עניינה של הבקשה שבפני עוסק אך ורק במערכת היחסים שבין הנושה המובטח למנהל המיוחד, קרי: למי מהם מוקנית זכות המימוש של הנכס, ובאילו תנאים יוכל הנושה המובטח להעביר את המימוש להוצאה לפועל בהתאם לפסק הדין בעניין פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף.
נוכח ההסכמה בין המנהל המיוחד לבנק בעניין זה, הרי שאין מניעה מלאשרה כמבוקש, וליתן לבנק את הזכות לפתוח במימוש בהוצאה לפועל. יוער, כי אין בהחלטה זו בכדי ליתן לבנק זכויות שאין לו, במישור היחסים בינו לבין החייב. קרי, מקום בו לחייב עומדת טענת הגנה כנגד הבנק, כולל ובעיקר נגד יכולת הבנק לפתוח בהליכי מימוש או פינוי, הרי שאין בקשה זו דוחה אותן או קובעת מעשה דין בעניינם, והחייב יוכל להעלותן כדין במסגרת הליכי המימוש בהוצאה לפועל. ההכרעה בבקשה זו, כאמור, עניינה אך ורק שאלת מיקום המימוש וזהות הגורם המממש; וכאמור, בנסיבות המקרה ובהתאם להלכה הפסוקה, אין מניעה ליתן תוקף להסכמה בין הצדדים, כמבוקש.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ג, 18 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.