1. התובע, אשר הועסק אצל נתבעת מס' 1 (להלן:"הנתבעת") כמלמד בתלמוד תורה, בהודיות, מתאריך 27/8/06 ועד לתאריך 31/8/08, תבע, במסגרת התביעה שלפנינו, פיצויי פיטורים, משכורת 13, הפרשות לקרן השתלמות והפרשות לביטוח מנהלים (5%) וזאת תוך שהוא מתבסס על הבטחות, מפורשות, שניתנו לו, לטענתו, על ידי נתבע מס' 2 (להלן:"הנתבע").

2. במסגרת כתב הגנתם, הכחישו הנתבעים את כל שנטען כנגדם, תוך שהם טוענים כי התובע אשר התפטר כדי לעבוד במקום אחר, אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכן תוך שהם טוענים כי התובע לא הצביע על מקור חוקי לביסוס שאר רכיבי תביעתו.

כן טענו הנתבעים כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף ככל שהיא מתייחסת לנתבע וזאת בהעדר יחסי עובד – מעביד, בינו לבין התובע.

3. מהלך הדיון

בתאריך 25/6/12 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו נוסחה רשימת מוסכמות וכן הוגדרה השאלה שבמחלקות.

בתאריך 5/5/13 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית (המתוקן), כן נחקר על תצהיר עדותו - עד התובע מר מרדכי גרנביץ (להלן:"מרדכי"), וכן נחקר, על תצהיר עדותו הראשית, עד הנתבעים - מר נתן פירשטיין (להלן:"נתן").

בלית ברירה והואיל והנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות, בשל מחלה, בה לקה, לטענתו, נאלצנו לקבוע ישיבת הוכחות נוספת וזו התקיימה ביום 10/11/13 ובמהלכה נחקר הנתבע על תצהיר עדותו הראשית.

בסיום ישיבת ההוכחות קצבנו לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומים.

לאחר שהוגשו הסיכומים (התובע ביום 25/12/13 והנתבעים ביום 27/2/14) הבשיל התיק למתן פסק דין.

להשלמת התמונה נציין כי התובע העלה טענות רבות כנגד התנהלות הנתבעים, אשר גרמה, לטענתו, לבזבוז זמן ולהארכת הדיון מעבר להכרחי.

4. להלן רשימת העובדות הרלוונטיות, כפי שהיא עולה מרשימת המוסכמות ומהראיות שבתיק:

א. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 27/8/06 ועד ליום 31/8/08.

ב. בין הצדדים לא נחתם חוזה העסקה.

ג. התובע התפטר.

ד. שכרו הקובע של התובע היה 6,700 ₪.

ה. בהתייחס לתקופה שמחודש 1/08 הפרישה הנתבעת לתובע סכום של 51 ₪ לחודש, בגין רכיב הפנסיה.

ו. במסגרת תלוש חודש 1/09, מופיע רכיב פיצויי פיטורים 13,493 ₪ (התואם בדיוק את הסכום שתובע התובע בגין רכיב זה) וכן סכום 3,641 ₪ בגין דמי הבראה (התובע לא תבע רכיב זה).

5. השאלה בה עלינו להכריע, כפי שנוסחה על ידי באי כח הצדדים, במסגרת הדיון המקודם היא האם הובטחו לתובע כל רכיבי התביעה להם הוא טוען - פיצויי פיטורים, משכרות 13, הפרשות לקרן השתלמות והפרשות לביטוח מנהלים (בשיעור של 5% חלק מעביד).

6. טענות התובע

א. בין הצדדים לא נחתם חוזה העסקה ותנאי העבודה ביניהם, לרבות התחייבות למשכורת 13 הפרשות לקרן השתלמות והפרשות לביטוח מנהלים (בשיעור של 5% חלק מעביד), נקבעו בהתאם להתחייבותו של הנתבע כלפי התובע.

ב. ההתחייבות הנ"ל נאמרה, לתובע, לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ו, בסוכה מול כיתתו בכפר קדם, בשיחה בה נכח מורה כיתה א - מרדכי.

ג. על ההתחייבות הנ"ל, חזר הנתבע, מספר פעמים, לאורך השנתיים בהם עבד התובע אצל הנתבעת, כאשר התשובות שקיבל התובע מהנתבע, עת דרש שיקיים התחייבויותיו לא היו שהתחייבות כזו לא ניתנה אלא שהיא תקויים כשמצבה הכלכלי של הנתבעת ישתפר, כשיגוייסו כספים וכדו'.

ד. בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע, לראשונה, את עצם קיומה של ההתחייבות.

ה. מרדכי, שגם כלפיו התחייב הנתבע, סיפר לתובע שמשכורת 13 שולמה לו וכי, בסופו של יום ובמסגרת הסדר תשלומים, שולמו לו גם ההפרשות שהיתה הנתבעת צריכה לשלם לו בגין קרן ההשתלמות ובגין ביטוח המנהלים.

ו. ביום 31/8/08 נותקו יחסי עובד מעביד שבין הצדדים, כשהנתבע הבטיח לתובע שיקבל פיצויי פיטורים.

ז. רק לאחר בדיקה שערך, בעקבות טענה שהעלו הנתבעים במהלך הדיון המוקדם, התברר לו שהנתבעת העבירה לחשבונו, לאחר סיום יחסי העבודה ביניהם, שתי המחאות, האחת, בחודש 2/09, על סך 7,500 ₪ והשניה, בחודש 8/09 (קרי מעל חצי שנה לאחר הנפקת תלוש חודש 1/09) על סך של 3,000 ₪.

ח. הנתבעת לא שילמה לו את כל פיצויי הפטורים שכן השיק הנוסף על סך של 3,000 ₪, לו טענה, כלל לא הופקד בחשבונו.

ט. במקום לשלם לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים, בסכום כולל של 13,400 ₪, היא ייחסה חלק מסכום זה לרכיב דמי הבראה.

י. יש לחייב את הנתבעים לשלם לו, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים

*סכום של 6,507 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

*סכום של 13,400 ₪ בגין שתי משכורות 13 (אחת לכל שנת עבודה).

*סכום של 13,065 ₪ בגין העדר הפרשות המעביד לקרן השתלמות (7.5% מהמשכורת).

*סכום של 8,701 ₪ בגין העדר הפרשות המעביד לביטוח המנהלים (5% מהמשכורת).

7. טענות הנתבעים

א. הנתבע לא היה מעבידו של התובע ואין לחייבו בדבר.

ב. התובע התפטר מבלי ליתן הודעה מוקדמת.

ג. הנתבעת לא הבטיחה לשלם לתובע פיצויי פיטורים.

ד. בפועל שולמו לתובע פיצויי פיטורים, בהתאם לבקשתו ממר שילה הורביץ, שניהל את כספי הנתבעת, באותה עת וכן שולמו לו דמי הבראה.

ה. לא הובטח לתובע כי יקבל משכורת 13, קרן השתלמות וביטוח מנהלים כאשר הנתבעת הדגישה כי היא אינה מתוקצבת על ידי משרד החינוך לכן אין באפשרותה לשלם רכיבים אלו.

ו. בתלושי השכר שקיבל התובע במהלך תקופת עבודתו, באו לידי ביטוי ההפרשות הפנסיוניות שבוצעו עבורו וזאת בהתאם לשיעור שקבוע בחוק - בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק - דבר המבסס את טענת הנתבעת שלא הובטח לו מה שהוא טוען לו.

ז. לתובע, כמו גם לשאר העובדים של הנתבעת לא הובטחו הרכיבים להם הוא טוען, כאשר בעניינו של מרדכי הרי שמדובר בעובד שקיבל תנאי התקשרות מיוחדים כחלק מהסדר התקשרות מיוחד שבוצע עימו, כאשר במסגרת הסכם פשרה קיבל, באופן חלקי, תשלומים במקום דרישתו לקרן השתלמות ולהפרשות פנסיוניות.

ח. הנתבעת לא הבטיחה לתובע את הרכיבים להם הוא טוען ומאחר ולא הצביע על מקור חוקי המבסס את תביעתו, יש לדחותה.

בנקודה זו יצויין כי במסגרת תצהירו של הנתבע הוא הוסיף וטען, טענות שלא נטענו בכתב ההגנה, לפיהן יש לחייב את התובע להשיב לנתבעת את הסכומים שהועברו לו עקב טעות וכן דמי הודעה מוקדמת בגין התפטרותו החד צדדית - למותר לציין כי מדובר בהרחבת חזית ולכן לא ניתן בטענות אלו.

8. האם הצליח התובע להוכיח כי הובטחו לו התנאים להם טען ?

התובע, היה עקבי בגרסתו לענין ההבטחות שניתנו לו, כאשר בסעיף 18 לתצהירו הוא תיאר, בצורה מפורטת ומרובת פרטים, את המקום והזמן בהם הבטיח לו הנתבע את התנאים - "סוף שנת הלימודים תשס"ו, בסוכה שמול כיתתי בכפר קדם, נכחו הנתבע, המורה מרדכי ואני הנתבע אמר שהתלמוד תורה עובר מאחריות ההורים לאחריותו, קיבלנו הבטחה ממנו על תנאים מסודרים שיכללו ביטוח מנהלים, משכורת 13, קרן השתלמות ותשלומים שוטפים".

במסגרת חקירתו הנגדית, העיד התובע, בצורה שהרשימה אותנו במהימנותה ואשר לא נסתרה על ידי הנתבעים (שהרי אין חולק כי לא נחתם הסכם העסקה, בכתב, בין הצדדים), כי "אפילו העסקה היתה בעל פה, כל ההסכמות הראשוניות לעבודה" (עמ' 15 שורות 22-23 לפרוטוקול).

התובע נשאל:"אתה לא הבאת אסמכתא אחת על שיחה, פלט טלפון שניהלת את השיחות הלאה" ותשובתו, אשר עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו היתה:"אני חוקר פרטי? ..היה שם מנהל בפועל, מרדכי, שהוא נפגש איתי בסוכה בכפר קדם, שנינו נמצאים שם, גוטליב (הכוונה לנתבע. א.י.) נכנס ואמר שהוא יעסיק אותנו בשנה הבאה, נקבל קרן השתלמות, משכורת 13, ביטוח מנהלים, (עמ' 16 שורות 24-26 לפרוטוקול וכן עמ' 16 שורות 1-2).

כנשאל התובע האם היו אחרים שקיבלו משכורת 13 הוא ענה:"גרנביץ (הכונה למרדכי. א.ע.).." ולגבי אחרים:"אני לא יודע, היינו השניים הראשונים ולנו הבטיחו משכורת 13. הוא גם לא התכחש לזה אף פעם וזה הדבר המדהים. זה היה ליד אנשים. אף פעם הוא לא הכחיש" (עמ' 16 שורות 3-8 לפרוטוקול).

התובע אף נתן הסבר, מתקבל על הדעת, עת נשאל מדוע הביא רק את מרדכי להעיד על הבטחתו של הנתבע:"מרדכי הוא העד הכי טוב כיוון שהוא היה איתי בהבטחה הראשונית - ההסכם בעל פה. הסכם שכר ראשוני לפני תחילת עבודתי והוא היחיד שהיה איתי. שנינו היינו המלמדים היחידים אז. היו רק שתי כיתות ובנוסף, הוא זה שקיבל מאחורי הגב את משכורת 13 ואת הדברים האחרים ואני לא, הוא גם הגיע איתו להסכם פשרה, גם איתי רצה להגיע להסכם פשרה" (עמ' 16 שורות 15-21 לפרוטוקול).

התובע גם התייחס לסיבה בשלה לא הביא כעד את הרב יאיר - מנהל תלמוד התורה, אותו הזכיר בסעיף 19 לתצהירו "שאלתי את עוה"ד שלי והוא אמר לי שמר יאיר מסרב בתוקף להגיע. אם הייתי פונה אליו אולי הוא היה מסכים. אבל כיון שמרדכי הוא העד הכי טוב, לא מצאתי לנכון להטריח עוד אנשים" (עמ' 17 שורות 1-3 לפרוטוקול).

התובע גם העיד, בצורה שהרשימה אותנו בכנותה, כי לאורך השנים, שב ופנה לנתבע שימלא את התחייבויותיו כלפיו:"התקשרתי לבני כמה וכמה פעמים, בכל מיני תקופות, כל פעם היה אחרי מסע גיוס כספים בארה"ב, אמר שיהיה לו אח"כ, דחה אותי מכאן ומכאן. יש שלב שהוא הגיע להסכמה, הגיע לפשרה עם מרדכי, על אותם נתונים שהוא התחייב לי, ואמרתי שהנה הוא הגיע להסכמה עם אדם אחד אז הגיע הזמן שהוא יגיע להסכמה איתי.." וכן:"לאורך כל השנים, מאז שעזבתי, הוא אמר לי כל פעם, אחר כך, אחר כך"" וכן:"מעולם לא התכחש לזה שהוא חייב.." (עמ' 17 שורות 13-26 לפרוטוקול).

מרדכי - עד התובע, הצהיר, במסגרת סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית, על הסיטואציה בה הובטחו לו ולתובע "תנאים מסודרים שיכללו: ביטוח מנהלים, משכורת 13, קרן השתלמות ותשלומים שוטפים". כפי שניתן לראות מעיון בסעיף מדובר בתיאור דומה לזה עליו הצהיר התובע - "פגישה לקראת סוף שנה"ל תשס"ו, בסוכה שמול כיתתו של התובע בכפר קדם הנתבע אמר כי התלמוד תורה עובר מאחריות ההורים לאחריותו.."

מרדכי אף הצהיר, במסגרת סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, על הדרך בה קיבל, בסופו של דבר את שהגיע לו, בזיקה להתחייבות הנ"ל ואף צרף כתב ויתור וסילוק, להוכחת הסכם הפשרה אליו הגיע עם הנתבעת.

כן הצהיר מרדכי:"הבטחות שסיכם עימי ועם התובע כאן, לתשלום הרכיבים, לא הוכחשו מעולם ע"י הנתבע, להפך, הן חזרו ונשנו לאורך השנים, כמה וכמה פעמים במעמד מורים נוספים ומנהל תלמוד תורה הרב יאיר בחדר המורים. כל פעם שהזכרתי התחייבות זו, במהלך השנים, בהם עבדתי תחת אחריותו של הנתבע, מעולם לא היתה הכחשה מלאה או חלקית או התנערות כלשהיא, על ידו, התשובה היתה:אני זוכר אך כרגע המצב הכלכלי לא טוב, שנחזור מגיוס כספים וכו'..".

במסגרת חקירתו הנגדית, העיד מרדכי, בצורה שהרשימה אותנו במהימנותה, בענין משכורת 13 שקיבל בעקבות ההבטחה שניתנה לו בענין (עמ' 21 שורות 5-11 לפרוטוקול).

מרדכי, בעדותו, חיזק את גרסת התובע לענין המעמד בו הבטיח להם הנתבע את התנאים להם עתר התובע בתביעתו (עמ' 22 שורות 1-9 לפרוטוקול) וכן העיד, בצורה עקבית ובאופן שהיה בו כדי לבסס את גרסת התובע לענין הפניות שבוצעו במהלך השנים והסיבות בשלהן חרף ההבטחה לא שולמו התנאים, בזמן אמת:"הוא כל הזמן אמר שהמצב קשה ואין כסף וזה עלה במשך השנים, ששאלו אותו על כך תמיד הוא אמר "זה רשום, זה ישולם, אבל לא כרגע, אלא כשהקופה תתמלא"..שנתיים לפני שפניתי לעו"ד, פנה אל מר בני (הכונה לנתבע..א.י.) ברוך מחברון כדי שבני ינהל שם...בני התקשר אלי כחבר כי אני גר שם שהוא חושב להיכנס לזה ורוצה שאני אהיה היד שלו במקום והוא אמר לי בחיוך "אל תדאג, אני לא אמרח אותך עם התשלומים וההתחייבויות כמו עכשיו, פה הכל יהיה בזמן..(עמ' 22 שורות 10-16).

עד הנתבעים - נתן, הצהיר, במסגרת תצהיר עדותו הראשית כי מעולם לו הובטחו לו תוספות של משכורת 13, קרן השתלמות וקופת פנסיה 5% וכן הצהיר ש"גם בפגישות וישיבות צוות עם שאר המלמדים ומר בנימין גוטליב, מעולם לא הובטחו ולא סוכם על התוספות הנ"ל...".

במסגרת חקירתו הנגדית, ניכר שכל המעמד אינו נוח לו כמו שאמר, עת נשאל, למה אתה מתערב:"עד היום אני גם שואל את עצמי. אני רוצה ששני הצדדים יהיו שמחים" (עמ' 27 שורות 24-25 לפרוטוקול).

נתן גם הסביר ותיאר את הפניות שלו לתובע בניסיון לפשר בינו לבין הנתבעים (עמ' 27 שורות 27-28 לפרוטוקול וכן עמ' 28 שם) וכן ציין סכומים שהנתבע ציין כפשרה שיציע לתובע.

מחקירתו הנגדית של נתן, עלה כי גם עימו לא הוסדר חוזה עבודה כתוב "..זה היה בעל פה" (עמ' 24 שורה 24 לפרוטוקול).

נתן העיד כי איתו לא סיכמו את הרכיבים להם טוען התובע וכי "ואז באוזניי לא שמעתי את בני מבטיח למישהו משכורת 13" (עמ' 26 שורה 26 לפרוטוקול). כן העיד, ביחס למה שטוען התובע כי הובטח לו:"אני והתובע חברים, אמרתי שמה שהבטיחו לו, אבל לא מולי, אני לא מעיד כלום כי אני לא יודע" (עמ' 26 שורות 19-20 לפרוטוקול).

נתן, אשר הרשים אותנו בתמימותו וברצונו שלא לפגוע באף אחד מהצדדים אף העיד:"אני לא יודע מה קורה בארץ עם שכר, וזה לא מעניין אותי.."(עמי 31 שורות 1-3 לפרוטוקול).

נתבע מס' 2, הצהיר, כי הנתבעת מעולם לא הבטיחה לעובדיה כי יקבלו משכורת 13 וקרן השתלמות וביטוח מנהלים (סעיפים 10 ו - 12 לתצהיר עדותו הראשית).

במסגרת חקירתו הנגדית, אישר הנתבע כי הוא שגייס עובדים לנתבעת וכי תנאי העבודה של עובדי הנתבעת היו "כמו כל עובד במשק" (עמ' 13 שורות 7-8 לפרוטוקול) וכשנשאל האם גם לתובע אמר שהוא יהיה כמו כל עובד במשק, הוא השיב:"לא אמרתי לו" (עמ' 13 שורות 9-10 לפרוטוקול מישיבת ההוכחות השניה).

הנתבע התקשה להסביר את הפער שבין השכר שציין כשכר ראשוני (4,500 ₪) לבין השכר שקיבל התובע (6,700 ₪) - עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות השניה.

הנתבע נשאל:"אז אולי אתה לא זוכר גם את הרכיבים שהבטחת לו" והשיב:"אני אמרתי כרגע שלא הבטחתי כלום. שום דבר. כמו לכולם". ועת נשאל:"רן יאיר ומרדכי קיבלו משכורת 13 וגם קרן השתלמות וגם ביטוח מנהלים .." והשיב:"כמו שאמרתי מקודם, לא הובטח לתובע מעבר למה שהעמותה משלמת..לגבי רן יאיר ומרדכי. רן יאיר סיפור בפני עצמו, חריג. מרדכי סיפור בפני עצמו, חריג, לא קשור לכלל העובדים בעמותה" (עמ 14 ו - 15 לפרוטוקול).

לנתבע נאמר כי את העד הכי חשוב שלו - מר שילה, הוא לא הביא ותחתיו הביא את נתן אשר מעדותו עלה כי הנתבע, העביר באמצעותו, לתובע, הצעה לסיים את התיק בסכום של 30,000 ₪. בהתייחס לכך העיד הנתבע:"איני יודע מה אמר העד ומאין לקח את הדברים האלה, מה שאני יודע שפגשתי את התובע בחתונה, לפני חצי שנה.." (עמ' 17 שורות 1-4 שם)

לנוכח כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי התובע, באמצעות עדותו העקבית, בענין זה ובאמצעות העד מטעמו, הוכיח את גרסתו לפיה, התחייב הנתבע, לפניו, כי תנאי שכרו מהנתבעת יכללו את המרכיבים להם עתר ולפיכך והיות ואין חולק כי רכיבים אלו לא שולמו לו, הרינו קובעים כי התובע זכאי לקבל את סכום של 13,400 ₪ בגין שתי משכורות 13, סכום של 13,065 ₪ בגין העדר הפרשות לקרן השתלמות וסכום של 8,256.12 ₪ בגין העדר הפרשות לביטוח מנהלים (כאשר בענין רכיב זה, הופחת מהסכום שנתבע - 8,701 ₪, הסכום שהפרישה הנתבעת, כפי שהדבר מופיע בתלושי השכר של התובע (נספח ג' לתצהירו של הנתבע וכפי שהדבר עולה מאישור חברת הביטוח - הראל (נספח ד' לתצהירו של הנתבע).

9. פיצויי הפיטורים

גרסת התובע

הוא התפטר בהסכמה, "תוך שהנתבע מודיע לי כי ישלם לי פיצויי פיטורים כדין והורה גם לדבריו, להנהלת חשבונות של העמותה - הנתבעת, להכין לי את פיצויי הפיטורים" (סעיף 5 לתצהירו המתוקן של התובע).

גרסת הנתבעים

התובע התפטר, על דעת עצמו כאשר מעולם לא הובטח לו כי יקבל פיצויי פיטורים. כאשר בענין זה הוא פנה ישירות למר שילה אשר שילם לו, בהתאם למפורט בתלוש חודש 1/09 פיצויי פיטורים.

דיון והכרעה

תביעתו של התובע בענין פיצויי הפיטורים אינה נסמכת על החוק אלא על ההבטחה שניתנה לו, לטענתו.

כפי שצויין ברשימת העובדות וכפי שהדבר עלה גם מהראיות, בפועל הועברו לתובע כספים בגין פיצויי פיטורים, כאשר בענין טענת הנתבעים כי יש לחייב את התובע להחזיר לנתבעת את הסכומים ששולמו לו, נציין כבר כעת שאין מקום לדון בטענה זו מקום שזו לא נטענה בכתב ההגנה.

בכדי שלא להאריך יתר על המידה נציין כי בעובדה שהנתבעת העבירה לתובע כספים בגין פיצויי פיטורים וחרף טענתה שהיה מדובר בטעות שנעשתה משפנה התובע ישירות אל מר שילה (טענה אשר כלל לא הוכחה, גם בשל כך שהנתבעת כלל לא טרחה להזמין את מר שילה כעד מטעמה) והוא שדאג לשלם לו הסכום ובהינתן כי התובע חזר והעיד, בצורה עקבית, על דבר הבטחתו של הנתבע כי יקבל פיצויי פיטורים וכן בשים לב לדברים שמסר נתן בעדותו (עמ' 27 שורות 15-16 לפרוטוקול, אשר אינם מוכיחים את עצם ההבטחה אך יש בהם כדי ללמד על עקביות טענתו של התובע), הרינו קובעים כי הוא זכאי למלוא פיצויי הפיטורים שתבע מלכתחילה - סכום של 13,400 ₪. לפיכך ובהינתן כי הנתבעת הוכיחה כי שילמה לו סכום 10,500 ₪, הרינו קובעים כי הוא זכאי לקבל את היתרה - סכום של 2,900 ₪ ולא סכום של 6,507 ₪ כפי שציין בתצהירו ובסיכומיו.

בנקודה זו נציין כי אין מקום להתייחס לטענות התובע לענין דמי ההבראה מקום שרכיב זה לא נתבע על ידו.

10. האם יש מקום לחייב גם את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים, שקבענו שהוא זכאי לקבל, בגין תביעתו?

לטענת התובע, הנתבע הינו מייסד ומנהל הנתבעת ובתקופה הרלוונטית היה גם מנהלו של התובע לענין תנאי עבודתו והוא שהתחייב על תנאי השכר, להם עתר התובע במסגרת תביעתו וכן התחייב כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים. כן טען התובע כי הנתבע הוא שעמד בקשר גם עם שאר המלמדים וגם העביר להם תשלומים.

לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע, שכן בינו לבין התובע לא התקיימו כל יחסי עבוד-מעביד, כאשר התובע בעצמו מודה בכך שהנתבעת היתה מעסיקתו.

דיון והכרעה

גם בסוגיה זו לא מצאנו שיש מקום להאריך, התובע העלה טענותיו באופן כללי בלבד, מבלי לפרטן ואף מבלי שטרח להמציא אסמכתאות כלשהן לביסוס טענותיו שהתמלאו התנאים המצדיקים את חיובו של הנתבע באופן אישי בחובות הנתבעת, כאשר בוודאי שלא ניתן להסתפק בעובדה שהוא הצליח, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, להראות עד כמה היה זה דומיננטי בפעילות הנתבעת ובניהול עובדיה.

לפיכך הרינו דוחים את בקשתו של התובע לחייב את הנתבע, באופן אישי, בחובות הנתבעת כלפיו.

11. לסיכום

משקיבלנו את מרבית רכיבי התביעה ואף מצאנו כי הנתבעת לא טרחה להחתים את התובע על חוזה העסקה או להמציא לו את תנאי העסקתו בצורה כתובה ומסודרת, אך משקבענו כי התובע לא הוכיח שיש מקום לחייב את הנתבע, אישית, בחובות הנתבעת כלפיו, הרינו קובעים כדלקמן:

א. התביעה, ככל שהיא מתייחסת לנתבע, נדחית בזאת.

ב. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

סכום של 13,400 ₪ בגין שתי משכורות 13.

סכום של 13,065 ₪ בגין העדר הפרשות לקרן השתלמות.

סכום של 8,256.12 ₪ בגין העדר הפרשות לביטוח מנהלים.

סכום של 2,900 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורים.

כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/9/08 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

12. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

בשים לב לתוצאה אליה הגענו ולאחר ששקלנו את טענות התובע בענין ההוצאות המרובות שנגרמו לו בשל מחדלי הנתבעים וכן לאחר ששקלנו את טענות הנתבעים בענין וכן את טענתם המקדמית שכלל לא היה מקום להגיש את התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע ואף את העובדה שהם היו נכונים, לסיים את התיק בפשרה כזו או אחרת (כפי שהדבר בא לידי ביטוי, לדוגמא בעמ' 9 שורות 27-28 לפרוטוקול), הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים:

א. סכום של 1,250 ₪ בגין הוצאות משפט.

ב. סכום של 3,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

13. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום (י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014 ) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.