התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב התובעים ואוטובוס הנתבעת. בפתח הדיון הודיעו הצדדים, אף שהדבר לא מצא ביטויו בפרוטוקול הדיון, כי בגין אותה תאונה הוגשה תביעה נוספת בה תבעה הנתבעת את התובעים בגין נזקי האוטובוס. מאליו מובן, כי ההכרעה בתיק זה, יפה גם לתיק האחר.

בכביש בו אירעה התאונה, ישנם שני נתיבי נסיעה לאותו כיוון (ישנם גם נתיבים נוספים, אך אלו אינם מענייננו). עובר לתאונה נסע רכב התובעים בנתיב הימני, והאוטובוס בנתיב השמאלי. כל צד טוען שהרכב האחר סטה לנתיב נסיעתו, פגע ברכבו, ונפגע.

העידו בפני שני הנהגים בשני הרכבים המעורבים, נוסעת ברכב התובעים, אשתו של נהג הרכב, ונוסע באוטובוס, העובד בשיטור העירוני בנתניה. בחנתי היטב את העדויות, והגעתי למסקנה שהאוטובוס הוא שסטה לנתיב נסיעת רכב התובעים. עיקר מסקנתי מבוססת על כך שעדי הנתבעת עשו רושם בלתי אמין. אביא מספר נקודות שיבהירו התרשמותי.

בעת התאונה האוטובוס הסיע ילדים למשחק כדורגל, והנוסע באוטובוס היה אבא שליווה את בנו למשחק. נהג האוטובוס טען שאין בינו ובין הנוסע כל היכרות מוקדמת, ורק במקרה באותו היום ביקש אותו נוסע להצטרף לנסיעה וללוות את בנו (עמ' 5 שורות 3 – 4). אלא שעדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של הנוסע, שהעיד שהוא נוסע באוטובוס ההסעות בערך פעמיים בחודש (עמ' 6 שורה 23), והוא אינו יודע ואינו סופר כמה פעמים כבר נסע בהסעה (עמ' 6 שורות 24 – 25). אני סבורה כי ניסיונו של נהג האוטובוס להסתיר את היכרותו עם העד, אומרת דרשני.

זאת ועוד. התרשמתי כי עדות נהג האוטובוס ועדות הנוסע היו עדויות מתואמות. וכך למשל, שני העדים העידו, ומיוזמתם, שכדי למנוע את הפגיעה נהג האוטובוס ניסה לסטות שמאלה, אך הוא לא יכול היה לעשות כן מאחר ובמקום אי תנועה (עדות נהג האוטובוס בעמ' 3 שורות 23 – 24; עדות הנוסע בעמ' 6 שורה 1, וכן שורות 11 - 12). שני העדים גם העידו, ושוב מיוזמתם, שהיה עד נוסף לתאונה, נהג מונית שנסע מאחור, שמו שמואל ומספר מוניתו 40 (עדות נהג האוטובוס בעמ' 4 שורות 17 – 19; עדות הנוסע בעמ' 6 שורות 3 – 4). ניתן להבין כיצד נהג האוטובוס זכר את פרטי נהג המונית, מאחר ואלו נרשמו על ידו בהודעה הכתובה שמסר לאגד. ואולם, יותר מתמוה כיצד זכר את אותם הפרטים גם הנוסע באוטובוס. תמיהה זו גוברת, לאור עדות הנוסע כי הוא לא שוחח עם נהג האוטובוס טרם העדות (עמ' 6 שורות 18 – 21). כך, אף ששניהם הגיעו לבית משפט יחדיו מהעיר נתניה (עמ' 6 שורות 16 – 17). לא רק שהטענה לפיה העדים לא שוחחו בדרכם לבית משפט על התאונה אינה סבירה, אלא שבנסיבות אלו, קשה להבין כיצד הנוסע זכר את פרטי נהג המונית, לרבות שם ומספר מונית. אציין שבעת העדות, ניסה הנוסע ליצור מצג כאילו הוא מנסה עתה, בעת מתן העדות, להיזכר בפרטי נהג המונית, והוא אכן "נזכר" בשמו ובמספר המונית. מצג זה היה בלתי משכנע לחלוטין, וההתרשמות היתה כי העד יודע בדיוק את הפרטים בהם עליו "להיזכר".

נקודה נוספת שבלטה היתה התעקשותם של שני עדי הנתבעת להעיד ששני הרכבים נסעו זה לצד זה בכביש ישר, אליו אין כל פנייה מימין. עדות זו באה, כך נראה, כדי שלול את גרסת נהג רכב התובעים לפיה התאונה אירעה לאחר שהוא פנה ימינה. למרות שלאורך כל עדותם טענו שני העדים שאין במקום כל פנייה, בתום עדותו הודה הנוסע שיש פנייה שכזו (עמ' 7 שורות 1 – 2). נקודה זו אינה מהותית לנסיבות התאונה, ולא הייתי מתייחסת אליה, לולא הרושם שנוצר שוב, כי שני העדים מעידים עדות מתואמת.

עיינתי בתמונות הנזק ובחוות דעת השמאים של שני הרכבים. אינני סבורה שניתן להסיק ממוקדי הנזק איזו מהגרסאות עדיפה. אציין רק שהאוטובוס נבדק רק כעבור מספר חודשים ממועד התאונה (התאונה אירעה בתאריך 21.02.11 והאוטובוס נבדק רק ביום 01.08.11). בנסיבות אלו, קשה לדעת אם הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי הנתבעת נגרמו בתאונה דנן, בעיקר כאשר בהודעה שמסר נהג האוטובוס הוא מציין שלאוטובוס נגרם "שפשוף בצד הימני", ללא מיקום מדויק.

סיכומו של דבר. עדויות עדי הנתבעת לא היו אמינות. מאידך, עדויות שני עדי התובעים היו משכנעות, והתמיהות עליהן הצביע ב"כ הנתבעת, אינן מהותיות בעיני. לאור האמור אני מקבלת את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 16,834 ₪ צמוד מיום 27.02.11 בתוספת אגרת משפט, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.