ב"כ המאשימה: עוה"ד תמיר גינדין ויסמין נוי

ב"כ הנאשם: עו"ד אדווה אלאב

רקע

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתאריך ה- 7.9.11 בשוק העירוני בפתח תקווה, במהלך סיור של הפקחים העירוניים נורי זערור וארז כהן (להלן: "הפקחים") בשוק, הבחינו כי הוצאה סחורה מהדוכן (להלן: "הסחורה") באופן שמהווה הפרעה לציבור ובניגוד להנחיות. בנסיבות אלה, הזמינו הפקחים סיוע, ולמקום הגיע פקח נוסף, רוני נחמן. הפקחים החלו לאסוף את הסחורה ולהביאה לנקודת הפיקוח שנמצאת במתחם השוק (להלן: "המשרד"). מיד ובסמוך הגיע למשרד אביו של הנאשם, מר רפיד רפאלי (להלן: "האב") והחל משוחח עם הפקחים. במהלך השיחה הגיע הנאשם למשרד והחל דופק בחוזקה על דלת המשרד, עד שהאב פתח עבורו את הדלת. בנסיבות אלה נכנס הנאשם למשרד, הוריד את חולצתו ואיים על הפקחים בפגיעה שלא כדין בהם בכך שנטל פלטה מעץ, הניפה באוויר ואמר לפקחים "תורידו את המדים ארבעתכם ביחד אני אזיין אתכם, אני ארצח אתכם, אתם לא תצאו מהמשרד". בנסיבות אלה, הטיח הנאשם את הפלטה בחלון המשרד, וכתוצאה מכך יצא החלון מהמסגרת המחזיקה אותו. בהמשך לכך, יצאו הנאשם ואביו מהמשרד, הנאשם נטל תפוחים מדוכן סמוך בשוק, וזרק לעבר רשת חלון המשרד בו שהו הפקחים.

3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. הנאשם אישר את הרקע לכתב האישום, ואת הטענה כי הסחורה עמדה מחוץ לדוכן, אך באופן זמני כדי שהנאשם יסדר אותה. הנאשם כפר באיומים. לטענתו נכנס למשרד, דרש לקבל את סחורתו בחזרה, והוא זה שהותקף על-ידי הפקחים.

ראיות המאשימה

4. מטעם המאשימה העיד מר שלומי ריקמן. לדבריו, גבה את הודעת הנאשם ורשם מזכר.

5. הוגשה הודעת הנאשם. כאשר הוצגה לנאשם הטענה שאיים על הפקחים השיב: "יש לך הוכחות שאיימתי או הרבצתי? שיביאו אותן לבית משפט". לדבריו, הפקחים תקפו אותו ואיימו עליו. הוא אינו זוכר בדיוק כיצד תקפו אותו, אך הם תקפו אותו (ת/1, 9). לדבריו, אינו יודע מדוע תקפו אותו, אין סיבה. הפקחים באים להציק, ואינו יודע מדוע מחפשים אותו ומי נותן לו את ההוראה מגבוה (ת/1, ש' 11-12). לדבריו, הפקחים גונבים לו סחורה בטענה שהם תורמים אותה לגן חיות, אך הם נותנים לאנשים "מלמטה". לדבריו, יש לו מצלמות שמראות שהם גונבים לו סחורה באלפי שקלים (ת/1, ש' 15-16).

6. העיד מר רוני אהרון נחמן, פקח בעירית פתח תקווה מזה כשלוש שנים (להלן: "הפקח נחמן"). לדבריו, אינו מכיר את הנאשם. באותו יום התבקש לתגבר את מחלקת פיקוח שוק, והגיע למקום. הוא התבקש על-ידי הפקחים האחרים לסייע בהחרמת סחורה, והם הביאו את הסחורה למשרד. לאחר מכן, הגיע אביו של הנאשם ודיבר איתם. דלת המשרד הייתה סגורה, ואז ראו את הנאשם מגיע, צועק ומקלל. הנאשם נכנס, והחל לגדף ולאיים עליהם שירצח אותם. לקח מדף וזרק אותו לעבר חלון המשרד הפנימי, אשר יצא מהמסילה. הנאשם לקח את הסחורה ויצא, ואף לקח פרי וזרק אותו על חלון המשרד. אפילו אביו של הנאשם היה המום (עמ' 6-7). הפקח נחמן הכחיש שהם איימו על הנאשם או הכו אותו.

7. בחקירתו הנגדית העיד הפקח נחמן כי הגיע למסור עדות רק מספר ימים לאחר האירוע משום שרק אז ביקשה ממנו המשטרה להתייצב ולמסור עדות (עמ' 7, ש' 10-13). הוא אינו עובד עם הפקחים האחרים באופן קבוע, אלא הגיע לתגבר. בכל הנוגע לפגיעה בחלון, הנאשם תפס משהו והעיף לחלון, החלון יצא מהתריס, ואז הנאשם יצא זועם ועצבני (עמ' 8, ש' 5-9).

8. עוד העיד מר נורי זערור (להלן: "הפקח זערור"). לדבריו, הוא עובד כמפקח בעירית פתח תקווה משנת 2000, והוא מכיר את הנאשם מעבודתו. הנאשם עובד עם אביו. באותו סיור הוא יצא ביחד עם הפקח כהן ועם הפקח נחמן שהגיע לתגבור. הם ראו שהנאשם הוציא סחורה, לאחר שהנאשם קיבל אזהרות שלא לעשות כן. הם החרימו את הסחורה ורשמו לו דוח. אביו של הנאשם שוחח עמם בצורה נעימה, והם אמרו לו להגיע למשרד. האב הגיע למשרד, הם שוחחו, ולפתע הגיע הנאשם, דפק בחוזקה על הדלת וגידף. האב פתח את הדלת, ואז הנאשם נכנס, החל להתפרע, לצעוק ולקלל. הנאשם דרש לקבל את הסחורה, הוא לקח את הפלטה. אביו ניסה להרגיע אותו, אך הנאשם החל לדפוק עם הפלטה על החלון, גידף אותם ואיים במילים "אני אזיין אתכם וארצח אתכם". לאחר שהנאשם יצא, הוא לקח תפוחים וזרק לכיוון החלון של המשרד. הם הזמינו משטרה.

9. בחקירתו הנגדית מסר הפקח זערור כי הגיע עם הפקח כהן לעסק של הנאשם והחרימו סחורה. באותו שלב הנאשם לא פעל באלימות, אלא אביו שוחח עמם והם אמרו לאב שיבוא למשרד. לדבריו, המצלמה בחדר אינה מקליטה אף פעם, אלא רק מאפשרת לראות מי נמצא מעבר לדלת. הנאשם החל להשתולל. הנאשם אחז בפלטה של הסחורה. הוצג לעד סרטון מאירוע אחר שבו נראית התנהגותו במהלך אירוע אחר, והעד הסביר כי אותו אדם איים עליו וגידף אותו, והפקח הגיב לכך.

10. כן העיד הפקח ארז כהן (להלן: "הפקח כהן") (עמ' 11). הוא משמש כפקח בשוק של פתח תקווה מזה כ- 18 שנים, ובזמן האירוע היה סגן מנהל. הוא מכיר את הנאשם כבעל דוכן בשוק. באותו יום הוא והפקח זערור סידרו את השוק, והנאשם נתן הוראה לעובד שלו שלא להתייחס להנחיות והוציא פלטה עם ירק באופן שהפריע למעבר. הם דיברו עם הנאשם מספר פעמים, והוא חזר על כך. לכן, הם לקחו את הפלטה לכיוון המשרד. אביו של הנאשם שאל למעשיהם, והם ביקשו מהאב שיגיע למשרד. לאחר מכן, הנאשם הגיע, החל לצלצל בפעמון, הכה בחוזקה על הדלת, עד שאביו פתח לו את הדלת. הנאשם הוריד את חולצתו ואמר שירצח אותם. אביו ניסה להרגיע אותו, והנאשם החל להשתולל עם הפלטה ומסגרת החלון התפרקה. אביו הוציא אותו החוצה, והנאשם המשיך לגדף ולומר שירצח אותם. הוא תפס תפוחים והחל לזרוק מבחוץ לכיוון הסורגים.

11. בחקירתו הנגדית, הבהיר הפקח כהן שהנאשם נכח כאשר החרימו את הסחורה. באותו שלב לא ניסה לעצור אותם. הוא ראה אותם הולכים למשרד, וחזר עצבני. הפקח כהן זכר כי הנאשם הוריד את החולצה. אביו של הנאשם ניסה להרגיע אותו. הנאשם הכה עם הפלטה על החלון (עמ' 13). הוא הגיע למסור עדות מספר ימים לאחר מכן, משום שרק אז פנו אליו מהמשטרה בבקשה שימסור עדות.

עדות הנאשם

12. הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, הגיע לדוכן שלו בשוק, הבחין שהסחורה נעלמה, וראה במצלמות שלקחו לו את הסחורה. הוא ניגש למשרד, הקיש בדלת, נכנס פנימה, ומתוך כעס אמר לפקחים שיתביישו שהם גוזלים פרנסה לאדם. הוא נתן מכה עם היד והעיף את הסחורה שנפלה על הרצפה. הפקח זערור אמר לו להיזהר, ושהפקחים יכולים לעשות כרצונם (עמ' 16). הוא אמר להם שיתנו את הדין על כך והצביע לשמיים, ויצא בטריקת דלת (עמ' 17, ש' 1). אביו היה במשרד של הפיקוח במועד האמור (עמ' 18, ש' 24-25). הפקחים מגיעים כדי ליצור פרובוקציות (עמ' 19,ש ' 2). הוא התעצבן מהדרך שבה לקחו לו את הסחורה (עמ' 19, ש' 11-12). הוא לא הביא את אביו לעדות, משום שמדובר באדם בן 75 שבריאותו אינה טובה והוא חולה (עמ' 20, ש' 29). היו לו צילומים קודמים שמבססים את טענתו, אך הם נמחקו (עמ' 21). הוא רק גידף את הפקחים (עמ' 22, ש' 15- 16).

דיון והכרעה

13. לאחר ששמעתי את עדויות הפקחים, אני מקבל את עדותם כמהימנה. בפרט סבורני כי יש לקבל את עדותו של הפקח נחמן אשר עשתה רושם מהימן. מדובר בפקח אשר אינו עובד באופן קבוע בשוק, אין לו היכרות קודמת או מאוחרת עם הנאשם (עמ' 6, ש' 26-27), וניכר כי אין לו אינטרס להעליל על הנאשם. מדובר בפקח שאף אינו עובד באופן קבוע עם הפקחים האחרים בשוק (עמ' 7, ש' 16). גם אם אניח לטובת ההגנה כי מי מהפקחים הקבועים בשוק נוטרים טינה לנאשם בשל אירועים אחרים, הרי שטענה זו כלל אינה קיימת כלפי הפקח נחמן.

ככלל, ניתן לקבוע כי עדויות הפקחים עשו רושם מהימן, ואין בעדותיהם סתירות היורדות לשורשו של עניין, אם כי כמובן שאין, ולא יכולה להיות, זהות מוחלטת בין העדויות, כפי שאף יובהר להלן.

14. לעומת זאת, אין ביכולתי ליתן אמון בגרסת הנאשם. הנאשם טען בחקירתו שהפקחים תקפו אותו, אך כאשר נשאל מה בדיוק אירע, השיב שאינו זוכר בדיוק, אך הם תקפו אותו (ת/1, ש' 8-9). גרסה זו אינה מעוררת אמון כלל ועיקר, וטענה בעלמא שתקפו אותו, ללא שום פירוט בשאלה מי תקף אותו וכיצד, אינה יכולה להתקבל, ויש בכך כדי להשליך על מהימנות הנאשם. הנאשם הוסיף וטען כי אינו יודע מדוע תקפו אותו הפקחים, וכי אין סיבה לכך, הם אנשים שבאים להציק ואינו יודע מדוע הם מחפשים אותו, ומי נותן לכך "הוראה מגבוה" (ת/1, ש' 11-12). גם בדברים אלה אין כדי לעורר אמון.

15. באופן דומה, טענתו של הנאשם לפיה הפקחים גונבים לו סחורה, וכי יש לו מצלמות שמראות שהם גונבים לו סחורה באלפי שקלים (ת/1, ש' 15-16) אינה יכולה לעורר אמון, בשים לב לכך שצילומים כאמור לא הוצגו על-ידי הנאשם. טענת הנאשם שהצילומים האמורים נמחקו (עמ' 21, ש' 7-18), אף היא אינה ראויה לאמון.

16. קיים קושי לקבל את טענת הנאשם לפיה הפקחים הגיעו למקום כדי לעורר פרובוקציה (עמ' 18, ש' 11).

17. ניכר כי הנאשם פעל בעידנה דריתחא, וכך עולה אף מעדותו שלו (עמ' 16, ש' 22; עמ' 19, ש' 11-16). הנאשם אף אישר שגידף את הפקחים. סבורני כי כעסו של הנאשם באירוע על כך שהפקחים לקחו את מרכולתו, כאשר להבנתו לא הייתה הצדקה לכך, עומד ברקע למעשים ומסביר היטב את ההתרחשות.

18. יש לציין כי אביו של הנאשם לא העיד מטעם ההגנה, וזאת על אף שלפי כל הגרסאות, ואף לפי עדות הנאשם (עמ' 18, ש' 24-25), האב נכח באירוע, ראה ושמע את הדברים, ופעל באופן ראוי. אי-הבאת האב לעדות על-ידי ההגנה אומרת דרשני, ומקימה את ההנחה, שאם היה מעיד, הרי שעדותו לא הייתה תומכת בגרסת הנאשם. טענת הנאשם, לפיה לא הביא את האב לעדות משום שמדובר באדם בן 75 ובריאותו אינה טובה, אינה יכולה להתקבל ללא בסיס ראייתי. בפרט, כאשר במועד האירוע גילו ובריאותו של האב לא מנעו ממנו לעבוד בדוכן בשוק ולבוא בדברים עם הפקחים.

19. איני סבור כי יש לייחס משקל לשאלה אם הנאשם לבש חולצה, אם לאו, הואיל והעדים לא זכרו את הפרט האמור, אך אין בחוסר זיכרון זה של חלק מהעדים כדי להשליך על מהימנותם, בשים לב לכך שמדובר בפרט שולי.

20. כך גם חלוף הזמן מיום האירוע, 7.9.11, ועד למועד זימונם של שני הפקחים, כהן ונחמן, לחקירה, כ- 11-12 ימים לאחר מכן, אינה מצדיקה מסקנה לפיה אין ליתן אמון בגרסת הפקחים. אמנם, מן הראוי היה שהמשטרה תחקור את כל המעורבים בפרשה באופן מיידי, ואולם שיהוי זה אינו מצדיק הסקת מסקנות שליליות בנוגע למהימנות הפקחים.

21. בכל הנוגע להשלכת או הטחת המדף, לא שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה את האירוע, וזאת לנוכח סתירות בגרסת עדי התביעה. הפקח נחמן העיד שהנאשם זרק את המדף לעבר החלון (עמ' 6, ש' 32), אך לא זכר כיצד המדף נראה, מה צבעו, והיכן היה מונח (עמ' 7, ש' 9-13). לעומת זאת, הפקח זערור העיד על כך שהנאשם אחז בפלטת הסחורה של הירקות ולא במדף (עמ' 9, ש' 5-7; עמ' 1, ש' 3-4) והטיח אותו בחלון (עמ' 9, ש' 7). הסתירה האמורה אינה מאפשרת לקבוע מה אירע בכל הנוגע להטחה או הזריקה של הפלטה או המדף. יחד עם זאת, איני סבור שיש בסתירה זו כדי להשליך על מהימנות הפקחים, ולהוביל למסקנה שאין ליתן אמון בגרסתם. התיאור של הפקחים דומה, ונראה שכל אחד מהם ראה את האירוע, ואין המדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין. העובדה שהשוטרת שהגיעה למקום ראתה כי החלון יצא מן המסילה (ת/4) מעלה כי יש ליתן אמון בגרסת הפקחים, אף אם לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בכל הנוגע לפגיעה בחלון, אשר ממילא אינה בגדר יסוד מיסודות עבירת האיומים.

22. בסיכומו של דבר, אני מקבל את גרסת הפקחים, ובפרט גרסת הפקח נחמן, כמהימנה, ואין ביכולתי לקבל את גרסת הנאשם כמהימנה.

עבירת האיומים

23. בנוגע לאיום המילולי, לפיו הנאשם אמר לפקחים "שיזיין אותם" ו"שירצח אותם", שוכנעתי כי הדברים נאמרו על ידי הנאשם. הדברים עולים מעדותו של הפקח נחמן, וחיזוק להם קיים בעדותם של הפקחים זערור וכהן. הדברים עולים כדי איום לפגיעה שלא כדין בפקחים, ובכך מתקיים היסוד העובדתי של העבירה. עוד שוכנעתי כי הנאשם התכוון להפחיד או להקניט את הפקחים, ובכך מתקיים היסוד הנפשי שבעבירה. לפיכך, הוכיחה המאשימה את יסודות עבירת האיומים מעבר לספק סביר.

סוף דבר

24. אשר על-כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של איומים, כמיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד , 29 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.