<#2#>

נוכחים:

התובע: מפקח ארז לוי, עו"ד

הנאשם: נוכח

הסנגור: עו"ד ליאוניד פרחובניק מטעם הסנגוריה הציבורית

השעה: 11:02

פרוטוקול

התובע:

אנו נעתור למאסר בתיק.

הסנגור:

אני טוען להתיישנות. לחילופין להגנה מן הצדק. מועד ביצוע העבירה המיוחסת ב- 06.07.2010 ואילו כתב האישום הוגש בתאריך 12.12.2011. היינו כעבור יותר משנה. הגנה מן הצדק, מתבססת לא רק על השיהוי בהגשת כתב האישום, אלא גם טענה שהעלה הנאשם עוד בחקירתו במשטרה.

הטענה היא שהנאשם לא חולק על כך שהוא נפסל פסילה מינהלית כפי שמיוחס לו בסעיף 2 לעובדות כתב האישום וגם לא כופר שהוא נהג במועד הרלוונטי בסעיף 2. אולם העובדה הנוספת שלא צוינה בכתב האישום והידועה לתביעה היא: שהנאשם קיבל רשיון נהיגה תקף ממשרד הרישוי מספר ימים לפני תום תקופת הפסילה המינהלית.

לכן, הנאשם שהוא בחור צעיר והיה חייל בזמן ביצוע העבירה הסתמך על כך שקיבל רשיון נהיגה תקף וסבר שהוא יכול לנהוג. אחרת לא היה מקבל רשיון בדואר או ממשרד הרישוי. כאשר נשארו מספר ימים בודדים על תום הפסילה.

הנאשם הוטעה ע"י משרד הרישוי ששלחו לו את הרשיון ולפיכך הוא נהג.

אנו סבורים שבמקום חריג זה לא היה מקום להעמיד אותו לדין בגין נהיגה בפסילה.

היום אנו בשנת 2012 כשהעבירה היא משנת 2010 אני סבור שבנסיבות שנוצרו אין אינטרס ציבורי להמשיך בהליך פלילי כנגד הנאשם גם בשל חלוף הזמן ושיהוי בהגשת כתב אישום כשהוא מסתמך על משרד הרישוי שהמציא לו את רשיון הנהיגה.

הנאשם נפסל ב- 13.06.2010 והנהיגה הייתה בתאריך 06.07.2010 למעשה נותרו כמה ימים בודדים עד תום הפסילה. הסתמכותו על קבלת רישון הנהיגה.

בית המשפט:

מתי היה אמור לפקוע תוקף רשיון הנהיגה שנלקח ממנו ע"י הקצין שפסל אותו בפסילה מינהלית.

הסנגור:

אינני יודע ואין לי את הנתון. יש לי את רשיון הנהיגה החדש.

התובע:

לדעתי אין שיהוי. הדברים של חברי מדברים בעד עצמם. גם לעניין הגנה מן הצדק לא מדובר בהתנהגות שערורייתית של הרשות. בוודאי שיש אינטרס ציבורי כנגד הנאשם. בניגוד לטענת הנאשם אני סבור שלא חלף זמן ניכר. כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם נתפס כשהיה בפסילה מינהלית של קצין משטרה. העובדה כי לטענתו נשלח לו רשיון חדש אינה מעלה ואינה מורידה מאחריותו ויש במעשיו עצימת עיניים והתעלמות מהחלטה מינהלית לפסול אותו. אין מחלוקת כי ידע שהוא פסול. הנימוק שלא ידע אינו נימוק. לכן אני חושב שעל אחת כמה וכמה שנותרו לו מספר ימים והוא ידע על כך וחרף זאת בחר לנהוג מגבירה את האינטרס הציבורי להעמדתו לדין שכן יש זלזול במי שאוכף את החוק ויזלזל גם בבית המשפט.

<#6#>

החלטה

לדעת בית המשפט התקופה שעברה מיום ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום אינה יכולה להחשב כ"שיהוי" שבגינו יש לבטל את כתב האישום.

לגבי טענתו השניה של הנאשם והיא "הגנה מן הצדק" בכך שקיבל רשיון חדש ממשרד הרישוי לפני תום מועד סיום תקופת הפסילה המינהלית, אין מדובר בטענה מקדמית אלא בטענה לגבי טעות במצב דברים המתייחסת ליסוד הנפשי של העבירה לגבי המודעות לנסיבות ביצוע העבירה, וזאת ניתן לברר רק במהלך משפט שבו הנאשם יעיד על עובדות אלו. אני דוחה שתי הטענות של הסנגור.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"א טבת תשע"ג, 24/12/2012 במעמד הנוכחים.

הסנגור:

אבקש הפסקה לדבר עם הנאשם. השעה: 11:20.

הסנגור:

השעה: 11:27

הסנגור:

הקראתי לנאשם כתב האישום והוא הבין תוכנו.

הנאשם:

מאשר.

הסנגור:

מרשי מודה בעובדות כתב האישום.

<#8#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום. לפיכך הנני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"א טבת תשע"ג, 24/12/2012 במעמד הנוכחים.

התובע טוען לעונש:

הנאשם נוהג משנת 2010 לחובתו 9 הרשעות קודמות (מציג לעיון). אבקש מאסר, מאסר ע"ת מרתיע, פסילה ממושכת, פסילה ע"ת וקנס שכן מדובר בעבירה חמורה שמצביעה על זלזול של הנאשם בחוק. עברו של הנאשם מכביד.

הסנגור:

הנאשם יליד 22.10.1990 ביום ביצוע העבירה היה בן 20 ו-5 חודשים. הנאשם בחור צעיר שהחליט לקחת אחריות בגין העבירה. כפי שבית המשפט התרשם. הנאשם טען כי חשב שהפסילה נגמרה כי קיבל רשיון ממשרד הרישוי.

אבקש לקחת בחשבון את העובדה שכתב האישום הוגש לאחר יותר משנה וזה מצביע על כך שאין מקום להטיל מאסר על הנאשם, אין לחובתו בעברו עבירות דומות. עברו מסתכם בעבירות ברירת משפט. אבקש להסתפק בפסילה מידתית ולא ארוכה. בשל גילו הצעיר ויתר נסיבות הארוע אין מקום להטיל מאסר. הנאשם הפיק לקח מהארוע. כל החיים לפניו, רק לאחרונה השתחרר מהצבא והחל לעבוד. כל עניין הפסילה מפריע לו להמשיך בתעסוקה סדירה.

אבקש להתחשב בו כמה שאפשר ולא למצות איתו את הדין.

<#10#>

גזר דין

הנאשם הוציא רשיון נהיגה משנת 2010 ומיד החל לנהוג ברכב ולבצע עבירות תוך כדי נהיגה. בשנה הראשונה לנהיגתו עבר 7 עבירות תנועה החל מנהיגת רכב לא תקין, נהיגה ללא ביטוח, אי לבישת אפוד זוהר, פעמיים נהג ברכב למרות שרשיון הרכב פקע תקופה העולה על ששה חודשים ואחר כך אף נהג ברכב שנאסר לשימוש. כמובן בן העבירות שביצע בשנת נהיגתו הראשונה אי ציות לאור אדום ברמזור.

בתאריך 13.06.2010 נפסל ע"י קצין משטרה, בפסילה מינהלית, מלנהוג תקופה של 30 ימים. אך המשיך ונהג. כאשר נתפס נוהג טען כי קיבל ממשרד הרישוי רשיון נהיגה חדש ולכן חשב, לתומו, כי הפסילה המינהלית הסתיימה.

בית המשפט לא חולק על כך כי הנאשם קיבל, בתוך התקופה בה היה פסול בפסילה מינהלית, את רשיון הנהיגה החדש ממשרד הרישוי.

הסנגור טען במסגרת טענות מקדמיות כי יש בכך משום "הגנה מן הצדק" ולכן יש לבטל כתב האישום. בית המשפט הבהיר לסנגור כי טענה זו מתייחסת ליסוד הנפשי של העבירה בדבר מודעותו של הנאשם לנסיבות ביצוע העבירה וכי על הנאשם להעיד על כך בבית המשפט, ואין מקום לטעון טענה זו במסגרת "טענות מן הצדק".

הסנגור, לאחר שהתייעץ עם הנאשם, החליט להודות בכל עובדות כתב האישום ולא להעיד את הנאשם לגבי מה סבר כאשר קיבל את רשיון הנהיגה החדש ממשרד הרישוי.

למרות האמור לעיל המשיך הסנגור וטען אותה טענה במסגרת הטיעונים לעונש.

אין ספק כי מדובר בנאשם שסבור כי אין חובה לקיים את חוקי התנועה. נאשם שעובר 7 עבירות תנועה בשנת נהיגתו הראשונה ובנוסף להם גם את העבירה של תיק זה, של נהיגה רכב כשהיה פסול מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה אין להקל עימו.

יחד עם זאת, בית המשפט סבור כי כאשר מדובר בעבירה ראשונה של נהיגת רכב בזמן פסילה אין מקום להטיל מאסר בפועל, אך יש מקום להחמיר ברכיבי ענישה אחרים.

לאור כל האמור לעיל:

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 12 חדשים.

אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 4 חדשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה של נהיגת רכב כשהוא פסול מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 3 חדשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 2500 ₪.

תשלום הקנס בתוך 180 ימים.

הפסילה מצטברת לכל תקופת פסילה שעל הנאשם לרצות. תשומת לב הנאשם מופנית לחובה בחוק להפקיד רשיון הנהיגה או תצהיר בדבר העדר רשיון נהיגה, הסיבות לכך ובליווי מסמכים מאשרים במזכירות בית המשפט לצורך חישוב הפסילה.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שובר תשלום.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

<#11#>

ניתנה והודעה היום י"א טבת תשע"ג, 24/12/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי דליה לינבנד