לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הבקשה").

1. רקע וטענות הצדדים
   1. המבקש והמשיב הם בעלי זכויות חכירה ביחידות צמודות בבית משותף דו משפחתי צמוד קרקע ברח' ויתקין 41 בנתניה, הידועות כחלקות 185/1 ו-185/2 בגוש 8215 (להלן: "הבית").
   2. ביום 10.06.2008 הגיש המבקש תביעה בה עתר למתן צווי הריסה וצו מניעה קבוע לנוכח פעולות בנייה שביצע, לטענתו, המשיב בשטח אשר שייך לו. בין היתר, טען המבקש כי המשיב השתלט על שטח מעבר צר המפריד בין שני הבתים והמצוי בתחום מגרשו של המבקש. בשטח זה עובר צינור ביוב המחובר למטבחו של המבקש. המבקש טען בכתב התביעה כי המשיב יצק בטון בשטח זה והוסיף בלוקים, חול, אבני חצץ וכלים שונים באופן המונע גישה לצינור האינסטלציה במקרה הצורך. יחד עם כתב התביעה הגיש המבקש גם בקשה לצו מניעה זמני.
   3. ביום 11.6.2008 התקיים לפני דיון בבקשה לצו מניעה זמני, וניתן פסק דין בהסכמת הצדדים שבמסגרתו הוסכם על מינוי מודד שיחווה דעתו בשאלה האם המשיב חרג לתוך שטחו של המבקש, ואם יתברר שהמשיב אכן פלש לשטחו של המבקש, יחזיר המשיב את המצב לקדמותו. בנוסף הוסכם שהמודד יבחן האם יש צורך בשינויים מיידיים כדי לאפשר את המשך חייו התקינים של המבקש בחלקתו, ואם ימצא המודד שקיים צורך כזה, יבצע זאת המשיב באופן מיידי. עד קבלת חוות דעתו של המודד הוסכם שהמשיב לא יבצע עבודות בנייה כלשהן במגרש, למעט עבודות בתוך המבנה (להלן: "פסק הדין").
   4. ביום 07.10.2008 הגיש המבקש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, מאחר שלטענתו עוד בטרם ניתנה חוות דעת המודד ובניגוד לפסק הדין האמור, המשיך המשיב לבצע בשטח המעבר שבין הבתים עבודות בנייה אשר כללו, בין היתר, ריצוף של משטח החצץ שבמעבר, הנחת חלון ותריס בפתח שקיים במעבר ועבודות צביעה. כמו כן, טען המבקש כי המשיב מסרב לשלם את מחצית עלות שכרו של המודד שמונה על-ידי בית המשפט בניגוד לפסק הדין.

לנוכח בקשה זו זומנו הצדדים לדיון לפני ביום 22.10.2008. בדיון טען המשיב כי לא ביצע כל עבודה בשטח מלבד הצבת חלונות וצביעת קירות. המשיב הצהיר לפרוטוקול כי לא יבצע פעולות נוספות במגרש והצדדים הסכימו כי המודד יוחלף בשל דרישת השכר הגבוהה שלו. חוות דעת המודד החדש הייתה אמורה להינתן תוך 30 יום.

• 1. בחודש מרץ 2009 הגיש המבקש בקשה לביטול מינויו של המודד, מאחר שלטענתו המודד לא עמד בלוח הזמנים שנקבע על-ידי בית המשפט. עוד נטען בבקשה כי לאחר בדיקת תשריט הבית המשותף התברר כי החלקות מוחכרות לצדדים במושע ללא חלוקה פנימית של שני המגרשים ומשורטט רק קו הגבול בין בתי הצדדים, ולא בין שני תתי החלקות. לפיכך, לא ניתן למעשה ליישם את פסק הדין מיום 11.6.2008.

המודד הגיב לבקשה וטען כי עד למועד הגשתה פעל בשיתוף פעולה מלא עם המבקש, אשר היה מודע ללוחות הזמנים ואף אישר לערוך במקום ביקור נוסף בטרם הגשת חוות הדעת שהייתה כמעט מוכנה. בנוסף, העלה המודד בתגובתו טענות באשר להתנהלות המבקש, אשר לדבריו המציא לו את כתב המינוי הדחוף (כך לטענת המבקש) רק 10 ימים לאחר שקיבל אותו לידיו ואשר כתב לו מכתבים שבהם נתן לו לכאורה הנחיות שחרגו מכתב המינוי, מבלי להעבירם גם למשיב.

עוד ציין המודד בתגובתו כי יש ממש בטענת המבקש שלפיה לא ניתן לקבוע על-פי תשריט הבית המשותף אם חרג המשיב לתוך שטחו של המבקש.

• 1. בדיון שהתקיים לפני ביום 19.4.2009 קבעתי כי המודד ישלים את חוות דעתו. באותו דיון הצהיר המשיב לפרוטוקול כי ידו אינה משגת לשלם את שכר טרחתו של המודד.
  2. בחודש יוני 2009 הגיש המודד לצדדים את חוות דעתו בה נקבע שהמשיב אכן חרג לתוך השטח המשותף, אשר הבנייה בו אסורה ללא הסכמה, אך אינו חורג לשטחו הפרטי של המבקש. כמו כן, קבע המודד שאין כל בנייה קבועה המונעת גישה לצינור הביוב וכי נכון למועד בדיקתו אין כל בעיה בגישה (סע' 6(ד) לחוות דעתו). עם זאת, הוסיף המודד וקבע כי באופן כללי יש להבטיח כי תישמר הגישה לביוב במקרה הצורך. בנוסף, ציין המודד כי קיים חיפוי עץ בר הסרה הממוקם מעל לצינור הביוב אותו יש להסיר בעת הצורך וניתן, לאחר השימוש בצינור הביוב, להשיבו.
  3. בעקבות חוות הדעת כאמור הגיש המבקש בקשה לחתימה על פסיקתה, אשר תורה למשיב להסיר הן את חיפוי העץ הן את יציקת הבטון מעל צינור הביוב של המבקש, כדי לאפשר את הגישה אליו באופן חופשי (להלן: "הפסיקתה"). הצדדים זומנו לדיון נוסף, אולם המשיב לא התייצב לדיון וניתנה החלטה שהמבקש זכאי לפסיקתה בהיעדר. בהתאם להחלטה זו שניתנה ביום 07.09.2009 נחתמה עוד באותו יום הפסיקתה.
  4. ביום 24.05.2010 הגיש המבקש בקשה נוספת לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, על בסיס הטענה שהמשיב אינו מקיים את הוראות הפסיקתה. בבקשתו ציין המבקש כי בחודש אוקטובר 2009 נפתח בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב תיק נגד המשיב וכי לאחר שהוצאה אזהרה מטעם ההוצאה לפועל למשיב ועדיין נמנע הוא מקיום הוראות הפסיקתה, נשלח ביום 16.05.2010 קבלן מטעם ההוצאה לפועל שהסיר את המכשולים מצינור הביוב של המבקש תמורת תשלום בסך 9,280 ₪. בנוסף, טען המבקש כי בתגובה להתראה שנשלחה אליו ולאחר ביצוע העבודות להסרת המכשולים, ניקב המשיב את ארבעת הצמיגים של רכבו, שבר את שלבי התריסים בביתו ועקר צמחייה ואת הגדר המפרידה בין שני הבתים. עוד טען המבקש כי המשיב החזיר את מיטלטליו למיקומם הקודם, מעל לצינור הביוב, באופן שגרם לקריסתו של הניקוז בכיור המטבח של המבקש וכי המשיב חסם שוב את המעבר בין הבתים בחיפוי עץ.
  5. בדיון שנערך לפני ביום 07.07.2010 טען המשיב, אשר לא הגיש תצהיר לתמוך בתגובתו, שהפסיקתה אינה משקפת את פסק הדין שניתן ושבכל מקרה פסק הדין קוים כפי שבא לידי ביטוי בפסיקתה ואין כל הפרעה ממשית לצינור הביוב של המבקש. עוד טען המשיב שיש לדחות את הבקשה על הסף, שנקיטת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט צריכה להיות האפשרות האחרונה לאכיפת פסק דין וכי יש לפעול בדרכים חלופיות כגון פניה חוזרת ללשכת הוצאה לפועל.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קבעתי, ביום 5.8.2010, כי על אף שהמבקש לא דייק בפסיקתה שניסח כאשר כלל בה יציקת בטון שאותה יש להסיר, הדבר לא יצר שוני מהותי מהקבוע בפסק הדין, שעל-פיו נדרש המשיב לאפשר למבקש גישה לצינור הביוב במידת הצורך. התרשמתי מהתנהלותו של המשיב כי הוא אינו עושה כן וכי הוא נחוש בדעתו למנוע את הגישה, ועל כן החלטתי כי ההליך של ביזיון בית משפט מתאים בנסיבות המקרה וקבעתי כי אם המשיב לא יקיים את פסק הדין בתוך שבועיים, הוא ישלם על כל יום של הפרה 1,000 ₪. כמו כן, פסקתי כי המשיב יישא בהוצאות בסך 5,000 ₪.

• 1. ביום 18.11.2010 הגיש המבקש בקשה להחרפת הצעדים נגד המשיב בגין ביזיון בית המשפט. בבקשה נטען כי המשיב אמנם הסיר את חיפוי העץ המפריד בין הבתים, אולם הוא הותיר את הגישה למבואה המשותפת חסומה במיטלטלין באופן שאינו מאפשר גישה חופשית לצינור הביוב. המבקש טען בבקשתו כי בעקבות זאת, כיור המטבח שלו סתום במשך כחצי שנה והוא נאלץ לפתוח את ברז המים מעל קערה ולרוקן אותה מעת לעת. בנוסף, טען כי הזמין אינסטלטור שיתקן את הסתימה, אולם המשיב הבריח אותו מהמקום בצעקות ובאיומים מבלי לאפשר לו לבצע את התיקון הנדרש. ועוד טען המבקש כי לאחר שהרס המשיב את הגדר המפרידה בין חצרות הבתים הוא הציב במקומה מחסן ומיטלטלין שונים תוך פלישה לשטחו של המבקש.
  2. בדיון שהתקיים לפני ביום 22.12.2010 הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם להסכמה, שלפיה המשיב ימתח על חשבונו יוטה במבואה המשותפת לכל אורך הקו המפריד בין שטח הרצפה המרוצף לשטח שאינו מרוצף ולכל הגובה מהרצפה עד התקרה, באופן שתיווצר הפרדה מלאה בין החלק שבשימוש המשיב לבין החלק שבשימוש המבקש וכל צד יהיה רשאי לעשות שימוש בשטחו בלבד. בנוסף, הסכימו הצדדים כי המשיב יסיט לתוך השטח שלו בתוך 14 יום ועל חשבונו את כל צנרת התשתית הקיימת במבואה המשותפת והמשמשת אותו. כמו כן, הוסכם כי המבקש יהיה רשאי לפנות ולהשליך את המיטלטלין והשברים שיוותרו בשטחו ולבצע כל פעולה בשטח זה מבלי שלמשיב יהיו כל טענות כלפיו. הצדדים התחייבו גם כי לא יבצעו שינויי בנייה של קבע בשטח המבואה המשותפת עד שיוכרעו סופית יתר ההליכים המשפטיים המתנהלים ביניהם. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
  3. ביום 22.8.2011 הגיש המבקש בקשה נוספת, להחרפת הצעדים נגד המשיב בגין בזיון בית המשפט בטענה שהמשיב אכן מתח יוטה בקו ההפרדה שבין השני הבתים, אולם דחק אותה באמצעות מיטלטלין שונים עד לקיר ביתו של המבקש והניח בשטחו של המבקש בלוקים שונים כך ששטח המבואה המשותפת משמש את המשיב בלבד והמבקש אינו יכול לעשות בו שימוש כלשהו. כמו כן, טען המבקש כי המשיב מפר את הסכמת הצדדים שלפיה המשיב יסיט את כל צנרת התשתית המשמשת אותו לשטחו שלו. עוד הוסיף וטען המבקש כי המשיב ממשיך להכניס מיטלטלין שונים לתוך שטחו של המבקש ואף נוהג בפעולות אלימות כגון: ניפוץ מנורות בשטחו של המבקש והשלכת אקדח דמה לחצרו. לדבריו, אף שאל אותו "איפה אתה רוצה שאקבור אותך?"
  4. דיון בבקשה נקבע ליום 23.8.2011 לפני כבוד השופטת אסתר דודקביץ, אולם המבקש (שבא כוחו התנגד בכל תוקף לבקשת המשיב לדחיית הדיון) לא התייצב והדיון התקיים בנוכחות המשיב ובא כוחו בלבד. בדיון הצהיר המשיב כי יש גישה לצינור הביוב וכי מתקיים הליך נוסף בפני המפקחת על רישום המקרקעין, אשר נועד לקבוע היכן תיבנה גדר לאחר מדידת השטח וחצייתו. השופטת דודקביץ כתבה בהחלטתה כך:

"...החלטות בית המשפט מיום 5.8.2010 וההסכמות מיום 22.12.2010, שקיבלו תוקף של החלטה, מדברות בעד עצמן. אני תקווה כי אכן הסכסוך והמחלוקות נפתרו לנוכח הצהרות המשיב. כך או כך פתוחה לפני המבקש הדרך לפעול על-פי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 בהתאם להחלטות שניתנו כבר על-ידי בית המשפט. על מנת שלא להסלים את המצב, איני עושה צו להוצאות".

• 1. עוד באותו יום הגיש המשיב בקשה לדיון חוזר. בא כוח המבקש טען בבקשה כי איחר לדיון בשל סבך פרוצדוראלי שנבע מכך שהמשיב הגיש את בקשתו לדחייה בשעת לילה מאוחרת ובית המשפט קבע בשעות הבוקר, סמוך למועד הדיון, כי על המבקש להגיב לבקשת הדחייה. בנוסף טען בא כוח המבקש כי המשיב ובא כוחו נהגו בחוסר תום לב, עת ראו את מרשו יושב מחוץ לאולם בית המשפט בשעה היעודה, אך לא עדכנו בדבר את בית המשפט. בנוסף, טען המבקש כי ההליכים המתקיימים לפני המפקחת על המקרקעין אינם רלוונטיים לפסק הדין ולהחלטות בתיק זה, שבשל הפרתם ננקטו הליכי ביזיון בית משפט. כמו כן, טען המבקש כי טענת המשיב שלפיה הוא קיים את החלטות בית המשפט הינה שקר מוחלט.
  2. בדיון נוסף שהתקיים לפני ביום 2.10.2011 הסכימו הצדדים כי הבלוקים שהונחו על-ידי המשיב יפונו על ידו בתוך 7 ימים וכי אם המשיב ירצה לבצע פעולות תמיכה בגבול השטח עם המבקש הוא יהיה רשאי לעשות זאת רק לאחר מתן פסק הדין של המפקחת ובהתאם להוראותיה. עוד הוסכם כי באי כוח הצדדים ייסעו יחד לבית כדי לבחון אם כטענת המבקש הצנרת עדיין נמצאת על הקיר המצוי בשטחו או הוזזה משם ויודיעו לבית המשפט על כך בתום ביקורם.

לצערי, הודעות באי כוח הצדדים סתרו זו את זו. בא כוח המבקש הודיע כי קיימות חריגות מסוימות של צנרת המשיב אל תוך שטחו של המבקש, הן על גבי הקיר הן על גבי הרצפה וכי הוסכם בין באי כוח הצדדים להסיט את הצנרת ולקבעה. הודעת זו הוגשה שלא על דעתו וללא הסכמתו של בא כוח המשיב.

בהודעה מטעם המשיב נכתב כי הביקור העלה כי המשיב לא חרג כלל מהוראות בית המשפט, חרף טענות המבקש כי תשתיות שונות לא הוסרו על-ידו. כמו כן, טען המשיב כי המבקש הצביע על צינור גומי במעלה הקיר שנטה כלפי מטה, אך לא פלש לשטחו. בנוסף, ציין המשיב כי המפקחת על המקרקעין, עתידה לפרסם בימים הקרובים למועד הגשת ההודעה פסק דין שבמסגרתו ייקבע הגבול שבין הבתים, וכי ראוי להקפיא את ההחלטה בעניין עד למתן פסק דין זה.

כחודש לאחר מכן העביר המשיב את החלטת המפקחת על המקרקעין, שלפיה לאחר שמונה מודד שיקבע את קו הגבול בין הבתים, ולאחר שהמודד קבע את קו הגבול תחת ההנחה שיש לחלק את החלקה לשתי חלקות שוות, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס לאופן החלוקה. המבקש טען, כי היה על המודד למתוח את הקו בזווית ישרה מנקודת השפריץ שבמבואה המשותפת (אשר הוסכם שהיא נקודת ההתחלה) ועד לקצה העורפי של החלקה, ואילו המשיב טען כי היה על המודד למתוח את הקו כך שיחלק את החלקה לשני חלקים שווים, כפי שעשה בפועל. המפקחת כתבה בהחלטתה כי הפועל היוצא של היעדר הסכמה בסיסית זו באשר לנקודת הסיום הוא שאין ערך להסכמות הקודמות אליהן הגיעו הצדדים בישיבה שנערכה לפניה ואין מנוס אלא להורות על המשך שמיעת הראיות בתיק. לנוכח החלטה זו של המפקחת, ביקש המשיב כי בית המשפט ימשיך לעכב את הכרעתו בתיק זה.

• 1. ביום 7.2.2012 הגיש המבקש בקשה נוספת, שלישית במספר, להחרפת הצעדים נגד המשיב בגין ביזיון בית המשפט. בבקשה נטען כי המשיב יצק מחדש בטון לכל אורך חלקו של המבקש במבואה המשותפת, לרבות על גבי צינור הביוב, ובכך למעשה הפר את הסכמת הצדדים מיום 22.12.2010 שלא לבצע שינויי בנייה של קבע בשטח המבואה המשותפת עד שיוכרעו ההליכים המשפטיים המתנהלים ביניהם.

לדברי המבקש, רכבו נשרף בחניית ביתו והוא "ניצב חסר אונים אל מול הזלזול הבוטה של המשיב בהחלטות בית המשפט".

המשיב מצידו טען כי מדובר בבקשה שקרית וכי הוא מעולם לא יצק בטון ולא יכול היה לצקת בטון כנטען בבקשה. לטענתו, באי כוח הצדדים ביקרו במקום יחד עם המפקחת על המקרקעין ובנוכחות הצדדים ולא נמצאה כל חריגה כמו זו הנטענת בבקשה. בנוסף, טען המבקש כי הבקשה קנטרנית שכן כל מטרתה של הבקשה לסעדים הייתה לשם טיפול בצנרת וזו נותרה חשופה ונגישה. עוד טען בא כוחו של המשיב והוסיף כי הבקשה לא הומצאה לו, אלא לעורך הדין שייצג את המשיב בהליכים קודמים, זאת, לדבריו, מתוך כוונה לגרום לעיכוב בהמצאת המסמכים ולהזיק לאופן הטיפול בתיק.

בעקבות זאת התבקשו הצדדים לתאם ביניהם מועדים מוסכמים לדיון.

• 1. ביום 23.4.2012 הגיש המבקש בקשה לדחות את זימון הדיון עד למתן הכרעה בהליך המתקיים לפני המפקחת על המקרקעין, אשר בינתיים הורתה לצדדים להגיש את סיכומיהם. המשיב טען כי פסק הדין שינתן על-ידי המפקחת יתייחס גם לשאלת הגבול שבין הצדדים וממילא תוכרע גם הסוגייה נושא הדיון בענייננו.

המבקש התנגד לבקשת דחיית המועד וטען כי הדיון שדחייתו מבוקשת עניינו בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ביחס לפסיקתה שכבר ניתנה ועל המשיב לקיימה ללא תנאי ובלי כל קשר להליכים המתקיימים לפני המפקחת על המקרקעין. על כן, מדובר בשני הליכים שונים ואין כל טעם בדחיית מועד הדיון.

לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטתי לקיים את הדיון בעניין הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ביום 25.6.2012.

• 1. כשבוע לפני מועד הדיון הגיש המשיב בקשה נוספת לדחייתו. בבקשה נטען כי מדובר במחלוקת עובדתית שרק ביקור של בית המשפט יסייע להכריע בה, ולפיכך יש לדחות את מועד הדיון עד לאחר ביקור במקום.
  2. בעת ההיא החלטתי לדחות את הבקשה. הדיון התקיים ביום 25.6.2012 בהשתתפות קבלן ההוצאה לפועל אשר הסיר את המכשולים מצינור הביוב של המבקש, מר פחמאוי מורד. מר פחמאוי העיד כי ביקר במקום ביום הדיון ונוכח לדעת כי הבטון שהרס כשנה קודם לכן על-פי צו של בית המשפט הונח מחדש והוא מכסה את צינור הביוב של המבקש, אולם חקירתו על ידי בא כוח המשיב ערערה את עדותו ולא ניתן היה לקבוע האם מדובר ביציקת בטון חדשה או שהייתה קיימת קודם לכן.

בעקבות זאת, הצעתי לצדדים כי ימונה מהנדס אשר יבקר בנכס ויגיש לבית המשפט הודעה שבה יצוין אם יציקת הבטון מהווה חלק מהיציקה המקורית של הבית או לא. המשיב הסכים להצעתי, אולם המבקש דחה אותה.

• 1. ביום 13.7.2012 הגיש המשיב הבהרה מטעמו בה טען כי הפסיקתה קבעה שעליו להסיר את ריצוף הבטון ולא את יציקת הבטון. לדבריו, יציקת הבטון היא חלק מהתשתית שעליה עומד הבית. לטענת המשיב הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט מתייחסת להסרת הריצוף ואין מחלוקת כי זה הוסר.
  2. בתגובה הגיש המבקש בקשה למחיקת ההבהרה מטעם המשיב, מאחר שזו הוגשה, לדבריו, בניגוד לסדרי הדין.

1. דיון והכרעה

פירטתי את השתלשלות העניינים בהרחבה יתירה כדי להמחיש לאן הגיעו הצדדים בסכסוך ביניהם, כאשר נושא הסכסוך – הוא נושא פתיר ללא צורך בהתערבות בית המשפט.

הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות כוללות וליישם הסכמות חלקיות ובנסיבות אלו אני מורה כדלקמן:

1. החלטתי בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט תעוכב עד אחרי מתן פסק הדין של המפקחת.
2. תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין יודיעו באי כוח הצדדים אם הגיעו להסכמה כוללת.
3. אם יודיעו שלא הגיעו להסכמה, ייערך על-ידי ביקור במקום.
4. לאחר הביקור במקום – ייקבע המשך.
5. תזכורת פנימית קבועה ליום 30.10.12.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.