1. עתירה המכוונת כנגד הודעת חיוב מיום 30.7.11 ששלחה המשיבה לעותר (נספח א/1 לכתב העתירה), שבה חויב העותר בתשלום דמי השתתפות בסלילת כביש ברח' הרופא בבנימינה ("הודעת החיוב המתוקנת").
2. תחילתו של העניין הוא בעתירה קודמת (בעת"מ 4913-09-10) שהגיש העותר (ביחד עם אחרים) נגד המשיבה שבה הם תקפו את החיוב שהטילה עליהם המשיבה, עפ"י הודעה מיום 3.6.10, בדמי השתתפות בביצוע עבודות סלילת האמור ("העתירה הקודמת"). בעתירה הקודמת העלו העותרים טענות שונות כנגד חיובם בהשתתפות בביצוע עבודות הסלילה, ובין השאר גם טענו שנפל פגם בהודעת החיוב בכך שהמשיבה השיתה עליהם את החיוב בגין חזיתות הגובלות בכביש אשר יש לשייכן למועצה. בסופו של דבר, לאחר שהמשיבה קיבלה את הצעת בית המשפט, היא חזרה בה מדרך חיוב זו, ועל יסוד הודעתה ניתן ביום 19.7.11 פסק דין שלפיו היה עליה לערוך את החישובים מחדש, באופן שהחיוב על העותרים יוטל אך ורק בגין חזיתות חלקותיהם הגובלות בכביש.
3. ביום 30.7.11 שלחה המשיבה את הודעת החיוב המתוקנת, אשר בה הופחת חלקה היחסי של המשיבה בגין החזיתות הגובלות בכביש ואשר אותן יש לשייך אליה. דא עקא, שבהודעת החיוב המתוקנת צוין שהעלות הכוללת של סלילת הכביש היא 1,563,334.94 ₪, בעוד אשר בהודעת החיוב המקורית שעליה נסבה העתירה הקודמת צוין שהעלות היא 1,517,399.29 ₪. העותרים (בעתירה הקודמת) הגישו נגד המשיבה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וטענו שהודעת החיוב המתוקנת היא בבחינת הפרה של פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 31.10.11, ונקבע שפסק הדין בעתירה הקודמת אינו יכול לשמש בסיס להליך של ביזיון בית משפט. עוד נקבע באותה החלטה כי ככל שהעותרים סבורים שנפל פגם בהודעת החיוב המתוקנת, תרופתם תימצא על דרך הגשת עתירה חדשה, ומכאן העתירה הנוכחית.
4. בעתירה הנוכחית טוען העותר שהמשיבה לא פעלה על פי פסק הדין, ובהודעת החיוב המתוקנת נכללו עלויות נוספות אשר לא נכללו בהודעת החיוב שעליה נסבה העתירה הראשונה. העותר טוען שבעשותה כן נהגה המשיבה שלא בתום לב, שהיא הפרה את חובת ההגינות המוטלת עליה כרשות ציבורית, וכן שהיא הפרה את הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין בעתירה הקודמת.
5. עיקר טענת המשיבה הוא שהגידול בעלות עבודות הסלילה, המקבל ביטוי בהודעת החיוב שנשלחה לעותר, הוא פועל יוצא של חיובים חלקיים שהגיעו למשיבה לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, חיובים הקשורים בעבודות הסלילה ואשר אותם היה על המשיבה לשלם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סעיף 5 לחוק עזר לבנימינה (סלילת רחובות) תשי"א–1950 ("חוק העזר") מאפשר לה לשלוח לתושבים, ובכללם לעותר, את החיובים בגין עלות השתתפותם בעבודות סלילה מעת לעת ולשיעורים, והחיוב המתוקן שנשלח לעותר ואשר עליו נסבה העתירה הוא חיוב שנשלח כדין מכוחו של חוק העזר.
6. שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לקבל את העתירה, ובהתאם לכך להורות שהמשיבה תשוב ותוציא לעותר, הודעת חיוב מתוקנת שנית בהתאם לפסק הדין בעתירה הקודמת, כשסכום החיוב יחושב על בסיס עלות עבודות הסלילה שצוינה בהודעת החיוב המקורית מיום 3.6.10.
7. כאמור, העותר מבסס את עתירתו על כך שבהודעת החיוב המתוקנת הוגדל סכום העלות הכוללת של עבודות הסלילה בכ-46,000 ₪, ואין צריך לומר שהגדלה זו מקבלת ביטוי גם בסכום שבו חויב העותר.
8. העותר מצביע על כך – והדבר גם לא הוכחש על ידי המשיבה – שבהודעת החיוב המתוקנת נכללו עלויות שלא נכללו בהודעת החיוב המקורית. ואכן, בסעיפים 8 עד 14 של תשובתה אישרה המשיבה שסכום העלות הכוללת בהודעת החיוב המתוקנת כולל עלויות שלא נכללו בהודעת החיוב המקורית, וההפרש עולה כדי הסכום שעליו הצביע העותר. ההסבר שנתנה לכך המשיבה הוא שהודעת החיוב המתוקנת כוללת הוצאות בגין תקורות (עלויות תכנון, שמאות, מע"מ והוצאות נוספות) וכן הוצאות בגין תשלומים לקבלנים אשר לא נרשמו בספרי המשיבה בעת שהוצאה הודעת החיוב המקורית. משמעותה של טענת המשיבה היא שהודעת החיוב המתוקנת מהווה, הלכה למעשה, תיקון בדיעבד של טעות שנפלה, כך נטען, בהודעת החיוב המקורית.
9. בעניין זה מפנה העותר, והוא צודק בכך, להלכה שנפסקה בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל , פ"ד נו (2) 773, 784 (2002) לאמור:

"רשות מקומית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה חייבת להביא בחשבון, לצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת, גם את האינטרס של הפרט. עם השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. חשיבות לא מבוטלת נודעת גם לשאלה אם קיימת כיום אפשרות לברר את העובדות לאשורן ואם הטעות נגרמה בשל הטעיה מצד האזרח. לדעתי, ככלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב ארנונה. מן הראוי ששומת הארנונה תהיה קבועה ויציבה בהקדם האפשרי". (ההדגשה הוספה, א"ק).

1. דברים אלה מתייחסים אמנם לחיובי ארנונה, אולם בעיקרו של דבר כוחם יפה גם בענייננו. עבודות הסלילה הושלמו במהלך שנת 2010, והמשיבה לא הצביעה על קשיים שבעטיים נמנע ממנה מלסכם את עלויותיהן סמוך ככל האפשר למועד שבו נשלחה לעותרים בעתירה הקודמת הודעת החיוב המקורית. זו אף זו, אם היו קיימים, או צפויים, קשיים בקביעת הסכום המדויק של עלויות הסלילה, היה בידי המשיבה לסייג את הודעת החיוב המקורית באופן שיעמיד את התושבים על כך שהחישוב אינו סופי והוא עלול להשתנות בהתאם לנסיבות. הודעת החיוב המקורית אינה כוללת הסתייגות כזו, ולכן יש לתת משקל לאינטרס ההסתמכות של העותר ולציפייתו כי בהודעת החיוב המקורית לא יחול כל שינוי, זולת התיקון המתחייב מפסק הדין בעתירה הקודמת, הנוגע רק לאורך החזיתות הגובלות בכביש.
2. המשיבה הסתמכה על הוראת סעיף 5 לחוק העזר וטענה כי הוא מאפשר לה לערוך תיקון הודעת החיוב, אולם לדעתי אין לטענה זו על מה שתסמוך. סעיף 5 לחוק העזר קובע:

"בעלי הנכסים הגובלים רחוב שבו נסלל כביש, לפי חוק עזר זה, ישתתפו בהוצאות סלילתו, כדי 100%. סכום השתתפותם יחולק ביניהם ביחס לאורך חזיתות נכסיהם הגובלים את הרחוב, וישולם למועצה, על ידי כל אחד מהם, מיד עם השלמת הסלילה; ואולם אם נסלל הכביש שלבים שלבים, רשאית המועצה לגבות מכל אחד מבעלי הנכסים, מיד עם השלמת כל שלב, את סכום השתתפותו בהוצאות אותו שלב, או השלבים שהושלמו לפניו, בשיעור האמור". (ההדגשה הוספה, א"ק).

לכן, לפי לשונה של ההוראה, האפשרות של גבייה בחלקים, שאליה מתייחס סעיף 5, מותנית בכך שעבודת הסלילה עצמה מבוצעת בשלבים, ואין מחלוקת שלא זה המקרה בענייננו ומכאן שהסתמכות המשיבה על הוראה זו איננה מבוססת.

1. מן העבר האחר, אני רואה לנכון לדחות את טענתו של העותר – שעליה הורחבה מסגרת הטיעון עד כדי הכבדה של ממש בבירור העתירה – שהודעת החיוב המתוקנת היא הפרה של פסק הדין בעתירה הקודמת. כאמור, העותר הרחיב את הטיעון על כך שפסק הדין בעתירה הקודמת משקף הסכם פשרה בין העותרים לבין המשיבה. לטענה זו אין יסוד מספיק ולא היה מקום להעלותה. בעתירה הקודמת העלו העותרים- ובכללם העותר דכאן- טענות רבות ושונות כנגד הודעות החיוב ששלחה להם המשיבה בקשר עם עבודות הסלילה אולם בסופו של דבר התייתר הצורך להכריע בהן מפני שבניגוד לנטען על ידי העותר, המשיבה הסכימה לקבל את המלצת בית המשפט בעניין אחד בלבד, היינו האופן שבו יחושב אורך החזיתות הגובלות. על יסוד הסכמה זו ניתן פסק הדין ובמובן זה צודקת המשיבה כאשר היא טוענת בתשובתה לעתירה הנוכחית שהיא נהגה בהתאם לפסק הדין ולא הפרה אותו באופן כלשהו.
2. סיכומו של דבר, העתירה מתקבלת והמשיבה תתקן את הודעת החיוב מיום 30.7.11 כך שסכום העלות הכוללת של עבודות הסלילה שיצוין בה יהיה זה שצוין בהודעת החיוב הקודמת מיום 3.6.10.

נוכח האופן המכביד שבו ניהל העותר את ההליך איני רואה מקום לפסוק הוצאות לזכותו.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.