1. התובעת, חברת קיבוץ בית זרע, מורה במקצועה, עבדה בבית הספר העל יסודי שבקיבוץ בית זרע בשם "בקעת כנרות" – המוסד החינוכי של השומר הצעיר (להלן: "בית הספר") החל מיום 1.1.1997 עד ליום 31.8.2010, מועד בו נכנסו לתוקף פיטוריה. הנתבעת מפעילה את בית הספר החל מיום 1.9.2005, לפני כן הוא הופעל על ידי עמותת בקעת כנורות (להלן:"העמותה") והתובעת המשיכה לעבוד באופן רצוף עת הועבר בית הספר לנתבעת.

התובעת טענה בתביעתה כי עד למועד הגשתה היא לא קיבלה פיצויי פיטורים המגיעים לה לאור הפסקת עבודתה. התובעת קיבלה טופס 161 לשחרור כספים מקרן פנסיה "מקפת" דרך סוכנות הביטוח "מבטח סימון" (להלן:"סוכנות הביטוח"), אולם התברר כי הנתבעת לא נרשמה כבעלת הפוליסה, ולכן, לא ניתן היה לעשות שימוש בטופס למען שחרור כספי הפיצויים. התובעת מתארת בכתב התביעה את המאמצים שעשתה כדי לשחרר את הכספים, שלא נשאו פרי, וקבלת טפסים שלא השיגו את המטרה.

צוין כי בנוסף לעבודתה כמורה, עבדה התובעת החל מחודש נובמבר 2005 בחצי משרה נוספת בתפקיד מנהלתי, כרכזת חינוכית של הפנימייה הסמוכה לבית הספר ובגין פיטוריה ממשרה זו קיבלה התובעת סך של 8,761 ₪ בחודש אוקטובר 2010 – סכום שאינו רלוונטי לתביעה דנן. כמו-כן ציינה התובעת כי בחודש יולי 2011 העבירה הנתבעת לתובעת סכום שהתקבל עבורה מאת משרד החינוך בגין "פיצויים מוגדלים" וחודשי הסתגלות בסך 62,937 ₪, אשר בגינו שיפה משרד החינוך את הנתבעת – גם סכום זה אינו קשור לתביעה.

התובעת ביקשה בתביעתה לחייב את הנתבעת בתשלום של פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

כמו כן, ביקשה התובעת פדיון חופשה בגין 24.5 ימים - יתרת חופשה לפי תלושי השכר וכן, פיצוי מיוחד בגין עוגמת נפש, הנזק והסחבת שנגרמו לה עקב התנהגות הנתבעת.

בתביעה לא נקוב הסכום הנתבע בגין "עוגמת נפש". בדיון כימת ב"כ התובעת את הרכיב הזה בסך של 15,000 ₪.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה ולאחר כימות הסכום הנדרש בגין עוגמת נפש הגישה כתב הגנה מתוקן.

הנתבעת הודתה בתקופת העסקת התובעת ופיטוריה.

לדברי הנתבעת, עם סיום העסקת התובעת הועבר אליה טופס 161 וכן טופס העברת בעלות בפוליסה, כאשר במהלך כל התקופה לא בוצע הליך של העברה מהבעלות הקודמת (העמותה). רק מספר חודשים לאחר מכן מסר ב"כ התובעת לנתבעת כי סוכנות הביטוח טוענת שהכספים שהופרשו על ידי הנתבעת שויכו על ידם לבעלות הקודמת- העמותה – ולפיכך אין אפשרות להעביר את הקופה על שם התובעת. לאחר פניות לסוכנות הביטוח חתמה הנתבעת על טופס העברת בעלות רטרואקטיבית מחודש 9.05. לאחר מכן, לבקשת ב"כ התובעת, חתמה הנתבעת על טופס 161 מעודכן, בחודש 6.11, ורק לאחר כארבעה חודשים פנתה התובעת אל הנתבעת בטענה כי הטופס אינו תקין. בטרם הסתיימה בדיקת הנתבעת על מנת להוציא טופס מתוקן הגישה התובעת את התביעה לבית הדין. מיד לאחר קבלת כתב תביעה, העבירה הנתבעת לתובעת ביום 10.1.12 טופס 161 עם מספר תיק ניכויים מתוקן. אולם, לתדהמת הנתבעת גם הטופס השלישי היה לשיטת סוכנות הביטוח לא תקין. לאחר מתן הסבר בכתב לב"כ התובעת, שלחה הנתבעת טופס רביעי לסוכנות הביטוח. לאחר מכן, גילתה הנתבעת לראשונה כי התובעת העבירה את כל הכספים שהיו מצויים בקופת "מקפת" לקופת "מבטחים" וזאת מבלי להודיע לאיש. בשל כך, שוב לא ניתן היה לשחרר את הכספים. בסופו של דבר, נודע לנתבעת כי הכספים שוחררו על ידי התובעת ביום 15.2.12.

הנתבעת טענה כי היא עשתה כל שיכלה על מנת שהתובעת תקבל את פיצויי הפיטורים.

הנתבעת הפרישה עבור התובעת סך כולל של 33,645 ₪ בגין פיצויי פיטורים (בנוסף לסך של 8,761 ₪ בגין המשרה המנהלית שלגביו אין מחלוקת), זאת בנוסף לסך של 53,058 ₪ שהופרש על ידי העמותה – סה"כ סך של 86,703 ₪ בגין פיצויי פיטורים, כך שלתובעת הופרשו כל כספי הפיצויים להם היא זכאית.

באשר לדרישה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, נטען כי אלה התיישנו. הנתבעת הכחישה את זכאות התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש.

לעניין התביעה בגין פדיון חופשה, טענה הנתבעת כי במסגרת עבודת התובעת כמורה היא זכתה לימי חופשה של מורים (במהלך החגים ומה- 20.6 עד ל- 31.8 בכל שנת לימודים), תקופות בהן קיבלה שכר מלא. לכן, אין התובעת זכאית לימי חופשה נוספים.

3. בדיון המוקדם שהתקיים בתיק הודיע ב"כ התובעת כי בחודש פברואר 2012 שוחחר סך של 66,604.31 ₪, ולדעתו ישנה יתרה בסך של 7,000 ₪. באותו דיון ניתן צו ל"מנורה מבטחים" על מנת שימציאו אישור לגבי הסכומים שהופקדו על שם התובעת על ידי הנתבעת ועל ידי העמותה, בגין פיצויי פיטורים. כמו-כן, הוצא צו לעמותה על מנת שתפרט לאיזה קופות הופרשו פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה של התובעת.

לאחר שהתקבלו תשובות לצווים, התקיים דיון מוקדם נוסף, שבו נכח גם נציג העמותה, אשר נדרשה להמציא מידע נוסף לגבי הסכום שהופרש.

ב"כ הצדדים הסכימו בדיון שלא קיימת מחלוקת עובדתית בתיק, ולכן, אין צורך בשמיעת הוכחות. לכן, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים, להם צורפו מסמכים, והתיק הועבר להכרעה.

4. זכאות התובעת לפיצויי פיטורים:

אין מחלוקת כי התובעת עבדה באותו בית הספר החל מיום 1.1.1997 ועד ליום 31.8.2010, כאשר השכר האחרון, שהוא השכר הקובע לפיצויי פיטורים, היה בסך 5,337 ₪.

בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"):

"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר".

על פי אישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים, תשלומים ששילם המעביד בעד עובדו לפנסיה מקיפה בקופת גמל לקצבה, או לביטוח מנהלים, יבואו במקום פיצויי פיטורים המגיעים לעובד בלבד אם תשלומי המעביד לקרן פנסיה אינם פחותים מ-14 ו-1/3 אחוזים מן השכר (או 12% שבאים במקום 72% מפיצויי הפיטורים).

במהלך העבודה של התובעת בבית הספר היו בעצם שלוש תקופות:

א. החל מיום 1.1.97 עד 31.8.98 – תקופה בה התובעת עבדה כחברת קיבוץ והשכר הועבר לקיבוץ. בעת המעבר למעמד של עובדת שכירה ניתן לתובעת מכתב שחרור (טופס 161) והתובעת פדתה את פיצויי הפיטורים בגין תקופה זו, בסך 5,719 ₪, ביום 25.2.2002.

ב. החל מ-1.9.98 עד 31.8.2005 – תקופה בה התובעת עבדה אצל העמותה.

ג. החל מ- 1.9.2005 ועד 31.8.2010 – תקופה בה עבדה התובעת אצל הנתבעת.

בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, מי שעבד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, "זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". משמעות ההוראה היא כי המעסיק האחרון הוא זה שחייב בתשלום פיצויי פיטורים בגין כל התקופה שבה עבד העובד באותו מקום העבודה.

אולם, באשר לתקופה הראשונה, היה שינוי סטאטוס של התובעת, שעד לחודש 8.98 עבדה בתור חברת קיבוץ (והשכר אף שולם לקיבוץ ולא לה) ולאחר מכן קיבלה שכר בעצמה.

ב"כ התובעת, בסיכומיו, מודה על כך שמדובר בתקופה נפרדת שבגינה חושבו פיצויי פיטורים ושולמו לתובעת באופן מלא. כך נאמר:

"17. לעניין זה תוסיף ותטען התובעת כי בשנת 1998 היא עברה ממעמד של עובדת כחברת קיבוץ למעמד של עובדת שכירה פירושו של דבר כי משכורתה מרגע זה מועברת ישירות אליה ולא לקיבוץ, והסכום הנ"ל הרשום בנספח ה' להודעת הנתבעת הנו סכום שנצבר לתובעת עד לאותה תקופה והיא קיבלה אותו כפיצוי פיטורין עבור התקופה הנ"ל בלבד והחל מיום זה ובמשך כ- 13 שנים נצברו לזכותה סכומים הנוספים נשוא כתב התביעה שהגישה והם אינם קשורים בכל צורה שהיא לסכום הנ"ל, ורב הנסתר על הנגלה מסמך ה' המצ"ב להודעת הנתבעת שהנו שנת 2002.

18. הנתבעת עצמה מודה בסעיף 3 להודעה הנ"ל כי מדובר על תקופה של 1.8 שנה וראה גם מסמך א' המצ"ב להודעת הנתבעת בסעיף ג' הקובע כי תקופת העבודה הנה העבודה 1.8 שנה שהחלה בשנת 1997 והסתיימה לקראת סוף שנת 1998.

19. מכאן תטען התובעת כי סעיף 3 להודעת הנתבעת עצמה ונספח א' להודעת הנתבעת מיום 16.12.2012 מדבר בעד עצמו ומעיד כי אין ולא כל קשר לסכום הפיצויים שהצטבר לתובעת החל משנת 1998 ועד לשנת 2011 תקופה של כ- 13 שנים נוספות, נשוא התיק הנ"ל ומשום כך גם היא לא ראתה לנכון לשייכו לתביעתה בתיק הנ"ל ובצדק".

- ההדגשות לא במקור -

על כן, מסכים ב"כ התובעת – ולכך אף הסכים ב"כ הנתבעת בסיכומיו – כי יש לחשב את תקופת הזכאות החל מ- 1.9.1998. אולם, טועה ב"כ התובעת עת מחשב 13 שנים נוספות. התובעת עבדה עד ל-31.8.2010 ולכן, מדובר ב-12 שנים.

לא קיימת מחלוקת באשר לשכר הקובע של התובעת, בסך 5,337 ₪ ולכן, הסכום שהיא הייתה צריכה לקבל בגין פיצויי פיטורים, נכון ליום 1.9.2010 הוא בסך 64,044 ₪.

מעבר לנדרש נציין כי לא עלתה שאלה של הפרשות חסרות במהלך תקופת העבודה, אצל העמותה או אצל הנתבעת, והצדדים אינם חלוקים באשר לשכר הקובע ותקופת העבודה ומכאן החישוב. על אף זאת, מ"אישור עבודה" מטעם העמותה עולה כי הקפי המשרה של התובעת לא היו זהים בכל התקופה, כי בשנת הלימודים 2002-2003 היא עבדה 8 ש"ש בלבד, ובשנת הלימודים 2003-2004 היא שהתה בחופשה ללא תשלום.

רק לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית, בשל נסיבות שונות, כפי שפורטו בכתבי הטענות ושהוזכרו לעיל, ביום 15.2.12 שוחרר לטובת התובעת סך של 66,604 ₪ מקופת "מנורה מבטחים פנסיה בע"מ". בנוסף, בהתאם למסמכים שהוגשו לבית הדין, קיימת יתרה בסך 956.09 ₪ - בגין פיצויי פיטורים באותה קופה.

ב"כ הנתבעת טען כי בעצם, התובעת קיבלה יותר ממה שמגיע לה בגין פיצויי פיטורים, אך בכך מתעלם מן המועדים השונים, מאחר שהמועד הקובע לתשלום פיצויי פיטורים הוא 1.9.2010 והשחרור נעשה רק בחודש פברואר 2012, כשנה וחצי לאחר מכן.

מאידך גיסא, ב"כ התובעת טוען כי נותרה יתרה לזכות התובעת, כאשר על אף אמירתו באשר לתקופה עד ל- 31.8.98, הוא מחשב את כל התקופה לעומת הסכומים שהתקבלו וגם כאן נפלה טעות חישובית. כך, אם מחשבים את כל התקופה, התובעת עבדה 13 שנים ו- 8 חודשים, שהם 164 חודשים (ולא 13.8 שנים, כפי שמחשב ב"כ התובעת). בהתאם לכך, לפי השכר הקובע של 5,337 ₪, זכאית התובעת בגין כל התקופה לסך של 72,939 ₪. מסכום זה קיבלה התובעת שחרור בסך 5,719 ₪ ו-66,604 ₪ (סה"כ 72,323 ₪), זאת, בנוסף לסכום שעדיין מופקד. גם בחישוב זה יש להביא בחשבון את המועדים כפי שנתייחס בהמשך.

5. תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים:

בהתאם לאמור בסע' 17א' ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"א-1958, הזכאות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת אם לא הוגשה תובענה לבית הדין תוך שנה מהיום שבו רואים את פיצויי הפיטורים כמולנים.

המועד שבו היו צריכים להשתלם פיצויי הפיטורים הוא 1.9.2010, כאשר בהתאם לסעיף 20 (ב) לחוק הגנת השכר, יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם (או אם לא יינתן מכתב שחרור כדין לקופה תוך מועד כאמור). קרי, החל מ-16.9.2010 רואים את פיצויי הפיטורים כמולנים.

התביעה הוגשה לבית הדין ביום 14.12.11, הרבה מעבר לשנה מהיום שבו רואים את פיצויי הפיטורים כמולנים ולכן, התביעה לפיצויי הלנה התיישנה. בהתאם לסעיף 18א' לחוק הגנת השכר, יחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961.

6. סכומים המגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים:

לאחר שהתובעת קיבלה פיצוי מלא בגין תקופת העבודה עד ליום 31.8.98, היא זכאית לקבל בגין 12 שנים של עבודה סך של 64,044 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.10. מסכום זה יש להפחית את הסך של 66,604 ₪ ששוחרר לתובעת ביום 15.2.12 וסך של 965 ₪ (נכון ליום 10.10.12). היתרה תשולם לתובעת על ידי הנתבעת ישירות.

7. תביעה בגין עוגמת נפש:

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בגין פיצוי על עוגמת נפש, שהיא העמידה על סך של 15,000 ₪. זאת, "בשל התנהגות הנתבעת כלפי התובעת משדחתה אותה במשך כ-שנה וחצי בלך ושוב תוך ניצול מצבה הקשה, נגרמו לתובעת הוצאות מיותרות בצד עוגמת נפש, טרדה וסחבת שניתן היה להימנע מהן אילו הייתה הנתבעת מתנהגת כלפיה בכבוד ובאופן סביר".

באשר לפיצוי בגין "עוגמת נפש", הנובע מהפרת חוזה העבודה, נקבע בעניין דב"ע (ארצי) נג/3-99 משרד החינוך - מצגר, פד"ע כו 563:

"בעוד שלערכאה השיפוטית הדנה בפיצוי על ניזקי ממון אין שיקול דעת בדבר עצם הפיצוי ושעורו וכל אימת שאלה הוכחו בפניה זכאי הנפגע לפיצוי על מלא נזקיו, מוקנה שיקול דעת לערכאה השיפוטית שעה שהיא דנה בנזק בלתי ממוני - והיא רשאית (אך אינה חייבת) לפסוק פיצוי בגינו, בשיעור שייראה לה בנסיבות המקרה".

פורטו בכתב ההגנה ובסיכומי ב"כ הנתבעים הנסיבות אשר גרמו לעיכוב בשחרור הכספים על ידי התובעת. הנתבעת חתמה על מספר טפסי 161 ונאותה לשתף פעולה עם התובעת על מנת שהיא תקבל את הכספים המגיעים לה על פי הדין. אולם, התגלה כי הכספים הופקדו על שם העמותה ולא על שם הנתבעת, והפוליסה לא הייתה על שמה – ייתכן בשל מחדל של סוכנות הביטוח. עיכוב נוסף נגרם כתוצאה מהעברת קופת גמל על ידי התובעת, מקרן "מקפת" ל"מנורה מבטחים פנסיה בע"מ".

אנו מודעים לעיכוב הגדול בשחרור הכספים לתובעת. אולם, נסיבות המקרה אינן מצדיקות הסעד החריג של פיצוי בגין עוגמת נפש.

יצוין כי התובעת נאלצה להגיש את תביעתה לבית הדין ועל כך תחוייב הנתבעת בהוצאות משפט.

8. תביעה בגין פדיון חופשה:

התובעת דורשת פדיון ימי חופשה בהתאם ליתרה המופיעה בתלוש השכר האחרון – 24.5 ימים.

הנתבעת טענה כי התובעת, בתור עובדת הוראה בבית הספר, ניצלה את כל החופשות הקיימות בבית הספר, בגינן שולם שכר מלא, ואינה זכאית לפדיון נוסף.

התובעת לא חלקה על כך, וטענתה מבוססת על היתרה המופיעה בתלוש השכר בלבד.

ב"כ הנתבעת נתן הסבר לרישום של יתרת ימי חופשה בתלוש השכר, שהיא ביחס למשרה המנהלית של התובעת, בגינה קיבלה שכר בסך 2,022 ₪ לאורך כל התקופה שבה היא עבדה באותה משרה. לכן, תעריף יום חופשה הוא בסך 81 ₪ והסכום המגיע לתובעת בגין אותם 24.5 ימי חופשה הוא בסך 1,984 ₪.

הסבר זה מקובל עלינו, בהעדר מחלוקת בין הצדדים באשר לניצול ימי חופשה על ידי התובעת בחופשות בית הספר.

לכן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,984 ₪ בגין פדיון חופשה.

9. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

א. פיצויי פיטורים בסך סך של 64,044 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.10. מסכום זה יש להפחית את סך של 66,604 ₪ ששוחרר לתובעת ביום 15.2.12 וסך של 965 ₪ (נכון ליום 10.10.12).

ב. סך של 1,984 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג. על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ"ד אדר תשע"ג, 06/03/2013 בהעדר הצדדים.

מירית