1. התובע הנו הבעלים של רכב מאזדה מס' רישוי 4756363 (להלן: "הרכב"). הרכב ניזוק באירוע תאונת דרכים מיום 30.11.2010 שבה מעורב היה התובע (להלן: "התאונה"). במועדים הרלוונטיים לאירוע התאונה מבוטח היה הרכב בביטוח מקיף אצל הנתבעת על פי פוליסה מס' 0-28009167-00 (להלן: "הפוליסה").

2. ביום 2.12.2010 נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם הנתבעת, אשר העריך את הנזק בהיקף של 49.03%. הנתבעת קבעה כי מדובר באבדן להלכה ופעלה למכירת רכבו של התובע. הנתבעת העבירה לתובע כספים בגין אירוע התאונה בסך כולל של 68,008.98 ₪ (לאחר ניכוי חוב הפרמיה בסך 2,305 ₪ מסך כולל של 70,376.97 ₪).

3. לטענת התובע, פעלה הנתבעת בניגוד לפוליסה ובניגוד לדיני החוזים וכן בניגוד לנהוג הקיים משקבעה, כי מדובר באבדן להלכה הגם שנאמד הנזק בכ-49.03% בלבד מערכו הכולל של הרכב ומבלי לקבל הסכמתו. לטענתו, מכרה הנתבעת את רכבו שלא בהסכמתו כלל ובפרט שלא מראש ובכתב. משלא פעלה הנתבעת לקבלת הסכמתו הרי שפעלה בניגוד לנוהג ולנוהל הקיים, ואף התרשלה כלפיו, כאשר לטענתו הרכב לא היה במצב אובדן גמור או אובדן להלכה כלל. לטענת התובע החתימה על יפוי הכוח אינה חתימתו, והוא לא חתם על ייפוי כוח כלל. עוד הוא טוען, כי לא דאגה הנתבעת להעביר לידו העתק הפוליסה ביום ההתקשרות כי אם לראשונה לאחר קרות התאונה. הנתבעת בהתנהלותה גרמה לו נזק לטענתו שכן יכול היה להפסיד ע"פ הערכת השמאי מטעמה 5.5% מערך הרכב ולא 36.9% מערכו. כמו כן נאלץ התובע לרכוש רכב חדש ובכך גדלו נזקיו. לטענתו, התעשרה הנתבעת על חשבונו שלא כדין והיא חייבת לשלם לידיו מלוא תמורה הרכב אשר לטענתו נכון למועד אירוע התאונה עמד על 107,000 ₪. התובע תובע הפרש נזקיו בסך 40,000 ₪.

4. לטענת הנתבעת, הרכב הוכרז כדין כאבדן להלכה בהתאם לתנאי הפוליסה. המבוטח קיבל את מלוא ערך רכבו נכון ליום מקרה הביטוח והוא אינו חולק על כך, וממילא לא הגיש חוות דעת נגדית. לטענת הנתבעת, במקרה של אבדן להלכה רשאית היא למכור את הרכב אף בלא הסכמת המבוטח, אם כי בענייננו ממילא מכירת הרכב לחברת הביטוח לא יכולה היתה להתבצע ללא קבלת הסכמתו של התובע; התובע מסר את מפתחות הרכב, פינה את הרכב מחפציו, אפשר לחברת הביטוח לגרור את הרכב, ואף חתם על כל המסמכים הנדרשים לרבות על ייפוי כוח למכירת הרכב לחברת הביטוח. עוד לטענת הנתבעת ביום 9.12.10 שלחה מכתב לתובע על פיו הוכרז הרכב כאובדן להלכה וכי על מנת לטפל בתביעתו עליו להמציא מסמכים מסוימים. התובע המציא מסמכים אלו ובכלל זה ייפוי כח עליו חתם לצורך מכירת הרכב, צילום ת.ז שלו, צילום שיק שלו לביצוע תשלום תמורת הרכב ומסמכים נוספים. הלכה למעשה הועבר גם רישיון רכב מקורי לצורך ביצוע המכירה. התובע לא הביא את הסוכן לעדות על מנת לתמוך טענותיו.

דיון

אבדן להלכה

5. הוראות הפוליסה הרלוונטיות לענייננו מצויות בסעיף 6 (פרק 1) לפוליסה (סומן נ/2), ולשונן כדלקמן;

"א. נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים;

..

ב. קבע שמאי מוסמך, כי שיעור הנזק שנגרם לרכב הוא לפחות 50 אחוזים משווי הרכב סמוך לפני קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אובדן גמור (להלן: "אבדן גמור להלכה").

ג. שילם המבטח למבוטח את מלוא שווי הרכב או החליפו ברכב מסוג ואיכות דומים בשל אבדן גמור או בשל אובדן גמור להלכה, תעבור הבעלות בשרידי הרכב למבטח."

6. הכרזת הנתבעת על מצבו של הרכב כאבדן להלכה בוססה על חוות דעתו של השמאי, מר עבוד אלי מחברת ו.ר.ד שמאים בע"מ (לעיל ולהלן: "השמאי"), אשר בדק את רכב התובע ביום 2.12.2010 וקבע על פי בדיקתו, כי הנזק מהווה 49.03% מערך הרכב. עוד נקבע בחוות דעתו כי במידה והרכב יתוקן צפויה להיגרם לו ירידת ערך בשיעור 5.5%.

7. בחוות הדעת קבע השמאי כדלהלן-

"לאור גובה הנזק והנזקים העלולים להתגלות במהלך התיקון וירידת הערך הצפויה, אנו בדיעה כי חיסול התביעה על בסיס אבדן להלכה היא הדרך הכלכלית והכדאית ביותר"

התובע לא הציג חוות דעת נגדית וטיעוניו נסמכים על חוות דעתו של השמאי הנ"ל.

8. השמאי נדרש בחקירתו להסביר מדוע קבע כי הרכב הוא אבדן להלכה, והשיב "סה"כ נזק ברכב+ירידת ערך מביא אותנו לאחוזים גבוהים ממחיר הרכב בפועל, היינו לרכב יש לו מחיר גבוה שלפי תקנות משרד התחבורה וחוזה משרד התחבורה אני בתור שמאי אמור לחשב את הנזק הגולמי. לפי תנאי הפוליסה עלי לחשב את הפוליסה (צ"ל- הנזק) מערך הרכב הספציפי. היות ויש רכב עם פרמטרים שמפחיתים את שווי הרכב באחוזים ניכרים, כמעט 30%, אז הנזק הגולמי ממחיר הרכב הספציפי עובר את ה60%... עלויות התיקון עוברים את ה60% מסכום הרכב בפועל, גם על פי תנאי הפוליסה אינני יכול לעשות, גם לא כדאי מבחינה כלכלית" (עמ' 2, ש' 18-26 לפר').

9. כלומר, בהתאם לעדות השמאי, שיעור הנזק כפי שהוערך על ידו הנו שיעור הנזק הגולמי אשר ע"פ תקנות משרד התחבורה נבחן ביחס לערכו הגבוה של הרכב. אלא שעל פי תנאי הפוליסה יש לבחון את שיעור הנזק מערך הרכב הספציפי אשר בענייננו עולה על 60% מערך הנזק הספציפי. אכן עיון בהוראת סעיף 6.ב הנ"ל מעלה, כי מקום ששיעור הנזק הנו לפחות כ-50% משווי הרכב סמוך לפני קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אבדן גמור.

10. בענייננו לא נסתרה עדותו של השמאי (שזומן מטעם התובע דווקא), ונמצאנו למדים המנה, כי שיעור הנזק הגולמי מהווה למעלה מ-60% משווי של הרכב הספציפי סמוך לפני קרות מקרה הביטוח. במצב דברים זה כדין הוכרז הרכב כאובדן להלכה. זאת על אף שאיני נכונה לקבל כי נזק ישיר שנגרם מירידת ערך הרכב כלול בתחשיב זה. על כך אני למדה על דרך של גזירה שווה (ובהעדר כל החרגה מפורשת בתנאי הפוליסה) מהוראות סעיף 6(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו- 1986, שלשונן כדלקמן:

"(ב) קבע שמאי רכב מוסמך כי שיעור הנזק שנגרם לרכב, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך הרכב, הוא לפחות 50 אחוזים משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אבדן גמור (להלן - אבדן גמור להלכה)."

11. אלא שבענייננו ממילא נוכחתי כי אף מבלי להתחשב בנזק הישיר שנגרם מירידת ערך, שיעור הנזק הגולמי מהווה למעלה מ-50% משווי הנכס הספציפי כפי שהוסבר על ידי השמאי בעדותו (מפנה לחוות הדעת, אשר על פיה אומדן הנזק 52,896.72 ₪ מערך הרכב שנאמד ב- 70,062 ₪).

קבלת הסכמה בטרם ביצוע מכירה

12. כעולה מחוות הדעת, ביום 2.12.2010 נבדק הרכב על ידי השמאי, וכבר ביום 9.12.2010 הועבר הרכב במצבו הועבר למגרש "המאגר". לטענת התובע, הועבר רכבו למכירה בלא שנשאל להסכמתו. לטענתו אילו ידע כי צפוי להימכר רכבו מבכר היה לתקנו בעצמו ושלא באמצעות חברת הביטוח. התובע העיד "חב' הביטוח עשתה הכל על דעת עצמה בלי להתייעץ איתי. אמרו לי שמשלימים לי את כל הכסף, בסוף שלמו לי חצי כסף" (עמ' 4, ש' 22-23 לפר') .

13. הנתבעת הציגה לתימוכין בטענתה לקבלת הסכמת התובע למכירת הרכב, ייפוי כוח "למכירת הרכב (מטעם בעל הרכב)" נושא שמו ות.ז של התובע דכאן וכן את חתימתו לכאורה. פרטי מיופה הכוח נעדרים מאותו מסמך. ודוק, לטענת התובע אין המדובר בחתימתו כלל, ועוד הוא טוען כי מעולם לא חתם על ייפוי כוח כאמור.

14. גם מבלי להכריע בשאלת אמתותה של חתימת התובע על גבי אותו מסמך, אין בידי לקבל כי מדובר בייפוי כוח כדין לביצוע המכירה הספציפית מושא ענייננו, מה גם כי אין מדובר במסמך אשר חף מליקויים דוגמת העובדה כי תאריך האישור אינו מופיע על גבי אותו מסמך ולא ניתן ללמוד ולהבין האם מדובר בייפוי כח כללי שנחתם על ידי התובע עם חתימה על מסמכי הפוליסה, או בטרם קבלת הסכמתו לביצוע המכירה בגין התאונה דכאן. ודוק, חוות דעת השמאי נושאת תאריך מיום 14.1.2011, לאחר שנבדק על ידי השמאי כבר ביום 2.12.2011 וממנה עולה כי "הרכב במצבו הניזוק הועבר למגרש "המאגר" מיום 9.12.2010.."

15. השמאי נשאל בחקירתו הנגדית:

"ש. אומר המבוטח שהוא בכלל לא ידע שהרכב שלו מיועד לאבדן להלכה, למכירה. אתה זה שעבדת מולו, קיבלת ממנו מפתחות ויפוי כח.

ת. מהזיכרון המבוטח בזמן התאונה היה עסוק באירוע במשפחה, האישה לא הרגישה טוב, כל הקשר היה מול סוכן הביטוח שלו שמן הסתם מותר לפעול מול הסוכן, הוא הזמין אותי. ההכרות שלי עם הסוכן, הוא הזמין אותי ולא המבוטח. הפקידה שלי פעלה מולו, הן בנושא של קבלת יפוי כח, הן בנושא של תיאום העברת מפתחות הרכב ויפוי הכח.

לשאלת בית המשפט- אני לא עבדתי על זה מול התובע. אני באופן אישי במעמד הבדיקה הרשמית דיווחתי לסוכן הביטוח. זו עבודה משרדית של פקידות"

(עמ' 3, ש' 1-8 לפר' הדיון מיום 19.4.2015 הדגשה לא במקור).

16. כלומר מעיד השמאי, כי לא היה לו כל קשר עם התובע הלכה למעשה כי אם מול סוכן הביטוח שלו. בחקירה חוזרת בפרט העיד השמאי,

"ש. האם היית מעורב בהעברת הרכב למאגר?

ת. המזכירה עושה את זה, לא אני. אצלי מתנהל רישום כל הפעולות שנעשו בתיק מאז הפתיחה. הפקידה רושמת ביום 9.12 הועבר הרכב למאגר"

(עמ' 3, ש' 28-30 לפר')

17. אמנם העיד השמאי כי נתקבלו במשרדו המסמכים הנדרשים לצורך העברת המפתח, "כן אני גם רואה שכותבת הפקידה שלי שיפוי כוח ורישיון הנהיגה נשלחו לאילה ניסים" (עמ' 3, ש' 10 לפר'). ואולם המצאת רישיון הנהיגה כמו גם מסמכים אחרים להם טוענת הנתבעת אשר שמשו את חברת הביטוח לצורך מכירת רכבו של התובע, אינם מלמדים על קבלת הסכמה מפורשת למכירת הרכב תוך הבנת תנאי ומשמעות המכירה והסכום המוצע לאחריה. גם הטענה כי מסר את מפתחות הרכב, פינה את הרכב מחפציו, ואפילו אפשר לחברת הביטוח לגרור את הרכב, אינה מלמדת על הסכמה לביצוע מכירת הרכב, במובחן מבדיקה ו/או תיקון. כפי שהעיד התובע על כך משנשאל,

"ש. אתה כדי שיקחו ממך את הרכב נתת מפתחות, פינית חפצים מהרכב?

ת. נכון, ברגע שקורית תאונה שולחים אותי למוסך, בטח שאני צריך לתת מפתחות. זה מוסך מורשה"

(עמ' 5, ש' 14-16 לפר').

18. באגביות אף העיד התובע באשר למתן השיק אשר טוענת הנתבעת כי נמסר לה בין כלל המסמכים אותם נדרש למסור התובע לצורך ביצוע המכירה,

"ש. מי הבטיח לך שהולכים לשלם לך הכל?

ת. הסוכן הבטיח לי. אמר שדיבר עם חב' הביטוח. ביקש ממני שיק, אמר שמכניסים לי לחשבון. אמר שמכניסים לי עבור האוטו. לא אמר לי כמה כסף מכניסים לי. ידעתי רק כשהופקד הכסף. פניתי אליו חזרה והוא אמר שיבדוק עם חב' הביטוח"

(עמ' 4, ש' 28, עמ' 5 ש' 1-3 לפר').

19. אמנם יש לציין, סוכן הביטוח לא הובא לעדות הגם שלטעמי מחובתו של התובע היה לזמנו, לצורך תימוכין בשלל טענותיו אודות גובה הפיצוי שהובטח לו לכאורה וכיו"ב טענות. מכל מקום לא הוכיחה הנתבעת קבלת הסכמה מפורשת ובכתב ו/או בכלל למכירת רכבו של התובע, ובנקודה זו חובת הראיה עליה.

20. פשיטא, כי מחובתה של חברת הביטוח ליידע את התובע בטרם ביצוע המכירה וקביעת עובדות מוגמרות בשטח לקבל הסכמתו של התובע לביצוע הפעולה. הזכות להפעלת הפוליסה ו/או לאי הפעלתה מצויה בידי התובע, לאחר שהוסבר לו כדין מה משמעותה. בענייננו שב והעיד התובע כי לא ידע כי מוכרים את רכבו "לא ידעתי. אם הייתי יודע שאי אפשר לתקן את האוטו הייתי מתקן בעצמי את האוטו ומחזיר אותו. האוטו היה מעולה" (עמ' 5, ש' 12-13 לפר') לטעמי בין אם הוכח מצבו של הרכב ושווי עובר לאירוע התאונה ובין אם לאו הרי שמדובר בזכות הבחירה של התובע האם להפעיל את הפוליסה לאחר שהנו מבין משמעות הפעלתה, ובפרט אודות מכירת רכבו והשווי שיקבל לאחריה.

21. העובדה שאדם התקשר בחוזה ביטוח וביטח נכס מנכסיו מקנה לו את האפשרות בקרות מקרה ביטוח לעשות שימוש בזכויותיו אל מול חברת הביטוח, אך לא את החובה לעשות כן.

ככל שחוזה ביטוח ודיני הביטוח מאפשרים זאת, שמורה למבטחת הזכות לממש את זכאותו של המבוטח בדרך הכלכלית הכדאית ביותר עבורה.

אולם, גם למבוטח שמורה הזכות לבדוק את הכדאיות הכלכלית של עמדת המבטחת באשר לאופן סילוק תביעתו. ככל שהצעתה עומדת במבחן הדין, רשאי הוא גם לסרב לה ולהעדיף מטעמיו הכלכליים או האחרים שלא לממש את זכותו על פי פוליסת הביטוח אלא לשאת בעצמו בנזקו, אם כך הוא רצונו.

22. על מנת שמובטח יוכל לממש זכותו זו לבחירה על המבטחת חלה החובה לידע את המבוטח בצורה מפורשת, כיצד מבקשת היא לסלק את תביעתו. מה הוא הסכום המדויק של הפיצוי לו הוא זכאי לשיטתה ואם מתכוונת היא למכור את הנכס, במקרה זה הרכב, עליה ליידעו ולקבל הסכמתו לסכום הפיצוי טרם ביצוע המכירה, שכן מדובר במעשה בלתי הפיך.

כלומר, טרם ביצוע מכירת הרכב, על המבטחת לקבל את אישורו של המבוטח לסכום הפיצוי. במידה ולא התקבל אישור שכזה, אין היא יכולה למכור את רכבו. שכן, יכול המבוטח להודיעה כי אם זה סכום הפיצוי לו הוא זכאי על פי הפוליסה, מבכר הוא שלא לממש זכותו ולשאת בנשקיו בעצמו מבלי שרכבו יימכר. טול מקרה, כמקרה שבפנינו בו מבוטח טוען, סכום הפיצוי אינו מאפשר לי לרכוש רכב חלופי. אולם, עלות התיקון, אילו הייתי מתקן את הרכב בעצמי נמוכה מזו המחושבת על ידי חברת הביטוח. כך היה מתאפשר לי להשיב לעצמי רכב אשר ערכו עולה על ערך הרכב שניתן לרכוש בסכום הפיצוי על פי הפוליסה.

23. לאור כל האמור נחה דעתי כי הפרה חב' הביטוח חובתה כלפי התובע כמבטחתו ובפרט כי היא לא הייתה רשאית להפעיל את הפוליסה מבלי קבלת הסכמה מפורשת מצד התובע למכירה, לצד הסבר בדבר סכומי הביטוח בהם יזוכה לאחר מכן. מכירת רכב הנה בבחינת מעשה מוגמר, שלשם ביצועו דרוש ייפוי כוח ספציפי גם באם הנו פועל על פי הרשאה כללית מכוחה של הפוליסה ו/או הוראות החוק ומשלא הוכח בפני כי זה ניתן לה לנתבעת הרי שהפרה חובת הזהירות כלפי התובע כמבטחתו. לעניין זה אבהיר כי גם אם היה מוכח לפני כי התובע אכן חתם על ייפוי הכוח המאפשר מכירת הרכב, הרי שחתימתו הייתה מבלי שקיבל פרטים אודות סכום הפיצוי. הסכמתו הלכאורית הייתה על בסיס הנחות ולא על בסיס מידע שנמסר ל מחברת הביטוח, כפי שמחובתה לעשות.

24. טענת התובע לאי קבלת הפוליסה במועד מאידך לא הוכחה.

שיעור הנזק

25. בענייננו לא נסתרו קביעות השמאי באשר לשווי הרכב במועד אירוע התאונה. אמנם במצב בו נמכר רכבו כאמור, הרי שלא יכול היה התובע לאמוד את שוויו במדויק בשלב התביעה, אלא שאף לא הוצגו כל ראיות אחרות מטעמו לשוויו האובייקטיבי של רכב משנת יצור דומה, מס' בעלים קודמים וכיו"ב פרמטרים אובייקטיביים להערכת הרכב. התובע כאמור ביסס תביעתו על חוות דעתו של שמאי הנתבעת אשר על פיה נאמד שווי הרכב בסך 70,062.00 ₪ הוא הסכום ששולם לתובע בניכוי חוב הפרמיה, ועל כך אין חולק.

26. מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנא בגין מכירת רכבו בלא קבלת הסכמתו בסך 10,000 ₪. מדובר בסכום שהנו על דרך האומדנא המצטרף לסכומים ששולמו לתובע זה מכבר, שכן מדובר בנזק בלתי מוחשי שלא ניתן להעריכו במדויק. דומה הדבר להערכת נכס בעל ערך סנטימנטלי אשר שוויו המוחשי אינו מגלם את הנזק במלואו במקרה של אבדן.

27. לאור כל האמור התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סכומים בסך 10,000 ₪ מעבר לסכומים ששולמו על ידה בגין מקרה הביטוח דכאן.

כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.