1. התובעת, א.א. אביטל השכרת רכב בע"מ, היא חברה להשכרת כלי רכב שהגישה לביצוע שטר חוב לפקודתה על סך 644,199 ₪ ז"פ 10.10.11 בתיק הוצל"פ מס' 01-26228-33-1. השטר נחזה להיות חתום על ידי שלושה עושי שטר: מר חנניה דיין, נתבע 1 (להלן "חנניה"), הגב' פרל הדסה דיין, נתבעת 2 (להלן "פרל") ומר יהודה לוי, נתבע 3 (להלן "הנתבע").
2. ההליכים נגד חנניה ופרל (להלן יחד "דיין") עוכבו אגב הליכי פש"ר, ומשכך נותרה התובענה נגד הנתבע בלבד. בני הזוג דיין הגישו תצהיר משותף בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השטר וכן הוגש תצהיר נפרד של הנתבע.

טענות הנתבע

1. להלן עיקרי טענות הנתבע בתצהירו שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ומשמש כתב ההגנה בתיק:
   1. הנתבע, אחיה של פרל, עובד החל מחודש מרץ 2010 כשכיר יחד עם פרל ועם בעלה חנניה בעסק שנקרא "אביטל השכרת רכב" ומשתכר 3,500 ₪ לחודש.
      
   2. הנתבע הוא בן 44 (נכון למועד כתיבת תצהירו - 22.11.11). מצבו הנפשי אינו יציב, והחל מגיל 30 הוא סובל מהתקפי חרדה. הנתבע אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי "טלביה" בירושלים למשך שלושה חודשים לערך, וכעבור חצי שנה אושפז למשך כארבעה חודשים בבית החולים הפסיכיאטרי "הרצוג" בירושלים.
      
   3. מאז גיל 30 הנתבע סובל מדיכאונות, התקפי חרדה וחוסר יציבות נפשית. בעקבות זאת, נשקלה האפשרות למנות לנתבע אפוטרופוס. אביו של הנתבע הוריש לו בצוואתו 100% מזכויותיו בדירה, אולם התנה את האפשרות של הנתבע לבצע פעולות משפטיות בדירה באישור אחותו שולה שריקי. הנתבע נתון להשפעות וללחצים ואפשר לנצל את חולשתו בקלות. אין ספק שהתובעת ניצלה את חולשתו ואת חוסר הבנתו המשפטית כדי להחתים אותו על ערבות לחובם של דיין.
   4. הנתבע הוחתם על השטר ביום 15.9.10 בשעה 02:00 לפנות בוקר לאחר שהובטח לו כי תינתן לדיין זכות לרכוש רכבים חדשים ע"ש "א.א. אביטל בע"מ" לצורך הצלחת העסק שלהם. לאחר החתימה על הערבות הסתבר שמנהל התובעת "עבד עליו" ולא אפשר לדיין לרכוש רכבים חדשים כפי שהובטח.
      
   5. בתקופה הנ"ל נטל הנתבע תרופות פסיכיאטריות "לוסטרל" ו"ריספרדל" - תרופות להרגעה ולטיפול בחרדות ודיכאונות.
      
   6. כשפנו למנהל התובעת לרכוש רכבים חדשים הוא דרש בטחונות נוספים כגון הדירה שבבעלות הנתבע, אולם אחותו פרל סירבה בתוקף.
      
   7. הנתבע מבקש מבית המשפט לאפשר לו להגיש חוות דעת של מומחה, ככל שיהיה צורך בכך, כדי להוכיח כי הוא פסול דין או לחילופין כדי לבסס כי שיקול הדעת שלו מוגבל ומנהל התובעת ניצל את חולשתו הנפשית והשכלית בשעה שהחתים אותו על השטר.

• 1. הנתבע סבר שחתם על ערבות ולא ידע שיהפוך להיות בעל חוב.
     
  2. לפי ייעוץ משפטי שקיבל הנתבע, השטר נעשה בהמשך להסכם התקשרות בין התובעת לבין דיין מיום 27.2.2005 ובו "תניית בוררות" ומכאן שהתובעת מחויבת לפנות לבוררות על פי דין תורה בטרם פניה לערכאות.
     
  3. לא היה לנתבעים ניסיון בתחום והתובעת ניצלה זאת, בין היתר בעזרת חוזה חד צדדי שיש בו תנאים מקפחים.
  4. יש למשפחה המון השגות לגבי גובה החוב הנטען ובוודאי על הדרך שבה נוצר החוב - בעיקר מריביות ועמלות דרקוניות.
     
  5. מנהל התובעת הציג בפני הנתבעים מצג שווא שלפיו העסק טוב ורווחי, ולפיכך ריבית בשיעור של 18% על האשראי היא מקובלת. כך זכה בדרכי מרמה לאישור "היתר עסקה". לטענת דיין, רוב סכומי הקרן כבר הוחזרו לתובעת והנתבעים מבקשים לקבל פירוט ומסמכים מהתובעת לגבי אופן חישוב החוב.
     
  6. בפועל זכו הנתבעים לתגובות נזעמות מלקוחות על כך שהרכבים שנרכשו מהתובעת ישנים ובלתי סבירים להשכרה, ומשכך אבדו לקוחות ונפגע המוניטין. לכן, יש להפחית מהחוב את כל הנזקים הרבים שנגרמו לנתבעים.
     
  7. מדובר בהלוואה חוץ בנקאית (טענה זו אינה מוזכרת בתצהיר הנתבע).
     

הליך עיקול, תצהירים, הוכחות וסיכומים

1. הוטל עיקול על הנכס של הנתבע והתנהל דיון בהתנגדות של הנתבע. בהחלטה מיום 21.1.14 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, אך נקבע כי העיקול יישאר על כנו. בהקשר זה נקבע בין היתר כי מדובר בעיקול שהוטל בתיק ההוצל"פ, אין מקום לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה נמוכים והתובעת ביססה את יסוד ההכבדה. כמו-כן נקבע כי הנתבע יגיש את תצהירי עדותו הראשית תחילה, ולאחר מכן יוגשו תצהירים מטעם התובעת.

1. לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, וב"כ התובעת הגיש הודעה שלפיה תצהירו של מנהל התובעת שצורף בתמיכה לתגובתה לבקשה לביטול העיקול ישמש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. בשלב מאוחר יותר הוגשה הודעה מטעם הנתבע שלפיה התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה לביטול העיקול ישמשו תצהירי עדות ראשית מטעמו, אך הוא מבקש לצרף לתצהירו אישור אשפוז מיום 4.5.14 וסיכום ביניים של בית חולים מיום 9.2.14.
   
   טענות התובעת
   
2. מנהל התובעת, מר מאיר אביטל, הצהיר בין היתר לאמור:
   
   1. בשנת 2005 התקשרו דיין עם התובעת בהסכם למתן שירותי זכיינות. דיין חזרו בתשובה, הציגו את עצמם כשומרי מצוות והציגו בפני מנהל התובעת את יומן העסק שהעיד כי יש להם הכנסות גבוהות. הנתבעים יצרו יחסי אמון עם מר אביטל והוא סמך עליהם, ולכן גם נתן להם את האפשרות לנסות להבריא את עסקם.
      
   2. לאחר זמן מה הפסיקו הנתבעים להעביר כספים ודרשו מהתובעת לספק להם עוד רכבים כדי להגדיל את הכנסתם, ובדרך זו לפרוע את חובם. כך יצאה לפועל עסקה למכירת שני כלי רכב חדשים, בכפוף להמצאת בטוחה ממשית לחובותיהם של דיין ולהמשך התחייבותם לקיים את כל התנאים שנקבעו בהסכם מיום 27.2.05. בהתאם לכך הציעו הנתבעים למנהל התובעת את דירת הנתבע, והוא הסכים לכך לאחר לחצים רבים. על אף זאת, הנתבעים לא שיעבדו את הנכס לטובת התובעת, ובכך הפרו את התחייבותם.
   3. הנתבעים מעולם לא התלוננו כי התובעת אינה עומדת בהסכם. הנתבעים היו אלה שהפרו את ההסכם ולא העבירו את התשלומים, ולכן התובעת חדלה לספק להם כלי רכב חדשים.
   4. ביום 2.1.13 חייב בית הדין את הנתבעים בשלב ראשוני בסך של 200,000 ₪.
      
   5. טענת הנתבע כי לא ידע על מה חתם שקרית ואינה מתיישבת עם טענתו כי חתם על השטר ותכנן למשכן את הנכס "לצורך רכישת רכבים חדשים". הנתבע אף שכח לציין בתצהירו כי לפני החתימה על השטר המציא לתובעת מסמכים משפטיים רבים, לרבות צו ירושה, חוות דעת שמאי ונסח טאבו כדי שהנכס ישמש בטוחה לחובות הנתבעים.
      
   6. סתירה נוספת באה לידי ביטוי בכך שהנתבע הצהיר כי אם לא היה תחת ההשפעה של הכדורים לא היה חותם על הערבות, ומנגד הצהיר כי הוסבר לו שהוא חותם בתור "ערב בלבד" והוא סבר שבשום פנים ואופן לא ייהפך לבעל החוב.
      
   7. כן קיימת סתירה בין הטענה בסע' 81 לכתב ההתנגדות כי חתם על השטר בשעה 2:00 לפנות בוקר בעת שהיה תחת ההשפעה של הכדורים ונאלץ לנסוע בתחבורה ציבורית לבין סע' 19 לתצהיר שצורף לבקשה לביטול העיקול שלפיו דיין אספו את הנתבע בסביבות השעה 18:00 הגיעו למשרד התובעת בסביבות השעה 19:00 ולאחר שקיבלו מהתובעת שני כלי רכב חדשים חזר כל אחד מהנתבעים ברכב אחר.
      
   8. הנתבע הצהיר כי הוא עובד עם דיין וגר יחד איתם, ולכן אין אלא לקבוע כי ידע על מצבם הכלכלי ועל חובותיהם הרבים וידע היטב מדוע הוחתם על שטר החוב.
      
   9. הנתבע לא צירף תיעוד רפואי המבסס כי לא היה כשיר משנת 1997 ועד לשנת 2008 או כי הוכרז כפסול דין. כך גם לא ברור האם הנתבע נטל תרופות ובאיזה מינון ומתי.
   10. תמוה כי הנתבע שטוען כי הוא סובל מהפרעות נפשיות ידע למהר ולרשום הערת אזהרה על הנכס לטובת אחותו.
   11. הנתבע חזר בו מהסכמתו להתדיין בהליך בוררות (על פי תניית הבוררות בהסכם) ואף התנגד לקחת חלק בהליך הבוררות.
       
   12. הנתבע חתם על שטר החוב ביודעין וברצון כעושה השטר. הנתבע חתם לא רק על שטר החוב נושא התובענה, אלא גם על שני שטרי חוב נוספים בקשר לרכבים. מעבר לכך, היה ברור לשם מה נמסר שטר החוב משום שצוין על גבי השטר בכתב יד כי "שטר חוב זה הנו עבור כל החובות וההתחייבויות של חנניה דיין ופרל הדסה דיין לא.א. אביטל השכרת רכב בע"מ". הנתבעים חתמו ליד סעיף זה, והחתימה הראשונה היא זו של הנתבע.

• 1. מהראיות עולה כי הנתבע היה ערני וחד לפני אקט החתימה, שאל שאלות וקיבל הסברים מפורטים, לרבות על הצורך בתוספת התחייבותו על שטר החוב כתנאי לרכישת רכבים נוספים. בהליך קבלת שני כלי הרכב החדשים חתמו הנתבעים גם על מסמכי "שכר מכר" של הרכבים והנתבע חתם באותו מעמד על שלושה שטרי חוב.
     
  2. ביום 19.2.07 חתם חנניה על היתר עסקה א'. הנתבעים ביקשו כלי רכב נוספים ולכן הוכן ונחתם היתר עסקה ב' שביטל את היתר עסקה א'. ביום 17.4.09 נחתם היתר עסקה ג' בשל חובות גבוהים שהצטברו לדיין. מטעמי נוחות אוחדו כל חובותיהם של הנתבעים להיתר עסקה אחד ועם החתימה על היתר עסקה ג' בוטל היתר עסקה ב'. ביום 15.9.10 רכשו הנתבעים שני כלי רכב נוספים וחתמו בגין עסקה זו על היתר עסקה ד' המתווסף להיתר עסקה ג'. הנתבע מודה ומאשר כי קיבל הסברים לגבי חובות דיין בגין היתר עסקה ג' (שכלל את היתרים א' וב') ובגין היתר עסקה ד'.
     
  3. מלשון הנתבע בתצהירו עולה כי היה לו חלק ואינטרס בהצלחת העסק, שכן הצהיר כי "זכינו" לתגובות זועמות, "איבדנו" לקוחות ומוניטין, נגרמו "לנו" הוצאות וכד'.
     

הליכים מקדמיים, הוכחות וסיכומים

1. במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.10.14 הודיע ב"כ התובעת כי הוא מוותר על החקירה הנגדית של הנתבע, והצדדים הגיעו להסדר שלפיו התצהירים של דיין יוצאו מהתיק, אך לא תועלה טענה שלפיה הנתבע נמנע מלהביא עדים רלוונטיים מטעמו. כן הוסכם כי לתצהירו של מנהל התובעת הנ"ל יתווסף תצהיר תשובות לשאלון שנשלח לתובעת.
2. במהלך דיוני ההוכחות נחקרו מנהל התובעת, ד"ר איוון גולדברג שהגיש חוות דעת מטעם הנתבע ופרופ' צבי זמישלג אשר הגיש חוות דעת מטעם התובעת.

1. התובעת הגישה את סיכומיה תחילה.
2. בטרם הגשת סיכומי הנתבע הוגשה מטעמו דרישה להצגת השטר המקורי ובקשה להוציא מהתיק את הנספחים אשר צורפו לסיכומי התובעת לראשונה. בתגובת התובעת נטען כי מדובר במסמכים שנמצאים בתיק. ניתנה החלטה בעניין זה, ונקבע כי הצדדים רשאים להתייחס לכך בסיכומים.
3. לאחר הגשת סיכומי הנתבע הגישה התובעת "הודעה על מציאת שטר החוב המקורי". הנתבע הגיש תגובה להודעה וטען כי השטר לא צורף לתצהיר ואינו ראיה בתיק. לחילופין טען כי יש להציג לו את השטר ולאפשר הגשת סיכומי השלמה בעניין זה.
4. ביום 13.10.15 הגיש ב"כ הנתבע הודעה שלפיה ביום 17.9.15 מונתה פרל לאפוטרופוס על גופו של הנתבע וביום 24.9.15 מונה הרב משה מזרחי לאפוטרופוס על רכושו של הנתבע.

1. התובעת הגישה סיכומי תשובה.
2. בעקבות ההודעה והתגובה על מציאת השטר המקורי ניתנה החלטה שבה נקבע כי לא מדובר בבקשה להגשת ראיה חדשה, וזאת תוך התייחסות לבקשת הנתבע לעיין בשטר המקורי ולהגיש סיכומי השלמה. ב"כ התובעת הגיש הודעה שלפיה ב"כ הנתבע עיין בשטר ובעקבות זאת התובעת הגישה סיכומי השלמה והנתבע הגיש סיכומי השלמה מטעמו לאחר מכן.
3. בהחלטה מיום 1.7.16 נקבע כי על ב"כ הנתבע להודיע האם הוא מבקש להשלים חקירה בקשר לשטר המקורי בלבד. ביום 11.7.16 הוגשה תגובת הנתבע בקשר להצגת השטר החוב המקורי שבה חזר על הטענה כי לא מדובר בראיה שהוגשה לתיק כדין והודיע כי הוא מתנגד לקיום דיון הוכחות משלים בקשר לשטר. התובעת הגישה תשובה לתגובה שבה נטען בין היתר כי הנתבע מעולם לא העלה טענות שלפיהן השטר אינו מקורי או שלא חתם על השטר, ואין לאפשר לנתבע להעלות טענות אלה בשלב זה.

דיון

הלוואת חוץ בנקאית

1. בכתב ההתנגדות הועלתה טענה שלפיה בפנינו הלוואה חוץ בנקאית, והיות שהתובענה לא הוגשה בהתאם לנדרש בחוק הלוואות חוץ בנקאיות (להלן "חוק ההלוואות"), דינה להידחות. טענה זו לא הוזכרה בתצהירו של הנתבע המשמש כתב הגנה בתיק אלא בסיכומיו. כמו כן, על בית המשפט לבחון מיוזמתו האם הוראות חוק ההלוואות חלות בענייננו מקום שהוא סבור שיש מקום לעשות כן (ראה לעניין זה פס"ד שניתן בע"א 4003/07 ארנון בס ואח' נ' אברהם אריה ואח').

1. לטענת התובעת, הטענה כי בפנינו הלוואה חוץ בנקאית כבר נדונה בהליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים ולכן הנתבע מנוע מלהעלות טענה בתביעה שבפנינו. כן נטען כי לא הובאו ראיות מטעם הנתבע כדי לבסס את הטענה שמדובר בהלוואה, לא הוכחו שיעורי הריבית המותרים במהלך השנים 2011-2005 ולא הוצג כל חישוב לעניין גובה קרן החוב ומועד היווצרות הקרן והריבית. שטר החוב נועד להבטיח חובות שהצטברו על פי הסכם הזכיינות, הסכמי הרכישה של הרכבים, חובות תפעוליים שונים ורווחים משותפות בהשקעות שהוסדרו בהיתרי עסקה, ואין בין זה לבין הסכם הלוואה דבר וחצי דבר. הנתבע מפנה בסע' 38-37 להתנגדות לנוסח היתרי עסקה שמהם עולה כי הנתבעים נושא באחריות ל- 1/3 מההפסדים והתובעת ל- 2/3 מההפסדים, ומכאן שמדובר בשותפות ברווחים ובהפסדים.
   
2. מנהל התובעת נשאל בחקירתו האם מדובר בעסקאות לפי היתרי עסקה שכוללים ריבית בשיעור של 18% והשיב: "לא מדובר בהלוואות, על פי ההלכה אסור לגבות ריבית ולכן בית הדין נכנס פה לתמונה ובדק את היתרי העסקאות לפי ההלכה. מדובר בהשקעה שאם יש רווח אני מקבל 15% שנתי פלוס מע"מ". כמו-כן המשיך והעיד כי לאחר קיזוז מע"מ מדובר ברווחים של 1.28% לחודש ואם היה מפסיד, אזי היה על התובעת לשאת ב-2/3 מההפסדים הנ"ל, ומכאן שמדובר בהשקעה ולא בהלוואה. לשאלה מדוע גדל החוב של התובעת השיב מנהל התובעת כי הנתבעים הגדילו כל פעם את מספר כלי הרכב מבלי לשלם את דמי הזכיינות.
   
   כן העיד מנהל התובעת כי הנתבעים נמנעו מלהציג ראיות מסיבותיהם בקשר לרווחים שקיבלו מהעסק וגם ביקשו במהלך הליך הבוררות לאפשר להם לנהל את העסק ומכאן יש ללמוד כי העסק היה ריווחי.
   
3. הנתבע טוען בסיכומיו כי התובעת נוהגת לתת אשראי והלוואות במהלך עסקה הרגיל וכי כוונת הביטוי "רווח קבוע של 15%" הוא ריבית בשיעור זה. כן נטען כי התובעת מוציאה היתרי עסקה רבים ולמעשה מדובר ב- "הלוואות על גבי הלוואות".

הנתבע צירף לסיכומיו (בסע' 138) טבלה שהכין כדי להמחיש את סיכום החוב החלקי בגין היתרי עסקאות ורווחים עד ליום 5.10.11. בטבלה יש התייחסות לסך של 189,600 ₪ בהיתר עסקה ג' מתוקן, 323,435 ₪ בהיתר עסקה ד' מתוקן, 91,842 ₪ - רווחים בהיתר עסקה ג' עד ליום 15.9.10 ו- 76,390 ₪ - רווחים בהיתר עסקה ד' בתאריכים 5.10.11 – 15.9.10, ובסה"כ 681,267 ₪. לטענת הנתבע, עולה מהנתונים הנ"ל כי נגבתה ריבית בסך של 168,232 ₪. הנתבע ציין בתצהיר עדות הראשית שלו כי המסמכים היחידים שהוא מצרף לתצהירו הינם מסמכים רפואיים ולכן אינו יכול לבסס נתונים אילו ואחרים. בסע' 138 לסיכומי הנתבע צילום של קטע קטן מתוך תשובות לשאלון שנערך על ידי מנהל התובעת. אין זכר למילה "ריבית" אלא קיימת התייחסות ל"רווחים בלבד" ועל כן אין לראות בכך ראיה לביסוס הטענה כי מדובר בהלוואות.

כמו-כן טען הנתבע כי התובעת הגישה את התביעה בגין ההלוואות ללשכת ההוצאה לפועל מבלי לקיים את דרישות סע' 8 לחוק הלוואות, בין היתר משום שלא צורף לבקשה לביצוע השטר העתק של הסכם ההלוואה.

1. התובעת הגישה הסכמי "שכר מכר" של כלי רכב אשר נמסרו לנתבעים וכן פסקי דין ביניים של בית הדין הרבני, לרבות החלטות בקשר להיתרי העסקה השונים. מפסק הביניים מיום כ"א טבת תשע"ג עולה כי נקבע שעל דיין לשלם לתובעת 200,000 ₪ עד לקביעת סכום סופי ובפסק דין ביניים מיום י"ז אדר תשע"ג נקבע כי "היתרי העסקה תקפים" וכן ניתנו הוראות להגשת ראיות לצורך מתן פסק דין סופי.
   
   בהסכם מיום 27.2.05 בין דיין לבין מר מאיר אביטל הוסכם, בין היתר, כי דיין יפתחו סניף של התובעת למתן שירותי השכרת רכב והתובעת תדאג בין היתר לכך שלא יוגשו תביעות נגד דיין, תטפל בתביעות נגד דיין אם יוגשו ואף תשפה את דיין בגין כל ההוצאות ו/או ההפסדים ו/או הנזקים הישירים והעקיפים שיגרמו להם כולל עוגמת נפש. בהסכם צוין כי במקרה של מחלוקות יש לפתור אותן באמצעות דין תורה בביה"ד הרבני של הרב ניסים קרליץ, וכן נקבע כי להבטחת ביצוע כל התשלומים השונים לרבות בגין "הלוואות", התובעת יכולה לגבות את חובה באמצעות כלי הרכב וכן באמצעות "שטר חוב פתוח".
   
2. מההסכם הנ"ל עולה כי הגם שנמכרים לדיין כלי רכב, הרי שאין לשלול מעין שותפות בין הצדדים שכן מדובר בהסכם זכיינות והתובעת לקחה על עצמה התחייבויות שונות ורבות שאינן אופייניות לעסקת מכר רכב רגילה. יחד עם זאת, לפי תנאי ההסכם התובעת הייתה רשאית לעשות שימוש בשטר גם לצורך החזר "הלוואות" ואולם לא די בכך על מנת לבסס כי התובעת עסקה במתן הלוואות ונתנה הלוואות לה"ה דיין.
   
   הצדדים הגיעו להסדר דיוני על פיו מוציאים את התצהירים של ה"ה דיין ואולם אין להעלות טענה לפיה הנתבע לא הביא עדים רלוונטיים מטעמו. ברי כי ה"ה דיין עדים רלוונטיים ואולם ככל שהיה מקיף בתצהירו כל ההצהרות אשר הופיעו בתצהיר ה"ה דיין בקשר להתחשבנות, לסכומים ולסיכומים שונים בעסקאות השונות הדבר היה בא לידי ביטוי בתיק. הנתבע לא כלל נתונים והצהרות אילו בתצהירו ואין אלא לזקוף זאת לחובתו.
3. מכלל הראיות אין מקום לקבוע כי עיקר עיסוקה של התובעת הוא מתן הלוואות. סעיף 2 להסכם ההתקשרות קובע כי דיין ישלמו לתובעת כל "חודש בחודשו ובתחילת כל חודש החל מיום 1/6/05 סך של 75$ לפני מע"מ לכל רכב מינימום 5 (חמישה) רכבים" כשהוא מייחד את התשלום באופן חד פעמי לתאריכים 1/3/05 ל- 30/6/05. מהראיות עולה כי בין הצדדים היו התחשבנויות ובית הדין הרבני התערב וקבע כי על דיין לשלם בשלב ראשון 200,000 ₪ ע"ח החוב.
   
4. בית הדין הרבני אשר דן במחלוקות שהיו בין דיין לבין התובעת לא הגדיר את החוב של דיין כחוב בגין הלוואה אלא כרווחים שלא שולמו לתובע. ראה סע' ד' לפסק הביניים מיום כ"א טבת תשע"ג, שם נקבע כי "מאחר ואביטל הודה בחשבונית 3088 כי סך של 51,000 ₪ קיבל עבור חוב של רכישת הרכב, ע"כ החל מתאריך 5/4/07 יש להפחית את הסך הנ"ל מחישוב לרווחים".
   
   פסק דין הביניים הנ"ל חייב את דיין וקבע שמדובר ברווחים ולא בהלוואות. הנתבע אינו יכול לשנות במסגרת תיק זה קביעות אלה, אשר הינן בגדר מעשה בי דין של בית הדין הרבני ולטעון שמדובר בחוב בגין הלוואה.
   
   על רקע כלל הראיות שבפני אין מקום לקבוע כי מדובר בהלוואות חוץ בנקאיות והנני דוחה טענה זו של הנתבע.
   

הצגת השטר המקורי בסוף ההליך

1. הועלתה טענה בסיכומי הנתבע לפיה בהעדר הצגת שטר החוב המקורי, אין כל בסיס לתביעה.
   
   הנתבע העלה טענות שונות לגבי נסיבות החתמתו על גבי השטר אך לא טען כי אין שטר מקורי, ועל כן דין התביעה להידחות. התובעת הגישה צילום של השטר ואישור לשכת ההוצאה לפועל על הגשת השטר עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל. בנוסף לכך ניתנה החלטה מיום 1/7/16 לפיה על הנתבע להודיע האם הוא מבקש להשלים חקירה בקשר לשטר המקורי אשר הוצג לבית המשפט ואשר מצוי בלשכתו.
   
   ב"כ הנתבע הגיש הודעה לפיה הוא מוותר על חקירה נוספת בקשר לשטר שכן לטענתו לנוכח העובדה שהוא לא הוצג במהלך דיון ההוכחות אין הוא מהווה חלק מהראיות בתיק.
   
2. טענת הנתבע לפיה אין בידי התובעת שטר מקורי הינה בגדר הרחבת חזית אסורה. יתרה מכך. השטר המקורי הוגש לתיק ההוצאה לפועל והדבר עולה היטב מתוך צילום השטר אשר מצוי בתיק בית המשפט. מר אביטל נשאל לראשונה במהלך הדיון היכן השטרות המקוריים והוא השיב כי יוכל לאתרם אם יתבקש לעשות כן. עד אותו מועד לא הועלתה מטעם הנתבע טענה כלשהי לגבי עצם קיומו של השטר ובנסיבות העניין היה עליו לבקש זאת עוד קודם לכן ככל שסבר כי אין בידי התובעת שטרות או שמא מדובר בשטרות מזויפים.
   
   גם ללא הצגת השטר המקורי יש לומר שעצם חתימתו של הנתבע על גבי השטרות אינה שנויה במחלוקת. אי הצגת שטר מקורי איננה מחייבת דחייתה של תביעה שטרית.
   
   על כן הנני דוחה את טענת הנתבע לפיה אין בפנינו שטר מקורי ומכאן שיש לדחות את התביעה.
   

האם הנתבע היה כשיר בעת שחתם על גבי שטר החוב

1. לטענת הנתבע הוא לא היה כשיר לחתום על מסמכים לרבות שטר החוב בעת שהוא חתם על גבי שטר החוב. הנתבעת טוענת כי שאלת כשירות הנתבע בזמן החתימה היא השאלה היחידה אשר מצויה בפנינו.
   
2. הנתבע טען (סעיף 13 לתצהירו) כי "אני סובל מ"מאניה דפרסיה", לפעמים אני מרגיש במצב רוח מאוד מרומם ואז עושה קניות מופרזות ולוקח על עצמי התחייבויות גדולות מאוד, ולפעמים אני בדיכאון". בהקשר זה הצהיר הנתבע כי הוא רכש מזרון בסך של 12,000 ₪. אין בטענה זו לבדה כדי לבסס את הטענה בדבר העדר כשירות לחתום על שטר החוב. הנתבע מתייחס בתצהירו לכך שהוא הבין שאחותו ובעלה נקלעו לקשיים וזקוקים לעזרתו ולכן הוא הגיע לחתום על השטר על מנת לאפשר קבלת כלי רכב חדשים ונוספים. התנהלות זאת של הנתבע מצביעה על כך שהוא ביצע החלטה שקולה לסייע לה"ה דיין, שהוא עובד איתם ושמשכורתו תלויה בהם. דומה שלא מדובר בהחלטה פזיזה או החלטה שנלקחה בלי הפעלת שיקול דעת.
   
3. הנתבע הצהיר כי היה תחת ההשפעה של כדורים. אין בפנינו ראיות מהימנות על מנת לבסס את הטענה ולקבוע האם הנתבע נטל כדורים באותו לילה, ואם נטל – מה המינון? מה השפעתם (כפי שמומחה רפואי יכול לקבוע) וכד'. עולה מסע' 14 לתצהיר הנתבע כי מר אביטל התקשר ודיבר עם הנתבע, ביקש שיבוא לחתום ושאל את הנתבע האם ה"ה דיין דיברו איתו על כך והנתבע השיב לו בחיוב. מכאן עולה כי היה ברור ונהיר לנתבע מה מבקשים ממנו כשהוא שמע זאת מפי ה"ה דיין ישירות. בסע' 15 לתצהיר הנתבע עוד עולה כי ה"ה דיין התחננו לקבל ממנו עזרה והסבירו כי יצליחו רק בעזרתו.
   
   הנתבע מעיד בתצהירו באופן כללי על כך שהוא היה נתון להשפעת כדורים שונים אך הוא נמנע מלציין את שמות הכדורים, המינון ומועדי נטילתם. הנתבע מצהיר על כך כי לא יכול היה להבין מה הוא עושה. הנתבע לא הוכיח את היעדר כשירותו. יחד עם זאת עולה מן הראיות שהנתבע מתפקד, משתכר במשכורת חודשית, עובד בחברה להשכרת כלי רכב, נוסע בכלי רכב ואף נוסע בכלי רכב במסגרת תפקידו לבד. כן עולה כי הנתבע נסע מיד לאחר החתימה על גבי השטר ברכב שקיבל מהתובעת. מטעמים אלה אני דוחה את טענת אי הכשירות.
   
   כן נזכיר סתירות בתצהיריו השונים של הנתבע לגבי שעת האיסוף שלו מהבית לקראת הפגישה והחתימה על גבי השטר 18:00 במקום 2:00, שה"ה דיין באו אליו בשעה 18:00 במיוחד על מנת לאסוף אותו, ואין לשלול את האפשרות כי ה"ה דיין דיברו עם הנתבע בקשר לחתימה בשעה מוקדמת ולא בסמוך לשעה 2:00 בבוקר.
   
   הנתבע הצהיר כי הוא סובל ממאניה דפרסיה ולאחר מכן הצהיר כי סובל מסכיזופרניה, ומשנודע לו כי הטילו עיקול על דירתו החלה הידרדרות חמורה במצבו הגופני והנפשי והגיע ביום 13/12/11 באפיסת כוחות לבית החולים הדסה. הנתבע הוסיף והצהיר כי מאותו שלב החל לסבול ממחלות חדשות מהן לא סבל בעבר.
   
   מהצהרה אחרונה זו אנו רואים שינוי במצבו הפיזי והנפשי לאחר הטלת עיקול על דירתו, כך שמצבו לאחר הטלת העיקול ואולי גם היום אינו כפי שהיה מצבו בעת שחתם על גבי שטר החוב.
   
4. הנתבע לא נחקר על תצהירו ודי בתצהירו, כשלעצמו, על מנת לקבוע כי הנתבע סותר את עצמו. הנתבע חתם על שטר החוב והוא לא עמד בנטל המוטל עליו בתביעה השטרית.
   
5. הנתבע טען בסיכומיו כי אין לקבל את חוות הדעת של פרופ' זמישלגי אשר הוגשה מטעם התובעת ואשר קבעה כי הנתבע סובל מסחרחרות, הפרעות חרדה ותסמונת פוסט טראומטית, וכי לא מדובר במחלת הסכיזופרניה. הוא הוסיף וטען שאין לקבל את קביעתו של פרופ' זמישלגי כי אין במחלות שצוינו על ידו כדי לפגוע בשיקול הדעת של הנתבע. כן נטען כי אין לקבל את קביעתו לפיה רק לאחרונה אובחן הנתבע במחלת הסכיזופרניה בשנים 2013-2014 כשנטען בסיכומי הנתבע כי עולה מסיכום מחלה מבית החולים מיום 20/6/14 כי הנתבע אובחן במחלה זו כבר משנת 1996 וכי היו לנתבע אפיזודות פסיכוטיות זמן רב לפני שחתם על גבי שטר החוב. כן נטען בין היתר כי פרופ' זמישלגי התעלם מסיכום אשפוז האחרון והתעלם מכך שהנתבע אושפז באשפוז כפוי למשך כשבעה חודשים. עוד נטען כי התעלם פרופ' זמישלגי מכלל ממסמכים רפואיים שונים אשר הוצגו מהשנים 2013 ו- 2014.
   
   הנתבע טען בנוסף בסיכומיו כי יש לקבל את מסקנות חוות הדעת של דר' גולדנברג אשר נשאל לגבי מרשמים שונים שהיו לנתבע בין השנים 2009 – 2011, ואשר התייחס לכך שהיה לנתבע בתקופת החתימה על השטר מרשם לתרופת קלונקס אשר אחת מהשפעותיה היא עייפות והירדמות ולמיטב ידיעתו הנתבע לא יכול היה לתפקד באותה תקופה. כן העיד בחקירה כי פסיכוזה זה אדם שמאבד את חוש המציאות והוא בעל כושר שיפוט לקוי.
   
6. התובעת טענה כי הנטל לבסס את הטיעון לפיו הנתבע לא היה כשיר מוטל על הנתבע והוא לא הרים נטל כבד זה וכאשר היה על הנתבע להוכיח כי נכון ליום 15/9/10 הוא לא היה כשיר לחתום על גבי השטר.
   
   התובעת מפנה בסיכומיו לסע' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, ולכך ש"כל אדם כשר לפעולות משפטיות זולת אם נשללה או הוגבלה כשרו זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט" ובהעדר זאת אין אלא לקבוע כי הנתב היה כשיר. כן נטען כי חודשיים לפני החתימה על גבי שטר החוב חתם הנתבע ביום 21/7/10 על גבי בקשות לקיום צווי ירושה לאביו ואמו המנוחים, כשאושר כי הוא היה מודע למעשיו וכשיר לחתום על גבי הבקשה הנ"ל ומפנה למוצג נ/4.
   
   עוד נטען בסיכומי התובעת כי אף אם יתקבל מינוי בעתיד אין למינוי זה תחולה רטרואקטיבית תוך הפניה לרע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז (5) 587.
   
7. ב"כ התובעת מפנה לסתירות שבתצהיריו השונים של הנתבע ולכך שהוא מאשר כי קיבל הסבר לגבי העיסקה ואולם סבר כי הוא חותם בתור ערב בלבד ובשום פנים לאופן לא היה מסכי לחתום בתור בעל חוב. מעדותו של הנתבע בחקירה קודמת עולה כי הוא עבד כשכיר בחברה מחודש מרץ 2010 וכי הוא היה "בסך הכל נהג" (עמ' 13 ש' 8-11).
   
   התובעת מתייחסת בסיכומיה לבדיקה הרפואית האחרונה שנערכה לפני החתימה על גבי השטר, ביום 14/10/09 ע"י פרופסור ויצמן מבית חולים גהה אשר קבע כי: "כיום מסודר ועקבי. אין כיום שום הפרעת התנהגות, אין שימוש באלכהול ובסמים. יש שיפור גדול בהופעה, בשליטה עצמית, בתובנה עצמית...יש עדיין חרדה, סחרחורות וטיקים" (עמ' 33 ש' 11-13) ועמ' 3 פסקה אחרונה לחוות הדעת מומחה התובעת. כן נטען כי גם בתיעוד הרפואי הראשון לאחר החתימה מהמחלקה הפנימית של הדסה מיום 13/12/11 עולה כי במסגרת סיכום המחלה הנתבע אינו נוטל סמים, לא שותה אלכוהול, ללא בעיות שינה ולא נוטל תרופות לשינה כשהמומחה מטעם הנתבע התעלם מבדיקות אלה.
   
8. המומחה של הנתבע התעלם מהבדיקות הרלוונטיות ביותר לצורך עריכת חוות דעתו, קרי בדיקות רפואיות אשר נעשו על ידי רופאים אובייקטיביים אשר בדקו את הנתבע שלא לצורך הגשת חוות דעת לתביעה אלא כדי לעמוד על מצבו הרפואי נכון לאותה תקופה. מהבדיקות הנ"ל עולה בבירור כי הנתבע לא סבל מהמחלות כפי שפורט בחוות הדעת המומחה של הנתבע בתקופה הרלוונטית. העובדה כי הנתבע היה חולה בפרק זמן שלפני או אחרי המועד הרלוונטי לחתימה על השטר איננה מעלה או מורידה לצורך קביעת כשירותו של הנתבע נכון ליום חתימתו על גבי שטר החוב. התובעת מפנה לסיכום פגישה מיום 6/5/12 שנערך ע"י ד"ר זילברמן וכתב כי הנתבע היה מעורב באירוע משפטי שבו הוא חתם ערבות והנתבע הודיע לו שהוא רוצה להוכיח באמצעות מסמכים כי הוא לא היה כשיר וזאת על מנת להתחמק מתשלום החוב.
   
   המומחה מטעם הנתבע אישר בחקירתו כי ראה את המסמכים ואת הבדיקה של ד"ר ויצמן ולמרות זאת קבע בחוות דעתו כי בתקופה הרלוונטית הנתבע נטל תרופות שונות וכל זאת בניגוד לאמור בבדיקה של ד"ר ויצמן הנ"ל.
   
   לאור כל האמור לעיל, אינני מייחס משקל משמעותי לחוות דעתו של ד"ר איוון גולדנברג, וקובע כי חוות דעתו של פרופ' זמישלגי מהימנה ונכונה.
   
9. הנתבע הציג גרסאות שונות ולא הציג חוות דעת רפואית אשר יש בה כדי לתמוך בטענותיו לפיהן לא היה כשיר בעת שחתם על גבי שטר החוב. הראיות החיצוניות מעידות על תפקודו של הנתבע. הוא עבד כשכיר בתור נהג באותה תקופה, קיבל משכורת והתגורר בשכירות בדירה שלו. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את טענתו של הנתבע לפיה הוא לא היה כשיר לחתום על גבי שטר החוב במועד בו חתם עליו.
   

טענות הגנה נוספות של הנתבע

1. בתצהירו של הנתבע אין טענות שיש בהן כדי לרדת לעומקם של דברים בנוגע לעסקאות הפרטניות אשר היו בין ה"ה דיין לבין התובעת. הצדדים הגיעו להסדר דיוני על פיו יוצאו תצהיריהם של חנניה ופרל דיין ואולם לא תועלה טענה לפיה היה על הנתבע להזמין אותם לדיון והם לא הוזמנו.
   עם זאת, ובטרם שחרור עדי מפתח אלא לביסוס טענות לגופו של עניין לרבות טענות בדבר אי קבלת כלי רכב וטענות נוספות, היה על הנתבע לוודא כי בתצהירו כיסוי לטענות אלה וכל זאת כאשר התובעת ויתרה על חקירה נגדית של הנתבע.
   
2. הנתבע לא מעלה בתצהירו מיום 13/1/13 טענות לגופו של עניין בקשר לעסקת היסוד שבין התובעת לבין ה"ה דיין. הוא מעלה טענה יחידה על כך שסבר כי הוא חותם בתור ערב ולא בתור עושה השטר. עיון במסמכים הרבים אשר נערכו בין הצדדים מעלה כי הנתבע נהג לחתום על מסמכים רבים והם אף נערכו כשהוא צד להם (וראה למשל הסכמי "שכר המכר").
   
   כמו כן ועל רקע כלל הראיות, הרי שאין לקבל את טענת הנתבע לפיה לא הוסבר לו על מה הוא חותם. ראה את הקביעות דלעיל.
   
   ברי כי גם לו חתם הנתבע בתור ערב ולא כעושה שטר, משקיים חוב של ה"ה דיין כלפי התובעת והנתבע ערב לחוב זה, התוצאה הסופית היא כי על הנתבע לשאת במלוא סכום החוב.
   
3. הנטל לביסוס טענות ההגנה מפני תביעה שטרית מוטל על הנתבע. הנתבע לא הרים נטל זה ועל כן הנני מקבל את התביעה השטרית במלואה, ומורה בזאת על המשך הליכי הוצאה לפועל בתיק מס' 01-26228-33-1, וכן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
   
4. ניתן להגיש פסיקתה לחתימה.
   

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.