במסגרת דיון הוכחות מיום 31.10.13, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים, הודעות הצדדים במשטרה ודו"ח האירוע המשטרתי ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה העיקרית להתקבל בניכוי אשם תורם של 30 אחוזים ודין התביעה שכנגד להידחות.

להחלטה זו הגעתי לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות שבפניו שהובילוני למסקנה כי לא ניתן לקבל את עמדת עדי הנתבעים לפיה רכבם חלף את הצומת שבו אירעה התאונה באור ירוק בעוד שרכב התובעת עשה כן באור אדום.

הוכח בפניי שעד לרגע התאונה, רכב התובעת נסע בדרך מישורית, פתוחה ומרחבית מאד, מרחק של כ- 100 מטרים לפחות, בעוד שרכב הנתבעים, גם על פי הדו"ח המשטרתי, סבל מליקוי ראייה בעייתי לנוכח תוואי הדרך המעוקל וגדר הבית שמשמאלו, דבר שהוביל לצמצום יכולתו להבחין באופן מעשי בתנועה בצומת ובכלל זה בשני הרמזורים (זה שבקו הצומת וזה המרוחק ממנו) שבכיוון נסיעתו. עדותה של נהגת התובעת ביחס לכך שעקבה בעיניה אחר מופע הרמזור ירוק בשלבים שקדמו לתאונה, מקום בו בכל שלב יכלה לעשות כן ללא מכשול, לנוכח הדרך המישורית והמרחק שגמעה עד לצומת המרומזר, לא נסתרה והיתה קוהרנטית לעדותה במשטרה. מאידך, עדותם של עדי הנתבעים, לימדה על מעבר הצומת באופן חפוז ללא תשימת לב מרבית לרכבים חולפים מימין או משמאל והכל בדרך מעוקלת הסובלת ממכשול ראייתי טרם הכניסה לצומת שבסופה לעמדתם התחלף האור ברמזור מירוק לצהוב. לאמור נוסיף את עדותם במשטרה של עדי הנתבעים אך לא בפני בית המשפט במסגרת העדות הראשית כי בעת המפגש שבין הרכבים התחלף האור ברמזור מירוק לצהוב, לצד עדותם הראשית אודות פרט חשוב שלא אוזכר בעת גביית עדותם במשטרה לפיו בעת מפגש הרכבים, עמד רכב נוסף לצד רכבה של התובעת ונקבל כי להסתרת פרטים חשובים אלו משקל מועדף שיש ליתן לעדותה של עדת התובעת על עדותם של עדי הנתבעים.

זאת ועוד, במסגרת עדותה במשטרה, העידה עדת התובעת כי לאחר המפגש שבין הרכבים יצא אדם ניטרלי מרכבו אשר נסע בכביש המקביל והחל לצעוק על הנתבע 1 וכביכול להאשים אותו באחריותו לתאונה. עדותה זו במשטרה של נהגת התובעת ביחס לפרט מהותי זה לא נסתרה, בהצלבת נתונים נסיבתיים אחרים שעלו מעדותה ואף התחזקה לנוכח הצגתם של הדברים כעניין בר חשיבות מבחינתה במסגרת פתיחת עדותה הראשית.

לא ניתן לקבל את עמדת ב"כ הנתבעים ביחס להתרשמותו מעדותה של עדת התובעת בתור מבולבלת בכדי להסיק כי חלפה את הצומת ברמזור. אני סבור כי עדותה כפי שהיא מלמדת על ההפתעה הגמורה, בגינה כפי שאפרט בהמשך יש לנכות אשם תורם של 30 אחוזים מהפיצוי, שאחזה בה בעת המפגש שבין הרכבים כאשר הבחינה בשבריר שנייה אחד ברכב הנתבעים מגיח משמאלה, אך בה בעת לא ניתן לומר כי יש בעדות זו בכדי להצביע על מעבר צומת באור אדום.

באשר לאשם התורם, כפי שציינתי, גם מעדותה במשטרה וגם מעדותה בפני בית המשפט, מצביעה עדת התובעת על כך שלא הבחינה ברכב הנתבעים מבעוד מועד אלא ברגע המפגש שבין שני הרכבים ובמילותיה שלה:" פתאום אני שומעת בום רציני" (עמ' 1 שורה 13 לפרוטוקול הדיון). עיון בתמונת זירת האירוע על תשריט הצומת שצורף לדו"ח הפעולה של המשטרה, מלמד כי המרחק הכולל מפס הצומת ממנו הגיע הנתבע 1 ומפס הצומת ממנו הגיע רכב התובעת עמד על 14 מטרים יחדיו. מאחר ושני הרכבים העידו כי נסעו במהירות פחות או יותר זהה וסבירה לתוואי הדרך ומאחר ובהתאם לתמונת זירת האירוע אין מניעה להבחין ברכב הנתבעים מהשלב חצייתו את פס הצומת מימין, אזי אך סביר והגיוני כי נהגת התובעת נהגה ברשלנות בעת שחלפה את הצומת בירוק בכך שיכלה למנוע או לפחות לצמצם את נזקה אילו היתה ערה יותר לרכבים חולפים מימין. בנסיבות, אני סבור שיש להשית אשם תורם על כתפי נהגת התובעת בשיעור של 30 אחוזים.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה לאחר ניכוי רכיב האשם התורם וזאת בסך 31,851 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 4.7.11 שהינו מועד עריכת חוות דעת השמאי מטעמה, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8 אחוזים, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.