10/02/13

1. פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט וזאת בהתאם להסכמת הצדדים ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, הנתבעים 1 ו-2 והנתבע מס' 4.

2. עסקינן בתביעה כספית על סך 76,230 ₪ שהוגשה על ידי התובע בהתבסס על הסכם שכירות מיום 01/09/08 שנערך בינו לבין נתבעים 1 ו-2 (להלן גם: "השוכרים") ובערבותם של נתבעים 3 ו-4 (להלן גם: "הערבים") שחתמו על שטר חוב בסך 30,000 ₪. הסכם השכירות היה למשך שנה מיום 01/10/08 ועד 31/09/09 (כך נרשם בהסכם השכירות), עם אופציה להארכה לשנה נוספת.

בתביעה נטען, כי השוכרים נותרו בדירה מעבר לתקופת השכירות המוארכת עד שפינו אותה ביום 16/12/10 בעקבות הגשת תביעת פינוי נגדם. בכך, גרמו השוכרים לתובע להפר חוזה שכירות שחתם עם צד ג' להשכרת הדירה (בדמי שכירות חודשיים של אלף דולר), כך שבפועל נותרה הדירה פנויה עד לחודש יוני 2011 עת נמכרה ע"י התובע. התובע עותר לתשלום דמי שכירות, פיצוי בגין האיחור בפינוי, הוצאות הליך הפינוי ואובדן הכנסה מדמי שכירות.

3. השוכרים טוענים כי בין הצדדים סוכם שמדובר בשכירות לטווח ארוך וכי התובע התחייב להמציא להם חוזה המבטא הסכמה זו, אך לא עשה זאת. לאחר הארכת האופציה, היו אמורים לטענתם לקבל חוזה לשנה נוספת, קרי עד ליום 30/09/11. באופן פתאומי במהלך שנת 2010 הודיע להם התובע כי בדעתו למכור את הדירה תוך שביקשם לשתף עמו פעולה ומבלי שהאפשרות לפינוי מוקדם הועלתה על ידו. בחודש יוני 2010 הודיע התובע בניגוד למוסכם שהשכירות מסתיימת בתום תקופת החוזה, וכשנאמר לו כי לא יהיה באפשרותם של השוכרים לפנות את הדירה בזמן, הציע כי ייחתם הסכם חדש למשך תקופה של 70 יום, אלא שדמי השכירות שנדרשו בחוזה החדש היו 1,000 דולר לחודש וזאת בניגוד למוסכם. הם מציינים כי מצאו דירה חלופית בחודש דצמבר 2010 וכי שלחו לתובע המחאות בגין דמי השכירות אך הוא בחר להחזירם. השוכרים טוענים כי שטר החוב עליו חתמו הערבים מתייחס אך ורק לתקופת השכירות הראשונה.

4. הנתבע מס' 4 טוען, כי ערבותו הינה אך ורק לשנת השכירות הראשונה וכאשר אף אחד לא עדכן אותו בנוגע למימוש האופציה. הוא מציין כי לא ראה את החוזה וכי היה ברור לו, כפי שמסר לו הנתבע 1, חברו, כי מדובר בשכירות לשנה אחת בלבד. הנתבע מס' 4 מעלה גם טענות שעניינם מיצוי ההליכים נגד השוכרים בהתאם לחוק הערבות.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, בתצהירי העדות הראשית שהגישו הצדדים ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים לתיק זה, החלטתי לחייב את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 30,000 ₪ וזאת לסילוק מלא וסופי של התביעה נשוא תיק זה.

באשר לנתבעים 3 ו-4 (נתבע מס' 3 לא התגונן), מצאתי לחייבם במלוא סכום הערבות שכן לא שוכנעתי כי שטר החוב הוגבל לתקופת השכירות הראשונה, משנמסר למילוי כל ההתחייבויות על פי החוזה, התחייבויות הכוללות גם את האופציה להארכת השכירות והחובה לפנות את הדירה בתום תקופת החוזה.

בנוסף וכפי שהצהירה ב"כ התובע בפרוטוקול הדיון מיום 28/10/12, הרי שכל חיוב שיוטל על הנתבע מס' 4 יעוכב עד למיצוי הליכי הגבייה נגד השוכרים.

6. בקובעי זאת, ראיתי לנגד עיניי, בין היתר, בעיקר את הפרמטרים הבאים:

1. התקופה בה שהו השוכרים בדירה מבלי ששולמו על ידם דמי שכירות (אין חולק שההמחאות שנשלחו הוחזרו) וזאת לאחר שהתקופה המקורית של האופציה הסתיימה, וכן את דמי השכירות המקוריים, דמי השכירות שסוכמו עם השוכר החדש והפיצוי היומי שנקבע בחוזה.
2. סעיף 14 לחוזה השכירות והכחשתו של התובע את קיומה של הסכמה כלשהי בעל פה לעניין שכירות ארוכה או אופציה נוספת, הכחשה שקיבלה ביטוי במכתביו בזמן אמת.
3. סכום ה"פיצוי" ששילם התובע לשוכר החדש שלא שכר את הדירה בסופו של יום, בשל אי פינויה על ידי השוכרים.
4. ההוצאות ששולמו על ידי התובע אגב התביעה לפינוי מושכר שהגיש נגד השוכרים.
5. חיוב מידתי ומתון בנוגע לתקופה בה נותרה הדירה ריקה עד למכירתה.

7. השורה התחתונה היא שהנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד ישלמו לתובע את הסך של 30,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (23/11/11) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,750 ₪.

לאור התחייבות התובע ובכפוף למיצוי ההליכים נגד נתבעים 1 ו-2, אני מחייב את הנתבעים 3 ו-4 לשלם לתובע את הסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

למען הסר ספק, מדובר בחיובים חופפים ולא מצטברים.

בשים לב לשלב ואופן סיום התיק ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת אגרה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר כמקובל.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.