03 ספטמבר 2015

1. לפנינו תביעתה של גב' ציפורה ברכה (להלן: "התובעת"), שהועסקה כעובדת ניקיון בנתבעת, הסתדרות העובדים החדשה (להלן: "הנתבעת" או "ההסתדרות"), בין השנים 2003 – 2009, ועבודתה הסתיימה בהתאם לאישור רופא תעסוקתי שקבע כי התובעת אינה כשירה עוד לעבודה כפועלת ניקיון.
2. במסגרת הדיון המוקדם הורה בית הדין (כב' השופט ספיבק) על צירוף חברת הראל ניהול קרנות פנסיה בע"מ (להלן: "הראל" או "קרן הפנסיה") כנתבעת בתיק, וזאת לאור דחייתה של הראל את בקשת התובעת לפנסיית נכות ונוכח עילות התביעה הנובעות מדחייה זו.
3. ביום 31.10.2012 ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, לפיו יוחזר עניינה של התובעת לבחינה מחודשת בהראל לצורך בחינת זכאותה לפנסיית נכות בהתאם לתקנון הקרן.
4. ביום 3.2.2013 הודיעה הראל לבית הדין כי "לאחר בחינה מחודשת שנערכה בהראל פנסיה הוחלט לאשר את תביעתה של התובעת לפנסיית נכות לתקופה שמיום 3.12.2008- מועד הפסקת עבודתה של התובעת על פי הודעתה להראל פנסיה ולמשך שנה, דהיינו עד ליום 2.12.2009. שיעור הנכות המאושר לתקופה זו הינו: 100%... הראל פנסיה תזמן את התובעת לבירור המשך נכות בגין התקופה שלאחר יום 2.12.2009 בהתאם לתקנון... לאור האמור בהודעה זו, מבוקש בזאת מביה"ד הנכבד למחוק את הראל פנסיה מהתביעה".
5. בהתאם להודעה זו נמחקה הראל מן התביעה (החלטת ביה"ד מיום 4.3.2013).
6. ביום 2.10.2013 הודיעה הראל לתובעת כי פנסיית הנכות אושרה עד ליום 30.11.2014 (נספח י"ט לכתב התביעה המתוקן).
7. בהודעתה מיום 12.5.2013 ציינה התובעת כי חרף החלטתה של הראל בדבר אישור פנסיית הנכות, עומדת התובעת על יתר עילות התביעה כנגד ההסתדרות, אשר אין בהודעתה של הראל כדי לרפאן. בהתאם, הורה בית הדין כי הצדדים יגישו כתבי טענות מתוקנים מטעמם.
8. ביום 22.12.2013 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, שאלה עילותיו:
9. פיצוי בגין דמי מס ביתר שהתובעת נאלצה לשאת בהם כתוצאה ממחדליה של ההסתדרות. זאת, מאחר שאילו היתה ההסתדרות מפרישה עבור התובעת הפרשות לקרן הפנסיה החל ממועד תחילת עבודתה כנדרש, אזי פנסיית הנכות היתה משתלמת לתובעת מדי חודש ולא בתשלום רטרואקטיבי אחד בסך 123,275 ₪, שגרר אחריו חבות ניכרת במס, בסך 70,101 ₪;
10. פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע, ובניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח- 1998 (להלן: "חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות" או "חוק השוויון"), בסך כולל של 50,000 ₪. לטענת התובעת, פיטוריה נעשו עקב מצבה הרפואי שלא איפשר עוד עבודה בניקיון, וזאת חרף חובתה של הנתבעת להמשיך להעסיקה בהתאם למצבה הרפואי החדש. כמו כן, התובעת פוטרה בהיעדר שימוע כדין, ובפרט בנסיבות של פיטורי אישה מבוגרת במצב בריאותי לקוי, על ידי גוף שלטוני העוסק בהגנה על עובדים ובשמירה על זכויותיהם;
11. פיצויי הלנת שכר בגין התשלומים החודשיים שהיו אמורים להשתלם לתובעת על ידי קרן הפנסיה החל משנת 2008 ועד לשנת 2013, שכן אילו היתה הנתבעת מפרישה עבורה כדין, אזי לא היו נמנעים מן התובעת הסכומים החודשיים אותם הצטרכה למחייתה;
12. לחלופין, לחייב את הנתבעת בסך כולל של 150,000 ₪, הנמוך מסכום הפיצוי המגיע לתובעת, "אך מבטא את שאט הנפש מהתנהלותה והפרת חובותיה שבדין"(סעיף 87.4 לכתב התביעה המתוקן);
13. פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968, בגין הפרת חובות חקוקות דוגמת "ניכוי סכומים משכרה של התובעת מבלי להעבירם ליעדם, מצג שווא, חוסר תום לב ועוד הפרות רבות אחרות" (סעיף 75 לכתב התביעה המתוקן);
14. נוסיף, כי התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן גם כי סכומים המיועדים לביטוח פנסיוני נוכו משכרה של התובעת, לכל הפחות בשנת 2005, אולם "לא הופקדו עבורה כדין מעולם ונראה כי התובעת שמרה אותם לעצמה" (סעיף 20.1 לכתב התביעה המתוקן). טענה זו נזנחה על ידי התובעת בסיכומיה.
15. מנגד, טענה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן מטעמה, בתמצית, כדלקמן:
16. אשר לטענות הנוגעות לאי ביצוע ההפרשות הפנסיוניות החל ממועד תחילת העבודה, הרי שטענות אלה מתייתרות נוכח הסכמתה של הראל לשלם לתובעת פנסיית נכות, רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה לקבלת קצבת נכות. הסכמה זו אף מעידה כי הפרשות הנתבעת בוצעו כנדרש, שכן הנתבעת הפרישה לתובעת רטרואקטיבית מחודש 01/2004, חודש לאחר תחילת עבודתה בנתבעת;
17. העיכוב בתשלום קצבת הנכות נובע ממחדליהן של הראל (אשר חזרה בה מהחלטתה המקורית ולא בכדי) ו/או של ממחדליה התובעת, אשר לא ערערה על החלטת הראל במועד הקבוע לכך על אף שזכותה לעשות כן צוינה במפורש על גבי מסמך ההחלטה. בכל מקרה, אין מדובר במחדל כלשהו של הנתבעת;
18. אשר לדרישה להחזר בגין ניכוי מס, התובעת לא מציינת האם ניסתה לקבל החזר מס בגין הניכוי, ומה היתה תגובת רשויות המס. מכל מקום, התשלום בוצע על ידי קרן הפנסיה ולא על ידי ההסתדרות, וככל שהתובעת חולקת עליו, עליה לפנות להראל ולא להסתדרות;
19. אשר לטענה כי אי תשלום פנסיית הנכות מהווה הלנת שכר, הרי שעל פי סעיף 16א(א)(4) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), פנסיית הנכות כלל לא הולנה שכן מועד הקצבה מתחיל מהיום בו אושרה הקצבה. מכל מקום, כאמור, שאלת קיומה של הלנה ביחס לתשלום פנסיית הנכות מהווה אף היא מחלוקת בין התובעת לקרן הפנסיה ולא בין התובעת להסתדרות;
20. אשר לסיום יחסי העבודה, התובעת מעולם לא פוטרה, אלא הפסיקה את עבודתה ביוזמתה וחדלה להגיע לעבודה, נוכח מצבה הבריאותי. המכתב המודיע לתובעת עם ניצול מלוא ימי המחלה העומדים לרשותה אינו מהווה הודעה על סיום העסקה, ומדובר בטענה מקוממת שכן ההסתדרות עשתה כל שביכולתה על מנת לסייע לתובעת, לרבות בחינת פתרונות יצירתיים, ושמרה על מקומה ותפקידה של התובעת בתקווה כי תשוב לעבודה, כפי שקרה גם בעבר;
21. אשר לטענה הכללית בדבר הפרת חובה חקוקה – הרי שההסתדרות הפרישה עבור התובעת הפרשות לקרן הפנסיה כדין, ואף התובעת אינה מציינת מהן החובות החקוקות שהופרו על ידי ההסתדרות, ומסתפקת בטענה כללית בלבד.
22. ביום 25.11.2014 התקיים בפנינו דיון הוכחות במסגרתו העידה התובעת, ומטעם הנתבעת העידו– מר אמיר ירון, ששימש כיו"ר מרחב רחובות של ההסתדרות (ובשמה הקודם- מועצת פועלי רחובות, להלן: "מרחב רחובות"), בין השנים 1979-2012, והחל משנת 2013 משמש כסגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות (להלן: "מר ירון"); גב' מרים בלס, מנהלת מחלקת שכר ותנאי עבודה בהסתדרות ביון השנים 2002-2011 (להלן: "גב' בלס"); ומר אייל זלנה, ששימש כיו"ר האגף לכספים, נכסים וכוח אדם במרחב רחובות בין השנים 2001-2005, וכיום משמש כמזכיר איגוד מקצועי ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי במרחב רחובות (להלן: "מר זלנה").
23. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
24. בין השנים 1994-2003 הועסקה התובעת כעובדת ניקיון ב"קבוצת שילר" בהיקפי משרה משתנים (לא מלאים);
25. בחודש 12/2003 החלה התובעת את עבודתה כעובדת ניקיון במרחב רחובות של הנתבעת;
26. שכרה של התובעת שולם באמצעות שיקים, כשעל שוברי השיקים צוין פירוט השכר (שכר עבודה, תוספת הסתדרות, תוספת יוקר, נסיעות, ניכויי ביטוח לאומי ומס בריאות), ולא נכללו בו הפרשות לקרן פנסיה (נספח 2 לתצהיר מר זלנה ובעדות התובעת, עמ' 7 ש' 6 ועמ' 9 ש' 20-23);
27. ביום 8.2.2005 מילאה התובעת (רטרואקטיבית) שאלון כניסה לעבודה במוסדות ההסתדרות (נספח 1 לתצהיר גב' בלס, להלן: "השאלון הראשון");
28. בשנת 2004 זכתה קרן "עדי – קרנות פנסיה בע"מ של חברת הראל" (להלן כאמור: "קרן הפנסיה" או "הראל") במכרז מטעם ההסתדרות לשמש כקרן הפנסיה של עובדי ההסתדרות. במסגרת זו, הוצע לתובעת להפריש עבורה לקרן הפנסיה רטרואקטיבית מתחילת שנת 2004, וחלק העובד בגין שנת 2004 נוכה משכרה של התובעת במהלך שנת 2005 בחלוקה ל- 8 תשלומים (כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו כנספח 3 לתצהיר מר זלנה, ולא נסתרו);
29. ביום 1.1.2006 נקלטה התובעת כעובדת מן המניין בהסתדרות, בהיקף של חצי משרה (נספחים ו, ז, ח לתצהיר התובעת), ובמסגרת זו מילאה התובעת שאלון כניסה חדש לעבודה במוסדות ההסתדרות (נספח 1 לתצהיר גב' בלס, להלן: השאלון השני");
30. ביום 6.3.2008 נפגעה התובעת במהלך פעילות תרבות מטעם מרחב רחובות, כשנפלה מכיסא, וכתוצאה מכך נחבלה בכתפה וברגלה הימנית. פגיעה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכשהכאבים בגינה התגברו שהתה התובעת בחופשת מחלה החל מיום 26.3.2008 ועד ליום 8.4.2008 (דו"ח נוכחות של התובעת נספח 2 לתצהיר מר ירון; אישורים רפואיים נספחים ט-י לתצהיר התובעת);
31. התובעת שבה לעבודה מחופשת המחלה ביום 9.4.2008, אך ביום 15.4.2008 יצאה לחופשת מחלה נוספת נוכח כאביה, למשך 15 ימים (נספח י"א לתצהיר התובעת);
32. ביום 4.5.2008 שבה התובעת לעבודה (נספח 3 לתצהיר מר ירון), וביום 18.5.2008 חשה ברע ואושפזה בבית החולים "אסף הרופא", שם אובחנה כסובלת ממחלת לב ראומטית. בתום האשפוז (23.5.2008) שהתה התובעת בחופשת מחלה למשך כשלושה חודשים, עד ליום 1.9.2008 (דוחות נוכחות, נספח 3 לתצהיר מר ירון). במהלך תקופה זו, ביום 17.7.2008, קבע רופא תעסוקתי, ד"ר שפרברג (להלן: "הרופא התעסוקתי"), כי "בינתיים ממליץ למנוע ממנה עבודה כפועלת ניקיון" (נספח 5 לתצהיר מר ירון);
33. ביום 30.6.2008 פנתה גב' בלס למר ירון ועדכנה אותו כי יתרת ימי המחלה של התובעת עומדת נכון ליום 30.6.2008 על 13 ימים, ואוזלת במהירות נוכח מצבה הרפואי. גב' בלס ציינה כי יש לפנות בדחיפות לקרן הפנסיה על מנת למנוע מצב בו תיוותר התובעת ללא שכר (נספח 2 לתצהיר גב' בלס);
34. ביום 27.7.2008 שלחה גב' בלס מכתב לתובעת, לפיו ניצלה התובעת את כל ימי המחלה שעמדו לרשותה ועל כן נאלצים להפסיק את תשלום שכרה החל מיום 31.8.2008 (נספח 4 לתצהיר מר ירון). יצוין, כי מדוחות הנוכחות (שלא נסתרו) עולה, כי התובעת ניצלה את יתרת ימי המחלה במלואה כבר ביום 20.8.2008, אך מתצהיריהם של מר ירון וגב' בלס עולה, כי מאחר שבסוף חודש אוגוסט יוצאים עובדי ההסתדרות לחופשה מרוכזת, נאמר לתובעת ששכרה ישולם לה עד ליום 31.8.2008 (סעיף 16 לתצהיר מר ירון וסעיף 8 לתצהיר גב' בלס, שלא נסתרו);
35. במהלך תקופה זו לא נשכרה עובדת ניקיון חלופית למרחב רחובות במקומה של התובעת;
36. ביום 1.9.2008 שבה התובעת לעבודה בהמלצת ד"ר פז (נספח י"ב לתצהיר התובעת). כמו כן קיבלה התובעת, ביום 2.9.2008, אישור מטעם הרופא התעסוקתי, לפיו היא "מסוגלת לחזור לעבודתה כפועלת ניקיון" (סיכום רפואי מטעם ד"ר שפרברג, נספח 6 לתצהיר מר ירון);
37. ביום 22.9.2008 הורתה גב' בלס למנהלת מחלקת השכר בהסתדרות לחדש את תשלום שכרה של התובעת החל מיום 2.9.2008 עם חזרתה לעבודה מלאה (נספח 4 לתצהיר גב' בלס);
38. ביום 4.12.2008 יצאה התובעת לחופשת מחלה נוספת נוכח מצבה הבריאותי;
39. ביום 9.12.2008 פנה מר ירון למר גדי לוטן, מנכ"ל ההסתדרות ונציב כוח אדם (להלן "מר לוטן"), וביקש אישור "להעסקת עובדת משק זמנית למרחב עד לחזרתה של העובדת צפורה ברכה לכשירות" (נספח 9 לתצהיר מר ירון);
40. ביום 22.12.2008 קבע ד"ר פז כי התובעת "מתאימה לעבודה משרדית קלה בלבד" (נספח י"ג לתצהיר התובעת), וביום 24.12.2008 קבע הרופא התעסוקתי כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד עוד כפועלת ניקיון (נספח י"ד לתצהיר התובעת). ממועד זה (4.12.2008) לא שבה התובעת לעבודתה;
41. בשלהי שנת 2008/תחילת שנת 2009 פנתה התובעת להראל בבקשה לקבל פנסיית נכות (לא הובאו בפנינו נוסח הפנייה ומועדה), וביום 4.2.2009 נענתה התובעת ידי הראל כי:

"לאחר בירור תביעתך קבע רופא הקרן כי מקורה של הנכות הנטענת על ידך הוא בתקופה שקדמה למועד הצטרפותך לקרן (טרם חלפה תקופת האכשרה שלך בקרן-60 חודשים ממועד הצטרפותך).

בנסיבות אלה ובהתאם לתקנון קרן הפנסיה, אינך זכאית לקבלת פנסיית נכות.

אם הינך חולקת על הכרעת רופא הקרן שלעיל, באפשרותך, בהתאם לתקנון הקרן, לדרוש קיומה של ועדה רפואית תוך 45 יום. הועדה הרפואית תכלול את רופא הקרן ורופא מטעמך. על מנת לממש אפשרות זו הינך מדרשת להודיענו על כך בכתב ולציין במסגרת ההודעה את פרטי הרופא מטעמך"

(נספח ט"ו לתצהיר התובעת)

1. ביום 31.5.2009 פנתה גב' בלאס לחברת הראל, וביקשה כי יבדקו בדחיפות את האפשרות לתשלום הפנסיה על ידי הקרן במימון המעסיק, וכן ביקשה לדעת מה גובה פנסיית הנכות החודשית שהיתה משולמת לתובעת אם היתה הקרן משלמת את הפנסיה (נספח ט"ז לתצהיר התובעת);
2. ביום 28.6.2009 נענתה גב' בלאס על ידי מנהל מחלקת חשבות הפנסיה בהראל, מר איתן פרידלנדר, כי אין אפשרות לתשלום הפנסיה על ידי הקרן במימון המעסיק, ואילו היתה התובעת זכאית לפנסיית נכות מלאה בשיעור 100% היה סכום הפנסיה החודשי המשוער כ- 1,800 ₪ ברוטו (נספח י"ז לתצהיר התובעת);
3. ביום 6.7.2009 אישור המוסד לביטוח לאומי לגמלת נכות כללית בדרגת אי כושר קבועה של 75% יציבה;
4. ביום 23.2.2011 שלחה התובעת, באמצעות בא כוחה, מכתב התראה לתשלום זכויותיה נשוא ההליך שלפנינו, וביום 11.12.2011 הגישה התובעת את תביעתה;
5. נוסיף, כאמור לעיל, כי בעקבות ההליכים דנן והחלטת בית הדין על צירופה של הראל כנתבעת בתיק, ניתנה ביום 3.2.2013 הודעת הראל לפיה, לאחר בחינה מחודשת שנערכה בהראל פנסיה הוחלט לאשר את תביעתה של התובעת לפנסיית נכות בשיעור של 100% רטרואקטיבית לתקופה שמיום 3.12.2008 ולמשך שנה, ובהמשך אושרה לתובעת פנסיית נכות עד ליום 30.11.2014 (מכתביה של חברת הראל לתובעת מיום 12.2.2013 ומיום 2.10.2013, נספחים י"ח- י"ט לתצהיר התובעת);
6. בהודעתה לבית הדין מיום 3.2.2013 ציינה הראל כי החלטתה ניתנה "מבלי להודות בכל טענה ו/או עובדה העולה מכתבי הטענות בתיק שבכותרת" ו"לאחר בחינה מחודשת שנערכה";

דיון והכרעה

א. עילת התביעה לפיצוי בגין דמי מס ביתר שהתובעת נאלצה לשאת בהם, עבור פנסיית הנכות

1. התובעת טוענת, כאמור, כי אילו היתה ההסתדרות מפרישה עבורה הפרשות לקרן הפנסיה החל ממועד תחילת עבודתה (12/2003), אזי לא היתה נדחית תביעתה המקורית לפנסיית נכות על ידי הראל, ופנסיית הנכות היתה משולמת לה מדי חודש בחודשו ממועד זכאותה (12/2008), ולא בתשלום רטרואקטיבי אחד שגרר אחריו חבות ניכרת במס, כפי שקרה בפועל. כמו כן נטען, כי היה על ההסתדרות להפריש לקרן "מבטחים" בה היתה התובעת מבוטחת בתקופת עבודתה ב"קבוצת שילר", שאז היתה נמשכת רציפותה בקרן. לפיכך, טוענת התובעת, כי על ההסתדרות לפצותה בשיעור דמי המס שנגבו ממנה בגין התשלום החד-פעמי של פנסיית הנכות בסך של 70,101 ₪.
2. התובעת מבססת את זכאותה להפרשות לפנסיה החל ממועד תחילת עבודתה במרחב רחובות (12/2003, להלן: "התקופה הראשונה"), להבדיל ממועד קבלתה כעובדת מן המניין בהסתדרות (01/2006, להלן: "התקופה השנייה"), על פגמים שנפלו בהעסקתה באמצעות חוזה מיוחד בהתאם לפרק הרביעי ("עובדים במעמד מיוחד") לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן: "חוקת ההסתדרות"). בכלל זה טוענת התובעת, כי העסקתה לא נעשתה בהסכמת ועד העובדים, וכי אף הארכת העסקתה לשנה נוספת לא קיבלה אישור כנדרש, וכן לא הוכח שמדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים בהם מותר להעסיק עובד זמני במעמד מיוחד (סעיף 11 לפרק הרביעי לחוקת העבודה).
3. נקדים אחרית לראשית ונבהיר, כי הטענה בדבר פגמים בהעסקת התובעת באמצעות חוזה מיוחד נטענה רק בשלב התצהירים ומהווה הרחבת חזית אסורה. ממילא, לא נתבע סעד כספי כלשהו בגין עילה זו.
4. כמו כן, מאחר שבסופו של יום בוטחה התובעת רטרואקטיבית לחודש 01/2004 (כחודש לאחר תחילת עבודתה בנתבעת), הרי שלא הוכח קיומו של נזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאי העסקתה כעובדת מן המניין בתקופה הראשונה.
5. למעלה מן הדרוש נבהיר, כי הגם שנפלו פגמים בהעסקתה של התובעת בהתאם להוראות הפרק הרביעי לחוקת ההסתדרות, אזי אין משמעות הדבר כי יש לראות בה, באופן אוטומטי, כמי שהועסקה בשנים אלה כעובדת מן המניין. הכרה במעמד למפרע טעונה הוכחה ואילו התובעת לא הצביעה על מקור חוקי או הסכמי כלשהו (לרבות בחוקת העבודה), התומך בטענה זו. נוסיף, כי פגמים הנוגעים לאישור וועד העובדים נפלו לכאורה גם בהעסקתה של התובעת בתקופה השנייה (כפי שעולה מן השאלון הראשון ומן השאלון השני של קבלת התובעת לעבודה בשתי התקופות, בשניהם חסרים אישורי וועד העובדים, נספח א' לתצהיר גב' בלס).
6. כמו כן השתכנענו מעדותו של מר ירון, כי קליטתה של התובעת במעמד מיוחד בחודש 12/2003 לא נעשתה מטעמים שרירותיים ("היתה עובדת ניקיון שאני קידמתי אותה... אנחנו היינו מוסד על סף פשיטת רגל. לא היה כסף למערכת, לא היה כסף למשכורות, לא היה כסף לכלום, המוסד היה על סף פשיטת רגל וזה חלחל למרחבים, כי את הכספים קיבלנו מוועד הפועל...", עדות מר ירון, עמ' 11 ש' 5-30), והתובעת אישרה בעדותה כי ידעה שהיא מתקבלת במעמד מיוחד במקום עובדת ניקיון אחרת, וכי בשנת 2006 נקלטה כעובדת מן המניין. כך:

"ש. ב- 2003 התחלת לעבוד במרחב?

ת. כן, אבל תקשיבי יש פה בעיה, אני לא זוכרת את השנים, אבל לפני זה אני חושבת שעבדתי וקיבלתי רק שיקים, בלי תלוש. הם העבירו את עובדת הניקיון, לא העבירו אותה רסמי שהיא פקידה, והיא נשארה כאילו עובדת ניקיון, ואני עבדתי כעובדת ניקיון וקיבלתי שיקים והיה לי גם את ההעתקים של השיקים, אין לי הרבה אבל היה לי. רק אח"כ הכניסו אותי.

ש. מציגה לך תלוש עם פירוט ל- 2003 עם שיקים.

ת. את זה קיבלתי

ש. וב- 2006 העבירו אותך כעובדת מן המניין להסתדרות

ת. כן"

(עדות התובעת עמ' 9 ש' 19 – עמ' 20 ש' 2)

תקופת העסקתה של התובעת במעמד מיוחד אף לא חרגה מן התקופה המותרת בפרק הרביעי לחוקת העבודה, שכן התקבלה כעובדת מן המניין לאחר כשנתיים ממועד קבלתה (12/2003- 01/2006).

1. אלא שבכל מקרה, כאמור, חברת הראל חזרה בה מהחלטתה המקורית ואישרה תשלום פנסיית נכות לתובעת בשיעור של 100% על מלוא התקופה, והעילה המונחת לפתחנו כעת נוגעת להחזר המס שנגבה מן התובעת בגין תשלום פנסיית הנכות.
2. על פי הפסיקה, עובד ה"מבקש לקבל החזר מס, עליו להסדיר העניין ישירות מול רשויות המס" (עע (ארצי) 50537-02-11 ישראל טויטו – עיריית ירושלים, ניתן ביום 29.4.2013), ועל התובעת לפעול מול רשויות המס בדרכים המוקנות לה על פי דין, שכן חישוב שומה מתוקנת (ככל שהיא זכאית לכך), אינו בסמכותו של בית הדין לעבודה.

בהקשר זה אף התקיימו מגעים בין באי כוח הצדדים והוסכם כי:

"בהתאם לסיכום בינינו, ע"מ לחסוך ממרשתך את ההוצאות שבהגשת הבקשה להחזר מס, אני מפנה אותך לרו"ח אבי כהן, הנותן שירותי יעוץ לאגף הפנסיה בהסתדרות, אשר יטפל בבקשה להחזר מס של מרשתך, ללא עלות:

רו"ח אבי כהן

פלאפון:.....

טלפון במשרד:....

אבקש להבהיר, כי מדובר ברצון ההסתדרות לסייע למרשתך, ואין בכך כדי לגרוע ו/או לפגוע בטענה ו/או בזכות כלשהן של ההסתדרות, וכן כדי להודות בטענה כלשהי של מרשתך ו/או לקיחת אחריות כלשהי מצד ההסתדרות על הכנתה של הבקשה ו/או על תשובת רשות המיסים לבקשה"

(מכתב עו"ד צבי שפר, מלשכת היועמ"ש בהסתדרות, לב"כ התובעת מיום 30.3.2014, נספח כ' לתצהיר התובעת)

חרף זאת, לא הובא בפנינו מידע כלשהו בדבר תוצאות הפנייה לרשויות המס, והתובעת הצהירה בתצהירה כי "הטיפול בבקשתי להחזר מס טרם נסתיים, וכי טרם גובשו והובנו כל נזקי הסופיים, שומרת אני על זכותי לתקן את כתב תביעתי..." (סעיף 49 לתצהיר התובעת).

בנסיבות אלה, מדובר (אף לגישת התובעת עצמה) בעילת תביעה שטרם הבשילה.

1. לא זו אף זו. אין מחלוקת כי התובעת לא ביקשה להשיג על החלטת קרן הפנסיה בעקבות דחיית הבקשה לפנסיית נכות, ולא דרשה קיומה של וועדה רפואית כשם שהיתה רשאית לעשות, וכפי שאף הובהר לה מפורשות במכתב הסירוב מטעם חברת הראל מיום 4.2.2009 (נספח ט"ו לתצהיר התובעת). לפיכך, התובעת נושאת באחריות לאיחור בתשלום פנסיית הנכות, שכן לא מן הנמנע כי הראל היתה חוזרת בה מהחלטתה המקורית במסגרת הליך ערעור פנימי כאמור, ולא רק במסגרת ההליכים דנן. נוסיף, כי התובעת אף לא טענה בפנינו שהעבירה את מכתב הדחיה מהראל לידי הנתבעת (שאולי תוכל לסייע לה בכך), וגב' בלס הצהירה (והאמור לא נסתר), כי אינה זוכרת שקיבלה לידיה את המכתב מחברת הראל, והוא אינו נכלל בתיקה האישי של התובעת (סעיף 11 לתצהיר גב' בלס). כאמור, משנודע לנתבעת דבר הסירוב הונחתה גב' בלס לפנות להראל בבקשה לבדוק את האפשרות לתשלום הפנסיה על ידי הקרן במימון המעסיק, וכן ביקשה לדעת מה גובה פנסיית הנכות החודשית שהיתה משולמת לתובעת אם היתה הקרן משלמת את הפנסיה (נספח ט"ז לתצהיר התובעת).
2. לאור האמור, דוחים אנו את התביעה לפיצוי/החזר בגין דמי מס שהתובעת נאלצה לשאת בהם בגין תשלום פנסיית הנכות באופן חד פעמי.
3. בשולי עניין זה נבהיר, כי לא נעלמה מעיננו טענת ההסתדרות לפיה בכל מקרה, במועד בו התגבשה הנכות נשוא התביעה לפנסיית נכות כבר השלימה התובעת את תקופה האכשרה בקרן (60 חודשים= 5 שנים), שכן התובעת בוטחה על ידי ההסתדרות רטרואקטיבית מתחילת שנת 2004. אלא שהתביעה לפנסיית נכות שהגישה התובעת אינה מהווה חלק מחומר הראיות בתיק, ולא ניתן לדעת לאיזה מועד מיוחסת הנכות הנתבעת. כמו כן, לא הוכח מה גרם להראל לקבל את התביעה לאחר שיקול דעת נוסף. ממילא, נוכח מסקנתנו לעיל, איננו נדרשים להכריע בשאלה כדי לדחות את התביעה ברכיב זה.
4. בהקשר זה נתנו דעתנו גם לטענת התובעת כי אילו היתה מבוטחת מראש על ידי הנתבעת ממועד קבלתה לעבודה ולא בדיעבד, הרי שהיתה מבוטחת בקרן "מבטחים" בה בוטחה גם במסגרת מקום עבודתה הקודם, והיתה משלימה רציפות ותקופת אכשרה. אלא שכאמור, פרטי התביעה לפנסיית נכות אינם חלק מחומר הראיות בתיק, לא כל שכן תקנון "מבטחים" וראיות הנוגעות לפנסיית נכות בקרן אחרת, כך שלא עלה בידי התובעת להוכיח טענה זו.

ב. עילת התביעה לפיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע ובניגוד להוראות חוק השוויון

1. התובעת טוענת כי פוטרה עקב מצבה הרפואי שלא איפשר עוד עבודה בניקיון וזאת, חרף חובתה של הנתבעת להמשיך ולהעסיקה בהתאם למצבה הרפואי החדש, ותוך פגיעה בהוראות חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות.
2. אין בידנו לקבל טענות אלה.

כמפורט לעיל, ביום 22.12.2008 קבע ד"ר פז כי התובעת "מתאימה לעבודה משרדית קלה בלבד" (נספח י"ג לתצהיר התובעת), וביום 24.12.2008 קבע הרופא התעסוקתי כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד עוד כפועלת ניקיון (נספח י"ד לתצהיר התובעת), והתובעת לא שבה לעבודתה.

מן הראיות שהובאו בפנינו עולה, כי כבר בחודש יולי 2008 נעשו ניסיונות לאתר עבור התובעת תפקיד חלופי בנתבעת ההולם את מצבה הרפואי (סעיפים 19-20 לתצהירו של מר ירון, שלא נסתרו), ולא נמצא תפקיד כזה, וממילא חזרה התובעת לעבודה בניקיון בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי מיום 2.9.2008.

בהמשך, לאחר שיצאה התובעת לחופשת מחלה נוספת, העידה אף התובעת עצמה על חיפוש תפקיד חלופי-משרדי עבורה, כך:

"ש. ולאחר מכן, בספטמבר, השתפר מצבך ורופא תעסוקתי אמר שאת יכולה לחזור לעבוד?

ת. כן, אני חושבת שכן, חזרתי קצת וראיתי שזה קשה לי

ש. וכשאמרת שאת רוצה לחזור לעבוד, ההסתדרות ישר החזירה אותך לעבודה?

ת. כן, אני חושבת שחזרתי לעבודה, ראיתי שקשה ואז אמרו לי – עבודה משרדית אי אפשר, לא יכולים.

לשאלת ביה"ד מי אמר לי שאי אפשר אני משיבה – שמה שאמרו לי שעבודה משרדית אי אפשר כי קשה לי עם הכתב ואין להם עבודה.

ש. כי היה לך קשה לכתוב?

ת. לא יודעת, לא רציתי שיהיה טעויות וזהו, ואז אמרו לי את יכולה לקבל מאתנו סכום כסף, אני לא רציתי כי זה לא היה מצדיק שבלי כלום ולא ידעתי אם יהיה לי פנסיה וזהו"

(עדות התובעת, עמ' 9 ש' 3-12)

לכך יש להוסיף, כי בטופס הקבלה כעובדת מן המניין בהסתדרות (נספח 1 לתצהיר גב' בלס) מילאה התובעת כי שליטתה בכתיבה בעברית היא ברמה של ידיעה חלקית בלבד (דירוג מספר 1), בהשוואה לשליטה מלאה בדיבור ובקריאה (דירוג מספר 2).

לפיכך, איננו סבורים כי נפל פגם בניסיונות הנתבעת לאתר עבור התובעת תפקיד חלופי-משרדי ההולם את מצבה הבריאותי.

1. כמו כן דוחים אנו את טענת התובעת כי יש לראות במכתבה של גב' בלס מיום 27.7.2008 כמכתב סיום העסקה.

כאמור, גב' בלס פנתה למר ירון ביום 30.6.2008 ועדכנה אותו כי יתרת ימי המחלה של התובעת אוזלת במהירות נוכח מצבה הרפואי ועומדת נכון ליום 30.6.2008 על 13 ימים בלבד, ועל כן יש לפנות בדחיפות לקרן הפנסיה על מנת למנוע מצב בו תיוותר התובעת ללא שכר (נספח 2 לתצהיר גב' בלס). בהמשך, משנוצלה יתרת ימי המחלה של התובעת במלואה, פנתה גב' בלס לתובעת במכתב מיום 27.7.2008, ועדכנה אותה כי לאור ניצול מלוא המכסה נאלצת הנתבעת להפסיק את תשלום שכרה החל מיום 31.8.2008 (נספח 4 לתצהיר מר ירון, וכאמור לעיל, מכסת ימי המחלה של התובעת הסתיימה כבר ביום 20.8.2008 אך בעקבות החופשה המרוכזת בהסתדרות שולם שכרה עד ליום 31.8.2008 – סעיף 16 לתצהיר מר ירון וסעיף 8 לתצהיר גב' בלס, שלא נסתרו).

מכתבה של גב' בלס לתובעת לא הודיע לה על הפסקת עבודה בנתבעת אלא רק על הפסקת תשלום שכר בהיעדר יתרה של ימי מחלה, ולראיה אף שבה התובעת לעבודתה בנתבעת ביום 1.9.2008, בהמלצת רופאיה, וגב' בלס הורתה למחלקת השכר לחדש את תשלום שכרה (נספח 4 לתצהיר גב' בלס). משכך, אין יסוד לטענת הנתבעת כי מדובר במכתב סיום העסקה, ואף לא השתכנענו בקיומה של כוונה לסיים את העסקתה של התובעת במעמד זה. מן העדויות שהובאו בפנינו השתכנענו דווקא, כי נציגי הנתבעת נהגו בתובעת בהגינות וציפו להחלמתה ולשובה מחופשת המחלה.

1. אכן, מקובלת עלינו הטענה כי בחודש 12/2008, לאחר שקבע הרופא התעסוקתי כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד עוד כפועלת ניקיון (נספח י"ד לתצהיר התובעת), ומאחר שכאמור, לא נמצא תפקיד חלופי-משרדי בנתבעת, לא נערך לתובעת הליך סיום העסקה מסודר, ויחסי העבודה כמו פקעו מאליהם (התובעת לא התייצבה לעבודה והנתבעת לא קיימה הליך סיום העסקה).
2. בהקשר זה טוענים הצדדים טענות הדדיות, כשהתובעת טוענת כי פוטרה מחמת מצבה הבריאותי ובהיעדר שימוע, ואילו הנתבעת רואה בכך התפטרות מחמת מצב בריאות לקוי (שאף התבררה בדיעבד שכן תחילה סברו שייתכן והתובעת תשוב לעבודתה לאחר החלמה, כפי שכבר קרה בעבר).
3. מן הראיות שהובאו בפנינו השתכנענו, כי במועד סיום העבודה הכירו שני הצדדים בכך שלא ניתן להמשיך את העסקתה של התובעת כעובדת ניקיון נוכח מצבה הבריאותי ובהתאם לאישור הרופא התעסוקתי שקבע כי התובעת מסוגלת לבצע "עבודה משרדית קלה בלבד". כמו כן ידעו הצדדים, כי לא נמצא עבור התובעת תפקיד חלופי בנתבעת ההולם את מצבה הבריאותי ואת כישוריה. בנסיבות אלה, ועל רקע ההשתלשלות העובדתית שתוארה לעיל ושאינה שנויה במחלוקת, לא השתכנענו כי היה בקיומו של שימוע כדי לסייע לתובעת או כדי לשנות את תוצאת הדברים, ואף התובעת לא טענה כן בפנינו (סעיף 70 לסיכומי התובעת).
4. על פי הפסיקה, "כאשר הדברים ברורים, כל צד יודע את טענותיו של האחר, ובאין מוצא למשבר זולת פיטורים, קיומו של שימוע לא היה מעלה ולא היה מוריד" (ע"ע 1494/04 שלמה נקאש – בנק הפועלים ואח', ניתן ביום 30.5.2005), ובעניין אחר נאמר, כי "שימוע אינו "טקס" שיש לערוך איתו כעניין שבשגרה אלא מדובר בהליך שנועד להשיג מטרה מהותית של בירור אמיתי של הצדקת הפיטורים והצורך לשקול את נסיבותיו האישיות של המפוטר... וגם אם נפל פגם באי מתן זכות שימוע, הרי מכח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך" (ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ נ' אורי לוי, ניתן ביום 17.5.2009).
5. אשר על כן סבורים אנו, כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם על אף היעדר שימוע לא זכאית התובעת לפיצוי כספי.
6. כמו כן דוחים אנו אף את טענת התובעת להפרת הוראות חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות, שלא הוכחה.
7. סעיף 8 לחוק השוויון קובע, כי מעביד לא יפלה בין עובדיו מחמת מוגבלותם אך מתנה קביעה זו בכשירותו של העובד "לתפקיד או למשרה הנדונים".
8. בענייננו, משאין מחלוקת כי חל שינוי במצבה הבריאותי של התובעת והיא אינה מסוגלת עוד לבצע את תפקידה כעובדת ניקיון (בהתאם להצהרתה שלה ולאישור הרופא התעסוקתי שהגישה); ומשלא נמצא תפקיד חלופי בנתבעת ההולם את מצבה וכישוריה, הרי שלא ניתן לקבוע כי הפסקת עבודתה כעובדת ניקיון מהווה אפליה מחמת מצב בריאותה החדש.

ג. עילת התביעה לפיצויי הלנה

1. על פי סעיף 16א(א)(4) לחוק הגנת השכר, לא יראו קצבת נכות כמולנת עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו שישים ימים מיום מתן החלטת הוועדה הרפואית שלפיה זכאי העובד לקצבת נכות, או מיום הפרישה מהעבודה מחמת נכות – לפי המועד המאוחר יותר.
2. לפיכך, ומשהמועד נמנה מהיום בו אושרה הקצבה, כלל לא ניתן לראות בה כמולנת, ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

ד. עילת התביעה לפיצוי בגין הפרת חובת חקוקה

1. מדובר בטענה שנטענה באופן כללי ומבלי להוכיח את כל רכיביה, אך גם לגופו של עניין, משלא הוכח כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק כלשהן (חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, חוק הגנת השכר ואחרים), ומהשתובעת זנחה את הטענה לביצוע ניכויים משכרה מבלי להעבירם לקרן הפנסיה, דין התביעה ברכיב זה להידחות אף היא.

ד. סיכום

1. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות על כל רכיביה.
2. בנסיבות בעניין, משמדובר בסיום יחסי עבודה מחמת נכות, ומאחר שאישורה של חברת הראל לתשלום פנסיית הנכות ניתן במהלכו של הליך זה ובעקבותיו, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ה, (2 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.