1. תביעה ותביעה שכנגד אלו עניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכבים של הצדדים בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.5.08 (להלן: "התאונה").

2. התובע / הנתבע שכנגד בעל מיני בוס המשמש כמונית שרות מספר רישוי 68-712-25. בעת התחשותה של התאונה נהג ברכב זה מר עבדאללה עאסלה (להלן: "המיניבוס" ו- "מר עבדאללה").

הנתבעת / התובעת שכנגד בעלת אוטובוס מ.ר. 87-292-01. בעת התרחשותה של התאונה הנג באוטובוס מר רותם פרנקל. (להלן: "האוטובוס" ו- "מר רותם").

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה בקטע בכביש עכו –חיפה, בכיוון הנסיעה לחיפה, בין צומת "צבר" לצומת הדרומי לו. כמו כן אין מחלוקת כי התאונה ארעה בנתיב התחבורה הציבורית הנת"צ. הצדדים אף מאשרים שניהם כי התאונה ארעה שעה בה האוטובוס פגע במיניבוס מאחור.

4. שמעתי את עדויות הצדדים בפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו ובכללם, , תמונות ממקום האירוע, תמונות רכבי הצדדים. הנהגים הדגימו בפניא ת אופן התרחשותה של התאונה.

5. קיימות גרסאות שונות של הצדדים ביחס לשאלה כיצד התרחשה בדיוק התאונה, מר עבדאללה טוען כי כאשר עמד ברמזור ועצר עצירה מוחלטת הגיע האוטובוס מאחוריו ופגע בו. מר רותם טוען כי כאשר נסע בנת"צ, היה פקק. המיניבוס נסע בנתיב לידו ולפתע נכנס לתוך הנתיב שלו בלם בפתאומיות ואז ארעה התאונה.

6. איני נדרשת להכריע בין הגרסאות, הגם ששתיהן יכולות לדור יחדיו. שכן, גם אם אאמץ את גרסתו של נהג האוטובוס מר רותם, הנני מוצאת כי יש להשית עליו את האחריוות להתרחשותה של התאונה.

6. מר רותם העיד מפורשות כי המיניבוס התיישר בתוך נתיב הנסיעה ורק אז ארעה התאונה. מעדותו של מר רותם עולה תמונה כי על פי גרסתו דרך הנהיגה של מר עבדאללה אינה עולה בקנה אחד עם כללי הנימוס וההתחשבות הנהוגים בדרך. ידח עם זאת ככל שנדרשת אני להכריע בדר אחריות משפטית ולא נימוסים, הרי שמרגע שהרכב התיישר בנתיב הנסיעה, משמעות הדבר כי היה על הרכב שמאחוריו להספיק ולבלום מבלי לפגוע בו. אם לא היה מספיק להתיישר, אזי ניתן היה לקבוע, כל עוד אומצה גרסתו של מר רותם, כי מר עבדאללה נושא באחריות לאונה, שכן אם לא הספיק להתיישר משמעות הדבר כי נדחק ין מכוניות במרחק כזה מן המכונית שאחריו שאינו מספיק לעצירתה. אם הספיק להתיישר חזקה כי יכלה לעצור, אילו הנהג היה עירני דיו לקורה.

7. נוכח האמור לעיל הנני מורה על קבלת התביעה ודיית התביעה שכנגד.

8. לעניין שעור הנזק טוענת ב"כ הנתבעת כי מדובר בטענות לנזקים קלים בלבד, אשר לא ניתן רלאות אותם בתמונות. כלל אל ברור כי נגרמו כתוצאה מן התאונה. התובע תיקן את הנזקים רק בחלוף שנה מיום התאונה. אומדן הנזקים על ידי השמאי מטעם התובע אינו סביר.

9. התובע העיד כי הנזקים צולמו על ידי השמאי ימים אחדים לאחר התאונה. לאחר מכן, כאשר תיקן את הנזקים צילם השמאי את התיקון.

10. הנני מאמצת את חוות דתע המשאי מטעם התובע לעניין גובה הנזק בסך של 4,386 ₪. אכן לעיתים נזקים קלים למראה מחייבים תיקון יקר יחסית. מובהר כי מדובר בסכום התקיון ללא מע"מ. כך גם באשר לשכר טרחת השמאי הנני מאמצת את הסך של 600 ₪, גם סכום זה הינו ללא מרכיב המע"מ.

באשר לירידת הערך, לא אוכל לאמץ את חוות דעת המשאי בדר ירידת ערך של 5,200 ₪. אף שהשמאי לא נחקר לפני דומה בעיני כי מדובר בסכום אשר אינו מתיישב עם הגיונם של דברים נוכח סכום הנזק ונוכח מראית פני הנזקים כמשתקף מן התמונות. הנני פוסקת ביגין ראש נזק זה סך של 1,000 ₪.

באשר לבטלת הרכב למשך 5 ימים, מדובר במונית שירות ועל כן השבתת הרכב אכן גורמת להפסד הכנסה. יחד עם זאת לא הוכח בשום דרך כי נדרש לצורך תיקון הליקויים להשבית את הרכב למשך 5 ימים תמימים. כמו כן העיד התובע עצמו כי התיקונים בוצעו לאחר כשנה במסגרת תיקון גלובלי. כלומר, הוא בחר את מועד ההשבתה הנוח לו וגם אילו נדרש לכמה ימי השבתה, היה זה במסגרת תיקון גלובלי ולאו דווקא קשור לנזקים אלו. עוד יש לציין כי לא הוכח מה הוא ההפסד לתובע עצמו בגין השבתת הרכב ליום. לפיכך, מרכיב זה נדחה.

11. לאור האמור לעיל הנני קובעת כדלהלן-

א. התביעה שכנגד נדחית.

ב. הנתבעת תשלם לתבע סך של 5,986 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, 2.5.08 ועד היום.

ג. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.