1. בנה של התובעת רכש מהנתבע 2 רכב מסוג איביזה, כשהתובעת היא זו ששילמה עבור הרכב.

לטענת התובעת, רק לאחר הרכישה הסתבר לה כי הנתבע לא גילה לה את עובדת היותו סוחר בכלי רכב וגם לא את מלוא העובדות הקשורות במצבו של הרכב, באופן שמספר ימים לאחר הרכישה ומשניסה בנה לעבור מבחן רישוי שנתי, הוא נכשל בו והם נאלצו להשקיע ברכב כספים רבים על מנת שניתן יהיה להשתמש בו ולעבור טסט.

לטענת התובעת, הנתבעת 1 עשתה יד אחת עם הנתבע 2, ובבדיקת הרכב במכון הבדיקה לא גילתה את הפגמים האמיתיים שברכב, וכתוצאה מכך נרקמה העסקה שבסופו של דבר גרמה לה לכל אותם הפסדים.

לטענת התובעת, על הנתבעים יחד ולחוד, לפצותה בסך של 12,792 ₪ הכוללים את תיקון הנזקים, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.

2. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת ואת אחריותם לכל הנזקים הנטענים, כל אחד מהטעמים שהעלה בכתב ההגנה, כאשר הנתבעת 1 הפנתה לטופס הבדיקה ולכל הליקויים שנרשמו בו ואשר תואמים למצב בו היה הרכב בזמן הבדיקה, ואילו הנתבע 1 טען כי מסר את מלוא העובדות ואת מלוא הפרטים, כי הליקויים הנטענים היו ידועים ובשל כך אף הופחת סכום ניכר ממחיר הרכב.

3. התובעת ובנה העידו על ביצוע העסקה, כשלדבריהם לא גילה להם הנתבע 2 את עובדת היותו סוחר רכב, כפי שלא גילה את כל הפרטים הנדרשים בנוגע למצבו של הרכב, והטעה אותם על ידי הצגת כפל רשיון בו לא נרשמה עובדת היותו סוחר רכב.

לטענת התובעת אילו ידעה את העובדות וידעה את מצב הרכב לאשורו לא היתה רוכשת אותו מידי התובע.

התובעת טענה כי עיקר הנזק מתבטא במערכת הפליטה של הרכב שעלות התיקון שלה – על מנת לעבור את מבחן הרישוי השנתי – הינה בסך 3600 ₪, בבדיקה חוזרת במכון בסך 420 ₪ ובצורך בהחלפת רצועת טיימינג שעלותה כ-4900 ₪ על פי הערכה שקיבלה.

הנתבע 2 בעדותו תיאר את נסיבות ביצוע העסקה, אישר כי הוא עוסק במסחר בכלי רכב וכי לא נחתם הסכם או זכרון דברים בין הצדדים, וכי המחיר של הרכב הופחת בהתאם למצבו לאחר הבדיקה.

נציג הנתבעת 1 בעדותו, שב והפנה לטופס הבדיקה ובו כלולים כל הליקויים הנטענים על ידי התובעת, וכן הפנה להערות שבהן נאמר במפורש כי יש להתייעץ עם מוסך מורשה בקשר למשמעותם של הליקויים ועלות התיקון.

4. וכאן יש להפריד בין שני הנתבעים שכל אחד מהם קשור לפן אחר של העסקה.

לגבי נתבעת 1 – טופס הבדיקה מעלה כי אכן נמצאו ליקויים רבים ברכב והם סומנו על ידי הנתבעת 1, כאשר בכל הנוגע למערכת הפליטה נרשם: "לא תקין. חסר תפס דוד אמצעי שבור".

בהערות הכלליות לטופס הבדיקה נרשם כי יש לבדוק את מערכת תיזמון המנוע ושאר הרצועות במוסך.

בהשוואת טופס זה לטופס הבדיקה שנערכה על ידי התובעת לאחר שמסרה את הרכב לתיקון של מערכת הפליטה, ניתן לראות כי המערכת עדיין לא היתה תקינה ועדיין נדרש תיקון, כשגם מכון בדיקה זה מסייג את הבדיקה בהערות שונות ומפנה את בעל הרכב למוסך כדי לקבל הצעת מחיר וכן הוראה ספציפית בנוגע לחגורת הטיימינג.

בנסיבות אלו קשה לומר כי הנתבעת 1 התרשלה בבדיקה, כי סיפקה נתונים שאינם נכונים, או כשהעלימה מידע מהתובעת, וברור מטופס הבדיקה כי מערכת הפליטה לא היתה תקינה.

טענות התובעת לגבי הנתבעת 1 לא הוכחו, ולא מצאתי כי יש להטיל אחריות על מכון הבדיקה, או כי יש לחייבו בנזקים הנטענים, והתביעה כנגד הנתבעת 1 - נדחית.

5. שונה המצב בכל הקשור לנתבע 2;

על פי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, חלה עליו חובה להודיע למתקשרים עימו על היותו עוסק ברכב, ועליו למלא טופס גילוי נאות ולכלול בו את כל הפרטים הנדרשים, לרבות מספר בעלים קודמים, פגיעות שנגרמו וידועות לו, והסכום ששולם.

כל אלו לא נעשו, ובין הצדדים אף לא נחתם הסכם כלשהו או זכרון דברים בקשר למכירת הרכב.

יתירה מכך, הנתבע הוציא כפל רשיון כאשר ברשיון המקורי מופיע הרכב ככזה הנמכר על ידי סוחר, ואילו ברשיון הכפול עובדה זו אינה ידועה.

אומנם בהעברת הבעלות יש צורך להציג את הרשיון המקורי, אולם זה מוצג בפני הפקיד המעביר את הבעלות, ועל פי העדויות שבפני ועל פי התרשמותי, הוא לא הוצג בפני מי שביצע את העסקה עם הנתבע 2, ועובדה זו התגלתה אך במקרה כשנמצא הרשיון האחר ברכב.

בנסיבות אלה הפר הנתבע 2 את חובתו כלפי התובעת למסור גילוי מלא ונאות של כל הפרטים הרלוונטים.

הפרת חובה זו מצביעה על התנהלות שאינה ראויה מצד הנתבע 2, וכיון שלא נחתם הסכם, אין לדעת מה הסכימו הצדדים בנוגע למערכת הפליטה, כיצד הוצג הדבר, ואין לדעת האם נכונה טענת הנתבע 2 כי המחיר הופחת בשל כך.

אוסיף, כי הנתבע 2 לא הביא ראיות הקשורות במחיר המחירון של הרכב, הגם שזה מצוי בידיעתו וברשותו, כמי שעוסק בסחר כלי רכב.

בנסיבות אלו אני קובעת כי הנתבע 2 פעל שלא כדין, ועליו לשאת בנזקים שנגרמו.

6. ובאשר לגובה הנזק – לטענת התובעת תיקון מערכת הפליטה עלה 3600 ₪, והדבר היה נחוץ לצורך בחינת הרישוי וכתנאי לשימוש ברכב, ולא היה מנוס מהתיקון, ולגבי רצועת הטיימינג טענה, כי זו תוקנה למרות שאין ברשותה קבלה אלא רק הצעת מחיר.

לגבי מערכת הפליטה, ברור כי הנושא היה ידוע, או צריך היה להיות כזה, לפחות לאור האמור טופס הבדיקה, כפי שהדבר בקשר לרצועת הטיימינג שמכון הבדיקה הפנה ענין זה למוסך. התובעת אינה יכולה להתנער לחלוטין מאחריות או "לקיחת סיכון" ברכישת רכב כזה, כשלא עשתה את הבירורים הנדרשים.

עם זאת, אמינים עלי דברי התובעת כי הנתבע 2 לא הציג את המצג האמיתי לגבי מצב הרכב והטיפולים שעבר, ולפיכך עליו לשאת בעלות חלק מהנזקים על דרך האומדן, אותם אני מעמידה על סך של 4000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 4400 ₪, כשהסכום ישולם עד ליום 20.11.12, ולאחר מכן יצטרפו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

כמו כן ישא הנתבע 2 בהוצאות התובעת, לרבות אגרה, בסך של 700 ₪.

זכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.