ת"א 42986-12-11 תורן נ' אמויאל ואח'

תובע: אלירן תומר

ע"י ב"כ מעין רגב

נגד

נתבעים: 1. שלומי אמויאל

2. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מיכאל שמפל

בפני שתי תובענות שהדיון בהן אוחד, שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב המעורבים בתאונה שארעה ביום 27/6/2011.

באחד מכלי הרכב נהג שלומי אמויאל (להלן: "רכבו של אמויאל"), והרכב האחר היה רכב בבעלות אלירן תורן (להלן: "רכבו של תורן"), בו נהג טל אסולין מטעמו של תומר. העידו בפני שני הנהגים, עד ניטראלי שראה את התאונה, כן העיד אלירן תומר ונוסע שהיה במכוניתו של תומר.

מעדות הנהגים, כמו גם העד הניטראלי עלה, כי אין מחלוקת שרכבו של אמויאל סטה לעבר נתיב נסיעתו של רכבו של תורן במפתיע, ניסה לעצור באותו נתיב ואז פגע בו רכבו של תורן מאחור – כאשר הפגוש הקדמי ברכבו של תורן, פגע בפגוש האחורי ברכבו של אמויאל, פגוש אל פגוש, מה שמצביע שרכבו של אמויאל היה כולו בנתיב נסיעתו של תורן.

אמויאל העיד, כי נסע במסלול הימני מבין שלושה מסלולים, כאשר לשמאלו נסע רכב שנצמד אליו ובד בבד התרחב הכביש לארבעה מסלולים, עקב יציאה מתחת לגשר. לדבריו, ניסה לברוח מן הרכב שנצמד אליו, וסטה למסלול הימני שנוסף עקב הסתעפות הכביש. במסלול הימני, הייתה לפניו משאית ומשכך הוא ניסה לבלום בכל כוחו, תוך כדי שהוא מפמפם ואולם ברגע שנעצר עצירה מוחלטת פגע בו רכבו של תורן מאחור. אמויאל, סיפר בעדותו, כי הוא מחלים מתאונת דרכים קודמת שעבר באופנוע ולכן יש לו פחד בכביש והיה בדרכו לבית החולים תל-השומר עקב אותה תאונה קודמת. אחרי התאונה, הסיע אמויאל ברכבו את הנהגים ברכב שנפגע, ובעדותו אישר, כי לאורך כל אותה נסיעה התנצל ואמר כי הוא אשם.

בדיווח לחברת הביטוח אודות התאונה, מסר אמויאל: "נסעתי בכביש אשדוד יבנה רכב מצד שמאל נצמד אלי התנתקתי ממנו ולקחתי את הימין בנסיון בלימה ולהשתלט על הרכב. רכב שהיה מאחורי לא שמר מרחק ונכנס בי בחלק האחורי במרכז הרכב".

נהג הרכב של תורן העיד, כי נסע במסלול הימני ביותר, והנתיב לפניו היה פנוי, רכבו של אמויאל היה משמאלו, כאשר לפתע ביצע אמויאל מעבר ממש חד לנתיב שלו ובלם, הוא עצמו ניסה לבלום אולם לא הצליח. לפי עדותו, לאחר מכן בדרך נסיעה חזרה עם אמויאל, סיפר להם האחרון כי נבהל מאיזו משאית ובגלל זה "חתך" לנתיב הימני. העד העיד כי לא ראה כל משאית לפניו. לדבריו, מרגע שרכב המזדה של אמויאל נכנס לנתיב שלו, חלפו כשנייה-שתיים עד ההתנגשות, והוא עבר מרחק של בין מטר לשני מטר. כאשר התבקש להסביר כיצד הפגיעה היא לא בקצוות אלא פגוש אל פגוש, השיב, כי לכאורה הגיוני שהפגיעה תהא בקצוות, אבל המעבר לנתיב מצד אמויאל היה מאוד חד.

העד הנייטרלי העיד שנסע במסלול האמצעי אחרי רכבו של אמויאל וראה את התאונה מתרחשת כ- 100 מטר לפניו כמו בטלויזיה. לפי עדותו, רכבו של אמויאל עבר לנתיב הימני באופן מפתיע והרכב של תורן שנסע במסלול הימני נכנס בו מאחור. העד העיד, כי לאחר התאונה יצא אמויאל מרכבו והתנצל, אמר שהיה לו שבוע לא טוב ולא יודע מה קורה איתו. העד סיפר, כי בראיה שלו, לא הייתה כל סיבה לסטיית רכבו של אמויאל וכן טען, כי לאחר הסטייה לא הייתה לפני רכבו של אמויאל כל משאית. לדבריו, לא הבחין באורות בלימה של רכבו של אמויאל, אלא הרכב נעצר מול רכבו של תורן כתוצאה מהסטייה שארכה מספר שניות.

מתמונות כלי הרכב ניתן להיווכח, כי מדובר בתאונת פגוש אל פגוש, במלוא העוצמה, אולי תוך דגש לפגיעה חזקה יותר בצד הימני אחורי במכוניתו של אמויאל, ובצד הימני קדמי במכוניתו של תורן, מה שמלמד שכל מכוניתו של אמויאל הספיקה להיכנס כולה למסלול נסיעתו של תורן.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים, לרבות העד הניטראלי שאין לו עניין בתוצאות ההליך ושעדותו הייתה מהימנה עלי, אני סבורה כי האחריות לתאונה מוטלת על אמויאל.

ניתן להגיע למסקנה זו גם מעדותו של אמויאל עצמו, שהתנהלותו מלמדת על נהיגה בלתי מיומנת, שיתכן שנבעה באותו מועד מחשש יתר עקב תאונה אחרת שעבר, דבר שגרם לו להחליט החלטה בלתי שקולה לסטות לנתיב הימני סטייה חדה חסרת זהירות ובלתי מוצדקת, תוך שהוא נמנע מלבדוק האם מצב התנועה בנתיב הימני מאפשר לבצע סטיה מעין זו.

אמויאל טען, כזכור, כי רכב בנתיב שלשמאלו נצמד אליו והוא החליט לברוח הימנו לנתיב הימני, ויודגש, אמויאל לא טען שהרכב סטה לנתיב שלו, אלא רק שלתחושתו נצמד אליו אגב נסיעה. גם אם אצא מתוך הנחה, כי תחושתו של אמויאל בדבר הסכנה משמאלו הייתה אמיתית, הרי שבטרם החלטה לנקוט בפעולה של סטיה חדה לנתיב הימני, היה על אמויאל לנקוט בדרכי פעולה חלופיות אפקטיביות לא פחות כגון צפצוף לכלי הרכב שנצמד והסבת תשומת לבו כי הוא קרוב מדי לרכבו של אמויאל ומכל מקום בוודאי שלפני סטיה חדה ימינה היה על אמויאל לבדוק ולוודא את מצב התנועה בנתיב הימני.

חשוב להדגיש שהעד הניטראלי שראה את התאונה מתרחשת לנגד עיניו, העיד, כי לא ראה כל סיבה הגיונית לסטיית רכבו של אמויאל סטייה חדה ימינה. לו אכן אמויאל היה בסכנה כלשהי משמאלו, הרי שהעד שנסע אחרי רכבו של אמויאל היה בוודאי מבחין בכך.

סטייתו חסרת הזהירות של אמויאל לנתיב הימני הביאה לכך, כך לגרסת אמויאל עצמו, כי מצא עצמו למול משאית בסכנת התנגשות מה שגרם לו לעצור את הרכב עצירה מוחלטת. אמויאל חזר על כך פעמיים בעדותו, כי עצר את הרכב בנתיב הימני. מדובר בהתנהגות בלתי סבירה, גם אם הייתה לפני אמויאל משאית – דבר שנסתר הן בעדות העד הניטראלי והן בעדות נהגו של תורן – הרי שהמשאית הייתה במהלך נסיעה בכביש מהיר, מדוע היה אמויאל צריך להגיע לכדי עצירה בנתיב הימני? הרי המשאית גם לשיטתו של אמויאל נוסעת קדימה, לכל היותר, היה צריך אמויאל להאט את מהירות נסיעתו. נראה, כי התיאור שנתן אמויאל לחברת הביטוח היה מדויק יותר, שם הסביר כי התחמק לימין בנסיון בלימה להשתלט על הרכב, הווה אומר סטייתו החדה של אמויאל לנתיב הימני חייבה אותו להשתלט על הרכב (עקב הסטיה המאוד חדה שביצע ככל הנראה) ומשכך בלם את הרכב ולא טען כי עשה כן עקב משאית שהייתה בנתיב הנסיעה. יצויין, כי בעת הנסיעה חזרה לאחר התאונה, אמר אמויאל לנהגו של תורן, כי נבהל ממשאית ובשל כך סטה, ולא כי המשאית נסעה בנתיב הימני לפניו לאחר הסטיה והוא נאלץ לבלום.

כאמור, הן העד הניטראלי והן נהגו של תורן לא הבחינו במשאית, לא בנתיב הימני ולא בנתיב נסיעתו של אמויאל, כפי שלא הבחינו בסיבה כלשהי שתצדיק את הסטיה החדה, ואין אלא לשער כי אמויאל, בשל סיבות שונות ומשונות שטמונות בחוויות שעבר בעבר, ראה צל הרים כהרים ובצע סטיה חדה ימינה ובלימה שגרמה לתאונה.

לאור עדותם של נהגו של תומר ושל העד הניטראלי אינני מקבלת את עדותו של אמויאל, כי התאונה ארעה סמוך מאוד להסתעפות הכביש בעקבות נתיב השתלבות שיורד מן הגשר הסמוך. ככל הנראה התאונה ארעה במרחק מסויים לאחר ההשתלבות, כאשר רכבו של אמויאל שנסע בנתיב הימני לפני ההשתלבות, נסע בנתיב השני מימין בעת התאונה. למותר לציין, כי ככל שהתאונה ארעה סמוך להשתלבות, הרי שהיה בכך להחמיר עם אמויאל, שכן נתיב ההשתלבות הוא נתיב שיוחד לנהגים המגיעים מהגשר הוא מאופיין בדרך כלל בקו הפרדה רצוף במרחק מסויים ואין סיבה שנהגים הנוסעים בנתיב הימני בכביש המהיר יסטו לנתיב ההשתלבות שסופו להפוך לאחד מנתיבי הכביש. סטיית רכב ימינה לנתיב כזה אפילו יותר חמורה ומסוכנת.

העולה מן המקובץ, שהגם שבאופן רגיל רכב הנוסע מאחור אשם בקרות תאונה בשעה שלא שמר על מרחק סביר מן הרכבים שלפניו, בנסיבות שלפני הסתבר, כי רכבו של אמויאל סטה בפתאומיות, אם בשל כך שסבר שרכב נצמד אליו או מתוך טעות, לנתיב הנסיעה הימני בחוסר זהירות וברשלנות ובוודאי מבלי לבדוק את מצב התנועה לאשורו בנתיב זה. בנסיבות כאלו, האשם לקרות התאונה רובץ ללא שמץ של ספק על אמויאל.

העד הניטראלי העיד, כאמור, כי מדובר היה בסטיה פתאומית, חדה מאוד שכתוצאה ממנה הרכב של אמויאל נעצר לפני רכבו של תורן. כך גם עולה מהדיווח של אמויאל לחברת הביטוח, הסטייה הייתה כה חדה שחייבה את אמויאל להשתלט על הרכב. בנסיבות כאלה, איני סבורה שנכון לייחס אשר תורם לנהג הרכב של תורן, אף שכל רכבו של אמויאל היה כבר בנתיב נסיעתו של תורן. שכן, כאמור, מדובר היה בסטיה פתאומית וחדה לתוך נתיב נסיעתו של תורן בו נסע כדין. לא נטען ובוודאי שלא הוכח שנהגו של תורן נסע במהירות בלתי סבירה שמנעה ממנו את האפשרות להגיב. כפי שהעיד נהגו של תורן, משראה את רכבו של אמויאל מולו ניסה לבלום, לדבריו לחץ בחוזקה על הבלם, אך לא הצליח להמנע מן התאונה. אין בפני נתונים המצדיקים קביעה כי הייתה בידי נהגו של תורן אפשרות למנוע את התאונה או להקטין את תוצאותיה.

משקבעתי, כי האחריות לתאונה שורה על אמויאל, הרי שדינה של התביעה בתא"מ 9934-12-11 להידחות. בנסיבות העניין, אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

יש לאמוד איפוא את הנזק שנגרם לתורן כפי שנתבע בתביעה שהוגשה מטעמו בת"א 42986-12-11.

ב"כ הנתבעת בת"א 42986-12-11 לא חלק על הנזק הנטען בחוו"ד השמאי מטעם התובע ולא ביקש לחקור את השמאי ואולם חלק על שני רכיבי נזק שלא נזכרו בחוו"ד השמאי שהם איתוראן ו- DVD שהיה מותקן ברכב.

כאן המקום לציין, כי מדובר היה ברכב מיוחד ביבוא אישי שייבא התובע ארצה, אשר בעת התאונה טרם הושלמו הליכי הרישום במשרד הרישוי והלכה למעשה הנהג ברכב היה בדרכו למשרד הרישוי לצורך זה. בהתאם לחוו"ד השמאי ערכו של הרכב הוערך על-פי חוו"ד מיוחדת שהופקה על-ידי יצחק לוי, לפיה ביום התאונה ערכו של הרכב עמד על 210,000 ₪, הרכב נמכר במצבו הניזוק בסך של 88,200 ₪, ומשכך קבע השמאי כי ההפסד הינו 121,800 ₪. חברת הביטוח בה היה הרכב מבוטח העלתה טענה, כי הנהג שנהג בו לא היה מכוסה בפוליסה, לפיכך סרבה לפצות את תורן ובשל כך הגיש תורן את התביעה דנן שהיא תביעה אישית נגד אמויאל וחברת הביטוח שביטחה את רכבו של אמויאל. לענייננו חשוב, שלסכום הנזק שקבע השמאי ביקש התובע להוסיף רכיבים שהתקין ברכב זמן קצר קודם לתאונה, שהם בעיקרם איתוראן ומערכת DVD.

השמאי בחוות דעתו לא התייחס לרכיבים אלה ולא קבע כי נפגעו, יחד עם זאת אין מחלוקת, כי האיתוראן נמצא בחלק הקדמי של הרכב, אותו חלק שנפגע, וסביר להניח שנפגע גם אם השמאי לא התייחס לכך מפורשות, כמו כן, מערכת ה- DVD שהייתה מותקנת ברכב, גם אם לא נפגעה, לא פורקה שכן הרכב נמכר במצבו AS IS, על תכולתו ומה שמותקן בו ונזקיו של תורן נאמדים בהפסד סכום שוויו של הרכב בעת התאונה על הרכיבים שהוסיף והתקין בו בניכוי הסכום שקיבל בעבור מכירת הרכב.

תורן העיד ועדותו לא נסתרה, כי אכן התקין מערכתDVD ואיתוראן ברכב, והציג שתי חשבוניות מס לפיהן התקנת רכיבים אלה, כמו גם חיישני רוורס עלתה סך של 10,400 ₪. על חשבונית אחת צוינו פרטי התשלום בכרטיס אשראי ועל האחרת לא צוינו, יחד עם זאת שתי החשבוניות הן חשבוניות מס (להבדיל מחשבוניות עסקה) המעידות על כך שבוצעה עסקה ואף שולם בעדה. אין כל חובה לציין על החשבונית את פרטי התשלום ואין לי יסוד לקבוע כי תורן לא שילם על מערכת ה- DVD. בהציגו את חשבוניות המס שלא נסתרו, הוכיח כי אכן רכש רכיבים אלה ואף שילם בעדם ומשכך מדובר בהשקעה נוספת שהשקיע ברכב והחזרתה של השקעה זו מתחייבת מכוח עקרון השבת המצב לקדמותו.

סוף דבר – הנתבעים ישלמו לתובע בת"א 42986-12-11 כדלקמן –

סך של 121,800 ₪ בגין נזק ישיר לרכב, נושא ריבית והצמדה מיום – 19/7/2011.

סך של 1,514 ₪ - שכ"ט שמאי, נושא ריבית והצמדה מיום 20/9/2011.

סך של 10,400 ₪ בעבור רכיבים נוספים שהשקיע ברכב, נושא ריבית והצמדה מיום 27/6/2011.

כן ישאו הנתבעים, בשכר העדים כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בשיעור של 15% בתוספת מע"מ כדין מהסכום שנפסק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, יז' טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.