על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984

עניינו של פסק דין זה בחמש תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד ושעילתן נובעת ממערכת יחסים בין עו"ד ללקוחותיו.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתיק זה על דרך הפשרה לאחר הגשת סיכומים, ולהלן תמצית טיעוניהם.

התובעים בתיקים 17319-07-11, 6263-04-12 ו – 17355-07-11 יכונו להלן: התובעים.

התובע בתיקים 22437-12-11 ו – 28954-07-12 יכונה להלן: הנתבע

טענות התובעים:

התובעים בתיקים אלה הם עוסק מורשה (שותפות) ואחים שבמועדים הרלוונטיים לתביעות ניהלו עסקים למכירת חומרי בניין ועצים. התובעים שכרו את שירותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, לצורך הטיפול בגביית חובות של חייבים רבים, בין ע"י הגשת תביעות כנגד החייבים ובין ע"י פתיחת תיקים בהוצל"פ. היחסים בין הצדדים השתרעו על פני השנים 1994-2006.

על פי האמור בתביעות הצדדים סיכמו, בין היתר, כי הנתבע רשאי להשתמש בחלק מן הכספים שיתקבלו אצלו במהלך הגביה, לצורך תשלום הוצאות ואגרות בגין הליכים בתיקים אחרים.

התובעים טוענים כי בשלב מסוים החל הנתבע מתרשל בגביית החובות בין היתר באי נקיטה בהליכים נגד חייבים, באי מסירת דיווח על הסדרים אליהם הגיע עם חייבים אשר חלקם אף היה לרעת התובעים, ובאי העברת כספים שהתקבלו מהחייבים.

עוד טוענים התובעים כי הנתבע עיכב אצלו כספים שלא כדין ועשה שימוש בכספים שהועברו לחשבון הפיקדון שלו כבשלו, ולפיכך הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו כעו"ד והסב להם נזקים

המסתכמים במאות אלפי שקלים.

מר עאטף סלימאן (תיק 6263-04-12) טען בתביעתו כי הנתבע עיכב כספים בסכום מצטבר של 86,513 ₪. כן טען כי הנתבע התרשל באופן הטיפול בתיקים ובגבייה כך שאף חלק מהתביעות והשיקים נעלמו ובגין רכיב זה אמד נזקיו בסך של 566,043 ₪ כן טען לנזקים שונים לעסקו בשל אותו עיכוב הכספים. נזקים אלה הועמדו על ידו על סך של 500,000 ₪.

סה"כ עתר התובע לפסוק לו בגין כלל נזקיו סך של 1,152,556 ₪. ואולם, לאחר שבקשה שהגיש לפטור מאגרה נדחתה, העמיד תביעתו על סך של 200,000 ₪.

מר אוסאמה סלימאן (תיק 17355-07-11) טען בתביעתו כי הנתבע עיכב כספים בסך של 107,672 ₪. כן טען כי בגין התרשלות הנתבע בטיפול בתיקים ובגבייה כך חלק מהתביעות והשיקים נעלמו, נגרמו לו נזקים בסך של 146,713 ₪. עוד טען כי עיכוב הכספים פגע קשות בעסקו ואת נזקיו ברכיב זה העמיד על סך של 500,000 ₪.

סה"כ ולצרכי אגרה העמיד תביעתו על סך של 150,000 ₪.

בתביעת אחים עבד סלימאן (תיק 17319-07-11) נטען כי הנתבע עיכב כספים בסך של 104,010 ₪, כי בגין רשלנותו בטיפול בתיקים ובגבייה נגרמו נזקים בסך של 192,433 ₪ וכי בשל רשלנותו בעיכוב הכספים נגרמו נזקים נוספים לעסק בשיעור של 500,000 ₪.

גם תביעה זו הועמדה לצורכי אגרה על סך של 150,000 ₪.

לצורך חישוב נזקיהם הסתמכו התובעים בין היתר על רשימות התיקים שהועברו אליהם ע"י הנתבע עם הפסקת ההתקשרות עמו בשנת 2005, בהן מפורטים לטענתם סכומים שנתקבלו על חשבון החובות וסכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד ששולמו בגינו. כמו כן, הסתמכו התובעים על העתקי חשבונית מס/קבלה של הנתבע מהן משתקפים התקבולים שהועברו לנתבע מלשכת ההוצאה לפועל בגין התיקים.

ביחס לתביעות הנתבע ליתרת שכר הטרחה והפיצוי משיבים התובעים כי אלה התיישנו זה מכבר וכי התביעות הוגשו רק על מנת להדוף את תביעותיהן המוצדקות.

התובעים הכחישו את זכותו של הנתבע לקזז את שכר טרחתו בתיקים בהם לא נגבו כספים, לטענתם סיכום כאמור מעולם לא נעשה, וטענות אלה, כך לשיטתם, יש בהם כדי להעיד על רשלנות פועלו של הנתבע.

טענות הנתבע:

הנתבע הגיש כתבי הגנה בשלושת התיקים הנ"ל וכן הגיש תביעות כנגד התובעים באותם תיקים וכנגד חברת אחים עבד סלימאן בע"מ (הנתבעת 4) וכנגד אח נוסף של התובעים מר סאמי סלימאן, אשר ניהל את החברה.

למען הסדר והנוחיות, גם בהתייחסות לתביעות הנתבע ייקראו הצדדים התובעים והנתבע.

בכתבי ההגנה טען הנתבע כי תביעות התובעים התיישנו ובשל כך יש לדחותן לחילופין כי הוגשו בשיהוי ניכר, תוך גרימת נזק ראייתי.

לטענתו, הוא ייצג את התובעים בנאמנות ובמקצועיות במאות תיקים לאחר שאלה הועברו לטיפולו מבא כוחם הקודם של התובעים.

במהלך שנות עבודתו הצליח הנתבע לגבות כספים בגין חובות רבים וכספים אלה הועברו לתובעים. בתיקים בהם חלה ירידה בקצב הגביה נבע הדבר מקשיים כלכליים של החייבים, ועל כך דווח לתובעים ואלה הסכימו להתאזר בסבלנות עד לקבלת כספים. אשר לתיקים שלא ננקטו בהם הליכי גביה, הרי שמדובר בתיקים של חייבים חדלי פירעון או שלא ניתן לגבות מהם את החובות מכל סיבה אחרת וכן של חברות שלא היו קיימות עוד, וההחלטה שלא לפתוח הליכים בגינם התקבלה על דעתם של התובעים.

כאמור הנתבע דיווח לתובעים על מצב הגבייה בכל התיקים, לרבות כספים שנתקבלו מהחייבים והסדרים שגובשו איתם שאף גובשו בתיאום עם התובעים ועל דעתם, והתובעים מעולם לא העלו בפניו טענות בנוגע לאופן ביצוע עבודות הגבייה, או עיכוב כספים.

הנתבע טוען כי התיקים שהועברו לעו"ד החדש אותו שכרו התובעים לאחר הפסקת ההתקשרות עמו, כללו תרשומת מסודרת ועדכנית וקבלות בגין התקבולים בכל תיק ותיק ועצם בחירתם של התובעים לבסס תביעתם על חישוביו מעידה על מהימנות הדיווח ומקצועיות התנהלותו. נספחי התביעות אינם תומכים בנטען על ידי התובעים.

הנתבע אישר כי בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב, ואולם לטענתו הצדדים סיכמו כי הנתבע רשאי לעשות שימוש בכספים שנתקבלו בחשבון הפיקדון בגין תיקים שבוצעה בהם גבייה לא רק לצורך תשלום הוצאות ואגרות בגין הליכים בתיקים אחרים, אלא אף לצורך קיזוז שכר טרחתו בתיקים בהם לא צלחו הליכי הגבייה. התובעים חייבים לשלם את שכר הטרחה בגין תיקים שננקטו בהם הליכי גביה שונים אך הגביה לא צלחה, וכן בגין תיקים שהתובעים הגיעו בהם להסדר באופן ישיר עם החייבים ללא תיווכו של הנתבע תוך הבטחה לשלם לו שכר טרחה.

הנתבע רשאי היה לקזז שכר טרחתו בתיקים אלה בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין ובהתאם לחוק החוזים, לחילופין מדובר בשכר טרחה ראוי שממילא יש לפסוק לו.

נטען כי הרשימות אשר צורפו לכתבי התביעה אינן עדכניות. כך למשל, הן כוללות תיקים שהחובות בהם נפרעו זה מכבר והתובעים קיבלו את חלקם בהם, בחלקם אף שולמו החובות ישירות לתובעים.

הנתבע הכחיש את הנזקים הנטענים וכן את הקשר בינם לבין הטיפול בגבייה או למצבם הכלכלי של התובעים. לחילופין, טען כי אלה מוגזמים ומופרזים.

כאמור, הנתבע הגיש שתי תביעות כנגד התובעים. במסגרת תביעותיו חזר הנתבע על הטענות שהעלה בכתבי ההגנה, לפיהן סוכם בין הצדדים וכך הם נהגו הלכה למעשה, כי בכספי הגבייה שיתקבלו ייעשה שימוש הן לאגרות והוצאות לשם פתיחת תיקים חדשים והן לתשלום שכר טרחתו בגין תיקים שפתח לתובעים מאמציי הגבייה בהם לא צלחו.

הנתבע צירף לתביעותיו רשימות תיקים שערך, בהן פורטו הסכומים שנתקבלו על חשבון כל תיק, ההוצאות שהוצאו בגינו והסכומים שהועברו לתובעים. לאחר קיזוז סכומי ההוצאות והכספים שהועברו לתובעים, מתקבלת תוצאה לפיה הסכומים שנותרו נמוכים מהסכומים שהנתבע זכאי להם בגין שכ"ט המינימלי בכל התיקים, והתובעים נותרו חייבים לו את יתרת שכה"ט.

יצוין כי שכה"ט שהנתבע עותר לו הינו שכה"ט הראשון שעו"ד זכאי לו בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, וזאת על אף שלטענתו, בחלק מן התיקים ננקטו הליכי גבייה שונים ולפיכך הוא אף זכאי לשכר הטרחה השני.

הנתבע שב וטוען כי הוא היה רשאי לקזז שכר טרחתו מהכספים שנתקבלו על חשבון התיקים שטיפל בהם, וזאת בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין ולחוק החוזים.

נוסף על יתרת שכר טרחתו, עתר הנתבע לקבלת פיצויים בסך 50,000 ₪ בכל אחת מן התביעות, בגין הפרת החוזה שנכרת בין הצדדים, וזאת לפי שהתובעים סיימו את ההתקשרות עמו באופן חד צדדי אף שמדובר בחוזה שנועד להסדיר מערכת יחסים נמשכת וארוכת טווח.

להלן הסכומים להם עתר הנתבע בהתאם לחישוביו בכל אחת משתי התביעות:

בתיק 28954-07-12 עתר הנתבע לקבלת סך של 87,722 ₪ בגין יתרת שכ"ט ופיצויים בשל הפרת חוזה.

בתיק 22437-12-11 עתר הנתבע לקבלת סך של 136,110 ₪ בגין יתרת שכ"ט ופיצויים בשל הפרת חוזה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומי הצדדים, ולאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים לפני ולפנים, מצאתי כי דין התביעות כולן, להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.