1. בפני בית המשפט תביעה כספית בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים.

2. האירוע אירע בבית צפאפה בירידה לכביש הראשי המוביל לתלפיות. התובעת הינה אם לילדים אשר היו עימה ברכב בעת נסיעתה. לטענה עקב פקק תנועה החלה בפעולת העקיפה אולם, התנועה הנגדית גרמה לה לעצור את רכבה ואז חשה חבטה מאחור (בצד הימני האחורי של רכבה) מרכב אשר הגיע מאתר בניה בצד ימין. האירוע נבע מנסיונו של הנתבע להשתלב בתנועה דרך שביל צדדי.

3. מנגד טוען הנתבע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת בכך שהחלה לנוע לאחור ללא כל סיבה ברורה והנתבע בלט לתוך נתיב התנועה עקב יציאתו מאתר הבניה. השביל המוביל ליציאה הינו בירידה. כאשר הגיע הנתבע לכניסה לכביש, נכנס מעט כדי לבחון את מצב התנועה ולדבריו, התובעת החלה לנוע לאחור ולא היתה לו אפשרות לסגת עקב השיפוע בשביל שהיה מאחוריו.

4. בתמיכה לעדות הנתבע העיד מר אליהו כודר ולדבריו עמד הוא באתר הבניה אולם, צפה על האירוע לאחר ששמע את הנתבע צועק וצופר כדי להזהיר את התובעת מהסיכון המצוי מאחוריה. אין בידי הנתבע תמונות הנזק אשר נגרם לרכבו.

5. בבוא בית המשפט להכריע בין שתי גרסאות סותרות עליו לבחון את אמינות העדויות וסבירות העובדות המתוארות. כמו כן, אין בסתירה בפני עצמה כדי למנוע הכרעה שיפוטית במחלוקת (ראה סע'57 לפקודת הראיות [נוסח משולב] התשל"א– 1971). לאחר שנבחנו העדויות ניתן לקבוע כי עדותה של התבועת היתה אמינה, עקבית וסבה מבחינת פירוט נסיבות (כפי שיפורט להלן) האירוע ודי בכך ב"הטיית מאזן ההסתברויות" לטובת התובעת ולו במשקל נוצה כדי להכריע לטובתה בתביעתה.

6. במקרה דנן מדובר בתובעת שהינה אם לילדים אשר שהו ברכבה בעת האירוע. ברכב התובעת מותקנת מערכת אזהרה מאחור ואין סבירות כי התובעת תתעלם מכל איתות אזהרה המגיעה ממערכת זו. כמו כן, אין סבירות לקיום מצב בו התובעת מתחילה לנוע לאחור במקום לבצע פרסה (אם רצונה לשוב לכפר) כאשר אין בפניה פקק תנועה.

מנגד, אין סבירות כי הנתבע אשר ראה לנגד עיניו סכנה קרבה לא יבצע פעולה לסגת ולו במעט מסכנה זו.

עדותו של מר כודר אינה סותרת את עדות התובעת מאחר והיה הוא מצוי במרחק מזירת האירוע כאשר בזווית ראייתו ראה תור של כלי רכב חונים, זאת כאשר הנתבע לא העיד דבר בעניין כלי רכב שעמדו במקום, אלא העיד כי במקום לא היה פקק.

7. בסופו של יום, עדות התובעת סבירה יותר מאחר ואילו לא היתה תנועה במקום, לא היה צורך לנוע לאחור אלא היתה היא מבצעת פרסה.

לאור האמור לעיל, בית המשפט רואה להעדיף את עדות התובעת על פני עדות הנתבע והעד מטעמו.

8. אשר על כן , מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 4,947 ₪ הכולל שכ"ט שמאי בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט ובסך הכל, ישלם 5,447 ₪ וזאת לא יאוחר מיום 1.6.13.

בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ג, 15 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.