רגב מאגד המערער

-

המוסד לביטוח לאומי המשיב

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קרא, נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה נוימן

בשם המערער - עו"ד באסם כרכבי

בשם המשיב - עו"ד שלומי מור

פסק דין

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה אייל אברהמי; ב"ל 11484/09), בו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת המוסד ליצור לו חוב בגין תוספת לקצבת הילדים ששולמה לו, עקב שלילת זכאותו רטרואקטיבית לגמלת הבטחת הכנסה.

רקע עובדתי

1. למערער שולמה גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש יולי 2004 ועד חודש דצמבר 2007, וכן מחודש מרץ 2008 ועד חודש נובמבר 2008. בתקופת זכאות זו, שולמה למערער גם תוספת לקצבת הילדים, בגין הילד השלישי והרביעי, בהתאם לסעיף 68(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק).
2. בהתאם להחלטת ועדה לעררים לקביעת אי כושר מיום 9.6.2009, שולמה למערער גמלת נכות כללית בשיעור של 75%, בתחולה מיום 30.11.2003. מכיוון שסכום הגמלה עלה על גובה ההכנסה המותרת על פי חוק הבטחת הכנסה, נשללה מן המערער, רטרואקטיבית, זכאותו לגמלת הבטחת ההכנסה באותה תקופה, בהתאם להוראת סעיף 321 לחוק.
3. עקב שלילת זכאותו של המערער לגמלת הבטחת ההכנסה, כאמור, נשללה מן המערער גם זכאותו לתוספת לקצבת הילדים בגין אותה תקופה, ונוצר לו חוב למוסד בגובה סכום התוספת ששולמה לו, בסך של 11,027 ש"ח. המוסד החל לנכות חוב זה מקצבת הילדים המשתלמת למערער מדי חודש בחודשו.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו

1. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי כנגד החלטת המוסד ליצור לו חוב בגובה התוספת לקצבת הילדים ששולמה לו.
2. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים, כי המחלוקת ביניהם היא משפטית בלבד, ומשכך ויתרו על ניהול הליך הוכחות.
3. במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין האזורי, נקבעו הפלוגתאות הבאות:

1. האם המערער זכאי לתוספת לפי סעיף 68 לחוק.

2. האם המערער קיבל את התוספת כדין בזמן שקיבל אותה, והאם רשאי המוסד, לנוכח תשלום קצבת הנכות רטרואקטיבית, לשלול תוספת זו רטרואקטיבית, ליצור חוב בגינה ולגבותה.

3. האם הפעיל המוסד שיקול דעת בקיזוז חובו של המערער.

1. בית הדין האזורי קבע, כי בהתאם לסעיף 68(ג) לחוק, התנאי לתשלום התוספת לקצבת הילדים הוא זכאות המבוטח לגמלת הבטחת הכנסה בעד אותה תקופה. לפיכך, ומשביחס לאותה תקופה שולמה למערער לבסוף גמלת נכות כללית בשיעור השולל את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, פעל המוסד בהתאם להוראת סעיף 321 לחוק, וניכה למערער מגמלת הנכות הכללית את הסכומים ששולמו לו בגין הבטחת ההכנסה. עוד הסביר בית הדין, כי לו הייתה מוכרעת זכאותו של המערער לגמלת הנכות הכללית במועדה, לא היה המערער זכאי מלכתחילה לגמלת הבטחת הכנסה, שכן גמלת הנכות נחשבת להכנסה בהתאם לסעיף 9(1) לחוק הבטחת הכנסה, ומשכך גם לא היה זכאי לתשלום התוספת לקצבת הילדים.
2. בית הדין האזורי עמד על כך, שהעיקרון הבסיסי של תחום הביטחון הסוציאלי הוא היעדר הסופיות, שמשמעו חובת המוסד לבחון את המצב האמיתי של המבוטח. בענייננו, מצבו האמיתי של המערער נקבע על ידי ועדת העררים רטרואקטיבית, ומשכך קמה למוסד חובה בהתאם לעיקרון החוקיות, לשלם למערער גמלאות על פי הדין, חובה הטומנת בחובה גם את החובה לבחון זכאות לגמלה בדיעבד, וגם החובה לנכות תשלום יתר בגין כפל גמלאות. נוכח האמור, קבע בית הדין, לא קמה למערער הזכאות לתשלום התוספת לקצבת הילדים בגין התקופה הרלבנטית.
3. עוד העיר בית הדין, כי תוצאה זו מתבקשת גם נוכח עיקרון השוויון, שכן אין להפלות בין המערער, שקיבל את גמלת הנכות הכללית רטרואקטיבית, למבוטחים אחרים שלהם שולמה הגמלה במועדה, ומשכך נשללה מהם הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה וכן תוספת לקצבת הילדים.
4. אשר לטענת המערער, לפיה סעיף 321 לחוק מתיר ניכוי גמלת הבטחת ההכנסה בלבד ולא ניכוי התוספת לקצבת הילדים המשתלמת בגינה, קבע בית הדין, כי זוהי פרשנות טכנית שאין לקבלה. בית הדין קבע, כי הוראת סעיף 321 היא הוראה טכנית ספציפית, המתירה למוסד לערוך ניכוי דווקא לגבי גמלת הבטחת הכנסה. עם זאת, אין בה כדי לשלול את זכותו המהותית של המוסד לערוך חישוב מחדש, בהתאם למצב הדברים האמיתי, לזכאות המבוטחים לגמלאות השונות, וליצור למבוטחים חובות ככל ששולמו להם סכומי יתר. נוכח האמור קבע בית הדין, כי לא מצא כל פגם בהחלטת המוסד ליצור למערער חוב בגין התוספת לקצבת הילדים ששולמה לו.
5. אשר לסוגיית הפעלת שיקול הדעת של המוסד בקיזוז החוב קבע בית הדין האזורי, כי מהראיות שהונחו לפניו עולה כי המוסד לא ניכה את החוב כולו בפעם אחת, אלא פרס את הניכוי, באופן שבו הוא מקוזז מקצבאות הילדים השוטפות המשולמות למערער מדי חודש. משכך דחה בית הדין האזורי גם את טענות המערער בעניין זה.
6. נוכח כלל האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה, והעיר כי באפשרותו של המערער לפנות לוועדה למחיקת חובות במוסד. מכאן הערעור שלפנינו.

הערעור

1. בערעורו טען המערער, כי למעשה המוסד מעולם לא ביטל את זכאותו רטרואקטיבית לגמלת הבטחת ההכנסה, אלא רק ניכה אותה מסכומי גמלת הנכות הכללית שקיבל, בהתאם לסעיף 321 לחוק. לפיכך, ומשעצם זכאותו לגמלה לא נשללה, לא היה מקום לשלול ממנו את תוספת הילדים. עוד טען, כי תכלית תשלום גמלאות המוסד הוא סיפוק צרכיו השוטפים של המבוטח, ולפיכך יש לבחון את הזכות לגמלה בהתאם למועד תשלומה, ולא בדיעבד. התוספת לקצבת הילדים שקיבל המערער שימשה לפרנסת ילדיו במועד תשלומה. עוד טען המערער, כי דין התוספת לקצבת הילדים כדין קצבת הילדים עצמה, שתשלומה הוחרג מעיקרון מניעת תשלום כפל גמלאות. המערער הוסיף וטען, כי למוסד לא הייתה סמכות ליצור למערער חוב בגין תשלום התוספת לקצבת הילדים. בהתאם לסעיף 312(ב)(ג) לחוק, וכן סעיף 315 לחוק, רשאי המוסד לקזז ולנכות גמלאות ששולמו "בטעות או שלא כדין", ואילו התוספת לקצבת הילדים שולמה, במועד תשלומה, כדין ועל פי תנאי החוק, ולפיכך המוסד לא היה רשאי ליצור למערער חוב בגינה. גם סעיף 321 מתיר ניכוי מגמלת הבטחת ההכנסה בלבד, ואין הוראת חוק המתירה לערוך ניכוי מתוספת לקצבת ילדים. לסיום טען המערער, כי לא ייתכן שזכותו של המוסד לבחון למפרע את זכאות המבוטחים לגמלאות לא תהיה מוגבלת בזמן, ובמקרה זה- לאחר 5 שנים של הליכים מייגעים עד לקבלת גמלת הנכות הכללית. אשר לשאלת שיקול הדעת טען המערער, כי היה על המוסד להפעיל שיקול דעת בעצם גביית החוב, ולא רק לגבי אופן פריסתו.
2. לאחר שהתקיימה ישיבת קדם ערעור, הגישו הצדדים את סיכומיהם. המערער חזר בסיכומיו, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור. המוסד תמך בסיכומיו בפסק דינו של בית הדין קמא, והדגיש כי לולא היה פועל לגביית החוב, הייתה בכך הפליה בין מבוטחים. המוסד הוסיף, כי אף שהיה רשאי לנכות את החוב מהתשלום הרטרואקטיבי שקיבל המערער עבור גמלת הנכות הכללית, מתוך רצון להקל על המערער, בחר לנכות את החוב מתשלומי קצבת הילדים. בתשובה לסיכומי המוסד, חזר המערער על טענתו כי גמלת הבטחת ההכנסה שולמה לו כדין במועד תשלומה.
3. לאחר קבלת סיכומי הצדדים, הוחלט כי התיק יועבר לדיון לפני מותב. בדיון התברר, כי קצבת הנכות הכללית ששולמה למערער עלתה בהרבה על סכום גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו, כולל התוספת לקצבת הילדים. עוד הבהיר ב"כ המוסד, כי זהו המקרה הרגיל, וכי לא נתקל במקרה שבו קצבת הנכות יחד עם התוספת לקצבת הילדים שווה בסכומה לגמלת הבטחת ההכנסה, או פחותה ממנה. כמו כן ציין ב"כ המוסד, כי הוועדה למחיקת חובות הפחיתה למערער שליש מחובו בגין התוספת לקצבת הילדים, וכי כיום כבר סיים המערער לשלם למוסד את יתרת חובו. ב"כ המערער הדגיש כי לדידו מדובר בחלק מקצבת הילדים, שאין לקשרה לגמלת הבטחת ההכנסה. בסיום הדיון התבקש ב"כ המערער לשקול עמדתו ביחס להמשך הליך הערעור, נוכח הפער בין קצבת הנכות הכללית ששולמה לו, העולה בהרבה על סכום גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו כולל התוספת לקצבת הילדים. זאת, להבדיל מהשאלה העקרונית העולה, שאינה רלבנטית לערעור זה, ושיש להשאירה בצריך עיון, לגבי מקרים שבהם קצבת הנכות הכללית זהה בשיעורה לגמלת הבטחת ההכנסה והתוספת לקצבת הילדים, או פחותה הימנה.
4. ב"כ המערער הודיע, כי לאחר התייעצות עם הלשכה לסיוע משפטי, הוא עומד על הערעור, ומבקש כי יוכרע לגופו. משכך לא נותר אלא ליתן את פסק הדין.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. זאת, בעיקרו של דבר מטעמיו של בית הדין קמא בפסק דינו, עליהם נוסיף דברים אחדים.
2. להלן יפורט הרקע הנורמטיבי לדיון בערעור זה, לצורך הבהרת התמונה:

סעיף 68(ג) לחוק קובע כך:

(ג) הורה שמשתלמים לו בעד חודש מסוים גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה או תשלום חודשי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972, והוא זכאי בעד אותו חודש לקצבת ילדים כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) בעד שלושה ילדים או יותר, תיווסף לקצבת הילדים המשתלמת לו בעד הילד השלישי ובעד הילד הרביעי שבמנין ילדיו תוספת בסכום השווה ל-70% מן הסכום הבסיסי הקבוע בפסקה (2) ברישה שבהגדרה "הסכום הבסיסי".

סעיף 312(ב) לחוק קובע כך:

"המוסד רשאי לקזז -

(1) כנגד גמלאות כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם אחר מכוח הזכאי, סכומים אלה בלבד:

...

(ג) סכומים ששילם המוסד לזכאי בטעות או שלא כדין, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום קיזוז התשלום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;"

סעיף 315 לחוק קובע כך:

"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:

(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;..."

וסעיף 321(א) לחוק קובע כך:

"נעשה אדם זכאי לקצבה לפי פרקים ה', ט', י"א או י"ג והיא מגיעה לו למפרע בעד תקופה שבה שולמה לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, רשאי המוסד לנכות מסכום הקצבה את סכום הגמלה ששולמה בעד אותה תקופה, כולה או מקצתה, ובלבד שלא ינוכה יותר מסכום הקצבה שהיתה מגיעה לו בעד אותה תקופה."

1. כאמור, ועדת העררים לעניין אי כושר קבעה למערער, בשנת 2009, נכות כללית רטרואקטיבית החל משנת 2003, בשיעור העולה על ההכנסה המרבית על פי חוק הבטחת הכנסה, באופן השולל למפרע את עצם זכאותו של המערער לגמלת הבטחת ההכנסה באותה תקופה. משכך, למעשה, אכן שולמה למערער גמלת הבטחת ההכנסה "שלא כדין" במובן ששולמה לו קצבה מעבר למגיע על פי הדין, אף אם קביעה זו נעשתה למפרע, על בסיס זכאות שנקבעה מאוחר יותר לגמלת הנכות הכללית. מכאן, שגם הזכאות לתוספת קצבת הילדים, שהזכאות לה קמה מכוחה של הזכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף 68(ג) לחוק, שולמה למערער למעשה "שלא כדין". משכך, פעל המוסד בהתאם לסמכותו שבדין, הן כאשר ניכה מתשלומי קצבת הנכות הכללית הרטרואקטיבית ששילם למערער את גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו בעד אותה תקופה, בהתאם לסעיף 321(א) לחוק, והן כאשר החליט לנכות את החוב שנוצר כתוצאה מתשלום תוספת קצבת הילדים שלא כדין, מקצבת הילדים השוטפת המשתלמת למערער, בהתאם לסעיף 315 לחוק, ולא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהחלטתו.
2. אשר לטענות המערער ייאמר, כי אין צורך בהוראת חוק ספציפית המסמיכה את המוסד לנכות את תוספת גמלת הילדים, שכן למוסד יש הרשאה חוקית כללית לפעול לניכוי גמלאות ששילם בטעות או שלא כדין, גם אם עניין זה התברר בדיעבד, מכוח סעיפים 312 ו-315 המצוטטים לעיל. אשר לסעיף 321 ייאמר, כי העובדה שהתווספה בו הוראה ספציפית הנוגעת לסמכות המוסד לערוך ניכוי מקצבה שהוענקה למבוטח למפרע בעד תקופה שבה שולמה למבוטח גמלת הבטחת הכנסה, אין משמעה פגיעה בסמכות המוסד לערוך ניכוי של התוספת לקצבת הילדים, שהזכאות לה נשענת על הזכאות לגמלת הבטחת ההכנסה, מכוח סמכותו החוקית לערוך ניכוי שכזה באופן כללי, כאמור.
3. אשר לשאלת הפעלת שיקול הדעת - ב"כ המוסד הבהירה לעניין זה, כי למעשה המערער קיבל את גמלת הבטחת ההכנסה ואת תוספת קצבת הילדים מבלי שהיה זכאי להן, ומדובר בתשלומים ששולמו מכספי הציבור. משכך, המוסד היה מחויב לפעול להשבת סכומים אלו. לאחר שהפעיל את שיקול דעתו, וחרף העובדה שהיה באפשרותו לגבות את הסכום כולו בפעם אחת, בחר המוסד לפרוס את החוב, ולקזזו מקצבת הילדים השוטפת. כמו כן יש לציין את שהתברר במהלך הדיון, כי הוועדה למחיקת חובות הפחיתה למערער שליש מחובו בגין התוספת לקצבת הילדים, וכי יתרת החוב קוזזה מקצבת הילדים ששולמה לו, כך שכיום לא נותר למערער חוב למוסד. נוכח האמור, לא מצאנו פגם בהתנהלות המוסד באופן גביית החוב שנוצר למערער.
4. עוד יוזכר, כי במהלך הדיון לפנינו התברר כי קצבת הנכות הכללית ששולמה למערער עלתה בהרבה על סכום גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו, כולל התוספת לקצבת הילדים, ולטענת המוסד, זהו המקרה הרגיל, ולא קיימים מקרים שבהם קצבת הנכות הכללית יחד עם התוספת לקצבת הילדים, שווה בסכומה לגמלת הבטחת ההכנסה, או פחותה ממנה.
5. נוכח כלל האמור, לא מצאנו מקום כי נפל פגם בהחלטת מוסד בעניין ניכוי התוספת לקצבת הילדים מקצבאות הילדים ששולמו למערער, בהתאם לסעיף 315 לחוק.
6. עם זאת, כפי שצוין בסיומו של הדיון לפנינו, עולה שאלה שאינה רלבנטית לערעור זה, והיא אותם המקרים שבהם קצבת הנכות הכללית זהה בשיעורה לגמלת הבטחת ההכנסה והתוספת לקצבת הילדים, או פחותה משיעור גמלת הבטחת ההכנסה והתוספת לקצבת הילדים, שאז מתעוררת שאלת אופן ההתייחסות לתוספת לקצבת הילדים מכוח סעיף 68(ג), לאור הוראת סעיף 321 לחוק; דהיינו האם אין לראות במקרים אלו את תוספת קצבת הילדים כחלק מגמלת הבטחת ההכנסה לאור עילת תשלומה, כך שלאור הסיפה של אותו הסעיף, אין מקום לדרישתה כחוב מהמבוטח. שאלה זו, כאמור, יש להותיר בצריך עיון למקרה המתאים.
7. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' כסלו התשע"ה (2 דצמבר 2014), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.