עניינן של התביעות שבכותרת הינו תאונה בה מעורבים שלושת רכבי הצדדים שקרתה ביום 6.7.10 (להלן ולמען הנוחות – רכב שלמה, כלל, שומרה).

ביום 11.3.13 התקיים דיון בתיק 26615-12-11 בו העיד נהג רכב שלמה. הנהג מטעם הנתבעת 1 שהיא מבטחת התובעת בתיק 46725-11-10, היה אמור להעיד אחריו אולם הסתבר כי נטש את בית המשפט על דעת עצמו וללא רשות. עקב כך הסכימו הצדדים כי ככל שלא יגיעו להסדר יוכרע התיק על פי עדות נהג שלמה שנשמעה וההודעות הכתובות של שאר הנהגים.

בין לבין אוחד התיק עם תיק 46725-11-10, ולאחר מסע ממושך בבית משפט השלום בתל אביב חזר התיק לח"מ, לשם הכרעה על יסוד ההסכמה שלעיל. למען הסדר הטוב יצוין כי ב"כ התובעת בתיק 46725-11-40 (חברת אוטו שי, שכלל היא המבטחת שלה) טען כי אינו קשור בהסכמת הצדדים כאמור לעיל, אולם בהחלטתי מיום 27.11.16 קבעתי כי מאחר וההסכמה ניתנה על ידי כלל שהיא למעשה באה בנעלי חברת אוטו שי, ולאור זהות האינטרסים בין החברה לבין המבטחת, תופסת ההסכמה מהדיון שהתקיים בפניי ביום 11.3.13 גם לתיק המאוחד. מכאן להכרעה.

נהג רכב שלמה, מר שרפי ניסן, סיפר כך בעדותו הראשית:

עמדתי בנתיב הימני בעלייה של איילון מכיוון לה-גווארדיה, במחלף השלום עמדתי, הגיע רכב מאחורי ונכנס בי בעוצמה מאד חזקה, אני במצב עומד דומם, הנהג שפגע בי אמר שהוא מתנצל, הוא נרדם ושהייתה שמש חזקה. הוא פגע בי בפעמיים, הוא נכנס בעוד רכב שהיה משמאלי, אם אני זוכר נכון פיאט לבנה, והוא החזיר לי מכה בצד. היה שוטר שנוכח במקום ומילא את הפרטים. אני מדגים עם המכוניות. רכבי במצב דומם, רכב שבא מאחורי פגע בי בעוצמה, עף לרכב לידי וחזר אלי ופגע בי שוב.

אשר לנהג רכב כלל, מר טליאס מיכאל, הרי שבעת מתן פסק הדין הסתבר כי הודעה כתובה מטעמו אין בשני התיקים שבכותרת. לפיכך, הוריתי ביום 1.12.16 להגיש את ההודעה בתוך 7 ימים. הודעה כאמור לא הוגשה עד מתן פסק הדין, אף שההחלטה דוורה לצדדים ואף נצפתה על ידם במערכת נט המשפט. לפיכך, אניח כי גרסת הנהג בשני התיקים היא כפי שרשומה בכתבי הטענות, כדלקמן:

בתיק 26615-12-11, נטען כי נהג כלל נסע בנתיבי איילון בנתיב נסיעתו. לפתע הגיח רכב שומרה אשר נהגו איבד שליטה על הרכב, פגע ברכבו בצד שמאל והדף אותו לעבר רכב שלמה. לאחר מכן פגע רכב שומרה גם ברכב שלמה.

בתיק 46725-11-10 נטען כי נהג כלל נסע בנתיבי איילון ולפתע הרגיש חבטה מצד שמאל של הרכב וכתוצאה ממנה נהדף לעבר רכב אחר.

נהג רכב שומרה, מר דושינסקי משה, מסר בהודעתו הכתובה כך:

רכב צד ג' (רכב אוטו שי המבוטח אצל כלל – צ.א.) נכנס בי לאורך צד ימין וכן פגע בעוד רכב מצד שמאל.

בחקירה הנגדית הבהיר נהג רכב שלמה כי רכב כלל פגע בו מאחור וכי רכב שומרה לא היה זה שפגע בו אלא נפגע מרכב כלל. הוא הוסיף ואמר כי רכב שומרה עמד בנתיב לידו ולכן לא יכול להיות שהוא פגע ברכב כלל. עוד ציין כי נהג רכב כלל התנצל בפניו ואמר כי נרדם. לפי הודעת נהג שומרה פגע בו רכב כלל מימין ואח"כ פגע ברכב נוסף אחר.

לאחר בחינת גרסאות הצדדים עולה כי נהג רכב שלמה היה במצב עמידה וטענה זו לא נסתרה. טענתו כי רכב שומרה לא היה זה שפגע בו לא נסתרה גם היא והוא אף הבהיר כי רכב שומרה לא היה כלל במצב נסיעה. לא מצאתי כי היה לנהג שלמה עניין להטיל את האחריות דווקא על רכב כלל. לא הוכח כי יש חשש שלנהג שלמה עניין להטות את עדותו לטובת נהג שומרה, שכן אם היה סבור כי נהג שומרה אשם, פשיטא שהיה אומר כך ומתאר כיצד. מכאן שיש להעדיף את דבריו אשר עמדו במבחן החקירה הנגדית, על פני גרסת נהג כלל כי רכב שומרה הדף אותו לעבר רכב שלמה.

לאור האמור לעיל, האחריות לתאונה מוטלת על רכב כלל, ולפיכך אני פוסק כדלקמן:

בתיק 46725-11-10 – התביעה נדחית.

בתיק 26615-12-11 – התביעה נדחית כנגד הנתבעת 2 ומתקבלת כנגד הנתבעת 1 אשר תשלם 14,562 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 15%.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ז, 13 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.