התובעת (בת"ק 16208-07-12) לבנת כהן

נגד

הנתבעים (בת"ק 16208-07-12) 1. נעמה חזן

2. אמיר צח

3. קטי שניידמן

1. ביום 10.8.11 אירעה בירושלים ברחוב משה ברעם תאונת דרכים (להלן: "האירוע"). באירוע היו מעורבים רכב מסוג ב.מ.וו, נהוג על ידי הגב' ליבנת כהן (להלן: "ליבנת") ; רכב מסוג מיצובישי, נהוג על ידי הגב' נעמה חזן (להלן: "נעמה") ; רכב מסוג רנו, נהוג על ידי מר אמיר צח (להלן: "אמיר"), ורכב מסוג פולקסווגן, נהוג על ידי הגב' קטי שניידמן, באותה העת בת זוגו של אמיר (להלן:"קטי").
2. אין מחלוקות כי סדר הרכבים היה כדלקמן: רכבה של ליבנת עמד בפקק תנועה ראשון בשרשרת הרכבים, מאחוריה היה רכבו של אמיר, מאחורי אמיר היה רכבה של נעמה והאחרון בשרשרת היה רכבה של קטי. אף אין מחלוקת כי האחריות לתאונה, או לכל היבט שלה, איננה מוטלת לפתח ליבנת, אשר רכבה ניזוק כתוצאה מפגיעת רכבו של אמיר.
3. מוסכם על הצדדים כי לאחר קרות האירוע נערך מסמך נושא כותרת "זיכרון דברים", שנכתב בכתב ידה של ליבנת, אשר נחתם במעמד האירוע על ידי כלל המעורבים, לרבות נעמה. במסמך זה, נכתב כדלקמן: "היום בשעה 16:20 בעל רכב מסוג רנו מגאן...(אמיר – ב.ש.)... פגע ברכב מסוג ב.מ.וו (ליבנת – ב.ש.)...וזאת לאחר שנפגע מרכב מסוג מיצובישי (נעמה – ב.ש.)... ורכב מסוג פולקסווגן (קטי – ב.ש.)... פגע במיצובישי לאחר שהמיצובישי פגעה ברנו. תאונת שרשרת..." (שם). למסמך זה נלווה אף שרטוט ממנו ניתן ללמוד כי ראשית פגע רכבה של נעמה ברכבו של אמיר, לאחר מכן פגע רכבו של אמיר ברכבה של ליבנת ולאחר פגיעות אלה פגע רכבה של קטי ברכבה של נעמה. על מכתב זה חתמו כלל המעורבים וצורפו לו מספרי הזיהוי שלהם (להלן: "זיכרון הדברים").
4. בעקבות האירוע הוגשו שתי תביעות קטנות, שהדיון בהן אוחד. האחת, תביעתה של ליבנת כנגד נעמה, אמיר, וקטי (ת"ק 16208-07-12; להלן: "תביעת ליבנת"), בסך נומינלי כולל של 4,272 ש"ח. השנייה, תביעתם של נעמה ובעלה, אבי חזן (להלן: "אבי"), כנגד קטי, מבטחתה, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה"), אמיר ונציגה מטעם הכשרת הישוב, אשר בהסכמה נמחקה מכתב התביעה. כמו כן צורפה מגדל חברה לביטוח לבקשתה, כנתבעת, הואיל וביטחה את רכבו של אמיר (להלן: "מגדל") סכום תביעתם של נעמה ואבי, בגין כלל הנזקים שנגרמו לרכב, עמד על סך כולל של 26,664 ₪.
5. המחלוקת בין הצדדים נסובה הן על האחריות לפגיעה ברכבה של ליבנת והן על מידת האחריות ושיעור הנזק שיש לייחס בעקבות הנזקים ברכבם של נעמה ואבי. בעיקר חולקת נעמה על המשמעות שיש לייחס לזיכרון הדברים, הואיל ולטענתה נערך תוך ניצול הלחץ שבו הייתה שרויה.
6. לאחר ששמעתי את כלל הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהן, שוכנעתי, שתוכנו של זיכרון הדברים משקף כהלכה את קרות האירוע וסדר הפגיעות. ראשית, נעמה איננה מכחישה שחתמה על המסמך, וחזקה כי אדם מודע למשמעות החתימה על מסמך (השוו: ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד יט 113; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן פ"ד נו 5 365). גם לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי חתימת נעמה על זיכרון הדברים נגועה הייתה בפגם שיש בו כדי לאיין את תוכנו ואת משמעותו. לא הוכח, כי נרקמה קנוניה כנגד נעמה (גם אם טענה כזאת השתמעה מטיעוניה הכתובים). גם תוכנו של המסמך איננו חד צדדי ומוטה באופן ישיר כנגד נעמה, שכן נכתב בו במפורש שרכבה של קטי פגע ברכבה של נעמה מאחור. לא הוכח כי לליבנת, שהייתה הראשונה בסדרת הנהגים והרכבים, היה כל אינטרס להטות את תוכנו של המסמך או ליטול חלק פעיל בהטיית תוכנו, שכן לא הייתה כל מחלוקת כי לה עצמה לא הייתה כל אחריות לקרות האירוע. זאת ועוד, התברר, כי כלל הצדדים היו נסערים והתנצחו איש עם רעהו, ואף לטענת התובעת ליבנת היתה נסערת והתנצחה עם אמיר דווקא, כך שספק אם במעמד האירוע ניתן היה לומר שנרקמה קנוניה כנגד נעמה (עמ' 5 שורות 17-19 לפרוטוקול, עמ' 6 לפרוטוקול, וכן עמ' 8 שורות 20-22). בניגוד לטענת נעמה, לפיה סברה שאך חתמה על מסמכי החלפת פרטים, העידו יתר המעורבים, כי הלכה למעשה עוד קודם לכן החליפו את פרטיהם הקונקרטיים לרבות פרטי הביטוח השונים. גם נעמה, רק לבסוף ועם תום הדיון, הודתה כי לפני שנכתב זיכרון הדברים, אכן החליפו כלל הצדדים פרטים (השוו: עמ' 10, שורה 21-22 לפרוטוקול). בכך שהודאה זו באה רק עם תום שמיעת כלל העדויות יש כדי לפגום במהימנות גרסתה. כמו כן שוכנעתי מעדויות הצדדים (וגם נעמה לא חלקה על כך באופן ישיר), כי בטרם החתימה על זיכרון הדברים, הקריאה ליבנת בקול רם את תוכנו ואת פרטיו , כך שהלכה למעשה אין כל יסוד לסבור כי שזכרון הדברים איננו משקף את ההסכמות העובדתיות שגיבשו כלל הצדדים מיד לאחר האירוע (השוו: עמ' 10, שורות 22- 23 לפרוטוקול). הדברים אף עולים בקנה אחד עם הודעתה של ליבנת בהודעתה מיום 11.8.11 (נ/1). משקבעתי שכך הדבר ביחס לפגיעות שבין רכביהם של נעמה, אמיר וליבנת, מטבע הדברים יש לקבוע מסקנה דומה באשר לפגיעת רכבה של קטי בזה של נעמה.
7. תוכנו של זיכרון הדברים אף מתיישב עם עדויות המעורבים, ועם האמון שנתתי בעדויות של ליבנת, כמו גם אמיר וקטי. ראשית וכאמור לעיל, לליבנת עצמה לא היה כל אינטרס ליצור קנוניה כנגד נעמה. זאת, הן נוכח האמור לעיל והן נוכח העובדה, כי לא היתה מחלוקת שרכבה של נעמה עצמה לא היה מבוטח בביטוח צד שלישי או מקיף (כך שהלכה למעשה, הטלת האחריות בנסיבות אלה בזכרון הדברים דווקא על נעמה טמנה בחובה סיכון אכיפה פוטנציאלי מצד ליבנת, עת לא היתה כל מחלוקת כי לה לא היתה אחריות כלשהיא לקרות האירוע). שנית, ומששוכנעתי כי לליבנת לא היה כל אינטרס סמוי בדבר, יש ליתן נפקות של ממש לדברי ליבנת עצמה, אשר העידה כי הרגישה מכה אחת חזקה מאחור (עמ' 5 לפרוטוקול). עדות זו מתיישבת יותר עם טענתו של אמיר, לפיה רכבו נהדף לעבר רכבה של לבנת כתוצאה מפגיעת רכבה של נעמה. שעה שאין, כך נראה, מחלוקת, כי בפקק תנועה עסקינן וברכבים שעמדו לפני רמזור אדום בעצירה מוחלטת, ספק אם יש מקום לייחס לאמיר אחריות תורמת לפגיעה ברכבה של ליבנת, בהיעדר ראייה של ממש, שיש בכוחה להצביע על רשלנות של ממש מצידו בשים לב לתנאי הדרך והתנועה הספציפיים למועד קרות האירוע. ברוח זו, אף לא מצאתי מקום להטלת אחריות תורמת לקרות האירוע שבין נעמה ובין קטי על נעמה, הואיל והלכה למעשה, גם בעדותה של קטי לא ידעה למסור פרטים קונקרטיים על אודות מידת הזהירות שנקטה בטרם קרות האירוע וחזקה, כי בעת התקרבות לפקק תנועה לפניה רמזור, היה עליה לגלות משנה זהירות ולגלות עירנות באשר למכלול תנאי הדרך, ולא רק לזה של הרכב הפרטי שלפניה.
8. המסקנות העולות מכלל האמור לעיל הן כדלקמן: האחריות לפגיעה ברכבה של ליבנת מוטלת לפתח נעמה, אשר הדפה את רכבו של אמיר שהיה בעצירה לעבר רכבה של ליבנת. באשר לפגיעות ברכבה של נעמה, הרי שעל קטי, אשר הצטרפה לתאונה קיימת (בה פגעה נעמה ברכבו של אמיר), מוטלת האחריות לפגיעה ברכבה במוקד האחורי בלבד, וזאת הואיל ולא נטען ואף ממילא לא הוכח, כי עקב פגיעת רכבה של קטי נגרמה החמרה לנזקים במוקד הקדמי.
9. באשר לנזקים, הרי שככלל, אלו פורטו כדבעי בחוות דעת שנערכו מטעם ליבנת ונעמה בסמוך למועד האירוע והלכה למעשה לא מצאתי יסוד, לא מטיעוני הצדדים בכתבי הטענות ולא מטיעוניהם בעל פה – במיוחד שעה שאיש מן הנתבעים הרלוונטיים לא המציא ראיה נגדית באשר לשיעור הנזקים – שלא לקבלן (וזאת, כמובן, בכפוף לקביעות באשר לאחריות למוקדים השונים של הפגיעות). נותר, אפוא, לכמתם: נזקיה הישירים של ליבנת הגיעו לכדי סך נומינלי של 3,192 ₪ וכן יש מקום לשפותה בגין הסכום ששילמה כשכר טרחת השמאי מטעמה (580 ₪ מיום 18.9.11). לא מצאתי מקום לשיפוי בגין עגמת נפש נטענת, שממילא לא הוכחה ואשר ממילא ספק אם בתביעות כגון דא יש לפסוק פיצוי גלל כך. באשר לנזקיהם של נעמה ואבי: משקבענו כי האחריות לפגיעות במוקד הקדמי של הרכב מוטלת לפתח נעמה, הרי שהנזקים ברי הפיצוי בעניינם (שעל קטי ומבטחתה לשאת בהם) הינם הנזקים במוקד הפגיעה האחורי בלבד, בסך נומינלי כולל של 9,373.96 ₪, כעולה מחוות הדעת שצירפו. עוד יש להכיר בירידת הערך שנגרמה לרכבם, המתייחסת לפגיעה במוקד הנזק האחורי (דופן פח אחורי, רצפת תא מטענים, וקצה קורת שלדה אחורית ימנית), בסך כולל של 7,680 ₪. לא מצאתי לקבל את טיעוני הנתבעים בכל הקשור עם עיתוי קביעת ירידת הערך, הן מאחר שתכליתם של דיני הנזיקין נועדה להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו, מאחר שלא הוצגה כל חוות דעת נוגדת שיש בכוחה ללמד ששיעור ירידת הערך שנקבע שגוי הוא, לא הוצגה כל ראיה נוגדת בדבר ערכו העדכני של הרכב הניזוק, למשל, ואף לא נטען בכתב ההגנה, כי איזה מן הנתבעים אף ביקש לבדוק את הרכב לאחר קרות האירוע או למצער, לאחר שניתנה חוות הדעת. יוצא אפוא, כי בסך הכל יש לפצות את נעמה ואבי בגין נזקיהם הישירים בגין האירוע בסך כולל של 17,053.96 ש"ח. כן יש לשפות את נעמה ואת אבי בגין הסכום ששילמו כשכר טרחת השמאי מטעמם, בסך כולל של 1,276 ₪ (נכון ליום 26.10.11), שעה שלבד מהפניה לאקונית לפסיקה של בית משפט לתביעות קטנות במחוז שיפוט אחר לא הציגו כל ראיה שיש בה כדי לשכנע, בהתחשב גם באופן הפגיעות והנזק, כי שכר הטרחה ששולם בפועל (גם אם מצוי ברף העליון של שיעורים המשולמים), גבוה בצורה בלתי סבירה.
10. סיכומים של דברים:
    1. נעמה תשלם לליבנת, בגין תביעתה, סך כולל של 3,192 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד האירוע. כן תשלם נעמה לליבנת סך כולל של 580 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.9.11.
    2. קטי והכשרה, ביחד ולחוד, ישלמו לנעמה ולאבי בגין תביעתם 17,053.96 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד האירוע. עוד ישלמו קטי והכשרה, ביחד ולחוד, לנעמה ולאבי, סך כולל של 1,276 ₪, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.10.11.
    3. כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום.
    4. בנסיבות העניין, וגם בשים לב לתוצאות האופרטיביות להן הגעתי, כלל הצדדים יישאו בהוצאותיהם.

ערעור הוא ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מעת המצאת פסק הדין.

תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.