עניינה של תביעה זו במחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים באשר לתנאי ההתקשרות ביניהם, במסגרתם סיפקה הנתבעת שירותי סלולר לתובע.

טענות התובע:

ביום 10.3.09 הוצע לתובע על ידי נציג הנתבעת מסלול שירותי סלולר, לפיו ישלם סכום קבוע בסך 214 ₪ עבור 900 דקות לכל היעדים. במסגרת הסכם זה, רכש התובע מכשיר טלפון סלולרי מסוג נוקיה E-66 במחיר של 3,322 ₪ ב-36 תשלומים (להלן: ההסכם הראשון).

לטענת התובע, לאחר שקיבל חשבונות גבוהים מהסכום עליו הוסכם, פנה לנתבעת וגילה כי זו הפרה את ההסכם הראשון בשנותה אותו באופן חד צדדי ל – 400 דקות במחיר קבוע ו - 500 דקות מחיר אחר לידעים מועדפים. באופן זה גבתה הנתבעת סכומים גבוהים מהסכום החודשי עליו סוכם, המסתכמים לסך של 1,555 ₪.

התובע מוסיף וטוען, כי באותו מועד אף נדרש להחזיר את המכשיר שרכש בתואנה כי הנתבעת חדלה לעבוד עם דגם זה ובמקומו ניתן לו מכשיר זמני אחר אשר שוויו עומד על 1,100 ₪ בלבד. חרף האמור הוסיפה הנתבעת וגבתה ממנו את עלות מכשיר הנוקיה שהשיב לה.

באופן זה גבתה הנתבעת מהתובע סך של 2,200 ₪ וסכום זה יש להשיב לו.

ביום 12.11.09 נערך הסכם חדש בין הצדדים במסגרתו הוסכם כי סכום החיוב החודשי יעמוד על סך של 260 ₪ בצירוף סך 6.90 ₪ (דמי ביטוח) דהיינו, סכום של 309 ₪ לחודש (כולל מע"מ) (להלן: ההסכם השני).

התובע ביקש כי מכשירו הישן יושב לו, נוכח תקלות רבות במכשיר שנמסר לו, ואולם המכשיר לא הושב.

לטענת התובע, גם בזו הפעם הפרה הנתבעת את ההסכם השני וגבתה ממנו בסה"כ 810 ₪ יותר מהסכום החודשי הקבוע עליו סוכם.

ביום 6.7.10 נערך הסכם שלישי בין הצדדים, במסגרתו שדרג התובע את מכשיר הטלפון למכשיר מדגם E-77 וסוכם על תשלום חודשי קבוע של 321 ₪ (1000 דקות).

לאחר שהתחוור לתובע כי המכשיר אינו תקין וכי חויב בתשלום עבור אוזניה שניתנה לו לכאורה ללא חיוב, ביקש להתנתק משירותי הנתבעת.

חרף זאת, כך לטענת התובע, המשיכה הנתבעת לשלוח לו דרישות חשבון ודרשה ממנו קנס יציאה.

לאור כל האמור לעיל, עתר התובע לחיוב הנתבעת להשיב לו את הסכומים אשר גבתה הנתבעת ביתר, הן במסגרת ההסכם הראשון והן במסגרת ההסכם השני, המסתכמים לסך של 2,365 ₪, ולהשיב לו סך של 3,322 ₪ בגין מכשיר הטלפון שנלקח ממנו.

כמו כן,  עתר התובע לחייב את הנתבעת לבטל את דרישתה לקנס היציאה ולחייבה לשלם לו סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת דין התביעה להדחות.

בניגוד לטענות התובע, במסגרת ההסכם הראשון צוין במפורש כי דמי המנוי החודשיים יעמדו על סך של 239 ₪, וזאת בגין 475 דקות שיחה לכל הרשתות ו- 915 דקות שיחה פנים ארגוני.

רכישת מכשיר הטלפון הסלולרי מסוג E-66 במסגרת ההסכם הראשון נעשתה במסגרת מנגנון "חיוב / זיכוי". בהתאם למנגנון זה, חויב התובע בתשלום חודשי בסך של 79.90 ₪ אך בכפוף לצריכת דקות מינימאלית זוכה בסכום זהה.

התובע מעולם לא נדרש להחזיר מכשיר זה, ובהתאם לרישומיה ביום 13.1.11 הוחלף המכשיר משהתברר כי אינו תקין, למכשיר מדגם נוקיה  E-75.

לעניין ההסכם השני נטען, כי ביום 12.11.09 פנה התובע בבקשה לשנות את מסלול החיוב למסלול הכולל 900 דקות לכל היעדים תמורת תשלום חודשי בסך 357 ₪ + מע"מ, והתוכנית עודכנה בהתאם.

נספח ד' לתביעתו אינו מהווה הסכם, אלא רישום בכתב יד של התובע שהנתבעת מעולם לא נתנה הסכמה לתנאים המפורטים בו.

יתרה מכך, ההסכם שצורף על ידי התובע (ההסכם השני) אינו מתייחס למנוי המסתיים בספרות 996, אלא לשני מנויים אחרים שהיו בבעלות התובע.

התובע בחר מרצונו להתקשר עם הנתבעת בהסכם נוסף ביום 6.7.10, במסגרתו רכש מכשיר מסוג 77E.

הנתבעת מכחישה כי המכשיר לא היה תקין, ולא בכדי נמנע התובע מלציין את מהות התקלה מתוך מטרה לחמוק מחובותיו כלפי הנתבעת.

הנתבעת ציינה, כי התובע הוא זה אשר הפר את ההסכמים בכך שביטל את אמצעי התשלום ונותר חייב לה סך של 1,416 ₪.  

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוגשו לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, ואנמק.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה העתק מן ההסכם הראשון, ממנו עולה כי התובע רכש את מכשיר הטלפון הסלולרי מסוג נוקיה E-66, אשר התשלום החודשי בגינו עומד על סך של 79.90 ₪ למשך תקופה של 36 חודשים.

בהסכם צוין כי התשלום החודשי בסך 239 ₪ הינו עבור מסלול הכולל 475 דקות לכל היעדים ו- 925 דקות בגין שיחות פנים ארגוניות ולא עבור 900 דקות לכל היעדים כטענת התובע.

טענת התובע הינה טענה שבע"פ כנגד מסמך בכתב.

כמו כן, עיון בנ/1 מיום 2.4.09 מעלה כי התובע אכן חויב ב - 239 ₪ כתשלום קבוע, אולם צרך שירותים נוספים אשר אינם כלולים בתשלום זה ואשר עלותם מסתכמת בסך של 100.55 ₪. נוכח האמור, אין כל רבותא בכך שסכום החשבונית עלה על החיוב הקבוע.

בנסיבות אלה יש לדחות את טענת התובע כי נגבו ממנו תשלומים ביתר במסגרת הסכם זה.

אשר לטענתו כי נתבקש להשיב את המכשיר שהיה ברשותו (66E) מחמת שהנתבעת חדלה מלעבוד עם הדגם הספציפי ובמקומו קיבל מכשיר שעלותו נמוכה יותר – טענה זו לא הוכחה, ובסיכום טענותיו אף לא זכר באיזה מכשיר מדובר. ממילא, לא הוכח הפרש המחיר בין שני המכשירים כדי לקבל את הטענה שלתובע נגרם נזק.

אציין, כי לכאורה על פי המועדים המצוינים בכתב ההגנה, ב – 6.7.10 הוחלף המכשיר של התובע לדגם 77E. הנתבעת טענה כי ביום 13.1.11 הוחלף המכשיר לדגם אחר (75E) בשל תקלה (נספח ג' לכתב ההגנ)ה. בעניין זה גם עדות נציג הנתבעת נשמעה מבולבלת (ראה טענתו כי המכשיר שהוחלף היה מדגם 66E). יחד עם זאת, לאי דיוק זה אין השפעה על העובדה שהתובע לא הוכיח את טענתו כי מכשיר ה 66E הוחלף לדגם זול יותר.

אשר לטענתו ביחס לגביית היתר במסגרת ההסכם השני - לדברי התובע אמור היה להיות מחויב בסך של 309 ₪ מידי חודש. תחת זאת חויב בסכומים העולים על הסך הנ"ל.

לטענת המשיבה, ההסכם בין הצדדים דיבר על עלות של 357 ₪ + מע"מ.

בעניין זה הנטל על התובע, והוא מצידו לא צירף את ההסכם שערך ללמד על העלות המוסכמת.

מנגד, הנתבעת הציגה חשבונית הכוללת חיוב קבוע בסך של 377.18 ₪, אליה הצטרף סכום נוסף בגין חיובים משתנים שצרך התובע (ראה חשבונית נ/2).

אציין, כי מהחשבוניות שצירף התובע לתביעתו עולה כי קיימים ברשותו מנויים נוספים ואף עלותם של אלה מצטרפת לחשבון.

טענת התובע כי מספרים אלה אינם מוכרים לו הושמעה לראשונה בדיון עצמו, ורק מטעם זה כבר יש לדחותה.

יתרה מכך, גם כשהשמיע את הטענה לא הביא כל הסבר מניח דעת מדוע נמנע מלברר מהם אותם מספרים המופיעים בחשבוניות, חרף העובדה שעמד בקשר, כטענתו, עם נציגי הנתבעת והלין בפניהם על הסכומים הנקובים בהן.

התובע לא טען, ובלאו הכי לא הוכיח, כי הסכום אשר לטענתו נגבה ביתר אינו נובע מהתשלומים בהם חויב בגין שני המנויים הנוספים, בנוסף לאותם שירותים שצרך.

גם את טענתו בדבר חיוב בגין אוזניה מצאתי לדחות בהעדר כל הוכחה בעניינה.

טענה אחרת, אשר הועלתה על ידי התובע במסגרת סיכומיו, הינה כי כלל לא ראה את ההסכמים נשוא תיק זה והכחיש כי חתם עליהם.

גם טענה זו אין בידי לקבל. ההסכמם מיום 9.3.09 צורף לכתב ההגנה, ובאם היו בפי התובע טענות של ממש כנגד עצם חתימתו היה עליו להשמיען מבעוד מועד, ולא בסיכום טענותיו.

לסיכום :

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה על כל רבדיה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ג, 06 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.