרם עצי זיתים בכפר כאוכב, כרם שאינו מושקה בצורה מלאכותית, אלא במי גשמים בלבד.

בתאריך 08.06.11 התרחשה גלישה של מי ביוב מן השכונה הצפונית של היישוב, והציפה את כרמו של התובע, כמופיע בתצלומים שצורפו לחוות דעתו של מר סאמי חוראני.

אין חולק כי הנתבעת היא ה"ממונה" על מערכת הביוב שבכפר (סעיף 13 לכתב ההגנה), ועליה חלה האחריות לתחזוקתה התקינה של מערכת זו.

מן המסמך שנערך ע"י מהנדס המועצה המקומית שבכפר, כפי שצורף לכתב התביעה, עולה כי סיבת הגלישה של מי הביוב לכרמו של התובע, נבעה מסתימה בצינור ביוב שבאחזקת הנתבעת.

לטענת התובע, עקב אותה הצפה, נגרמו לו נזקים, כמפורט בסעיף 2 לכתב תביעתו, בסך של

18,000 ₪. כן נשא התובע בתשלום שכר טרחתם של שמאי ושל עו"ד מטעמו, בסך כולל של 3,000 ₪. בסך הכל, עותר התובע כי הנתבעת תפצהו בסך של 21,000 ₪.

בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את אחריותה לאירוע נזקים, אם נגרמו, אך נראה כי טענה זו נטענה בשפה רפה ולא עלתה כלל במהלך בירור התובענה.

טענותיה המהותיות של הנתבעת היו כי גלישת מי הביוב בחלקתו של התובע, לא גרמה כל פגיעה בעצי הזית שלו, וכפועל יוצא מכך, לא נגרמו לתובע כל נזקים.

התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת של שמאי מטעמו, מר סאמי חוראני, וזה קבע את "אומדן הנזק", כאשר, לקביעתו, הנזק בגין אובדן היבולים בעתיד יהא בסך של 10,125 ₪.

הנזק בגין טיוב שני דונם של הקרקע שנפגעה, לצורך שיקומה, הינו בסך של 8,000 ₪.

לאחר שכבר התקיימה ישיבת ביהמ"ש הראשונה, פנה התובע לאגרונום, מר חוסיין חאג' מוחמד, ולאחר שחלפו כעשרה חודשים מאז האירוע, הגיע מר חוסיין חאג' לראשונה לחלקת התובע (בתאריך 20.4.12) והכין ביום 2.5.12 חוות דעת, שהוגשה לביהמ"ש.

אל מול חוות דעת אלה, הוגשה לביהמ"ש מטעם הנתבעת חוות דעת של מר יורם מירה, שביקר במקום כשנה לאחר ההצפה (בתאריך 19.7.12), שבה נקבע על ידו כי לא נגרם כל נזק לכרם הזיתים של התובע.

הנני קובעת כי התובע לא הוכיח ביצוען של עבודות טיוב כלשהן בקרקע, כמתואר בחוות דעתו של מר חוראני, ולא הוכיח כי נשא בתשלום כלשהו לעניין זה.

התובע אף לא עשה דבר כדי לסלק מידית, וככל הניתן, את מי הביוב מחלקתו, עוד בטרם ייספגו בקרקע, כולם או חלקם.

הנני קובעת עוד, כי התובע לא הוכיח שעד עתה נגרמו לו הפסדים בגין אי תנובת עצי הזית.

הסתבר כי התובע אינו מנהל רישומים מדויקים על תנובת כרם הזיתים שלו, ואף אין בידו "נתונים מדויקים על ההפסדים" (עמוד 5, שורה 5 בפרוטוקול).

בעדותו בביהמ"ש, העיד התובע כי "השנה אין יבול" (עמוד 5, שורה 27 לפרוטוקול), אולם מיד תיקן והוסיף כי יש יבול, אך השימוש בו אסור בגלל אותה הצפה.

לדבריו, באותה השנה של ההצפה, קטף את הפרי, אך לא מכרו הואיל ונאמר לו כי השימוש בפרי אסור.

התובע לא הביא כל תיעוד לעניין איסור זה של שימוש בפרי, ואף האגרונום מטעמו לא סבר כך.

זאת ועוד, ולמעלה מן הנדרש, מן העדויות שנשמעו בביהמ"ש, עולה כי תנובת עצי הזית אינה אחידה בכל שנה, וייתכנו הבדלים בתנובה של כ-50%, ולעיתים אף של 100%, כאשר בשנה מסוימת לא יניבו כל פרי.

לעניין תפוקתם של עצי הזית ושווויה של תפוקת זו, הנני מעדיפה את קביעותיו של מר יורם מירה, המבוססות על תחשיב רשמי של משרד החקלאות בעניין יבול עצי זית, כדוגמת אלה של התובע, על פני הערכותיו של השמאי, מר חוראני, שהודה בעצמו, בעדותו בביהמ"ש, כי "אולי הגזמתי קצת" (עמוד 8, שורה 2).

משמע, על פי חישוב זהה של מר מירה, תנובת 25 עצי הזית לשנה אחת הינה 250 ק"ג, 25% מתנובה זו הינו שיעור השמן המופק מן הפרי, ובסך הכל 62.5 ק"ג שמן. הכפלתו של נתון זה בסך של 18.5 ₪, הוא מכיר הפדיון של ק"ג שמן, מביא לתוצאה של פדיון שנתי בסך של 1,156.25 ₪.

כל זאת, כאשר ענייננו בפדיון בלבד, ללא ניכוי הוצאות הגידול והטיפול.

כאמור, התובע לא הוכיח כנדרש כי פרט לכמש בעלי העצים – נגרמה למטע הזיתים שלו פגיעה כלשהי.

עם זאת, העיד התובע כי בשנת הקטיף הקודמת, זו שהתקיימה לאחר קרות האירוע, לא מכר דבר.

בנסיבות אלה, ועל בסיס כל שנאמר ונקבע לעיל, הנני נכונה לקבוע כי נזקיו של התובע בגין השנה הראשונה שלאחר האירוע יעמדו על הסך של 750 ₪.

באשר לשנים הבאות – לא מצאתי מקום לחיוב הנתבעת בפיצוי התובע, כאשר אף לא הוכח על ידי התובע כי קיים צפי של ממש לנזקים שלו.

יש לציין כי התובע הרבה להדגיש את האיסור בהשקיית המטעים במי ביוב ברם, בעניינו, מדובר בגלישה חד פעמית של מי ביוב, ולא בהשקיה קבועה.

לעניין הוצאות השמאי והמומחים, הרי שאלה נגרמו לשני הצדדים, ולא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הוצאות התובע לעניין זה.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪, בגין הוצאות משפט. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.