לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984

עניין לנו בתביעה לתשלומי ארנונה בסך 79,215.61 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החלים על פי דין בנוגע לתשלומי חובה לרשויות מקומיות).

1. התובעת הינה הרשות המוניציפלית המוסמכת על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) בעיר בשפרעם.
2. הנתבע הינו "מחזיק" (בהתאם להגדרה שבס' 1 לפקודה) בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 36 בגוש 10274 או מס' נכס 1173600 אצל התובעת (להלן – הנכס).
3. התביעה החלה כתביעה בסדר דין מקוצר במסגרתה הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן (שאינה נתמכת בתצהיר).
4. בהתאם להסכמת הצדדים בבקשה מיום 4.6.12, ניתנה רשות להתגונן מבלי שהתקיים דיון.
5. במסגרת הדיון מיום 10.7.14 הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בהליך זה על דרך הפשרה לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.
6. בהתאמה, הצדדים הגישו סיכומי טענות, תוך מתן אפשרות לתובעת להציג דף תנועות עדכני לחשבון לתקופה הרלבנטית לתביעה ומתן זכות התייחסות לנתבע בעניין זה.

תמצית טענות הצדדים

התובעת

1. התובעת דורשת את הסכומים הבאים בהתאם לדוחות מצב חשבון הנתבע ברישומיה (על פי ס' 8 ונספח א' לתצהיר מטעם התובעת ונספחים א'-ב' לסיכום טענותיה):

מהות החיוב דו"ח ליום 19/7/11 דו"ח ליום 26.11.12

נספח א' לסיכומים נספח ב' לסיכומים

ביוב (שנים 2006-2009) 7,169.00 ₪ 8,209.90 ₪

מים (שנים 2006-2009) 23,567.50 ₪ 26,990.00 ₪

ארנונה (שנים 2006-2010) 27,606.50 ₪ 31,618.50 ₪

ארנונה (לשנת 2011) 2,079.30 ₪ 4,660.50 ₪

ארנונה (לשנת 2012) - 4,285.50 ₪

חובות מסופקים(לשנת 2010) 742.60 ₪ 850.50 ₪

אכיפה (לשנת 2011) 2,704.70 ₪ 3,097.80 ₪

סך הכל 63,869.60 ₪ 79,712.7 ₪

1. התובעת טוענת כי הנתבע חב בהתאם לדוחות המצורפים, למעט אגרות חינוך וכן תשלומים בגין שנת 2005, אשר גבייתם מתבצעת בהליכים אחרים. עוד הוסיפה התובעת בסיכומיה כי הצדדים הגיעו להסדר בנוגע לארנונה לשנת 2011 ויש לקזז סכום זה מכתב התביעה.
2. לעניין טענות הנתבע בגין תשלום על חשבון החוב, התובעת מראה שהנתבע שילם רק על חשבון החובות שהוחרגו מהליך זה (פירוט של תשלומי הנתבע מופיע בס' 11 לסיכומי טענות התובעת).
3. התובעת מפנה לעובדה שהנתבע לא הגיש תצהיר בהליך זה ונמנע מלחקור את העד מטעם התובעת, וטוענת כי עולה מכך כי הנתבע מקבל את אמיתות רישומיה.
4. לעניין טענת ההתיישנות טוענת התובעת כי נקטה הליכים מנהליים (נספח ח' לסיכומיה) ורק לאחר שאלו לא צלחו נאלצה לפנות לבית המשפט.

הנתבע

1. במסגרת בקשת הרשות להתגונן, העלה הנתבע טענות כוללניות לעניין היות התביעה שבלונית, נעדרת מסמכים מהותיים ואינה מאפשרת לו בדיקת הטענות והצגת הגנתו כדבעי.
2. בנוסף טוען הנתבע כי שילם לתובעת במשך תקופה ארוכה מכוח הסדרים וכי התביעה מוגשת בשיהוי ניכר.
3. בסיכומי טענותיו חוזר הנתבע על הטענה כי התביעה לוקה בהיעדר פירוט להוכחת החוב וכן טען כי התביעה נגועה בהתיישנות ושיהוי, שכן התובעת לא הראתה כי בוצעו מאמצי גבייה כלשהם במהלך השנים מה שמעיד כי התובעת ויתרה על חובו של הנתבע.

דיון והכרעה

1. דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. הליך זה החל כתביעה בסדר דין מקוצר כאשר בעקבות בקשת הרשות להתגונן מטעם הנתבע, הסכימו הצדדים להעברת התביעה למסלול דיוני רגיל.
3. לבקשת הרשות להתגונן לא צורף תצהיר ועל אף שניתנו לנתבע מספר הזדמנויות להגשת תצהיר מטעמו ולתקן הליקוי, הוא לא פעל לעשות כן. אשר על כן, בהתאם לתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), הנתבע אינו יכול להוכיח עניינים שבעובדה.
4. להלן אתייחס בקצרה לטענות ההגנה.
5. טענות השיהוי וההתיישנות – הנתבע מעלה טענה זו לראשונה במסגרת סיכום טענותיו, הגם שהיה עליו להעלות טענה זו במסגרת בקשת הרשות להתגונן (סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958), שם העלה טענת שיהוי בלבד.
6. עם זאת, דין הטענה להידחות אף לגופה מאחר שמדובר בחוב כספי שתחילתו בשנת 2006 והתביעה הוגשה בשלהי שנת 2011.
7. לעניין טענת השיהוי, הנתבע טוען בסיכום טענותיו כי התובעת לא הוכיחה ניהול הליכים מנהליים קודמים לגביית החוב.
8. התובעת הוכיחה קיומם של הליכי גבייה מנהליים הקודמים להליך דנן במסגרת נספח ח' לסיכום טענותיה.
9. בשים לב לטענת הנתבע לפיה התובעת לא העבירה אליו סיכום טענותיה, הרי אף אם נתעלם מן הראיות שהובאו במסגרת נספח ח' לעיל, די לעיין בסעיף 4 לבקשת הרשות להתגונן בכדי לקבוע כי אין ממש בטענה זו - "4. התביעה הוגשה בפן האזרחי כשמופעלים ו/או הופעלו הליכים מנהליים כנגדו..."
10. כלומר, הנתבע הודה מראש בקיומם של הליכי גבייה מנהליים טרם הגשת התביעה, הגם שאינו מבהיר מה בוצע. מאחר שממילא אינו יכול להוכיח עניינים שבעובדה, הרי שנותרנו עם הודאת בעל דין זו, המשמיטה את בסיס טענת השיהוי שהועלתה.
11. גובה החוב – לעניין גובה החוב טען הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן כך:

"8. אין המבקש חייב בתשלום מלאו [כך במקור - אה"ט] הסכום הנטען בתביעה...

...

12. המבקש יטען כי, הוא שילם לתקופה ארוכה תשלומים לטובת העירייה , כמו כן היו הסדרים שהוא עמד בהם..."

1. טענות הנתבע בבקשת הרשות להתגונן מהוות למעשה הודאה בקיומו של חוב לתובעת. מדובר בטענת הודאה והדחה אשר מעבירות את נטל הראיה אל הנתבע להוכחת הסכומים ששילם או כל נסיבה המפחיתה את גובה החוב לטענתו (ראו תקנה 159 לתקנות סד"א וכן ת"א (מח' – מרכז) 38508-05-11 עננה בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (נבו, 13.2.12), בס' 22-26).
2. משלא הוגש תצהיר מטעם הנתבע, ממילא אין ביכולתו להוכיח טענה עובדתית כלשהי בנוגע לגובה החוב. יתרה מכך, במסגרת ההליך ניתנה לנתבע אפשרות להתייחס לטענות התובעת, אף לאחר שנתקבלה בקשת הרשות להגן, אולם לא הוצג מטעמו כל פירוט מעבר לטענות דלעיל.
3. לאור האמור, יש לבחון את ראיות התובעת לעניין החוב הנטען נשוא התביעה.
4. יש לציין כי דו"חות מצב החשבון אשר הגישה התובעת כוללים חיובים נוספים אשר אינם חלק מתביעה זו (למשל אגרות ביוב ומים לשנת 2005 ואגרות חינוך).
5. זאת ועוד. הדו"ח הנזכר בכתב התביעה (ס' 6) לא צורף לתביעה בפועל והוגש לראשונה ביחד עם הסיכומים. מדובר בדו"ח מיום 19.7.11 המהותי לענייננו. לא ברור כיצד דורשת התובעת בכתב תביעתה סך של 79,215.61 ₪ כאשר המסמך אשר צריך היה להיות מצורף לכתב התביעה מעיד על סכומים נמוכים יותר.
6. לטענת התובעת, הנתבע הגיע להסדר בנוגע לחובות ארנונה 2011 ולכן אין לפסוק סכומים בגין שנה זו.
7. עוד יש לציין כי מאחר והתביעה הוגשה בשנת 2011 כאשר היא לכאורה מבוססת על דו"ח של התובעת ליום 19.7.11 (סעיף 3 לסיכומי התובעת ונספח א' שם), וכתב התביעה לא תוקן במהלך ההליך, יש להסתמך על הסכומים האמורים בדו"ח מיום 19.7.11 כסכומים העומדים בבסיס התביעה. כמו כן, לאור מועד הגשת התביעה אין לפסוק דבר לעניין חובות הארנונה לשנת 2012 המובאים במסגרת הדו"ח מיום 26.11.12 (נספח ב' לסיכומים), שכן מדובר בעניין שאינו חלק מכתב התביעה.
8. גובה החוב בהשמטת הסכומים האמורים הינו בסך 61,790.30 ₪ נכון ליום 19.7.11.
9. נוכח הסכמת הצדדים להתדיין על דרך של הסכמות, הן במתן הרשות להתגונן והן במסגרת פסק הדין הסופי, חסכה הוצאות רבות ויש ליתן לכך ביטוי בפסיקת ההוצאות.
10. מועד הגשת התביעה ביחס לחובות העבר והעובדה שהנתבע אמנם שילם סכומים מסוימים במהלך התקופה, מטים את הכף לאי חיוב הנתבע בשיעור הפרשי ההצמדה והריבית הגבוה הקבוע בדין ביחס לחובות לרשויות מקומיות.
11. סוף דבר - הנתבע ישלם לתובעת סך של 61,790.30 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מיום 12.12.11 (יום הגשת התביעה) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, ישיב הנתבע את האגרה ששילמה התובעת ויישא בשכר טרחת בא-כוחה בסך של 4,500 ₪ (כולל מע"מ).
12. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שלאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
13. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.