1. בפני מונחות שתי בקשות: בקשה שהוגשה על ידי המחזיקים בנכס, להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, ובקשת הנאשם לפטור אותו מהריסת המבנה ולחייב את בעלי הנכס לקיים את החלטת בית המשפט.
2. הנאשם הורשע ביום 10.9.13 על פי הודאתו, בביצוע עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א) לחוק התכנון והבניה, בכך שבדצמבר 2010 ואילך, בנה תוספת מבנה מחומר קל בשטח של כ- 17 מ"ר ופרגולה מעץ ללא קירוי בשטח של כ- 20 מ"ר לשימוש מגורים, מבלי שניתן לו ההיתר לכך.
   במסגרת גזר הדין שניתן באותו מועד, נקבע בין היתר, כי נוכח העובדה שהנכס מוחזק בשלב זה בידי אחר (להלן: המחזיקים בנכס), לא יוצא צו הריסה, והמחזיקים הוזמנו לדיון כך שתשמע עמדתם.
3. ביום 15.7.14, ולאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים, ניתנה השלמה לגזר הדין, בה ניתן, בין היתר, צו להריסת המבנה נשוא כתב האישום.
   בכדי לאפשר למחזיקים להשלים את ההליכים לקבלת ההיתר, נקבע כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 15.10.14 בשעה 08:00 בבוקר.
4. ביום 19.10.14 הוגשה בקשת המחזיקים להארכת מועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 12.01.15 בשל הליכים לקבלת היתר.

המחזיקים צירפו לבקשתם תצהיר הגב' הדסה מרקוביץ', הנדסאית אדריכלית מטעמם, לפיו המחזיקים פנו אליה לפני כשבוע, כדי שתטפל בעניינם. לדעתה אין עוד צורך בקבלת אישור לגבי הפרגולה, ואילו לעניין המחסן ניתן להגיש בקשה להיתר בהליך מקוצר. לשם כך נדרשת הארכה, להשלמת הדרוש להגשת הבקשה כאמור לעיל.

1. המאשימה בתגובתה לבקשת המחזיקים, ציינה כי כנגד המחזיקים לא הוגש כתב אישום, אלא כנגד הבעלים הקודם של הנכס. עוד הדגישה המאשימה, כי המחזיקים לא השכילו להבין, שהם מבצעים עבירה ומושכים זמן, בעוד היה להם די זמן להגיש בקשות להיתרי בניה. נטען כי בהתאם לפסיקה, על המבקש ארכה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, להצביע על טעם טוב ועל סיכוי סביר שהמבנה יוכשר תוך זמן קצר.
   במקרה זה נטען שאין הדבר כך. עד היום לא הוגשו כל תכניות. הדירה נמכרה עוד ביום 24.03.11. מאז ועד היום היה למחזיקים זמן רב להכשיר את העבירה. המבקשים לא יכולים להמשיך ולבצע מעשה בלתי חוקי, רק על סמך ההנחה כי המעשה יתכן ויוכשר בעתיד.
2. ביום 22.10.14 הוגשה בקשת הנאשם.
   לטענתו, מאז קיבל את גזר הדין עשה כל מאמץ לתאם את ביצוע גזר הדין עם המחזיקים, אולם ללא הצלחה.
   עוד טען הנאשם המבקש, כי תמוה שהוא עדיין מופיע כנאשם בתיק, וכי בית המשפט הטיל עליו להרוס מבנה, הנמצא בתוך דירה שלא שייכת לו מזה כשלוש שנים, כשאין לו אפשרות חוקית להיכנס לנכס ללא שיתוף פעולה מצד הדיירים-המחזיקים.
   בית המשפט התבקש לפטור את המבקש מהריסת המבנה, ולחייב את בעלי הנכס, המחזיקים, לקיים את החלטת בית המשפט.
3. המשיבה בתגובה, השיבה כי מבוקש שבית המשפט הוא שיקבע, אם הנאשם יבצע את ההריסה או המחזיקים בפועל. המאשימה אינה מתנגדת שביצוע הצו יוטל על המחזיקים. המאשימה לא ביקשה בתחילה צו הריסה כנגד הנאשם, היות והדירה נמכרה והועברה לצדדים שלישיים המחזיקים בדירה בפועל. לפיכך התבקשו המחזיקים לתת עמדתם בטרם יינתן צו הריסה, ובהתאם לכך ניתן פסק הדין המקורי כנגד הנאשם.
   בפסק הדין המשלים מיום 15.07.14, ניתן צו הריסה לאחר שבית המשפט הביא בחשבון את הזמן הדרוש לביצועו.

במצב דברים זה בו הנאשם לא נמצא בנכס, בקשה המאשימה שבית המשפט ייתן החלטה המורה לצדדים שלישיים, הם המחזיקים, לפעול בהתאם לפסק הדין, ולתת לנאשם את האפשרות לבצע את ההריסה, או לחילופין לבצע זאת בעצמם.

1. לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן ובתגובות להן, החלטתי כדלקמן:
   1. כתב האישום הוגש כנגד הנאשם, ובמסגרתו ניתן בין היתר צו ההריסה. עם זאת, לאור העובדה כי הנאשם לא מצוי עוד בנכס, אלא המחזיקים, אכן הדבר מקשה על ביצוע צו ההריסה על ידי הנאשם. לפיכך, לבקשת הנאשם ובהסכמת המאשימה, כשלמעשה גם המחזיקים מסכימים לכך (שהרי הם הגישו בקשה לארכה לביצוע ההריסה על ידם), אני קובע כי על המחזיקים מוטל בזאת לבצע צו ההריסה, ולמעשה מבחינה חוקית, מוטל עליהם לשתף פעולה באופן מלא עם הנאשם בביצוע צו ההריסה.
   2. לפנים משורת הדין, אף שהמחזיקים השתהו שיהוי ניכר בפעולה להשגת היתרים, נוכח חוות הדעת לפיה כעת הם פועלים להשגת היתרים, ניתנת ארכה לביצוע צו ההריסה וזאת עד ליום 30.12.14, אלא אם עד אותו מועד יהיה בידי המחזיקים היתר כדין. היה והמחזיקים לא יבצעו את ההריסה במועד, תהיה המאשימה רשאית לבצע את ההריסה בעצמה.
2. תשומת לב הצדדים כי כל בקשה נוספת לארכה תוגש רק בד בבד עם עמדת המאשימה.

ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ה, 28 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.