לפני תביעה בעילה של לשון הרע ופגיעה בפרטיות וכן תביעה שכנגד בעילה של לשון הרע שהוגשו על ידי חברי מועצת עיריית קריית אונו, החברים במפלגות שונות במועצה.

א. רקע עובדתי

1. התובע 1 והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") היה במועד הרלוונטי לתביעה מ"מ וסגן ראש עיריית קריית אונו וסמנכ"ל "מוקד 101" ו"גילאור", והנתבעת – התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") עמדה בראש סיעת האופוזיציה בעירייה, חברת מועצת העיר, ולפרנסתה שימשה בעמותת "ידיד" בתפקיד מנהלת מרכז זכויות ומנהלת קשרי עסקים. סיעת התובע וסיעת הנתבעת נחשבות סיעות מתחרות במועצת עיריית קריית אונו.

2. התובעת 2 (להלן: "התובעת") היא אשתו של התובע, אדריכלית במקצועה.

ב. טענות התובעים בכתב התביעה

3. התביעה נסבה אודות 3 פרסומים שנעשו באמצעי התקשורת ואשר המקור להם הייתה הנתבעת. התובעים טוענים כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי פרסום מספר הפרויקטים שהתובעת מנהלת מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות. ביום 3.10.11 פנו התובעים בכתב את הנתבעת ודרשו פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות ומשלא נענו הגישו את התביעה שבכותרת.

4. התובעים טוענים שהפרסומים נעשו בכוונה לפגוע ועותרים לכפל פיצוי ללא הוכחת נזק.

5. התובעים טוענים כי נגרם להם נזק רב, טרדה ועגמת נפש, והם נאלצים להסתובב בבושת פנים ולהסביר לכל שואל כי הנתבעת החליטה פשוט למרר את חייהם וכי כל טענותיה מופרכות.

6. התביעה הוגשה לפיצוי התובע בסך של 400,000 ₪ ולפיצוי התובעת בסך של 100,000 ₪.

ג. טענות הנתבעת בכתב ההגנה

7. הנתבעת טוענת כי במקום שהתובע יתמודד עם הביקורת שהוטחה בו במישור הציבורי, כראוי, בחר להגיש את התביעה בניסיון לחסום השמעת ביקורת שאינה ערבה לאזניו, וזאת כהכנה לבחירות האמורות להיערך בסוף שנת 2013.

8. הנתבעת עומדת בראש סיעת האופוזיציה ומתוקף תפקידה זכאית ואף מחויבת להפנות תשומת לב ציבורית לעוולות ולליקויים וכך היא פעלה תוך הגנה על האינטרס הציבורי.

9. הנתבע טוענת כי כל פעולותיה חוסות תחת הגנת החוק והנן "אמת דיברתי".

ד. טענות הנתבעת בכתב התביעה בתביעה שכנגד

10. יחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בעילה של לשון הרע המצויה, לטענתה בתגובה שניתנה על ידי התובע לעיתון בו נעשה הפרסום אודותיו. לטענתה, לשון הרע האמורה חמורה במיוחד בשל כך שהיא נעשתה על דרך הרמיזה, כך שציבור הקוראים ייתן דרור לדמיונו, בעוד שלדברים עצמם אין שחר.

ה. טענות התובע בכתב ההגנה בתביעה שכנגד

11. עיקר טענתו של התובע בתביעה שכנגד היא שדבריו לא היו אלא תגובה לפרסומים מכפישים של הנתבעת, ולא אף זאת אלא שמדובר בפרסומים שנמשכו זמן רב, וממילא לא ייתכן שיש בדבריו משום לשון הרע. כן לטענתו, דבריו, אמת.

ו. דיון והכרעה

12. בעניין שלפני יש משקל נכבד לעובדה שמדובר בשני אנשי ציבור, שיש ביניהן מחלוקות על הדרך הציבורית שיש לנקוט בה בעניינים כאלה ואחרים, כל אחד מהם מחובר לאנשים הקרובים להשקפותיו, כל אחד מהם מנסה, כדרך הדמוקרטיה, למשוך את העשייה הציבורית על פי עמדותיו וערכיו, ולהאיר לעיני ציבור הבוחרים, התנהלות ציבורית הנראית בעיניו לא ראויה. השיטה הדמוקרטית נותנת מקום נכבד לצורך בשיח ציבורי זה, ושיטת המשפט בעקבותיה, נותנת לאינטרס זה קדימות באיזון הנעשה מכוח דיני לשון הרע לאינטרס של שמירה על שם טוב שעה שמדובר בנושאים ציבוריים, בין אנשי ציבור, אשר בנוסף, פתוחות בפניהם דרכי התקשורת להגן על עצמם, על מעשיהם, על דרכם ועל בחירותיהם.

הפרסום הראשון: פרשת נטע גולד

13. נטע גולד כיהנה כחברת מועצת העיר והייתה משך כשנתיים מספר 2 ברשימה של התובע. במהלך פעילותה שימשה בהתנדבות כראש מועצת הנשים. גולד פרשה ממועצת העיר באפריל 2010 לאור הסכם רוטציה בסיעת התובע. כחצי שנה לאחר פרישתה מונתה כרכזת שיווק במתנ"ס קריית אונו.

14. ביום 19.10.11 פורסמה כתבה בעיתון "ידיעות בקעת אונו" על ידי הכתבת שחר, אשר כותרתה: "מינוי פוליטי", ובמסגרתה צוטטו דברי הנתבעת כדלקמן:

"חברת האופוזיציה וחברת דירקטוריון במתנ"ס ליאת ארבל אומרת כי בעיניה מדובר במינוי פוליטי מבית נשרי (ראש עיריית קריית אונו – ר.פ.א) וציזר: "לא ברור מהיכן התקציב לשכר. מעניין למה כל כך חשוב לציזר ונשרי לצ'פר את נטע על חשבון כספי הציבור. ההתנהלות שלהם בשנתיים האחרונות, של חלוקת ג'ובים למקורבים חסרי כישורים על חשבון הציבור, מעידה יותר מכל על היחס שלהם לכלל תושבי העיר".

15. התובע טוען כי לא ידע על מינויה של גולד ולא היה לא שום קשר למינוי זה. לטענתו, לא רק שהנתבעת הטיחה בתובע ביקורת חסרת שחר ביחס לגולד אלא שגם האשימה אותו בחלוקת ג'ובים למקורבים מזה כשנתיים.

16. למרות שהנתבעת ייחסה לתובע מעשים חמורים, העיתון לא טרח לקבל את תגובתו של התובע. לכן פנה ביום 21.10.11 לכתבת שחר במכתב וטען שהכתבה לא מאוזנת וכי מדובר בשקרים. כמו כן פנה באותו יום לנתבעת במכתב והודיע לה שדבריה מהווים לשון הרע, וכי לא היה לו כל קשר למינוי של גולד, אך מכתבו לא נענה.

17. ביום 26.11.10 פורסמה כתבה נוספת באותו עניין, במסגרתה התווספה בין היתר עמדתו של התובע ועמדתה של פרקליטתה של גולד ביחס למינויה, שמסרה כי למינוי של גולד לא היה קשר לתובע, והעסקתה נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים ונמצאה תקינה.

18. התובע טוען כי למרות שלא היה לו כל קשר למינוי של גולד לא טרחה הנתבעת להתנצל בפניו ולחזור בה מדבריה.

19. הנתבעת טוענת כי דבריה היו העלאת ביקורת ציבורית על העובדה שחברת מועצת העירייה מטעם סיעתו של התובע התפטרה ממועצת העיר וזמן קצר אחר כך מונתה לתפקיד בכיר בשכר באחת משלוחות העירייה (מתנ"ס). גם אם טענות התובע נכונות, והוא לא ראה, לא ידע ולא שמע על כך, עדיין יש מקום לביקורת זו. מדובר במינוי בעייתי מבחינת ציבורית, שיש בו טעם לפגם וראוי היה שהתובע כמ"מ ראש העיר לא היה מקפיד לא לראות ולא לדעת אלא היה פועל למניעת המינוי, ולו למען מניעת חשד למהלך שאינו כשר ומניעת לזות שפתיים. זאת ועוד, הנתבע עסק בדאגה למקורבים ובמינויים פוליטיים כך שכל התרעומת שלו אינה במקומה.

20. הנתבעת אינה מצויה בחדרי חדריו של התובע ואינה יכולה לאשר או להכחיש את העובדה שהתובע שמר או לא שמר על קשר עם הגב'' גולד לאחר פרישתה, אולם כאמור, הגב' גולד שימשה חברת מועצת העיר מטעם סיעתו של התובע, פרשה בשנת 2010 במסגרת רוטציה שהוסכמה מראש וחצי שנה לאחר מכן קיבלה תפקיד בשכר בגוף נסמך של העירייה. די בכך כדי להוכיח "אמת דיברתי".

21. הנתבעת מפנה להוראות סעיף 122 לפקודת העיריות המחיל תקופת צינון בת 18 חודשים על נבחר ציבור בטרם ימונה לתפקיד בשכר בגוף הציבורי בו כיהן. מינוי חברת מועצה שפרשה לתפקיד בשכר בטרם חלפה תקופת הצינון, שעה שראש סיעתה הוא סגן ראש העיר, נחשד בעיני הנתבעת, על דרך הסקת מסקנות מהעובדות שלעיל, כמינוי מקורבים האסור על פי דין. בנסיבות אלה אין אלא להסיק כי מדובר במינוי פוליטי של מקורבת המנוגד לכאורה לדין.

22. בכל הנוגע לאמירה זו עומדת לנתבעת הגנת תום הלב.

23. תוצאת פעולותיה של הנתבעת היית השהיית מינויה של הגב' גולד עד תום תקופת הצינון, משמע פעולותיה של הנתבעת היו לא רק כדין ובמקומן אלא אף אומצו על ידי הגורמים הרלוונטיים.

24. כפי שציינה הנתבעת, אין ביכולתה לדעת מה נעשה בחדרי חדרים ואם ידע הנתבע או לא ידע על מינויה של גולד לתפקיד בשכר בגוף שמטעם העירייה. יש גם טעם בטענתה כי ראוי היה שידע. סופו של דבר שאין ראיה אם הייתה או לא הייתה מעורבות של הנתבע אולם מדובר במספר 2 בסיעתו, שעה שהוא עצמו מכהן כמ"מ ראש העירייה וחבר המועצה בעיר. אין גם ספק שלא היה ראוי כי גולד תקבל שכר בתקופת הצינון שנקבעה ואכן לאחר השמעת הביקורת נאלצה להמתין עד לתום תקופת הצינון. לקורא את הדברים היה ברור, לא רק אבל גם מהשימוש במילה "בעיני" בציטוט של העיתון מדברי הנתבעת כי מדובר בהסקת מסקנה שלה על יסוד הנתונים האמורים. לפיכך, חוסים דברי הנתבעת תחת הגנות החוק כהבעת דעה ובהשמעת ביקורת על עניין ציבורי ועל תקינות התנהלות ציבורית, דברים שאף הביאו לתיקון מצב בלתי ראוי.

25. אשר על כן נדחית התביעה ברכיב זה.

הפרסום השני

26. בישיבת של ועדת בניין ערים מיום 16.5.11, בה נכח התובע, עלה מקרה של אחד מלקוחות התובעת (אוהד ואלינור פרקש) (להלן: "פרקש") אשר ביקש לבנות את ביתו בגובה של 40 ס"מ מהקרקע במקום 10 ס"מ, מבלי לחרוג מגובה הבנייה המותר (במטרה ליצור 2 מדרגות עלייה לבית ולפתור את בעיית שיפוע הניקוז בשטח). את הנושא ניסו פרקש והתובעת לפתור בפגישות מוקדמות עם מהנדסת העיר ויו"ר וועדת המשנה, אולם יו"ר הוועדה הודיע כי יעלה את הנושא לדיון בוועדה. באותה ישיבה שנערכה בעניינו של פרקש (בנוכחות יועמ"ש הוועדה) הודיע התובע כי הוא מצוי בניגוד עניינים שכן אשתו היא האדריכלית של הבית ולכן לא יוכל להשתתף בהצבעה. במהלך הישיבה ניסה התובע להבין מה הבעיה עם בקשתו של פרקש ובסופו של דבר בקשתו של פרקש אושרה פה אחד, בתמיכתה של הנתבעת. התובע לא הצביע לגבי הבקשה.

27. ביוני 2011 העבירה הנתבעת מידע ותגובה לעיתון ידיעות בקעת אונו (באמצעות הכתבת שחר) אודות ישיבת ועד בניין ערים ובה טענה, כנכתב בכתבה:

"מדובר בבקשה לגיטימית שהייתה עוברת בכל מקרה... עם זאת... התנהלותו של ציזר בישיבה לא היתה ראויה. לטענתה, בשל ניגוד עניינים שבו היה מצוי, היה עליו לצאת מהחדר ולא לקחת חלק בישיבה. "הוא לקח חלק פעיל בדיון" אמרה השבוע "הוא ניהל דיון מול המהנדסת ולנו בקושי הייתה הזדמנות לשאול שאלות. הוא השתלט על הדיון וניסה לשכנע את המהנדסת אחרת. הוא בעקרון היה צריך לצאת המחדר... אם הוא החליט להישאר בחדר, לפחות שישתוק ולא ייקח חלק בדיון".

28. התובע טוען כי למרות שהנתבעת עצמה טוענת שבקשתו של פרקש היתה לגיטימית וזו היתה מתקבלת בין אם התובע היה נוכח בישיבה ובין אם לאו, ולמרות שהבקשה אושרה פה אחד, מצאה הנתבעת לנכון לפרסם השמצות אודות התובע.

29. הנתבעת לא אמרה די וביום 20.6.11 פנתה ליועמ"ש העירייה, עו"ד דניאלה גז, וביקשה לקבל את חוות דעתה המקצועית האם יוכל התובע להמשיך ולכהן כחבר ועדת המשנה לתכנון ובנייה וכחבר מועצת העיר נוכח העובדה כי התנהגותו נגועה, לכאורה, בניגוד עניינים. כפי שעולה ממכתבה של עו"ד גז, היא לא הודיעה לנתבעת כי יש ממש בטענותיה כלפי התובע ואין כל קביעה פוזיטיבית המתייחסת לתובע או לפועלו בישיבה שנערכה ביום 16.5.11.

30. על אף האמור, במכתב מיום 6.7.11, שהופנה לראש עיריית קריית אונו, מר יוסי נשרי, כתבה הנתבעת:

"בהמשך לחוות הדעת של היועצת המשפטית של העיריה ולמכתבי אל מר ציזר אני מצפה ממך לתמוך בדרישתי שיתפטר. באם תבחר שלא לתמוך בדרישה זו, אראה בכך הסכמה ותמיכה בהתנהלותו של מר ציזר שהוגדרה על ידי היועצת המשפטית של העירייה כעבירה פלילית".

31. ביום 6.7.11 פנתה הנתבעת במכתב נוסף לתובע עם העתק לראש העיר, עו"ד גז, עו"ד דני שוורץ – מבקר העירייה, מר גדי לייכטר – מנכ"ל העירייה, ו- 15 חברי מועצת העיר ודרשה כי התובעת יתפטר לאלתר מכל תפקידיו הציבוריים כדלקמן:

"נמצאת ברשותי חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית של העירייה המתייחסת להתנהלותך בישיבת הוועדה לתכנון ובנייה שהתקיימה ב- 16.5.11.

על פי חוות דעת זו ובהמשך לפרוטוקול הישיבה, התנהלותך בוועדה מעידה כי עברת עבירה פלילית על פי סעיף 57 לחוק התכנון והבנייה

התנהלותך זו מטילה אור חדש על השיקולים האמתיים שהניעו אותך להצטרף לחיים הציבוריים ולמעשה מבהירה בצורה ברורה כי כל מטרתך היא לקדם את האינטרסים הכלכליים של משפחתך.

אני דורשת ממך להתפטר לאלתר מכל תפקידיך הציבוריים ולהתנצל בפני בוחריך כי הולכת אותם שולל, אדם כמוך אינו ראוי לבוחריו ואינו ראוי לשמש כמחזיק תיק חינוך".

32. התובע טוען כי הנתבעת מנסה להסיק מסקנות ממקרה אזוטרי (התנהלות בישיבה) על עניין רחב יותר (מטרתו של התובע לקדם את האינטרסים הכלכליים של משפחתו) ללא כל בסיס.

33. טענות הנתבעת נדחו, הן על ידי ראש העיר במכתבו מיום 10.7.11, והן בחוות דעת משפטית שניתנה על ידי עו"ד ארז שפירא המשמש כיועמ"ש ועדה מקומית לתכנון ובנייה בקריית אונו.

34. למרות חוות הדעת המשפטית ועמדת ראש העיר, הנתבעת הפנתה מכתביה לעיתונות והם פורסמו, הן במסגרת עיתון ידיעות בקעת אונו והן בעיתון מקומי המופץ בקריית אונו "גל גפן".

35. לטענת הנתבעת ביקורתה המוצדקת עוסקת בפעילותו של התובע כחבר בוועדת בניין ערים בשעה שרעייתו, אדריכלית במקצועה, פונה לקבל אישורים, לעיתים אף אישורים חריגם מוועדה זו. במקום להדיר רגליו מכל עיסוק מול עסקיה הכלכליים של רעייתו, בחר התובע את הקו ההפוך והכיס עצמו לניגוד עניינים בוטה וחריף, שעה שכחבר הוועדה לתכנון ולבנייה הוא יושב ודן בענייני בקשות של רעייתו. התובע אף לא מדיר עצמו מלדון בבקשות של אדריכלים המתחרים ברעייתו וגם על זאת נסבה ביקורתה הציבורית של הנתבעת. התנהלותו של הנתבע בישיבות הוועדה אינה עניין אזוטרי כפי שהוא מגדיר זאת בכתב התביעה אלא עניין מרכזי בעל השלכות ציבוריות. ראוי שנבחר ציבור לא יקל ראש במקרים כגון אלה של ניגוד עניינים אלא יאמץ לעצמו את הדרך הברורה והישרה. בכל מקרה מדובר במחלוקת פוליטית על פרשנות לעובדות אמתיות שאין בינה לבין לשון הרע ולא כלום.

36. לגבי שני פרסום זה (הפרסום השני) והפרסום שלהלן (הפרסום השלישי), טוענת הנתבעת כי התובע אינו נקי מניסיונות שונים להשיג למקורביו טובות הנאה. כך למשך בשנת 2007 כשהייה התובע חבר מועצת העירייה ושימש סגן ראש העירייה סייע בידי מעסיקתו, חברת מוקד 101 בהצעה במכרז שהוציאה העירייה לקבלת שירותי שמירה מקבלנים חיצוניים ורק התערבות של חברי ועדת העיר ושל היועץ המשפטי דאז (הנתבעת לא הייתה עדיין חברת מועצת העיר) נבלם ניסיונו זה של התובע. פרשה זו מפורסמת בקרב תושבי קריית אונו ואף זכתה לכותרות בעיתונות המקומית והארצית. משום מה עד היום לא התנפל התובע על איש בטענת לשון הרע בעניין זה.

37. התנהלות נוספת של התובע ממנה עולה חשד למינוי מקורבים הוא פרשת מינהלת הנשים בעיריית קריית אונו, ועדה עירונית סטטוטורית בראשה עומד התובע בימים אלה ואשר על ניהולה נלחם בחירוף נפש, ובה מככבים כאלה הידועים כחברי תנועתו של התובע, ביניהם אף מועמדים ברשימת סיעתו למועצת העיר, וכאלה שכיהנו כחברי מועצה מסיעתו בעבר, ומקבלים שכר על עבודתם שם. קודם לתקופה בה ניהל התובע את מינהלת הנשים, נעשו כל אותן הפעולות שנעשות בחסות התובע בתמורה כספית בהתנדבות מלאה על ידי מגוון מתנדבים מכל קצווי הקשת הפוליטית המקומית.

38. האיסור על ניגוד עניינים הוא הכלי באמצעותו מנסה הציבור לשים חומה בצורה בפני אנשי ציבור מלנצל את מעמדם ותפקידם לצורך מינוי מקורבים והעברת טובות הנאה למקורבים על חשבון הקופה הציבורית. הנתבעת טוענת כי התובע כשל בעבירה על איסור ההימצאות בניגוד העניינים בדרכו למתן טובות הנאה למקורבים והפעם לרעייתו, היא התובעת.

39. מועצת העיר בהרכבה המלא היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. משכך כפוף התובע הן לכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות התשמ"ד – 1984 והן להוראות סעיף 47 לחוק התכנון והבנייה.

40. סעיף 11 לכללים קובע בין היתר:

"חבר מועצה יימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות המועצה אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר מועצה לבין ענייניו האישיים; חבר המועצה לא יטפל בנושא כאמור גם מחוץ לישיבות המועצה".

"עניין אישי" לעניין זה "לרבות עניין אישי של קרובו.."

41. כן קובע כלל 11(ב) כי אם התברר לחבר המועצה שעליו להימנע מהשתתפות בדיון ובהצבעה בעניין שהוא עלול להימצא בו בניגוד עניינים לעיתים תדירות או בנושאים חשובים, אף אם אינם תדירים, עליו להודיע על כך למועצה. נמסרה הודעה כאמור, יבוא ראש הרשות המקומית לאישור המועצה הצעה למינוי חבר מועצה אחר אליו יועבר הטיפול בנושא הגורם לניגוד עניינים. לא נקט חבר המועצה בדרך האמורה, ולא ויתר על עניינו האישי, יראו אותו כפסול ולפיכך עליו להתפטר מחברותו במועצה. אם הנושא שבו מדובר הוא מרכזי לתפקיד אותו ממלא חברה המועצה והוא דורש את מעורבותו האישית בטיפול ובהחלטות ומשום כך לא יכול חבר המועצה להעבירו לאחר, והוא לא ויתר על העניין האישי, יראו אותו כפסול מלכהן ולפיכך עליו להתפטר מחברותו במועצה.

42. לעניין חבר מועצה, נקבע כלל מס' 1 "לרבות ראש רשות וסגניו ולרבות מי שמכהן בוועדה של המועצה מבלי שנבחר כחבר המועצה".

43. סעיף 47 לחוק התכנון והבנייה קובע איסור דומה לגבי חבר במוסד תכנון, ובסעיף קטן (ג) נקבע כי: "העובר על הוראת סעיף זה, דינו מאסר שנה אחת; הוראה זו אינה גורעת מאחריותו הפלילית או האזרחית של אדם על פי כל דין אחר".

44. הנתבעת טוענת כי שעה שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה דנה בתוכנית אותה ערכה רעייתו האדריכלית של התובע אשר זה מקור פרנסתה, על התובע לנהוג כפי הכתוב בכללים ולהימנע מהשתתפות בדיון ואף התעסקות בנושא מחוץ לישיבות.

45. כן טוענת הנתבעת כי לשם ההשוואה למעשיו של התובע, בתחילת הדיון בו נדונה בקשת פרקש, נדון עניין אחר, שחבר מועצה אחר, מר נפתלי כהן סבר כי לגביו קיים חשש לניגוד עניינם. משכך, עזב מר כהן את אולם הדיונים מיד לאחר שהודיע כי הוא שרוי במצב של ניגוד עניינים שכן לאחיו זכויות במקרקעין שעניינם עומד לעלות לדיון. לעומת זאת, בניין הבקשה של פרקש, התובע אמנם הודיע מייד שהוא מצוי בניגוד עניינים, אך מייד הקטין את הבעיה ואמר שלא הוא ולא אשתו הולכים לגור שם והמבקשים הם התושבים שהולכים להתגורר במקום, ויתר על כן, נשאר בהמשך הדיון בבקשה, נטל בו חלק פעיל, השמיע את דעתו בעניין הבקשה והתווכח עם חברי וועדה אחרים בעניין זה.

46. למעלה מזה, טוענת הנתבעת, כי למעשה התובע נתון בניגוד עניינים קבוע בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה משום שרעייתו מתפרנסת מתכנון בתים בקריית אונו, וודאי שיש לה יתרון כאדריכלית שבעלה חבר הוועדה לתכנון ולבנייה. בסיעתו של התובע חברים אחרים היכולים לשמש בוועדה לתכנון ולבנייה אך התובע בחר לעצמו את הוועדות בהן יכהן ובראשן הוועדה לתכנון לבנייה.

47. לכן, טוענת הנתבעת, כל אימת שהתובע דן, כחבר הוועדה לתכנון ובנייה, בבקשה להיתר המוגשת על ידי מי שהוא בכוח או בפועל מתחרה של רעייתו, כל שכן כשהוא יושב לדון כוועדה סטטוטורית בבקשות להיתרים החתומות על ידי רעייתו, שם עצמו התובע בניגוד עניינים חמור ובוטה.

47. הנתבעת אינה מכחישה את פרסום הכתבה השנייה אך טוענת כי תרופתו של התובע הייתה במתן תגובה.

49. הנתבעת טוענת כי אכן פנתה ליועצת המשפטית של העירייה על מנת שתבחן את התנהלות התובע וזאת בפנייתה אליה בכתב ביום 20.6.11. בפנייה כתבה הנתבעת כי ביום 16.5.11 התקיימה ישיבה של וועדת המשנה לתכנון ובנייה, כי בישיבה זו נמצא התובע בניגוד עניינים על פי הצהרתו ולמרות זאת לא נמנע מלקחת חלק פעיל בדיון ולהפעיל לחץ על מהנדסת הוועדה לשנות את המלצתה. בנוסף ציינה כי התובע לא נטל חלק בהצבעה. לאחר שהנתבעת הפנתה לסעיף 11 לפרק ו' בפקודת העיריות בדבר כללים מניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, כתבה "אני מבקשת לקבל את חוות דעתך המקצועית האם יוכל מר ציזר להמשיך ולכהן כחבר וועדת המשנה ותכנון ובנייה וכחבר מועצת העיר. אני מצרפת את פרוטוקול הישיבה האמורה".

50. בעקבות פנייתה הוציאה היועצת המשפטית הודעת דואר אלקטרוני מיום 29.6.11 ולפיו על ישיבות וועדת המשנה לתכנון ובנייה חלות הוראות חוק התכנון והבנייה הקובעות איסור ניגוד עניינים וכי בניגוד לכללים בדבר ניגוד עניינים ברשויות המקומיות המטילים אחריות ציבורית על חבר המועצה, הימצאות במצב של ניגוד עניינים שלחבר מוסד תכנון, תוך הפרת הוראות החוק מהווה עבירה פלילית אשר קבוע בצידה עונש של שנת מאסר.

51. הנתבעת ראתה בהודעה זו משום חוות דעת משפטית.

52. ככל הידוע לנתבעת, בעקבות הודעה זו מיום 29.6.11 הגיע התובע למשרדה של היועצת המשפטית כשהוא נסער וזועם על שהוציאה חוות דעת משפטית הנוגעת אליו מבלי להתייעץ עימו קודם לכן. בעקבות זאת הוציאה היועצת המשפטית הודעה מיום 6.7.11 ולפיה ברצונה להבהיר כי אין בידי הנתבעת כל חוות דעת שלה המתייחסת להתנהלותו של התובע בישיבות הוועדה. כל שיש בידי הנתבעת היא תשובתה לפנייתה בה מובהר ההבדל בין הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות בכלל לבין ניגוד עניינים של חברי מוסד תכנון ואין כל התייחסות בתשובתה לאירוע מסוים ואין כל קביעה פוזיטיבית משפטית או עובדתית המתייחסת לתובע.

53. לאור הודעה זו, והודעת היועצת המשפטית מיום 29.6.11, חובתה של הנתבעת הייתה לפנות לראש העירייה, ואכן היא פנתה לראש העיר, היועצת המשפטית עו"ד גז, מבקר העיריה עו"ד שוורץ, מר גדי לייכטר מנכ"ל העירייה, ו- 15 חברי מועצת העיר ודרשה כי התובע יתפטר לאלתר מכל תפקידיו הציבוריים.

54. הנתבעת טוענת כי יש ממש במסקנתה שאחת ממטרותיו של התובע בתפקידו הציבורי הוא קידום האינטרסים הכלכליים של משפחתו אם הוא משתתף בדיון שנושאו הוא בשה להיתר החתומה על ידי רעייתו ושבעטיה היא גובה תשלום. יחד עם העובדות בחס למוקד 101 ולמינהלת הנשים, נוצרת תמונה של נבחר ציבור שעסוק במינוי מקורבים וקידום עסקיהם של המקורבים אליו.

55. באשר לאמירה כי הנתבעת דורשת מהתובע להתפטר לאלתר ולהתנצל לפני בוחריו כי הוליך אותם שולל וכי הוא אינו ראוי לבוחריו ואינו ראוי לשמש כמחזיק תיק החינוך טוענת הנתבעת כי סגן ראש עירייה שעובר במצח נחושה עבירה לכאורה פלילית בוטה, מאבני היסוד של מינהל ציבורי תקין אינו יכול להיות אחראי על החינוך בקריית אונו.

56. הנתבעת טוענת כי לא רק שדבריה הם אמת אלא שמין הדין היה שראש העירייה היה שועה לפנייתה ומעביר מיוזמתו את הסוגיה לבירור הרשויות המתאימות, קל וחומר לאור אמירות בעל פה של גורמים שונים כי ראש העירייה הפציר בתובע להתפטר מחברותו בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשל חשש לניגוד עניינים במקרים רבים מאז החל לשמש בתפקידו.

57. ראש העירייה במכתבו מיום 10.7.22 לא דחה את טענות הנתבעת אלא ניסה להתחמק מהחובה לבירור מעמיק. גם חוות הדעת המשפטית שניתנה על ידי היועץ המשפטי של העירייה אינו דחיית הטענות. להיפך, בסוף חוות דעתו קבע היועץ המשפטי "מנגד, כאשר המדובר בבקשה להיתר פרטנית, המוגשת על ידי קרוב משפחה של חבר הוועדה המקומית, קיים ניגוד עניינים מובהק ועל אותו חבר וועדה נאסר להשתתף בדיון המתקיים בוועדה". עם זאת היועץ המשפטי קבע כי מדובר היה בדיון עקרוני ולכן "עצמת ניגוד העניינים נמוכה". הנתבעת חולקת על הערכת היועץ המשפטי לגבי עוצמת ניגוד העניינים, מה גם שהאיסור על ההימצאות בניגוד עניינים אינו מותנה בסקאלה של עוצמה כלשהי אלא הוא איסור מוחלט. בנוסף, טוענת הנתבעת כי עיון בכותרת הדיון הנדון מעלה כי היה דיון בבקשה ספציפית להיתר בנייה של פרקש, לקוחה של התובעת. לכן, טוענת הנתבעת כי חוות הדעת של היועץ המשפטי הינה אקרובטיקה משפטית לא מוצלחת כדי לחלץ את התובע ממצב פלילי מביך שכן הדיון היה ללא ספק דיון בבקשה להיתר פרטנית .

58. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הוסיף התובע וטען כי בניגוד לטענת הנתבעת אין ולא היה נהוג שום כלל בעירייה ובוועדה לתכנון ובנייה כי בסיטואציה של ניגוד עניינים על מי שמצוי בניגוד עניינים להדיר רגליו מהישיבה. עובדה היא שאף אחד מהנוכחים בישיבה מיום 16.5.11, כולל היועץ המשפטי לא דרש מהתובע לצאת מהישיבה. כמו כן טענות הנתבעת סותרות את עמדתו של היועץ המשפטי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחוות הדעת שנמסרה על ידו ביום 31.7.11 ולעמדתו בדיון שנערך ביום 13.9.11 במסגרת תשובה לשאת התובע כיצד על חבר ועדה לנהוג בסיטואציה של ניגוד עניים (קרי: האם עליו לצאת הישיבה או להישאר מבלי להשתתף בה) "אני חושב שאפשר להישאר ולא להביע עמדה ואני מהמקלים". טענות הנתבעת סותרות גם דברים שהיא עצמה אמרה במסגרת אותו דיון ביחס לאותה שאלה כדלקמן: "אם אתה יושב פה ושותק ולא תורם לדיון שום דבר אין שום בעיה עם זה. רק אל תיקח חלק..."

59. בנוסף טוען התובע כי הנתבעת עצמה השתתפה בדיון בוועדה המקומית לתכנון ובנייה תוך ניגוד עניינים ובישיבות במועצת העיר ביחס לנושאים הקשורים לעיבוי בנייני רחוב זמיר בקריית אונו ולהפיכתו של רחוב זמיר לרחוב חד סטרי חרף העובדה שהתגוררה בזמנים אלה ברחוב. הנתבעת אף לא טרחה להודיע כי היא מצויה בניגוד עניינים ואף השתתפה והצביעה בדיונים בנושא. העובדה שהנתבעת היתה מנועה מלהשתתף בישיבות אלה עולה במפורש מחוות דעת היועץ המשפט של הוועדה, עו"ד שפירא, בחוות דעת שניתנה על ידו ביום 31.7.11 "סייג לכך הם מצבים בהם לסוגיה העקרונית השלכה ישירה (על) אותו חבר וועדה, כמו למשל, פרשנות תכנית בניין עיר החלה על בית המגורים של אותו חבר וועדה".

60. התובע לא השתתף בהצבעה בבקשה ולא תמך בה. הוא חזר מספר פעמים על העובדה שהוא מצוי בניגוד עניינים ואינו מתכוון להשתתף בהצבעה. הסיבה היחידה בעטיה מצא התובע לנכון לחדד ולשאול שאלות את מהנדסת העירייה נבעה מהעובדה שזו לא דייקה בדבריה וניסתה לטעון טענה בלתי נכונה בעליל לפיה בקשת של פרקש חורגת מהתב"ע. מהנדס העיר טעתה והטעתה ובעקבות התערבות התובע חזרה בה מדבריה וטענה כי הבקשה אינה נוגדת את התב"ע אלא רק את נספח הפיתוח שאינו מצדיק דחיית בקשתם של פרקש. בנוסף, כפי שהובהר בחוות דעתו של היועץ המשפטי מיום 31.7.11, הדיון בעניינו של פרקש היה גם דיון עקרוני בסוגיה. לכן, ולאור אי דיוקים בדבריה של מהנדסת העיר, מצא התובע לנכון לשאול שאלות במהלך הדיון.

61. חוסר תום הלב של הנתבעת בא לידי ביטוי בין היתר בכך שלא טרחה לבקש מהתובע לצאת מהישיבה שנערכה ביום 16.5.11, אלא העלתה את טענותיה כלפיו רק בדיעבד.

62. כן טוען התובע כי לא פנה ליועצת המשפטית על מנת שתערוך חוות דעת כרצונו אלא מחה שדנו בעניינו בלי לפנות אליו ולקבל את תגובתו.

63. לא יכול להיות חולק כי קיים איסור לא רק על השתתפות בהצבעה בעניין שבו חבר וועדת תכנון מצוי בניגוד עניינים, בין היתר בשל ענייני "קרובו", וכזו היא התובעת ביחס לתובע, בהיותה אשתו, אלא קיים גם איסור על התובע להשתתף בדיון בו נדונה בקשה שהיא הגישה כאדריכלית. לפיכך מוטל היה על התובע לצאת מהדיון מייד לאחר שהודיע כי הוא מצוי בניגוד עניינים. התובע לא יצא מהדיון ואף השתתף בו בפועל, דבר האסור עליו. לפיכך פניותיה של הנתבעת היו כדין. עם זאת ראוי לציין כי היה מדובר בבקשה שכל חברי הוועדה, כולל הנתבעת, סברו כי יש לקבלה והיא אכן התקבלה פה אחד. הנתבעת, כאמור, לא הכחישה עניין זה ואף ציינה אותו בעצמה, והוא אף מופיע בפרסום.

64. הנתבעת גם צודקת שלא היה מדובר בבקשה עקרונית אלא בבקשה פרטנית.

65. אציין כי הנתבעת רשאית להביע את הדעה כי למעשה אסור לתובע להשתתף בכלל בישיבות הוועדה כי גם מקום שאין בקשות להיתר של אשתו, מועלות בקשות של אדריכלים אחרים שאפשר לראות בהם מתחריה. מדובר בדעה לגיטימית בעניינים ציבוריים, בין אם צודקת הנתבעת ובין אם אינה צודקת בדעתה זו.

66. אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.

הפרסום השלישי

67. טענת התובע ביחס לפרסום השלישי הוא כי הנתבעת פנתה במכתב לראש העיר במסגרתו ניסתה לייחס לתובע (כמו גם לראש העיר) דברים קשים נוספים כדלקמן:

"למרות החשד החמור שמר ציזר פעל במצב של ניגוד עניינים, בחרת מטעמיך שלא לטפל בפנייתי ובכך למעשה תמכת בהתנהלות פסולה אותה הפגין סגנך מר ציזר שעיקרה פעולות בניגוד עניינים חמור...

כמו כן מבדיקה שעשיתי לאחרונה בוועדה נמצא כי גב' שבתאי ציזר הגישה בסה"כ בשנים 2008 – 2003 7 בקשות להיתרים ואילו משנת 2008 ועד היום הגישה כבר 9 בקשות לכאורה, עולה קשר תמוה בין חברותו של סגנך ציזר בוועדה ובין הגידול בעסקיה שלה גב' ציזר בדיוק באותה ועדה עד לכדי כך שלא ניתן להתעלם מהצמיחה בעסקיה לבין חברותו של מר ציזר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

כידוע לך היטב, פעולה תוך ניגוד עניינים היא מסממני השלטון המושחתים ביותר אותם מנסים בתי המשפט לעקור בפסקי דין נחרצים ביותר. לא בכדי קבע המחוקק עונשים כבדים לכל נבחר ציבור המועל בתפקידו ובשליחותו הציבורית ופועל בניגוד עניינים.

כל הנאמר לעיל מחייב אותך לפעול באופן מידי ולהפסיק את חברותו של מר ציזר בוועדה המקומית לתכנון ובניה לאלתר כמו גם לפנות מייד למוסדות המתאימים על מנת שאלו יבחנו את התנהלותו של סגנך ציזר ולא תהיה אתה שופטו של סגנך ותחליט על קבלת נגע השחיתות וניגוד עניינים של מה בכך.

אכן צדקת לחלוטין כשטענת במכתבך האחרון כי אדם הינו חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, בדיוק בשל כך מוטל עלייך, כראש הרשות, לעשות לבדיקה מיידית האם התנהגותו של מר ציזר כשרה, או שמא הינה לקויה ונגועה בניגוד עניינים חמור. כל עוד אתה נמנע מלבדוק פרשה זו, קיים חשש כבד כי אתה שותף סוד ויודע דבר במתרחש, כי אתה כראש הרשות מעדיף שלא לבחון את ניקיון כפיהם של סגניך ומקורביך ובכך הנך נותן יד להמשך פעולותיהם הבלתי תקינות ומי יודע מה עוד צפון בנבכי העירייה, ובסופו של דבר אתה מותיר מעל ראשו של ציזר ועל שמו כתם גדול של מי שלכאורה פעל בניגוד עניינים ולא נוקה מהחשד בבדיקה מתאימה ואובייקטיבית".

68. התובע טוען כי עוד בטרם קיבלה את תגובת ראש העיר, העבירה הנתבעת את מכתבה לכתבת שחר במטרה שזו תפיץ את המכתב בעיתון. הכתבת פנתה לקבלת תגובה לדוברת העירייה, גב' אילנית מגור וכן פנתה לתובע, אך לא פנתה לתובעת לקבלת תגובתה. בסופו של דבר, לאחר מספר דחיות התפרסמה הכתבה ביום 28.9.11, ערב ראש השנה, בעיתון ידיעות בקעת אונו תחת הכותרת "הבעל, האישה והבקשות". במסגרת הכתבה פורסמו הדברים החמורים שטענה הנתבעת כלפי התובעים כאמור במכתבה.

69. הנתבעת טוענת כי הפרסום עוסק באותו נושא בו עוסק הפרסום שלפניו, היינו ניגוד האינטרסים החמור של התובע בהיותו חבר בוועדה העירונית המאשרת את בקשותיה של רעייתו. עצם חברותו בוועדה, עצם נוכחותו ומעורבותו, יש בה משום ניגוד עניינים ציבורי חמור והנתבעת כחברת האופוזיציה מחויבת להצביע על כך, אם בפניה ישירה לראש העיר ואם בפנייה לציבור. על אף שהפרסומים פגעו ברגשותיו של התובע יש בהם הצדקה בהיותו נבחר ציבור החשוף לביקורת, מה גם שהם מבוססים על אמת ועל מידע שאין לגביו חילוקי דעות. את מלחמתו ראוי היה שהתובע יעשה במגרש הציבורי וההסברתי ולא במגרש המשפטי.

70. כאמור בדיון בפרסום השני, כך גם לגבי הדיון בפרסום השלישי, הנתבעת הייתה רשאית להעלות את השגותיה בעניין ניגוד העניינים של התובע בהיותו בוועדה לתכנון ובנייה. מדובר בנושא בעל עניין ציבורי רב, והפרסום בעניין חוסה תחת הגנות החוק. אשר לעובדה שהעיתון פנה או לא פנה לתובעת לקבלת תגובתה, בעניין זה, ככל שלתובעים יש טרוניה מוצדקת, הרי שהיה עליהם להפנותה לעיתון ולא כנגד הנתבעת, שלא עליה מוטל לפנות בבקשה לקבלת תגובה כאשר מדובר בפרסום בעיתון.

71. לאור האמור לעיל, נדחית התביעה ברכיב זה.

פגיעה בפרטיות

72. התובעת טוענת כי פרסום מספר הבקשות שהגישה מהווה פגיעה בפרטיות. בכתב ההגנה בתביעה שכנגד טוענת התובעת כי מתוקף היותה אדריכלית תושבת קריית אונו אשר עומדת בשלבי סיום התואר השני בשימור מהטכניון, מונתה כאחת משתי נציגות מקצועיות בוועדת השימור בעיר בהתנדבות. זו הייתה ועודנה הוועדה היחידה בה משתתפת התובעת.

73. הנתבעת טוענת כי התובעת מונתה ל"חברה בוועדת השימור של קריית אונו" מכוח המלצתו של בעלה התובע. אמנם מינוי שכזה איננו מנוגד לדין אך גם אין להתהדר בו מבלי לציין כי המינוי ניתן לה בחסות בעלה, דבר המהווה נפוטיזם.

74. משפרץ התובע את מחסום הפרטיות שלו ושל רעייתו עת לקה בעבירה לכאורה של ניגוד עניינים, הרי מחויב המציאות כי תיערך בדיקה מקיפה באשר ליחס שבין עבודתה של התובעת ופעילותו הציבורית של בעלה התובע.

75. כמו כן תמוהה טענת התובעים לפיה התובעת היא אדם פרטי לאור העובדה שבתקופת הקמפיין של שנת 2008 טרח התובע להוציא פלייר שבו הלל את פעילותיה ההתנדבותיות של התובעת והשווה בינה לבין נשות מועמדים אחרות. כמו כן באתר של סיעתו מופיע שמה של התובעת כמי שנושאת בתפקידים ציבוריים מטעם סיעת עתיד חדש, היא סיעתו של התובע. לפיכך אף התובעת הינה אשת ציבור.

76. אציין כי בהמשך מעלה התובעת טענות נוספות כנגד פרסום זה ובין היתר שמיעוט הבקשות עלול להצביע על פעילותה המקצועית הדלה, דבר שאין בו ממש שכן מדובר רק בבקשות שהוגשו בעיריית קריית אונו, אולם עניין זה לא הועלה בכתב התביעה. כמו כן, לטענה זו אין יסוד והפרסום אינו מביא את הקורא להגיע למסקנה זו.

77. אינני מקבלת את טענת התובעת בדבר הפגיעה בפרטיות. הטענה כי עסקיה משגשגים בשל הקשר שלהם לפעילותו הציבורית של בעלה וחברותו בוועדה שאליה מוגשות בקשות אדריכלים, היא טענה שמעצם העלאתה ברור לכל השומע כי מדובר בדעה והסקת מסקנות מהנתונים שפורטו. את מספר הבקשות שהגישה התובעת קיבלה הנתבעת מיו"ר הוועדה שסבר כי מדובר במידע רלוונטי. אכן, מדובר במידע רלוונטי בנסיבות, ללא קשר לשאלה אם התובעת היא אשת ציבור, אם לאו, אלא מכוח היותו של התובע איש ציבור והעניין לציבור אם עושה מי מבין משפחתו את עיסוקו של התובע קרדום לחפור בו. לפיכך לא הייתה פגיעה בפרטיות בעניין זה, שעה שכאמור, השאלה של טוהר המנהל הציבורי, שעה שהתובע חבר הוועדה לתכנון ובנייה ואשתו אדריכלית המגישה לוועדה בקשות, היא שאלה בעלת עניין ציבורי.

78. למען השלמת התמונה אציין כי מחומר הראיות שהביאה התובעת עולה כי עסקיה אינם משגשגים הודות לפעילות בעלה בוועדה, ולגופו של עניין, תהיות הנתבעת בעניין זה, חסרות בסיס. התובעת פירטה בתצהירה כי בשנים עברו גידלה ילדים קטנים ולמדה שימור מבנים ולכן פעילותה העסקית הייתה מצומצמת יותר מאשר בשנים לאחר מכן לאחר שילדיה בגרו והיא סיימה לימודיה. בנוסף, התובעת פירטה את כל הבקשות שהגישה מאז החל התובע בתפקידו ואף לפני כן, וביחס לכל אחת מהבקשות ציינה את מהות הבקשה, האם הייתה זו בקשה קודמת שהוגשה וכיצד הגיעו אליה הלקוחות, ומכל אלה אין ספק כי הללו לא פנו אל התובעת בשל היותו של התובע חבר בוועדה לתכנון ובנייה (כן ראה לעניין זה תצהירו ו חקירתו הנגדית של מר אוהד פרקש). בשל כך יש טעם בטענות התובעת כי הנתבעת אשר עוסקת בין היתר בקידום נשים, נחפזה לייחס לתובעת טובות הנאה מפעילות בעלה, בעוד שזו פיתחה במו ידיה את עסקה.

79. לאור האמור לעיל, נדחית התביעה ברכיב זה.

80. לאור האמור לעיל נדחית התביעה העיקרית.

התביעה שכנגד

81. הנתבעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסך 100,000 ₪ מהנתבע בשל לשון הרע שהוציא אודותיה. לטענתה, במסגרת כתבה שפורסמה בעניין טענותיה של הנתבעת נגד התובע על השתתפותו בדיון בעניין פרקש שהיו לקוחות של רעייתו, חרף היותו בניגוד עניינים, מצוטט התובע כמי שהוציא דיבתה של הנתבעת מילים הבאות:

"ליאת ארבל חצתה את הגבול בין עיסוקיה הפרטיים והציבוריים לבין ההתעסקות בחייה הפרטיים והעסקיים של אשתי. הנתונים לא נכונים, לא מעניינים ואין להם קשר לעבודתי הציבורית. כל מטרתה היא פגיעה אישית. יש סיבה שליאת לא רוצה שאתווה מדיניות עירונית בוועדה. בקרוב יידע הציבור מי או מה עומד לכאורה מאחורי ליאת ואז יבין. ודי לחכימא ברמיזא".

82. הנתבעת טוענת כי הדברים מהווים לשון הרע מהסוג הגרוע ביותר משום שהדברים נאמרים ברמיזה (innuendo) כאשר הדברים מתקבלים כעלבון שעה שמובנם המילולי של המילים, תמים.

83. הנתבעת טוענת כי המילים "כל טרתה היא פגיעה אישית" פירושם שהנתבעת רודפת את התובע ורעייתו באופן אישי, שעה שלנתבעת אין דבר וחצי דבר אישי עמם. בתפקידה כיו"ר אופוזיציה חובתה להתריע על כל חשש לניגוד עניינים. התובע מנסה לשוות לנתבעת התנהלות לא עניינית ורדיפה אישית בעוד כל פעולותיה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

84. אשר למילים "יש סיבה שליאת לא רוצה שאתווה מדיניות עירונית בוועדה" טוענת הנתבעת כי משקלו של התובע בוועדה בדיוק כמשקלה והתובע אינו מתווה מדיניות עירונית יותר ממה שהיא עצמה עושה, ועיקר העיקרים הוא הרמז שעד היום לא התבהר, מהי בדיוק אותה סיבה עלומה שבעטיה היא לא רוצה לכאורה שהתובע יתווה מדיניות עירונית בוועדה.

85. אשר למילים "בקרוב יידע הציבור מי או מה עומד לכאורה מאחורי ליאת ואז יבין" טוענת הנתבעת כי עד לרגע זה לא פירש התובע מי עומד מאחוריה, וכי כל הדברים לא נאמרו על ידו אלא כדי להעלות ספק וחשד.

86. אשר לדברים "ודי לחכימא ברמיזא" טוענת הנתבעת מי הוא אותו חכימא ומהי הרמיזה. האם הרמיזה היא שהנתבעת נתמכת על ידי עבריינים?

87. דברי לשון הרע של התובע חמורים במיוחד שעה שבדיבה הנרמזת, לא רק שהציבור לא יכול להבין על איזה עובדות מדבר התובע אלא אף הנתבעת אינה מבינה באיזה עובדות מדובר.

88. לפיכך הוגשה התביעה שכנגד לכפל פיצוי ללא הוכחת נזק ובסה"כ 100,000 ₪.

89. התובע טוען כי תגובתו ניתנה במועד פרסום הכתבה ביום 28.9.11 לאחר מתקפה חסרת תקדים של הנתבעת שפנתה פעם אחר פעם לגורמים שונים בעירייה על מנת להכפיש את התובעים, ולאחר שאלה דחו את שלל טענותיה, רצה לעיתון ובתוך כך ניסתה לנהל נגד התובע "הליך פלילי" באמצעות העיתון ו"לצקת תוכן" לחשדות הפליליים המקננים בליבה, חרף העובדה שעוד בטרם פרסום הכתבה על ידה אלה הוכחו בפניה כמופרכים, תוך שהיא מכפישה ומבזה את התובעים לשווא.

90. התובע טוען כי לא יעלה על הדעת כי עיוול כלפי הנתבעת בלשון הרע, שעה שכל הדברים שנאמרו על ידו ביחס לנתבעת היוו תגובה למתקפה חסרת תקדים מצידה כלפיו וכלפי רעייתו בניסיון להגן על שמם הטוב.

91. התובע אף ניסה למנוע את פרסום הכתבה במסגרתה נאלץ להתייחס להכפשות נגדו.

92. כל מילה שנאמה על ידי התובע הייתה אמת ואין בדברים משום לשון הרע.

93. הנתבעת לא מעוניינת שהנתבע יתווה מדיניות עירונית בוועדה משום שהתובע נמנה על סיעות הקואליציה והנתבעת באופוזיציה.

94. אין יסוד לאמירת התובעת כאילו באמירתו התכוון התובע כי מאחורי הנתבעת עומדים גורמים עבריינים, ולא ברור מדוע סבורה הנתבעת שהוא חשב כך. התובע התכוון כי עומדים מאחורי הנתבעת יריבים פוליטיים של התובע, ועו"ד סבו, בא-כוחה של הנתבעת, הוא ללא ספק אחד מהם.

95. העובדה שהנתבעת פנתה לעו"ד יעקב סבו על מנת שייצג אותה רק מוכיחה כי הדברים שנאמרו על ידי התובע בתגובה למסע ההכפשה כנגדו הינם אמת לאמיתה – התובעת לא פעלה לבד ואינה פועלת לבד ונראה כי מי שעומד לצידה ומסייע לה הינו לא אחר מאשר עו"ד יעקב סבו המייצג אותה במסגרת ההליך. בין השנים 2003 – 2008 היה עו"ד סבו חבר בסיעת "שינוי" בקריית אונו. הסיעה קיבלה 3 מנדטים ועו"ד סבו היה חבר מועצה מהמקום ה- 3, וכיהן עד 2007, עת התחלף עם מס' 4 בסיעה (בעקבות רוטציה). הסיעה הייתה בקואליציה הראשונה עד לפירוקה בשנת 2004. בשנת 2005 חתם עו"ד סבו על הסכם קואליציוני (התובע היה חלק מאותו הסכם) ומייד, בישיבת הקואליציה הראשונה גרם ל"פיצוץ" הקואליציה. העילה העיקרית ל"פיצוץ" הייתה שעו"ד סבו לא קיבל תפקיד מ"מ ראש העיר עד לשנת 2008 אלא היה צריך לחלוק את התפקיד עם התובע. בשנת 2008 הקים עו"ד סבו סיעה עצמית "הירוקים" בה חברה הנתבעת והתמודד מול התובע לראשות העיר וקיבל 2 מנדטים, בדומה למספר המנדטים שקיבל התובע וסיעתו (עתיד חדש לקריית אונו). עו"ד סבו היה יו"ר סיעת הירוקים באופוזיציה עד שהתפטר מתפקידו בחודש יוני 2011, או אז הפכה התובעת להיות יו"ר סיעת הירוקים.

96. בין היתר בשל התחרות הפוליטית בין הנתבע לבין עו"ד סבו נתגלעו ביניהם מחלוקות עקרוניות במספר עניינים. כך למשל עו"ד סבו האשים את התובע על הדחתו מראשות סיעת שינוי בעיר בשנת 2006 (חרף העובדה כי הדבר "לא היה ולא נברא"). התובע התלונן על העסקתו של יועץ הבחירות של עו"ד סבו, אורן שמיר, שהורשע על כי צייר צלבי קרס על מכוניתו של מי שהשתתף בבחירות הקודמות. כמו כן יומיים לפני הבחירות התלונן התובע בנוגע לסקר בלתי חוקי שפורסם על ידי עו"ד סבו בעיתון. בנוסף, עו"ד סבו האשים את התובע כי בגללו הוא והנתבעת לא נכנסו לקואליציה הנוכחית (בעקבות בחירות שהיו בשנת 2008) בראשות ראש העיר הנבחר. לכן, טוען התובע, אין ספק כי העובדה שעו"ד סבו מייצג את הנתבעת בהליך אינה מקרית. בין הנתבעת לבין עו"ד סבו "קשר פוליטי", עו"ד סבו הוא יריב פוליטי מושבע של הנתבע, ולא בכדי הנתבעת קראה להתפטרותו של התובע מתפקידיו בעירייה ללא כל בסיס שבדין לדרישתה.

97. השתלשלות העובדות כאמור רק מחזקת את המגמתיות מאחורי הפרסומים שפרסמה הנתבעת נגד התובע והרצון לגרום להוצאתו מהזירה הפוליטית במטרה לגרור את בוחריו של התובע לסיעה בה הינה חברה וכל זאת כהכנה לבחירות הבאות על ראשות העיר שיתקיימו בעוד כשנתיים. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח כתבות שונות שפורסמו בשנת 2011 במסגרתן לא הכחישו עו"ד סבו והנתבעת כי בכוונתם לרוץ לבחירות ראשות העירייה בשנת 2013.

98. יהיו מטרותיה של הנתבעת אשר יהיו, טוען התובע, לא יעלה על הדעת שהיא תרוץ לעיתונות ותכפיש את שמו הטוב של התובע ורעייתו לשווא, כל שכן לא יעלה על הדעת כי באמצעות תובענה שכנגד תנסה הנתבעת למנוע מהתובע להתייחס לדבריה ולהגן על שמו הטוב.

99. הסכסוך בין הצדדים לא קשור בפעולות שהנתבע מבצע לכאורה במסגרת הוועדה ואשר חוטאות בניגוד עניינים. מקורו של הסכסוך נעוץ בעובדה שהנתבעת שמה לעצמה מטרה להכפיש את התובע ולהשפילו ברבים במטרה להסיר אותו מהזירה הפוליטית למען לא יפריע לה או למי מטעמה לבחירות הבאות לראשות העיר.

100. הנתבעת טוען בין היתר כי היא בחרה כבא-כוח את עורך הדין שלדעתה ייצג אותה בצורה הטובה ביותר כדי להגן על שמה הטוב וכי התובע טוען כנגדה אותן טענות שהיא מעלה כלפיו. כן לטענתה, לא העלתה את טענותיה כלפי התובע כדי "ליטול" ממנו בוחרים, ולכל היותר יהיה טעם להטות בוחרים של ראש העיר ולא של התובע.

101. הקורא את דברי התגובה של התובע לא יראה בהם יותר ממה שהם: התנצחות פוליטית בין שני יריבים פוליטיים. האמירה כי הנתבעת חצתה את הגבול בהתעסקות בחייה הפרטיים של התובעת מתקבלת על ידי כל קורא סביר כעניין של "דעה" ו"טעם" ותו לא. אשר לרמזים על הסיבות לפרסומים שיזמה הנתבעת, סביר יותר שהקורא הסביר ייחס סיבות אלה למאבקים פוליטיים, כפי שטוען התובע מאשר לעבריינים, כטענת הנתבעת. גם בתצהירה טוענת הנתבעת כי התגובה באה להציג אותה כמי שמתומרנת לצרכים פוליטיים לא עניינים ולא לקשר עם עבריינים שאין לו רמז בתגובה (ראה סעיף 20 לתצהיר הנתבעת). צודקת הנתבעת כי טוב יותר אם התובע היה אומר במפורש כי הנתבעת מונעת מטעמים פוליטיים מאשר להשתמש ברמזים בלתי ברורים, אולם דומה כי בנסיבות העניין, הקורא הסביר היה ממילא מייחס את הדברים מחלוקות פוליטיות, כאמור לעיל.

102. לאור האמור לעיל, נדחית התביעה שכנגד.

ז. פסיקתא

103. לאור כל האמור לעיל נדחות התביעה והתביעה שכנגד.

104. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ו, 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.