1. התובע זבה במכרז להנחת ואספקת קו ביוב בתחומי המועצה המקומית ג'סר אלזרקא (להלן גם: "המועצה"). התובע רכש את שירותי הנתבעת (להלן גם: "י.ו.נ.י.ת") כקבלן משנה לביצוע הנחת חלק מקו ביוב, המדובר במקטע המצוי בסמוך למי תהום.

2. במסגרת זו התקשרו הצדדים בהסכם (להלן גם: "הסכם המקור"), ולפיו התחייבה י.ו.נ.י.ת לבצע את העבודה לפי כתב הכמויות שצורף לו, המאושר והחתום על ידי התובע, ע"י המתכנן, מר עמוס דנק (להלן גם: "מר דנק") והמפקח מר ג'סאן עבדאלחיי (להלן גם: "מר ג'אסן"). עוד הוסכם, כי י.ו.נ.י.ת תספק החומרים והציוד הנדרש ולמעט צנרת ושוחות הנדרשות לביצוע הפרויקט, אותן התחייב לספק התובע.

3. להבטחת אינטרס קבלן המשנה (קרי; י.ו.נ.י.ת) הוסכם, כי התובע יעמיד בידה ערבות בנקאית על סך 260,000 ש"ח "אשר פירעונה מותנה באישור עבודות הפרויקט ע"י המתכנן והמפקח והגשת החשבון מאושר למנהלת וקבלת כספים עבור החשבון המאושר" (פסקה 3 להסכם המקור). בחלוף 90 יום ממועד חתימת המתכנן והמפקח על החשבון, רשאית י.ו.נ.י.ת להגיש הערבות הבנקאית לפירעון (פסקה 7 להסכם המקור). התובע התחייב להעברת הכספים שיתקבלו מהמנהלת תוך יומיים מיום קבלתם "...היה והקבלן הראשי לא יעמוד בתנאי זה, תעמוד לקבלן המשנה הזכות להגיש את הערבות הבנקאית לפירעון מיידי" (פסקה 4 להסכם המקור).

4. י.ו.נ.י.ת ביקשה לחלט את הערבות הבנקאית וביום 12.7.06 פנתה לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בבקשה לחילוט הערבות. ביום 16.7.06 עתר התובע בצו מניעה זמני כנגד חלוט הערבות. כב' השופט צרפתי עיכב חילוט הערבות במעמד צד אחד, והורה על הארכתה. בדיון מיום 30.11.2006 שנערך במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר פשרה כדלקמן:

"לאור הצהרת המתכנן מר עמוס דנק לפיה, תוך שבוע ימים מהיום יאשר החשבון, ולכל הפחות, יאשר את החלק של חברת י.ו.נ.י.ת בע"מ סך של 200,000 ₪.

בנוסף לכך, יאשר למשיב מס' 2 (התובע דכאן- ש.פ.כ), את הסכומים המגיעים לו ובהתאם לחשבון, בנוסף לסכום הנ"ל. הצדדים מתחייבים לנהל משא ומתן בגין התיקונים של העבודה בחלק של יונית בע"מ, ולסיים את העבודות/תיקונים תוך 45 ימים.

הערבות הבנקאית נשוא הבקשה תישאר בתוקף עד קבלת הכספים מהמינהלת והעברתם ל-י.ו.נ.י.ת בע"מ, בכפוף ש-י.ו.נ.י.ת בע"מ לא תגיש שום בקשה לחילוט הערבות.

במידה והמשיב מס' 2 מקבל סך של 200,000 ₪ מהמינהלת עבור ביצוע חלקה של י.ו.נ.י.ת וסכום זה לא מועבר ישירות על ידו תוך 7 ימים לי.ו.נ.י.ת, רשאית י.ו.נ.י.ת בע"מ להגיש בקשה לחילוט הערבות הבנקאית" (להלן גם: "הסדר הפשרה").

5. הסדר הפשרה קיבל תוקף של החלטה.

6. משלא נתקבלו הכספים אצל הנתבעת, הגישה י.ו.נ.י.ת בקשות נוספות לחילוט הערבות הבנקאית (בקשות מיום 21.8.2007 ומיום 28.8.2007). הערבות הבנקאית על סך 260,000 ₪ חולטה.

7. לטענת התובע, י.ו.נ.י.ת לא קיימה את חלקה בהסכם, ביצעה עבודה לקויה ונטשה את האתר, חילטה את הערבות הבנקאית בניגוד להסדר הפשרה וקיבלה סכום העולה בהרבה על הסכום המגיע לה. עוד ומשסירבה י.ו.נ.י.ת לבצע תיקונים באתר, נאלץ התובע לטענתו לשכור שירותיו של קבלן אחר לביצוע התיקונים. התובע טוען להתעשרות י.ו.נ.י.ת שלא כדין; הפרת הסכם; ביצוע עבודות רשלניות וגרימת נזק לתובע.

8. לטענת י.ו.נ.י.ת, היא כלל לא חפצה בביצוע העבודות מאחר ולא הכירה את התובע. לאחר שכנועים הסכימה לבצע העבודות בכפוף לתנאי ההסכם ובכלל זה העמדת ערבות בנקאית. התובע לא ביצע חלקו בהסכם, סיפק שוחות וצנרת פגומים ולא אטומים והסתפק בשוחות זולות ופשוטות שאינן בעלות תו תקן. כלל התיקונים שנדרשו נבעו מאיכותן הגרועה של השוחות אותן סיפק התובע. כמו כן, התובע הותיר פסולת שעיכבה את מסירת העבודות וביצוע התשלומים. התובע אף לא הגיש חשבונות חלקיים אלא רק חשבון סופי, עובדה שעיכבה העברת הכספים המגיעים לנתבעת. בפועל, ובטרם נמסר הפרויקט למזמינת העבודה, הופעל קו הביוב, עובדה המלמדת על תקינותו. התיקונים המופיעים בדו"ח המסירה כלל לא קשורים לקטע בו ביצעה י.ו.נ.י.ת את העבודה, כי אם לעבודות שביצע התובע במקטעים אחרים. הליקויים שבאחריות התובע הם שעיכבו מסירת העבודה. י.ו.נ.י.ת קובלת על גרסת התובע בנוגע לאופן ביצוע התשלום Back to Back ולאחר קבלת תשלום מהמועצה. י.ו.נ.י.ת מודה, כי הגישה הערבות לביצוע אך זאת משהשלימה ביצוע העבודות אך התובע עיכב התשלום. עוד היא טוענת, כי הסדר הפשרה אינו מהווה עריכת חשבון בגין העבודות שבוצעו על ידי י.ו.נ.י.ת, ואינו מתייחס לשווי כלל העבודות שבוצעו על ידה, לטענתה ביצעה עבודות נוספות שאינן כלולות במחיר זה. מכל מקום, התובע אף לא קיים את הסדר הפשרה ואף שקיבל כספים מהמנהלת לא טרח להעבירם לידיה. התובע התעשר על חשבון י.ו.נ.י.ת משלא שולמו לה כלל הסכומים בגין ביצוע העבודה.

9. בתביעתה שכנגד טוענת י.ו.נ.י.ת, כי הנתבע שכנגד הפר את ההסכם הפרה יסודית משלא טרח לפרוע את החשבון שהועבר אליו לכל המאוחר בתוך 90 ימים מיום שהועבר אליו ולחלופין בתוך 90 ימים מיום שהחשבון אושר על ידי המתכנן. גם משקיבל כסף לא טרח להעבירו לידה. הנתבע שכנגד גרם לה לנזקים ממוניים עצומים, והפר את חובת תום הלב כלפיה. התנהגותו אף עולה לכדי תרמית. עוד לטענתה התרשל הנתבע שכנגד כלפיה בין היתר משלא ביצע עבודות שהיה עליו לבצע אל מול מזמינת העבודות במועד.

10. התובע, במעמדו כנתבע שכנגד, שב על טענותיו דלעיל, והוסיף, כי במהלך ביצוע העבודות, מעולם לא העלתה י.ו.נ.י.ת טענות כנגד איכות השוחות או הצנרת. כל טענה כנגד איכותן אינה נכונה. מוסיף וטוען התובע, כי בהתאם להסכם בין הצדדים, י.ו.נ.י.ת נכנסה בנעליו לצורך ביצוע העבודות ונטלה על עצמה האחריות הבלעדית לכל נזק הנגרם כתוצאה מביצוע העבודות. אם כן, תמוהה טענתה כי הסכימה לעבוד עם שוחות/ צנרת שלא תאמו את התקן. הערבות הבנקאית הייתה מותנית וחולטה בניגוד להסדר בין הצדדים. הנתבע שכנגד ביקש להעביר לי.ו.נ.י.ת התשלום עם קבלתו מהמנהלת ואולם י.ו.נ.י.ת ביקשה לחלט הערבות בטרם עת.

דיון

מאחר שרכיבי התביעה ורכיבי התביעה הנגדית נובעים מאותה מסכת עובדתית כוללת, יוכרעו להלן כלל הסוגיות המשפטיות והעובדתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וכפי שהנן עולות מהתביעה והתביעה שכנגד גם יחד.

עיכוב בביצוע התשלום

11. העובדות מלמדות, כי התובע השתהה בביצוע התשלום הראשון לי.ו.נ.י.ת, ובמחדלו גרם לעיכוב בהעברת תשלום לי.ו.נ.י.ת על סך 200,000 ₪, זאת על אף שהמועצה נכונה הייתה לבצעו כבר במועד 4.1.2007 (בניכוי עלות התיקונים). מסקנה זו נלמדת ממכתבו של המתכנן, מר דנק מיום 4.1.2007 (נספח 20 לתצהיר התובע), ובהתאם להצהרתו ברקע להסדר הפשרה מיום 30.11.06. יותר מכך, ממכתבו של מר דנק מיום 4.1.07 (צורף כנספח 20 לתצהירו של התובע) עלה, כי י.ו.נ.י.ת הבטיחה להשלים התיקונים לאחר שיקבלו תשלום ראשון על עבודתם. התשלום הראשון לא הועבר לי.ו.נ.י.ת ולא הוצע לה לקבלו אלא לראשונה ביום 29.8.07, בחלוף למעלה משמונה חודשים מיום אישור הכספים לי.ו.נ.י.ת על סך 200,000 ₪.

12. ויודגש, מסמך עריכת החשבון (חשבון טרום סופי) אותו הציג התובע במהלך עדותו (ת/1) מיום 11/8/06 אינו משנה מסקנה זו. אכן מר מאג'יד עמאש אמנם סימן X על פרק העבודות אותן ביצעה י.ו.נ.י.ת בציינו "עבודה לא נתקבלה ע"י המתכנן ומנהל הפרויקט" ואולם תחת פרק העבודות המחוק, נרשם בכתב ידו של המתכנן, מר דנק כי סה"כ מאושר לאחר הפחתה עד להשלמת תיקונים- 200,000 ₪. גם בסופו של חשבון זה, ציין מר דנק כי "מאושר סכום מצטבר 2,633,735 ₪ (כולל הסכום של י.ו.נ.י.ת 200,000 ₪)". למותר לציין, כי מר מאג'יד עמאש הנ"ל אינו המפקח הנקוב בהסכם המקור שבין י.ו.נ.י.ת לתובע ולפיכך כלל לא ברור מה טיב הרישום על ידו. מאידך, העיד התובע בנוגע לתפקידו של מר דנק, כי "הוא מאשר" (עמ' 30, ש' 9-10 לפר' הדיון מיום 27.6.2011 להלן גם: "פר'"). מכל מקום, המדובר בעריכת חשבון מיום 11/8/06 אשר קדמה למעשה להצהרת המתכנן, מר דנק בהסדר הפשרה מיום 30.11.2006, ולמכתבו מיום 4.1.2007 הנ"ל אשר אינו מותיר כל ספק בנוגע לאישור החשבון לי.ו.נ.י.ת בסך 200,000 ₪.

13. מאידך, לא אוכל לקבוע כי עובר למועד 1.10.06 בו אישר מר דנק תשלום לי.ו.נ.י.ת סך של 235,000 ₪+ מע"מ, חב התובע בתשלום שכרה של י.ו.נ.י.ת, שכן כעולה מאישור זה הוא ניתן "כפוף להשלמת בנצ'יקים והתקנת המכסים בשוחות" (נספח ט לתצהיר מר אבנרי). מבלי להכנס לשאלה מי חב בביצוע השלמות אלו (על כך נעמוד בהמשך להלן), הרי שמדובר באישור מותנה אשר ממילא עומד אל מול הצהרתו של מר דנק בדיון מיום 30.11.06 ומכתבו מיום 4.1.07 לאישור תשלום לי.ו.נ.י.ת, אישור שאינו שנוי במחלוקת בסך של 200,000 ₪. על רקע זה, ומשלא הובא מר דנק לעדות, אין בידי לקבוע כי החל ממועד זה אישורו של מר דנק מיום 1.10.06, חב התובע בתשלום שכר לי.ו.נ.י.ת בסך הנ"ל. מאידך, כפי שיורחב להלן, לכל הפחות בסמוך למועד 4.1.2007 היה על התובע לבצע התשלום לי.ו.נ.י.ת בסך 200,000 ₪ והוא לא עשה כן.

14. על פי הסכם המקור, התחייב התובע להעביר הכספים לידי קבלן המשנה תוך יומיים מיום קבלתם מהמנהלת (פסקה 4 להסכם). גם בהתאם להסדר הפשרה מיום 30.11.2006 התחייב הקבלן הראשי להעביר הכספים לי.ו.נ.י.ת תוך שבעה ימים מיום קבלתם מהמנהלת. בפועל, עד למועד 29.8.07 אין כל עדות בדבר קבלת כספים אצל התובע מהמנהלת.

15. ואולם העובדות מלמדות, כי הכספים לא הועברו לתובע מהמנהלת, הגם שזכאי היה לקבל לפחות את חלקם ובכלל זה החלק המאושר בגין העבודות שביצעה י.ו.נ.י.ת כבר מיום 4.1.2007, בגין עיכוב שיצר התובע במחדלו בלבד. הדבר עולה בפירוש ממכתבו של מר דנק, מתכנן הפרויקט לב"כ התובע (מכתב מיום 4.1.07). מר דנק במכתבו הנ"ל עמד על כך, כי חשבון חלקי על סך 607,256 ₪ (לפני מע"מ) אושר לתובע, כאשר "סכום זה כלל בתוכו סך 200,000 ₪ לחברת "יונית" בע"מ כפי שסוכם" (פסקה 2 למכתבו). אמנם ממכתבו עלה, כי נדרשים עוד תיקונים לביצוע לשם מסירה סופית של העבודה, ואולם צוין "התיקונים שהם נדרשים לבצע אינם מהווים בשלב זה עיכוב כלשהו באישור חשבון סופי. יצוין שהסכום שנקבע עבור "יונית" 200,000 ₪ הוא לאחר הפחתה מהסכום שיגיע להם בסוף לאחר שיושלמו כל התיקונים" (פסקה 4 למכתבו) "לסיכום- אושר לקבלן חשבון כמובטח, ועליו לפעול כדי להשלים את האישורים. להשלמת האישור- העיכוב בטיפול הוא מצד הקבלן" (פסקה 5.1 למכתבו). קרי; מכתבו של מר דנק מהווה ראיה לכך, כי לכל הפחות במועד 4.1.07 זכאית הייתה י.ו.נ.י.ת לתשלום ראשוני ובטרם ביצוע תיקונים, בסך של 200,000 ₪ בגין העבודות שבוצעו על ידה. משלא בוצע התשלום, תוך זמן סביר לאחר מכן על ידי התובע, הרי שהתובע הפר חיוביו כלפי י.ו.נ.י.ת על פי הסכם המקור. מכל מקום התנהלותו של התובע לעיכוב השלמת האישור קבלת הכספים מהמנהלת מלמדת על אי קיום חיובים בתום לב כמצוות סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי].

16. בפועל ביקש התובע לעקוף הסדר הפשרה באמצעות הטענה בדבר תשלום בשיטת " Back to Back", כאשר השלמת אישור החשבון התעכבה מטעמיו משך כשמונה חודשים ולמעלה משנה ממועד ביצוע העבודה ולכל הפחות החלק המאושר בעבודה שביצעה י.ו.נ.י.ת. יצוין, כבר עתה גם אם אשתכנע כי הסכמת הצדדים הנה לתשלום בשיטת " Back to Back", הרי שעיכוב אישור הכספים מצד התובע נעשה בחוסר תום לב, וכפי שנראה להלן התנהלות זו עולה לכדי הפרת חיוביו על פי הסכם המקור לביצוע התשלום לי.ו.נ.ית.

17. מכל מקום שוכנעתי, כי הצדדים כלל לא הסכימו לביצוע התשלום בשיטת "Back to Back", הדבר אינו עולה מלשון הסכם המקור, ואיני נכונה לקבוע זאת אף מכוחו של סעיף 4 להסכם. בנסיבות העניין המיוחדות הועמדה ערבות בנקאית להבטחת אינטרס י.ו.נ.י.ת, ונקבע כי היא רשאית לחלטה בין היתר, "במידה ועברו 90 יום ממועד חתימת המפקח והמתכנן על החשבון" קרי; אף בטרם קבלת הכספים בפועל מצד המועצה. המדובר במערכת יחסים חוזית מיוחדת בה נדרש התובע, כקבלן ראשי לשירות ספציפי של י.ו.נ.י.ת, אשר אינו בתחום מומחיותו, ובמסגרת זו התחייב לבצע התשלום ללא תלות הכרחית בביצוע התשלום בפועל על ידי המועצה, ולכל היותר בכפוף לקבלת אישור על ביצוע העבודה. נמצאנו למדים, כי בפועל התחייבות הקבלן הראשי להעברת הכספים לנתבעת תוך יומיים (על פי הסכם המקור) מקבלתם מהמנהלת, אינה הדרך היחידה להבטחת הפירעון כמובטח.

18. אמנם לשון הסכם המקור חסרה. הצדדים לא הסכימו במפורש בדבר מועד הגשת החשבונות לאישור המנהלת ולחלופין מועד ביצוע התשלום במקרה בו לא מתקבל התשלום הימנה, שעה שברור על פי התמונה העובדתית הכוללת כאמור, כי התחייבותו של התובע לביצוע התשלום לנתבעת אינו מותנה בביצוע התשלום מצד המועצה כלפיו. לקונה זו מחייבת קביעה כי על התשלום להתבצע תוך זמן סביר ממועד קבלת אישור על ביצוע העבודה (סעיף 41 לחוק החוזים [חלק כללי]).

19. נכונה אני לקבוע, כי הזמן הסביר לביצוע התשלום הנו לכל היותר בחלוף 90 יום מיום קבלת אישור ביצוע העבודות מצד גורמי המועצה ולאחר דרישה מצד י.ו.נ.י.ת, [זאת על דרך ההיקש מהסכמת הצדדים בהסכם המקור, כי בחלוף 90 יום ממועד חתימת המפקח והמתכנן על החשבון רשאית י.ו.נ.י.ת לחלט הערבות הבנקאית]. ובענייננו מיום קבלת אישור המתכנן בכתב (4.1.2007) ממנו ניתן ללמוד כי החל מאותו מועד כל עיכוב בביצוע התשלום הנו מחמת מחדלו של התובע בלבד.

20. גם הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים אינו מאיין חובת התשלום של התובע כלפי י.ו.נ.י.ת באופן עצמאי וללא תלות בקבלת הכספים מהמנהלת, תוך זמן סביר ממועד השלמת העבודה. הסדר הפשרה עניינו להבטיח אופן חילוט הערבות הבנקאית והתנאים לחילוטה, ואולם הוא אינו מאיין חובתו של התובע על פי הסכם המקור, לביצוע התשלום לי.ו.נ.י.ת לאחר ביצוע העבודות תוך זמן סביר מיום קבלת אישור על ביצוען. ודאי שאינו מאפשר לתובע לגרום במחדלו אישור קבלת הכספים המאושרים, משך זמן רב כל כך.

21. משאין חולק, כי י.ו.נ.י.ת השלימה ביצוע העבודות, ולמעט תיקונים, עד לסוף חודש 04/2006, ומשנמצאה זכאית לקבלת תשלום חלקי בסך 200,000 ₪ (בהפחתת התיקונים), לכל הפחות מיום 30.11.2006 (הצהרת המתכנן במסגרת הסדר הפשרה), אשר ממילא קיבלה משנה תוקף במכתבו מיום 4.1.2007, הרי שלפחות החל מיום 4.1.07, היה על התובע לפעול תוך זמן סביר לביצוע התשלום לי.ו.נ.י.ת עם או בלי קשר לקבלת הכספים מהמנהלת, שכן החל מאותו מועד לא נותר כל ספק כי כל עיכוב בקבלת הכספים עבור י.ו.נ.י.ת הנו מחמת מחדלו של התובע בלבד. ודוק. התייחסות הצדדים בהסדר כי "במידה והמשיב מס' 2 מקבל את סך של 200,000 ₪ מהמנהלת עבור ביצוע חלקה של י.ו.נ.י.ת וסכום זה לא מועבר ישירות על ידו תוך 7 ימים לי.ו.נ.י.ת בע"מ, רשאית י.ו.נ.י.ת בע"מ להגיש בקשה לחילוט הערבות הבנקאית" אינו משנה מאומה לעניין חובת פירעון התשלום לנתבעת מצד התובע באופן עצמאי, כנלמד מההסכם המקור, וכל מטרתו ליישב בדרכי פשרה המחלוקת בדבר אופן ומועד חילוט הערבות הבנקאית.

22. אי לכך ומשלא ביצע התובע התשלום לי.ו.נ.י.ת תוך זמן סביר ומכל מקום משעיכב התובע בהתנהלותו קבלת הכספים מהמנהלת לכל הפחות ממועד 4.1.2007, הרי שהוא הפר חובותיו כלפי י.ו.נ.י.ת בהתאם להסכם המקור ונהג בחוסר תום לב לגבי קיום הסדר הפשרה.

23. השאלה הנשאלת היא האם בנסיבות אלו מוצדק היה לחלט הערבות הבנקאית.

24. משניתן צו מניעה זמני בהליך קודם (בשא 4632/06) בבית משפט שלום בנצרת, אשר בסופו הושג הסכם פשרה בין הצדדים כנ"ל, אין כל מקום להידרש לחוקיות פירעונה של הערבות הבנקאית לראשונה. דיוננו נסב, על שאלת חוקיות הפניה לפירעון הערבות הבנקאית בפעם השנייה, ולמעשה על פי בקשות י.ו.נ.י.ת מיום 21.8.07 ומיום 28.8.07 על רקע הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים.

חילוט הערבות הבנקאית על רקע הסדר הפשרה

25. התובע צירף כנספח 15 לתצהירו, בקשת י.ו.נ.י.ת מיום 28.8.07 מבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ לחילוט הערבות הבנקאית על סך 260,000 ₪. כעולה ממכתב זה, כבר ביום 21.8.07 הגישה י.ו.נ.י.ת בקשה לחילוט הערבות הבנקאית הנ"ל. י.ו.נ.י.ת אינה מכחישה כי הגישה בקשה לחילוט הערבות במועדים אלו.

26. לצד מועד הגשת הבקשות לחילוט הערבות על ידי י.ו.נ.י.ת הציג התובע אישור הבנק על מועד קבלת הכספים בחשבונו. כעולה מאישור זה, רק ביום 29.8.07 נתקבל בחשבונו של התובע סך של 1,028,000 ₪ מהמועצה. מר אבנרי בעדותו עמד על כך, כי "אני לא יודע אם שזה הכסף הזה. אין לי אסמכתא" (עמ'52, ש' 28 לפר'). י.ו.נ.י.ת בהגנתה טענה למועד חלופי לקבלת הכספים אצל התובע- 26.8.07. מועד זה לא נתמך בראיות.

27. בסופו של יום טענות ההגנה של י.ו.נ.י.ת, כפי שהנם עולים דווקא מתצהירו של מר אבנרי, נשענות על תאריך מועד קבלת הכספים כנטען על ידי התובע (29.8.07) ולכל המוקדם טוענת לקבלת הכספים במועד 26.8.07. ובהתאם לכך טוענת י.ו.נ.י.ת, כי היה על התובע להעביר אליה הכספים על פי ההסכם שביניהם עד ליום 28.8.07, ובהתאם להסדר הפשרה עד לא יאוחר מיום 1.9.07.

28. גם אם אשתכנע, כי התובע קיבל את הכספים מהמנהלת ביום 26.8.07 ולא ביום 29.8.07, עדיין אין בכך כדי להצדיק הגשת בקשה לחילוט הערבות הבנקאית בטרם עת וכבר ביום 21.8.07, בניגוד להסדר הפשרה בין הצדדים. נזכיר כי עם קבלת הסדר הפשרה גיבשו הצדדים הסכמות בנוגע למועד פירעונה של הערבות הבנקאית. לעניין מועד ואופן חילוטה של הערבות הבנקאית הסכמות הצדדים בהסדר באות תחת הסכמותיהם בהסכם המקור. הצדדים הסכימו כי י.ו.נ.י.ת אינה רשאית לחלט הערבות הבנקאית אלא אם התובע "מקבל סך של 200,000 ₪ מהמנהלת בעבור ביצוע חלקה של י.ו.נ.י.ת וסכום זה לא מועבר ישירות על ידו תוך 7 ימים לי.ו.נ.י.ת בע"מ". מועד קבלת הכספים בפועל אצל י.ו.נ.י.ת בגין חילוט הערבות הבנקאית (ולטענתה רק ביום 11.9.2007) איננו רלוונטי, שעה שקיימות ראיות על פנייתה בבקשה לחילוט הערבות כבר ביום 21.8.2007 ולמעשה בטרם קבלת הכספים אצל התובע מהמנהלת, לכל הדעות.

29. אמנם לעיל קבעתי, כי התובע לא פעל בתום לב לקיום חיוביו על פי הסדר הפשרה. ואולם בסופו של יום נותר הסדר הפשרה על כנו, ולא בוטל, ובפועל הראיות מלמדות כי טרם נתגבשו התנאים לחלוט הערבות הבנקאית במועד שנתבקש חילוטה על ידי י.ו.נ.י.ת. כך שי.ו.נ.י.ת בהתנהלותה הפרה הסכם הפשרה.

30. לנוכח מסקנתי, כי התובע הפר הסכם המקור כלפי י.ו.נ.י.ת, משלא העביר התשלום המאושר בגין עבודתה במועד, ומשלא פעל לקיום חיוביו על פי הסדר הפשרה בתום לב, הרי שבהתאם לסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970:

"11. (ב) הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר."

31. בהעדר הוכחת נזק, הרי שזכאית י.ו.נ.י.ת לפיצוי מהתובע בסכום הריבית על הפיגור בתשלום, מיום 4.1.2007 ועד למועד קבלת הכספים בגין פירעון הערבות הבנקאית (11.9.2008 כטענתה) בסך 27,447.57 ₪.

32. משלא עתרה י.ו.נ.י.ת לביטולו של הסדר הפשרה נוכח התנהגות התובע, אלא פעלה לחילוט הערבות הבנקאית בניגוד להתחייבותה בהסדר הפשרה, הרי שעליה להשיב לתובע סך של 60,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 11.9.2008 ובסך הכל 72,620.15 ₪.

33. בקיזוז חיובי הצדדים אלו מאלו, הרי שלסיכום פרק זה, על י.ו.נ.י.ת להשיב לתובע סך של 45,172.58 ₪ בגין חילוט הערבות הבנקאית ובקיזוז הפיצוי המגיע לה על פי חוק בגין הפרת חיוב לשלם סכום כסף, ללא הוכחת נזק.

הסדר הפשרה

34. הצדדים חלוקים באשר למשמעות ההסכמות שהושגו ביניהם במסגרת הסדר הפשרה, ולמעשה האם הסכמותיהם במסגרת הסדר הפשרה חותמות את הגולל על טענות י.ו.נ.י.ת בנוגע לשווי העבודות שביצעה. לטענת התובע, הסכמת הצדדים לתשלום סך של 200,000 ₪ בגין עבודות שביצעה י.ו.נ.י.ת מהווה הסכמה בדבר שווי העבודות וחותמת את הגולל על טענותיה. לטענת י.ו.נ.י.ת, המדובר בהסכמה חלקית שאינה ממצה את המחלוקת בשאלת שווי העבודות.

35. עיון בלשון ההסדר מעלה, כי הסכמות הצדדים נתקבלו על רקע הצהרת המתכנן, כי "תוך שבוע ימים מהיום יאשר החשבון, ולכל הפחות, יאשר את החלק של חברת י.ו.נ.י.ת בע"מ סך של 200,000 ₪". המדובר בהצהרה ההולמת את אישור החשבון לי.ו.נ.י.ת כחודש לאחר מכן, ביום 4.1.07, וממנה עולה, כי "200,000 ₪ הוא לאחר הפחתה מהסכום שיגיע להם בסוף לאחר שיושלמו כל התיקונים" (פסקה 4 למכתבו). גם מהסדר הפשרה עצמו עולה, כי הצדדים מתחייבים לנהל מו"מ בגין התיקונים בחלק של י.ו.נ.י.ת. הסדר הפשרה למעשה מגלם את הסכמת הצדדים, כי בכפוף לתשלום סך של 200,000 ₪ לי.ו.נ.י.ת בעבור חלקה המאושר, תמנע י.ו.נ.ית ממימוש הערבות הבנקאית על סך 260,000 ₪ ואולם בכך אין כדי ללמד על ויתורה של י.ו.נ.י.ת על שאר טענותיה בנוגע לשווי העבודות.

שווי העבודות על פי הראיות

36. ראשית יצוין, בהסכם המקור אין העדה כתובה להסכמת הצדדים בדבר שווי העבודות. כל שנרשם הנו בנוגע לערבות הבנקאית בסך 260,000 ₪. התובע העיד, כי "... כתבנו לפי זכרוני, אני י.ו.נ.י.ת מקבלת 260,000 ₪ על עבודה לפי מטר... סיכמו בין עמוס דן לי.ו.נ.י.ת על 260,000 ₪ כולל מע"מ" (עמ' 19, ש' 23-25 לפר') התובע העיד כי "כשאני מקבל את הכסף, אני מעביר להם. אני צינור של העברת הכסף. אפילו לא היה לי רווח של אגורה מזה" (עמ' 19, ש' 9 לפר', הדגשה לא במקור) וכן "לא היו צריכים אותי אבל אני קבלן ראשי, רצו להעביר את הכסף דרכי" (עמ' 19, ש' 24-25 לפר') כלומר, קיימת הודאת התובע על כך, כי הסיכום בינו לבין י.ו.נ.י.ת הנו לתשלום של 260,000 ₪ בגין ביצוע העבודות על ידה.

37. הודאת התובע נתנה בקירוב לאומדן התקציבי לביצוע העבודות על פי מחירי הקבלן י.ו.נ.י.ת (צורף כנספח 1 לתצהיר התובע, מפרט טכני) אשר הועמד על סך 232,500 ₪ ובתוספת מע"מ נכון לתעריף המע"מ דאז (15.5%) ובסך הכל 268,537.5 ₪. אישורו הראשוני של מר דנק מיום 1.10.06 לתשלום סכום של 232,500 ₪ + מע"מ מהווה חיזוק למסקנה, כי הסכום עליו סוכם לתשלום עולה לכדי 268,537.5 ₪ (כולל מע"מ). כאמור, לא סוכם בין הצדדים על רווח קבלני לתובע.

38. בהסתמך על אישורו של מר דנק מיום 1/10/06 טוענת י.ו.נ.י.ת, כי היא זכאית לתשלום סך של 235,000 ₪ +מע"מ בגין ביצוע העבודות על ידה (התובע אישר כי אישור חשבון של מר דנק על סך 232,500 ₪ אינו כולל מע"מ, עמ' 20, ש' 6-7 לפר'). עוד היא טוענת, כי ביצעה עבודות נוספות שלא על פי כתב הכמויות המקורי בשווי 51,632 ₪ (לא כולל מע"מ) ובסך של 60,409 ₪ כולל מע"מ. בסך הכל שווי העבודות שביצעה י.ו.נ.י.ת עומדים לטענתה על סך של 369,858 ₪.

39. השאלה הנשאלת היא האם זכאית י.ו.נ.י.ת לתוספת התשלום המוסכמת על פי הסכם המקור כאשר אין חולק, כי במקטע אותו ביצעה י.ו.נ.י.ת נותרו השלמות לביצוע. עוד יש לבחון האם הוכחה טענת י.ו.נ.י.ת לביצוע העבודות הנוספות בשווי הנטען על ידה.

ליקויים בביצוע העבודות

40. התובע צירף כנספח לתצהירו העתק לפרוטוקול מסירה ראשונית מיום 22/8/06 של הקו שהונח ע"י הקבלן י.ו.נ.י.ת. הפרוטוקול נרשם לאחר שנערך סיור במקום גם בנוכחות י.ו.נ.י.ת. במסגרת זו, צוינו מספר הערות כלליות, ולסיכום נרשם: "יש לבצע את התיקונים והדרישות לעיל תוך עשרה ימים ולמסור מחדש את הפרויקט. העבודה לא התקבלה ותתקבל באופן סופי לאחר ביצוע הדרישות שלעיל". מר יעקוב גו'רבאן, מהנדס המועצה המקומית ג'אסר אל זרקה העיד, כי "זה פרוטוקול מסירה ראשונית מתאריך 22/8/06 שהוא מתייחס לכך שהונח על ידי הקבלן י.ו.נ.י.ת אני מאשר זאת ואפילו אני חתום עליו" (עמ' 33, ש' 28-29 לפר').

41. עוד העיד בהתייחס למכתבו מיום 27.4.2008 (נספח 29 לתצהיר התובע) ולמכתב נוסף, כי "מדובר ספציפית לקטע שהייתה מעורבת חברת י.ו.נ.י.ת. זה קו שתמיד בשל אי השלמתו נגרמו הרבה סתימות וכתוצאה מכך הביוב זרם לנחל תנינים ויצר לנו בעיות קשות ומרובות עם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים. אני זוכר שגם חטפנו קנסות וגם כמעט כל שבוע המועצה היתה חייבת להביא ביוביות על מנת לשחרר את הסתימות ולהמנע מזרימת הביוב לנחל תנינים. המרחק בין הקו לנחל תנינים פחות מ-20 מ'" (עמ' 34, ש' 17-21 לפר').

42. הצדדים חלוקים בנוגע למקור הליקויים, כך ובעוד שלטענת התובע המדובר בליקויים הנובעים מעבודה לקויה של י.ו.נ.י.ת. טוענת י.ו.נ.י.ת כי הליקויים מקורם באספקת שוחות זולות ופגומות שאינן בעלות תו תקן על ידי התובע וליקויים אלו אינם בתחום אחריותה.

43. אמנם העדים שהובאו מטעם התובע העידו בדבר תקינות השוחות שסיפקו לתובע, ואף הציגו תווי תקן למיניהם. ואולם מעדותו של עדותו של מר הראל יעקב עלה, כי אינו יודע אם הם ספקים בלעדיים לתובע (עמ' 41, ש' 7-8 לפר') מר חיים מאיר העיד כי "בפרויקט לאו דווקא ספק אחד מספק את הסחורה" (עמ' 43, ש' 2 לפר') ומשנשאל האם יתכן כי חוץ משניהם יתכנו ספקים נוספים השיב "יכול להיות" (ש' 5-6, שם), כך שבסופו של יום נותר ספק לגבי תקינות השוחות בכללותן.

44. ואולם גם אם אקבל טענת י.ו.נ.י.ת לפגמים בשוחות אותן סיפק התובע, מוצאת אני כי י.ו.נ.י.ת נושאת לפחות בחלק מהאחריות לליקויים שאירעו, שכן כפי שעלה מעדותו של מר שחר אבנרי (להלן: "מר אבנרי"), י.ו.נ.י.ת לא הביאה לידיעת התובע דבר הפגם בשוחות הגם שהדבר היה בידיעתה. מר אבנרי העיד כך:

"ש. אני מבינה שאתם הוכנסתם לעבודה כי אתם מומחים לעבודה במקום שיש מי תהום. אתה כמומחה לעבודה במקום של מי תהום, מוסרים לך שוחות שאינם מתאימות, למה לא אמרתם לאיש שהשוחות לא מתאימות?

ת. אנחנו לא סיפקנו את החומר. יש בשטח מפקח ומתכנן ונציג של המועצה זה לא התפקיד שלי לבוא ולהגיד שהקבלן לא סיפק שוחות תקינות. "

(עמ' 54, ש' 24-28 לפר', הדגשה לא במקור).

מר אבנרי שב על עדותו, כי "זה לא התפקיד שלי להגיד למפקח זה לא השוחות שאני צריך. המפקח היה שם" (ש' 31, שם).

45. אמנם אין חולק, וכפי שגם עולה מן ההסכם בין הצדדים, כי התובע סיפק השוחות לנתבעת. כעולה מתצהירה של י.ו.נ.י.ת "התובע היה צריך את הנתבעת לשם ביצוע עבודות הדיפון (בניית הקו)- הא ותו לא, התובע יודע להרכיב שוחות בעצמו (הדגשה במקור, שם). גם התובע העיד "אם לא היה את הסיפור של מי הביוב (הכוונה למי תהום- ש.פ.כ), הייתי גומר את העבודה לבד" (עמ' 18, ש' 22-28 לפר').

46. ואולם עסקינן בעבודה שהוטלה על י.ו.נ.י.ת לבצע באמצעות חומר שסופק לה על ידי התובע. אחריותה של י.ו.נ.י.ת לעבודה המבוצעת על ידה תובעת המנה לכל הפחות חובת יידוע התובע או גורם מהמועצה בדבר הפגמים בשוחות, ואינה יכולה להימנע מעשות כן, תוך שהיא מודעת לנזק שעשוי להיגרם בעקבות פגמים אלו תחת טעתנה, כי זה אינו תפקידה כי אם תפקיד המפקח. הדברים אמורים בפרט נוכח מומחיותה של י.ו.נ.י.ת בביצוע עבודות מסוג זה, כפי שגם העיד העד מטעמה (תצהירו מיום 8.11.10) כי "הנתבעת היא מומחית ובעלת ניסיון רב בהנחת קווי ביוב גם במי תהום.." (פסקה 3א לתצהיר). י.ו.נ.י.ת בהתנהלותה, לכל הפחות לא מנעה נזק משמעותי שהיה ביכולתה למנוע, ולפחות לא הקטינה הנזק.

47. הדברים אמורים בפרט נוכח האחריות שנטלה על עצמה י.ו.נ.י.ת על פי הסכם המקור, לכל נזק הנגרם בעת ביצוע הפרויקט כלשון ההסכם "הקבלן המשנה מאשר כי הנו האחראי הבלעדי על כל נזק שייגרם בעת ביצוע הפרויקט וכל התנאים שחלים על הקבלן הראשי בעניין זה יחולו על הקבלן המשנה" (סעיף 8 להסכם). התחייבות זו בפרט תובעת הימנה החובה ליידע דבר הפגם בשוחות, אשר כפי שהתברר הסב נזקים וסתימות בקו.

48. ויודגש, טענת י.ו.נ.י.ת לפתיחת הקו בטרם הוגש החשבון לאישור, אינה מאיינת המסקנה בדבר קיומם של ליקויים בטרם ובעת הפעלת הקו. לעניין זה העיד מר יעקוב גובראן כי בהנחה שאכן הקו פעל בעת הכנת פרוטוקול המסירה הנ"ל מיום 22/8/06 כי "בהנחה שאתה צודק, כנראה היינו חייבים להפעיל את הקו בשל עומס מי השפכים שמגיעים מהבתים ועל מנת להימנע מזרימתם לנחל התנינים הקרוב, היה אינטרס שיזרמו אפילו פתרון של 70% מהקו על מנת שיזרום לתחנה שהוקמה לצורך כך. זה בהנחה. אני פשוט לא זוכר"

מר ג'סאן, מנהל הפרויקט, העיד לגבי פתיחת הקו בטרם סיום העבודה, כי "אין שליטה בזה. זה דיירים שמתחברים לבד. אנו הזמנו את העבודה כרשות אבל אפשר לתפוס את הדברים בפרופורציה עד שלב מסוים ואח"כ הדיירים עושים מה שרוצים. לך תאכוף את החוק... הדרישות הן שלא יתחברו..." (עמ' 39, ש' 26-29 לפר').

49. בסופו של יום אמנם שוכנעתי, כי הקו הופעל בטרם ביצוע התיקונים (על כך למדתי הן מעדותו של התובע והן מעדותו של הקבלן מבצע התיקונים כפי שנעמוד על כך בהמשך), ואולם כפי שעלה מהעדויות השונות, הדבר נבע מאילוצים שונים ולא כראיה לתקינות הקו.

50. חרף קביעתי דלעיל בנוגע למחדלה של י.ו.נ.י.ת באי יידוע דבר הפגם בשוחות, דבר שהסב לפחות חלק מן הנזקים בקו, לא הוכח לי כי ההערות על פי פרוטוקול המסירה מיום 22/8/06 מלמדות על ליקויים בביצוע העבודה של י.ו.נ.י.ת. המדובר בהערות אשר רובן, כלל לא נכללו בדרישות המופיעות בכתב הכמויות לביצוע (נספח 1 לתצהיר התובע, נספח ט לתצהיר י.ו.נ.י.ת), זאת למעט הדרישה לסילוק עודפי אדמה חפורה.

51. יותר מכך, הראיות מלמדות כי י.ו.נ.י.ת נכונה הייתה לבצע תיקונים ככל שהנם באחריותה, ואולם התובע כלל לא פנה אליה אלא ראשונה בחודש 04/2008 בעניין, וחרף בקשותיה החוזרות לא העביר לה רשימת ליקויים לבדיקה ותיקון (נספחים י"א לתצהיר הנתבעת שלא נסתרו). לאור האמור, הרי שהתובע במחדלו הסב את הנזק העיקרי באי ביצוע התיקונים במועד.

52. נוכח מסקתי זו, ומאחר שאין חולק, כי בגין הליקויים בכללותם הופחתו לתובע סך של 35,500 ₪, כפי שעולה ממסמך עריכת החשבון (חשבון טרום סופי מיום 13.8.06, ת/1), במסגרתו אושר תשלום לי.ו.נ.י.ת על סך 200,000 ₪ לאחר הפחתת 35,500 ₪ "עד להשלמת תיקונים" וכפי שגם עלה ממכתבו של מר דנק מיום 4.1.2007. מוצאת אני לנכות בגין הנזקים שאירעו במחדלה של י.ו.נ.ית מיתרת הסכום המגיע לה לתשלום מיתרת שווי העבודות, על סך 35,500 ₪+מע"מ, סך של 15,000 ₪ + מע"מ וזאת על דרך האומדנא בשקלול הליקויים שנגרמו במחדלה, ובשים לב להתנהלותו של התובע.

עלות ביצוע התיקונים ונזקים נוספים

53. התובע טוען לנזקים נוספים שאירעו לו בגין אי ביצוע התיקונים ע"י י.ו.נ.י.ת ובכלל זה טוען לאי אישור החשבון; אי אישור החשבון עיכב תשלום בסך של כ-1,000,000 ₪ לתובע. עוד לטענת התובע, נאלץ להפקיד בידי הרשות ערבות על סך 217,000 ש"ח על מנת להשיג אישור החשבון. עוד טוען התובע, כי מאחר שסירבה י.ו.נ.י.ת לבצע התיקונים, נאלץ לשכור שירותיו של קבלן חלופי מבצע, לביצוע התיקונים. עלות ביצוע התיקונים בקו של י.ו.נ.י.ת הסתכמה לטענת התובע לכדי 140,679 ₪ (כולל מע"מ).

54. ראשית, כעולה מנספח י"א לתצהיר הנתבעת, שלא נסתר בשום שלב, פנייתו של התובע לי.ו.נ.י.ת בעניין ביצוע התיקונים נעשתה לראשונה במהלך חודש 4/2008. התובע לא העביר לי.ו.נ.י.ת רשימת תיקונים חרף פניותיה בעניין. י.ו.נ.י.ת הראתה נכונות לבדוק טענות התובע ולביצוע התיקונים שבאחריותה החל ממועד הפניה הנ"ל.

55. שנית, כאמור לעיל לכל הפחות במועד 4.1.07, היה על התובע להעביר התשלום הראשון לי.ו.נ.י.ת בסך 200,000 ₪ המדובר בכספים שאושרו לתובע בגין עבודתה של י.ו.נ.ית ללא קשר לביצוע התיקונים על ידה. ממכתבו של מר דנק מיום 4.1.07 הנ"ל עולה, כי י.ו.נ.י.ת הבטיחה ביצוע התיקונים לאחר קבלת התשלום הראשון בסך הנ"ל. התשלום הראשון אושר לי.ו.נ.י.ת במכתבו של מר דנק הנ"ל ואף צוין מפורשות כי העיכוב בהשלמת האישור לתשלום הנו בגין מחדלו של התובע(!) במצב דברים זה, לא ניתן היה לצפות מי.ו.נ.י.ת לבצע התיקונים בטרם העברת התשלום הראשון המגיע לה בגין ביצוע עבודות בשווי של כ-200,000 ₪. למותר לציין, כי ביצוע עבודות ולרבות תיקונים כרוכים בעלויות גבוהות (ולראיה- טענות התובע בדבר עלויות התיקונים לקבלן אחר) ולא יתכן לדרוש מי.ו.נ.י.ת ביצוע הנ"ל בטרם הועבר לה לפחות חלקו של חשבון בגין החלק שבוצע על ידה ועליו אין מחלוקת.

56. שלישית, כעולה מעדותו של מר יעקב ג'ורבאן שלא נסתרה, התובע נדרש להשלים את הפרויקט בכללותו על פי לוחות זמנים מוסכמים על המועצה (עמ' 36, ש' 13-26). בצדק העיד מר יעקב ג'ורבאן, כי "קבלן שמתחייב בלוח זמנים, אני לא יכול להרשות לעצמי כראש מועצה לבנות קו ביוב ולעמוד בלוח זמנים, אני לא יכול לבנות תחנת שאיבה ולתת לה לעמוד כפיל לבן" (שם). מחובתו של התובע כלפי המועצה היה לבצע התיקונים במועד, על מנת למנוע הנזקים הנטענים ולכל הפחות להקטינם עד כמה שניתן, ורק לאחר ביצועם ומסירת הפרויקט במועד, יכול היה לפנות ל.י.ו.נ.י.ת בדרישת שיפוי. טענותיו כלפי י.ו.נ.י.ת אינן מאיינות חובותיו כלפי המועצה, מזמינת העבודות הימנו, וכל הנזקים שאירעו לו בגין אי אישור חשבונו במועצה ודרישת המועצה לקבלת ערבות נובעים ממחדלו כלפי המועצה בלבד. בין המועצה לי.ו.נ.י.ת לא נוצר כל קשר חוזי ישיר ועל כן החובה לפתחו של התובע בלבד, לכל הפחות למזער את נזקיו וממילא לעמוד בהתחייבויותיו כלפי המועצה.

57. בכל הנוגע לעלויות התיקונים, לעיל נערך חישוב על דרך האומדנא להפחתת עלויות המגיעות לי.ו.נ.י.ת מבצעת העבודה בגין ליקויים מוכחים כי הנם באחריותה. גם אם אשתכנע כי העלויות לקבלן מבצע התיקונים מר עאבד חיג'אזי, הסתכמו בסופו של יום לתובע בסך של כ- 140,679 ₪ (כולל מע"מ), איני נכונה לקבוע כי י.ו.נ.י.ת חבה בשיפוי התובע בגינו ביותר מסך 20,000 ₪ + מע"מ המופחתים משכרה הכולל. ראשית, לא הוכח כי התיקונים שביצע מר עבאד נעשו בקו אותו ביצעה י.ו.נ.י.ת בלבד. שנית, בחלוף למעלה משנתיים ממועד ביצוע העבודות על ידי י.ו.נ.י.ת (1.5.2008-22.5.2008, פסקאות 3-4 לתצהירו של העד חיג'אזי הנ"ל, ובעוד שאין חולק כי עבודתה של י.ו.נ.י.ת הסתיימה כבר במהלך חודש 4/2006) הוכח לי מעל ומעבר, כי הנזק הלך וגדל.

58. כפי שהעיד העד חיג'אזי ".. השתמשתי במכשירים לשאיבות סניקה. גם עובדים פיזית כדי לבצע את עבודת הייבוש של הקו הזה" (עמ' 31, ש' 9-10 לפר') ובהמשך- "כדי לייבש את מי הביוב הזורמים, היינו צריכים לעשות הטיית מי ביוב דרך שאיבה..." (עמ' 32,ש' 21-22 לפר', הדגשה לא במקור). עדותו זו מלמדת, כי עובר לביצוע העבודות על ידו קו הביוב כבר פעל. עבודות לייבוש הקו והטיית מי הביוב מייקרות וודאי את העלויות. גם מר יעקוב ג'ורבאן העיד, כי "ללא ספק קשה לעשות תיקונים אחרי שהקו פועל" (עמ' 36, ש' 11-12 לפר'). בדומה העיד התובע, כי "יש הבדל בין שהקו עובד אחרי שנה וכב' יונית, שלחתי והתחננתי שיבואו לתקן את הפרוטוקול שמסרו. אף אחד לא ענה ולא רצה לבוא. יש בעיה כשיש דבר קטן הוא גודל והנזק גודל. הנזק הזה גדל וגדל. אם חברת יונית הייתה באה מיד הנזק היה קטן; תפסו את הכסף והבאתי ערבות בנקאית והתחננתי אליהם" (עמ' 24, ש' 22-27 לפר').

59. כך שגם אם אשתכנע כי הקבלן חיג'אזי ביצע התיקונים במקטע של י.ו.נ.י.ת בלבד ברור, כי י.ו.נ.י.ת אינה נושאת בעלויות לנזקים שאירעו מחמת הפעלת קו הביוב בטרם בוצעו התיקונים כנדרש (חובה המוטלת על התובע לעמוד בלוח זמנים כלפי המועצה ולא על י.ו.נ.י.ת שבינה לבין המועצה אין כל התחייבות). כך שממילא, אין בהגשת החשבונית מטעם הקבלן חיג'אזי כדי להוות ראיה לשווי הליקויים במקטע שביצעה י.ו.נ.י.ת.

60. לעניין זה יודגש, כי אמנם בהתאם להסכם המקור נטלה על עצמה י.ו.ני.ת האחריות לכל נזק הנגרם בעת ביצוע הפרויקט ולרבות התנאים החלים על קבלן הראשי בעניין (סעיף 8 להסכם). ואולם בוודאי לא נטלה על עצמה י.ו.נ.י.ת אחריות לכלל הנזקים המאוחרים שאינם נובעים מאופן ביצוע העבודה על ידה, לרבות גדילת הנזק בחלוף הזמן ולאחר שהקו החל לפעול חרף הליקויים הקיימים.

61. הליקויים שהוכח לי כי הנם באחריותה של י.ו.נ.י.ת עובר לביצוע העבודות על ידה, הוערכו כאמור על דרך האומדנא בסך של כ- 20,000 ₪ +מע"מ. כפועל יוצא, על התובע לשלם יתרת שווי העבודות על פי הסכם המקור (68,537.5 ₪ בניכוי 200,000 ₪ שאושרו לי.ו.נ.י.ת), ובניכוי הפחתה זו בסך של כ- 17,325 ₪ (השווים 15,000 ₪+ מע"מ) בסך של 51,212.5 ₪.

62. בניכוי הסכומים אותם חבה י.ו.נ.י.ת להשיב לתובע בגין חילוט הערבות הבנאית ולאחר שהופחתו הימנה הסכומים אותם חב התובע לפצות את י.ו.נ.י.ת בגין אי תשלום שכרה במועד (45,172.58 ₪, ר' דיון דלעיל), הרי שעל התובע לשלם לנתבעת סך של 6,040 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.2006 ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

עבודות נוספות

63. לטענת י.ו.נ.י.ת, נאלצה היא לבצע עבודות נוספות משום הזזת תוואי הקו שסומן מלכתחילה באופן שהוביל להארכתו. התובע אישר בעדותו, כי "הוא שינה כ10 מ' המתכנן ובכך האריך את זה". עוד אישר התובע, כי הדבר נעשה על פי אישור המתכנן- "קיבלו אישור המתכנן. הם ישבו עם המתכנן והוא אישר. הם לא יכלו לבצע את העבודה וקיבלו את אישור המתכנן" (עמ' 28, ש' 24, 26-27 לפר'). מעדותו של התובע עלה, כי מדובר בהארכה שאינה כלולה בכתב הכמויות המקורי "אז לא ידענו על הארכה" (עמ' 28, ש' 28-29 לפר', עמ' 29 ש' 2-4 לפר').

64. מר אבנרי שהגיע להעיד מטעם י.ו.נ.י.ת העיד, כי "..העבודות הנוספות שאתה מגדיר מה שאני מבין, אין לנו קשר עם המפקח. הקשר שלנו היחידי מול המתכנן שישנו בשטח והקבלן הראשי. ברגע שהתגלה שהקו התרומם, דרך הקבלן הראשי זימנו פגישה בשטח. בשטח היה עמוס דן וביחד איתו סוכם על הזזת הקו מחדש. הכסף בפועל תמיד מאושר... יכול להיות שיש לי בכתב, אינני זוכר כעת. אני צריך לבדוק במשרד". (עמ' 50, ש' 27-32 לפר').

65. אמנם י.ו.נ.י.ת לא הציגה הסכם בכתב בדבר אישור התשלום ולחלופין שווי התוספת הנ"ל. מר דנק לא הובא לעדות בנק' זו. ואולם משאין חולק, כי התיקון בתוואי הקו נעשה לבקשת המתכנן מטעם המועצה ובידיעת התובע, ומשאין מחלוקת, כי התיקון גרם להארכת קו הביוב מוצאת אני לנכון לפסוק לי.ו.נ.י.ת תוספת לתשלום יחסית בגין עבודות נוספות אלו שאין חולק, כי ביצעה. בפרט לנוכח עדותו של התובע, כי בנוגע לאישור חשבון בגין עבודות שביצעה י.ו.נ.י.ת "הלכתי לפי כתב הכמויות ולא שיתפתי את י.ו.נ.ית" (עמ' 26, ש' 17-18 לפר', הדגשה לא במקור) התובע שב על עדותו "זה לפי כתב הכמויות שאני וי.ו.נ.י.ת חתמנו" (עמ' 29, ש' 25 לפר') ומשאין חולק, כי כתב הכמויות המקורי לא כלל תיקון בתוואי הקו.

66. לעניין היקף העבודות שביצעה י.ו.נ.ית בפרויקט, כעולה מכתב הכמויות המקורי, אשר אינו כולל העבודות הנוספות (נספח 1 לתצהיר התובע, נספח ט לתצהיר י.ו.נ.י.ת) נדרשה י.ו.נ.י.ת לביצוע מקטע בן 150 מ'. בגין 150 מ' סוכם בין התובע לי.ו.נ.י.ת על סך של 232,500 ₪ + מע"מ. בגין מחדליה של י.ו.נ.י.ת בביצוע הפרויקט בכללותו הופחתו לה סך של 10,000 ₪ +מע"מ. בסך הכל שווי העבודות בניכוי כנ"ל: 256,987.5 ₪, המהווים 1,713.25 ₪ למ'.

67. מאחר שאין מחלוקת, כי התיקון הוביל להארכת הקו בלפחות כ-10 מ' (עדותו של התובע הנ"ל), הרי שזכאית י.ו.נ.י.ת לתשלום של 17,132.5 ₪ בגין העבודות הנוספות שביצעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.2006 ועד מועד ביצוע התשלום בפועל. טענת י.ו.נ.י.ת להארכת הקו בכ-25 מ' לא הוכחה, החשבון שנערך על ידה (נספח ז' לתצהיר מר אבנרי) לא נתמך בראיות נוספות; מר דנק כזכור לא הובא לעדות.

רכיבי תביעה נוספים

68. בשקלול כלל רכיבי התביעה עולה, כי י.ו.נ.י.ת לא התעשרה על חשבון התובע שלא כדין. בגין התעשרות התובע משך כל התקופה בה לא שולמו לי.ו.נ.י.ת סך של 200,000 ₪ חויב הוא בהפרשי הצמדה וריבית כנ"ל.

69. תביעת התובע בסך של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפטיות וכן 17,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן רווח לא נתמכו בראיות (ר' למשל עדות התובע, עמ' 28, ש' 15-18 לפר'). בפרט לא הוכחו הסכומים הנתבעים. סכום ההוצאות יישקל בהתאם לתוצאות התביעות ההדדיות.

לסיכום

70. סיכום חיובי הצדדים:

א. בהתאם להוראות סעיף 33 לעיל, על הנתבעת להשיב לתובע סך של 45,172.58 ₪ (בגין יתרת ערבות בנקאית).

ב. בהתאם להוראות סעיף 37 לעיל, התובע חב לנתבעת סך של 68,537 ₪ (בגין שווי עובדות שלא שולם).

ג. בהתאם להוראות סעיף 52 לעיל, על הנתבעת להשיב לתובע סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, סך הכל 17,325 ₪ (בגין נזקים במחדלה של הנתבעת).

ד. בהתאם להוראות סעיף 57 לעיל, על הנתבעת להשיב לתובע סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, סך הכל 23,100 ₪ (בגין עבודות תיקון שביצע קבלן אחר).

ה. בהתאם להוראות סעיף 67 לעיל, התובע חב לנתבעת סך של 17,132.5 ₪ (בגין הארכת הקו).

71. לאור כל האמור לעיל, ובקיזוז חובות הצדדים אלה מאלה מוצאת אני לנכון לחייב את התובע לשלם לנתבעת סך 72 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.4.2006 ועד היום.

72. מאחר שנתקבלו חלק מרכיבי התביעה וחלק מרכיבי התביעה שכנגד, ולמעשה לאור הסכומים בהם מדובר לא נשאר כמעט כל חיוב, כל צד יישא בהוצאותיו.

73. כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.