התובעת היא חברה העוסקת בין היתר במתן הלוואות. הבעלים והמנהל של התובעת הוא מר שמואל סלוקי.

התובעת הגישה לביצוע בהליכי הוצל"פ 16 המחאות של הנתבע המשוכות לפקודת התובעת בסך כולל של 843,500 ₪, בסכומים ובתאריכים כמפורט בבקשה לביצוע השיקים:

1. 16,500 ₪ 5.5.11

2. 91,000 ₪ 5.5.11

3. 50,000 ₪ 6.5.11

4. 54,000 ₪ 13.5.11

5. 41,000 ₪ 18.4.11

6. 16,500 ₪ 3.5.11

7. 26,000 ₪ 26.4.11

8. 65,000 ₪ 13.5.11

9. 53,000 ₪ 23.5.11

10. 45,000 ₪ 20.5.11

11. 46,500 ₪ 20.6.11

12. 49,500 ₪ 20.4.11

13. 125,000 ₪ 5.6.11

14. 72,000 ₪ 13.6.11

15. 46,000 ₪ 16.5.11

16. 46,500 ₪ 25.6.11

הנתבע הגיש התנגדות במסגרתה מסר, כי הוא וסלוקי הינם קרובי משפחה (סלוקי נשוי לאחות אמו של הנתבע). הנתבע ובניו של סלוקי היו חברים טובים מאד.

לטענת הנתבע, הוא עבד אצל סלוקי באופן שהיה מעביר עבור סלוקי כספי הלוואות, בהתאם להוראותיו ובאישורו ללווים שונים. סלוקי היה דורש ממנו לתת לו שיקים בחתימתו בהבטחה כי אלו אינם מיועדים לפירעון. אחד הלווים היה איש עסקים שנטל הלוואות מסלוקי ובשלב מסוים נתן לו סלוקי הלוואה בסך של 400,000 ₪, באמצעות הנתבע, תוך שהנתבע נדרש לתת גם שיקים בחתימתו.

לטענת הנתבע בהתנגדות, בשלב מסוים הוא הבין כי סלוקי עושה שימוש בחשבון הבנק שלו לגלגול כספים ונוכח זאת החל סלוקי להתנכל לו. נוכח איומים מצד סלוקי נאלץ הנתבע לשלם לסלוקי סך של 400,000 ₪, המהווה את קרן ההלוואה שניתנה לאותו איש עסקים. סך זה שולם לידי סלוקי לאחר קיומה של פגישה עם בניו של סלוקי כאשר סלוקי היה שותף למפגש באופן טלפוני. כמו כן, הנתבע שילם לסלוקי סכום כסף נוסף בגין שיק שלא נפרע בסך של 41,000 ₪.

הנתבע טוען, כי סלוקי הבטיח לו להחזיר את השיקים שהחזיק בידיו, אולם הפר הבטחה זו ודרש סכום כספי נוסף בסך של 360,000 ₪. נוכח סירובו של הנתבע לשלם סכום זה, הפקיד סלוקי את השיקים שנמסרו לו.

לאחר שהנתבע נחקר בקשר לתצהירו התומך בהתנגדות, ובהסכמת הצדדים, התקבלה ההתנגדות.

הראיות שהובאו על ידי הצדדים

מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית. לגרסתו, ארבע שנים לפני כן, החל לעבוד אצל סלוקי באופן שנהג להעביר כספי הלוואות לפי הוראותיו של סלוקי ובאישורו ללווים שונים. הכספים שנמסרו ללווים היו תמיד הכספים של סלוקי. לנתבע עצמו, לא היתה היכולת הכלכלית והכספית לתת הלוואות ללווים להם נתן סלוקי הלוואות. שכרו של הנתבע אצל סלוקי היה בהתאם לשיקול דעתו של סלוקי, ובכל מתן הלוואה ללווים השונים היה סלוקי מתגמל את הנתבע בהתאם לשיקול דעתו.

הנוהל למתן הלוואות היה כזה שסלוקי נותן בידי הנתבע כספים לשם העברתם ללווים השונים וגם הנתבע היה מעביר לסלוקי בקשות של לווים למתן הלוואה. במידה וסלוקי היה מאשר את מתן ההלוואה, היה נותן את הכספים בידי הנתבע והוא היה מעבירם ללווה.

במעמד מתן הכספים לנתבע לצורך העברתם לידי הלווה דרש סלוקי מהנתבע שיקים בחתימתו לזכות התובעת והבטיח כי השיקים לא יועמדו לפרעון נוכח מערכת היחסים והקרבה המשפחתית בין הצדדים.

אחד הלווים היה איש עסקים מאשדוד אשר נטל מסלוקי הלוואות לעתים קרובות. במהלך שנת 2010 ביקש אותו איש עסקים הלוואה בסך של 400,000 ₪. הנתבע פנה לסלוקי לקבלת אישור למתן ההלוואה לאיש העסקים ולאחר אישורו נתבקש להפקיד בידיו של סלוקי שיקים של הלווה וכן שיקים בחתימת ידו.

ההלוואה שניתנה לאותו איש עסקים לא נפרעה במועדה וסלוקי טען באוזני הנתבע כי מצבו הכלכלי אינו טוב וביקש ממנו ללכת לעורך דינו, עו"ד אייל ריף, העוסק במתן הלוואות בריבית נשך, ולערוך אצלו ניכיון שיקים. לגרסת הנתבע, הוא נתן לעו"ד רייף שני שיקים בסך של 261,000 ₪ שתמורתם העביר עו"ד רייף לבנו של סלוקי שיק על סך 244,000 (לאחר קיזוז 17,000 ₪ שהותיר עו"ד רייף בידיו).

במועד פירעונו של השיק הראשון שנמסר לעו"ד רייף, נתן לו סלוקי את סכום השיק והוא מסר אותו לידי עו"ד רייף וקיבל ממנו בחזרה את השיק הראשון.

בשלב זה של הדברים, כאשר איש העסקים שנטל את ההלוואה לא הצליח לפרוע אותה, החל סלוקי לדרוש מהנתבע לפרוע את ההלוואה באופן אישי והנתבע דחה דרישה זו. סלוקי החל לאיים כי יפקיד את השיקים שנטל מהנתבע.

לאחר פירעונו של השיק הראשון שנמסר במשרדי עו"ד רייף ועקב לחצים של סלוקי נוהל עמו דין ודברים לסיום המחלוקת וסלוקי דרש מהנתבע לגלות "רצינות" בדרך של פירעון אחד השיקים שניתנו לו. בשל חשש מפעולות סלוקי הנתבע פרע את השיק האמור על סך 41,000 ₪.

עם הגיע מועד פירעונו של השיק השני שנמסר במשרדי עו"ד רייף, קיבל הנתבע את ההרגשה שסלוקי עושה בו שימוש ומגלגל באמצעות חשבון הבנק שלו כספים שאין לנתבע נגיעה אליהם. לכן סרב הנתבע ליטול מסלוקי כספים לשם פירעון השיק השני והשיק חולל.

לאחר קרות האירועים הנ"ל החל סלוקי לאיים על הנתבע ועל בני משפחתו ובמסגרת זו אף הגיע לסניף הבנק בו משמש אביו של הנתבע כמנהל בכיר והחל לגדף ולאיים. אביו של הנתבע נאלץ להגיש תלונה למשטרה וכן בקשה למניעת הטרדה מאיימת מצדו של סלוקי.

בתקופה ממועד מתן הצו הזמני בבקשה האמורה ועד לקיום דיון במעמד הצדדים, נערכה פגישה בין הנתבע לבניו של סלוקי כאשר סלוקי השתתף בפגישה באמצעות הטלפון שהיה במצב "רמקול". בסופה של הפגישה סוכם, כי הנתבע ישלם לסלוקי במזומן סך של 400,000 ₪ וכנגד תשלום זה ישיב לו סלוקי את כל השיקים שניתנו לו.

לטענת הנתבע, הוא אכן שילם לסלוקי את הסך של 400,000 ₪ במזומן.

הנתבע מפרט בתצהירו את המקורות הכספיים לתשלום הסך האמור: סך של 350,000 ₪ שהגיע מסבו באמצעות שיק בנקאי לפקודת אביו, שמשך הסכום מחשבונו ומסר אותו לנתבע וסך של 50,000 ₪ במזומן מכספי הנתבע.

הנתבע טוען כי לא היה חייב לשלם לסלוקי סכום זה, שהרי היה רק שליח שלו בביצוע העברות הכספים, אך עשה כן מחמת הלחצים שהופעלו עליו ועל בני משפחתו.

כחיזוק לטענתו בדבר הסכמות באותה פגישה ולתשלום הסך של 400,000 ₪ מפנה הנתבע לדבריו של סלוקי בדיון שנערך במעמד הצדדים בבקשת אביו של הנתבע למתן צו הרחקה לפיהם "הדברים נפתרו".

עם תשלום הסך האמור, דרש הנתבע את השיקים שניתנו לסלוקי אך סלוקי טען כי השיקים נמצאים בבנק ועליו לשלוף אותם משם. אולם, לאחר העברת הכספים ובניגוד למוסכם, סלוקי דרש מהנתבע לשלם סך נוסף של 360,000 ₪ (בגין ריביות שהצטברו לטענת סלוקי על ההלוואה לאיש העסקים).

הנתבע לא הסכים לדרישה זו של סלוקי ולתדהמתו, סלוקי הפקיד ביום 21.9.11 מספר שיקים שאותם התחייב להחזיר ובהמשך נקט בהליכי הוצל"פ לפירעון כל השיקים שהיו בידי התובעת.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של סלוקי. לגרסת סלוקי בתצהירו, הנתבע עסק באופן עצמאי במתן שירותי מימון וניכיון שיקים.

במסגרת הפעלת עסקו של הנתבע, בין השנים 2008-2011 נטל הנתבע מהתובעת הלוואות בסכומים שונים, אשר כנגדן מסר שיקים.

סלוקי מאשר בתצהירו, כי בזמנים הרלבנטיים שררו בינו לבין הנתבע יחסים טובים וקרובים וזאת נוכח קרבת המשפחה (סלוקי נשוי לאחות אמו של הנתבע). לנוכח היחסים הטובים והקרבה המשפחתית הסכים סלוקי לתת לנתבע הלוואה ובהמשך החל הנתבע להגיע וליטול הלוואות, בתחילה בתדירות נמוכה ובהמשך בתדירות גבוהה יותר.

סלוקי מדגיש, כי לנתבע היה עסק משלו למתן הלוואות וניכיון שיקים ובמסגרת עיסוקו זה נטל ממנו הלוואות בסכומים שונים על מנת לגלגל אותם לאחרים. הנתבע היה נוטל מסלוקי הלוואות בריבית נמוכה ואת כספי ההלוואה היה מלווה ללווים שונים שהיו מגיעים אליו, בריבית גבוהה יותר וכך מרוויח.

הנתבע סיפר לסלוקי, כי הוא מפקיד את השיקים שהוא נטל ממנו כהלוואה בחשבון הבנק שלו ולחלופין פורט אותם אצל משרדי החלפת כספים כדוגמת זה של אברהם כהן מאשדוד.

עסקות ההלוואה שניתנו לנתבע על ידי התובעת תועדו בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אשר צורפה כנספח לתצהירו של סלוקי. התובעת הנפיקה חשבוניות וקבלות בקשר לעסקות אלו.

סלוקי מכחיש טענת הנתבע לפיה הוא עבד אצל התובעת או אצל סלוקי כשליח או מתווך להעברת כספים.

באשר לשיקים שהתקבלו מעו"ד אייל רייף מציין סלוקי בתצהירו, כי הנתבע ביקש ממנו הלוואה אך באותה עת לא היתה באפשרותו לתת לו את סך ההלוואה ועל כן פנה הנתבע לבנו של סלוקי שיעזור לו למצוא גורם אחר למתן ההלוואה. בנו של סלוקי הפנה את הנתבע לעו"ד אייל רייף שבבעלותו חברה העוסקת בעסקאות מימון. סלוקי ובניו ערבו לנתבע לפירעון השיקים שקיבל מעו"ד אייך רייף כטובה אישית לנתבע. הנתבע שנתקל בקשיים לפירעון ההלוואה שנטל מעו"ד אייל רייף, אף מכר רכב שהיה בבעלותו.

סלוקי מכחיש בתצהירו את טענת הנתבע לפיה שילם לו סך של 400,000 ₪. סלוקי מכחיש קיומה של הסכמה לפשרה לפיה ישולם סך כאמור לסילוק טענות הצדדים וכן מכחיש קבלת הסכום הנטען.

מטעמה של התובעת הוגש בתחילה גם תצהיר של עו"ד אייל רייף ביחס לנסיבות מתן שני שיקים לנתבע וקבלת התמורה בגינם. אולם, נוכח העובדה לפיה עו"ד רייף ייצג את התובעת בהליך זה, היה עליו לבחור בין המשך הייצוג ובין מתן העדות בתיק. בהמשך להודעה שנמסרה לפיה עו"ד רייף ימשיך בייצוג התובעת בתיק, נמשך התצהיר והוא אינו מהווה ראיה בתיק.

בהתאם להחלטה בדבר הגשת תצהירי הצדדים, הגיש הנתבע תצהיר משלים אשר במסגרתו טען כי עד לשנת 2011 לא עסק במתן שירותי מימון וניכיון שיקים באופן עצמאי אלא עבד אצל סלוקי. הנתבע חזר על גרסתו לפיה לא נטל הלוואות אישיות מהתובעת אלא שימש כמתווך ושליח של סלוקי במתן הלוואות לגורמים שלישיים. רק במהלך שנת 2011 קיבל הנתבע רישיון למתן שירותי מטבע ורק מאותו מועד החל נותן שירותי מטבע על פי הרישיון.

ביחס לטענה שהועלתה בתצהירו של סלוקי לגבי הברחת נכסים בדרך של העברת דירה שבבעלות הנתבע להוריו צרף הנתבע תצהיר של אביו התומך בגרסתו לפיה הדירה היתה שייכת מלכתחילה להורים.

ביחס לביצוע ניכיונות שיקים אצל החלפן אברהם כהן מאשדוד, טוען הנתבע בתצהירו המשלים כי סלוקי עצמו הפנה אותו לכהן ופירעון השיקים בניכיון היה נעשה לאחר קבלת אישורו של סלוקי. הנתבע חוזר על גרסתו, לפיה הכסף שהיה נמשך במשרדי החלפת הכספים היה מועבר בהוראת סלוקי ללקוחות התובעת.

התובעת זימנה למתן עדות את החלפן מר אברהם כהן. מר כהן מסר בעדותו בבית המשפט כי הנתבע היה לקוח שלו. הוא לא פגש קודם לכן את סלוקי. את סלוקי פגש לראשונה פנים אל פנים בשנה האחרונה. מי שהיה הלקוח שלו בפריטת שיקים היה הנתבע. יתכן וכאשר היה מקבל מהנתבע שיקים היה מתקשר למי שנתן את השיק על מנת להבטיח כי השיק ייפרע.

במסגרת עדותו, מסר העד מר אברהם כהן את פירוט העסקאות שנערכו בינו לבין הנתבע בשנים
2009-2011 (מוצג ת/4).

כן מסר העד, כי ניכיון השיקים עבור הנתבע נעשה גם עבור שיקים שניתנו לנתבע על ידי סלוקי וגם עבור שיקים של גורמים אחרים שהביא הנתבע לניכיון. העד הכחיש כי סלוקי הפנה את הנתבע אליו.

אביו של הנתבע, שהעיד בבית המשפט בקשר לתצהירו, מסר כי הפקיד את השיק הבנקאי שקיבל מאביו בחשבונו, הוציא את הכסף במזומן ומסר אותו לידיו של הנתבע, בנו. הוא לא היה נוכח בעת מסירת הכסף לידי סלוקי. העד מסר כי אינו זוכר את לוח הזמנים של מסירת הכספים. גם אינו יודע מתי בנו נתן את הכסף לסלוקי.

שני העדים המרכזיים, הנתבע וסלוקי, העידו בבית המשפט ונחקרו ממושכות בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירי העדות הראשית שמסרו.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב במסגרתם פרטו את טיעוניהם תוך הפניה לראיות.

דיון והכרעה

מתכונת העבודה בין הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מתן השיקים נושא הדיון על ידי הנתבע לידי התובעת באמצעות סלוקי. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת למהותה של מתכונת העבודה בין הצדדים ובהמשך לכך, למשמעותם של השיקים שנמסרו.

לפי טענת הנתבע, הוא נהג להעביר כספי הלוואות ללווים שונים של סלוקי. הוא עצמו היה רק עובד ושליח של סלוקי ועושה דברו. ההלוואות שנלקחו על ידי הלווים השונים היו מסלוקי והנתבע היה גורם מתווך בלבד, שהעביר את כספי ההלוואות מסלוקי ללווים.

מנגד טוענת התובעת, כי הנתבע היה עצמאי ונתן הלוואות לגורמים שונים. לצורך מתן ההלוואות ללווים ממנו, נטל הנתבע מהתובעת הלוואות. הרווח של הנתבע נבע מההפרש בין הריבית בהלוואה שנלקחה מהתובעת לבין הריבית בהלוואה שנתן הנתבע ללווה.

ב"כ הצדדים הרחיבו בטיעוניהם לגבי אמינותם ומהימנות עדותם של הנתבע ושל סלוקי. לאחר ששני עדים אלו העידו בפני בית המשפט עדות ממושכת ולאחר בחינת עדותם, מצאתי כי ראוי להתייחס לכל אחת משתי העדויות בזהירות. זאת מחמת הקושי במתן אמון מלא באחת משתי העדויות תוך העדפתה באופן מוחלט על פני העדות האחרת. לפיכך, יש לבחון את הנסיבות ואת הראיות החיצוניות ועל יסוד המכלול, להכריע בין הגרסאות המנוגדות.

לאחר בחינת העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט נמצא, כי במחלוקת האמורה נוטה הכף לצד עמדת התובעת.

לטענת הנתבע, הוא היה נעדר מקורות כספיים למתן הלוואות לגורמים שונים ועל כן אין זה סביר שהוא עסק בהלוואת כספים. מתכונת העבודה, כפי שנטענה על ידי התובעת וכפי שהיא תואמת את הראיות, אינה נסתרת מטענה זו. כמפורט לעיל, על פי המתכונת האמורה, הנתבע קיבל הלוואות מהתובעת בסכומים שונים לצורך מתן הלוואות ללווים. מכך עולה, כי אין מחלוקת שהמקור הכספי למתן ההלוואות היה אצל התובעת, והמחלוקת הינה רק בשאלה, האם הנתבע קיבל את הכספים כהלוואה מהתובעת לטובתו והעבירם כהלוואה ללווים ממנו או שמא העביר הכספים ללווים כהלוואה מהתובעת כשהוא המתווך בלבד.

יצוין, כי הנתבע הודה בעדותו, כי לאחר סיום מערכת העסקים עם התובעת ובעת שעסק גם לפי גרסתו במתן הלוואות וניכיון כעצמאי, פעל הנתבע בדרך של קבלת כספים מגורמים שונים לשם מימון מתן ההלוואות על ידיו ללווים.

התמונה העולה מן הראיות מלמדת, כי במסגרת מערכת היחסים בין הצדדים הועברו על ידי הנתבע לסלוקי שיקים רבים. אין מדובר רק בשיקים נשוא התביעה אלא בשיקים רבים אחרים, אשר נמסרו על ידי הנתבע כנגד העברת כספים שבוצעה לידיו על ידי סלוקי.

הנתבע כבר פרע בעבר שיקים רבים שנמסרו על ידיו לסלוקי כנגד קבלת כספים מהתובעת.

פירעונם של שיקים קודמים סותר את טענת הנתבע בדבר מתכונת העבודה בין הצדדים אשר לפיה הבין, לגרסתו, כי השיקים שהוא נותן לא נועדו לפירעון.

פירעונם של שיקים קודמים תומך במתכונת העבודה הנטענת על ידי התובעת, לפיה הנתבע היה משלם עבור הכספים שקיבל מהתובעת בהלוואה, באמצעות שיקים שלו או באמצעות שיקים של לקוחותיו.

ריבוי הפעולות הכספיות משנת 2008 ועד שנת 2011 ופירעון שיקים רבים קודמים, תומכים בעמדת התובעת לפיה לא מדובר היה בשליח של סלוקי או במתווך בלבד, אלא במי שפעל באופן עצמאי לשם השגת רווח.

אין מדובר רק בריבוי פעולות של העברת כספים לידי הנתבע כנגד תשלום עבור הכספים בשיקים של הנתבע שנמסרו לתובעת, אלא גם בהיקף הפעולות, אשר הצטבר לכדי מיליוני שקלים.

יצוין, כי עצם מתן השיקים על ידי הנתבע מהווה ראיה משמעותית לקיומה של חבות מצד הנתבע. נקודת המוצא הינה, כי כאשר נמסר שיק הנושא סכום ותאריך וכן חתימת עושה השיק, חזקה כי השיק נועד לפירעון. עם זאת מובן, כי אין מדובר בחזקה שאינה ניתנת לסתירה ועל כן יש לבחון את מכלול הנסיבות.

לאחר שמיעת העדויות נותר קושי של ממש לקבל את טענת הנתבע, לפיה מסר מספר כה רב של שיקים לסלוקי מתוך הנחה שאלו אינם מיועדים לפירעון. גרסת הנתבע לפיה סלוקי הבטיח לו הבטחות שונות ביחס לשיקים שהוא מסר לפקודת התובעת, שעל יסודן המשיך לתת שיקים לתובעת, לא היתה משכנעת די הצורך.

עדותו של העד אברהם כהן תמכה בגרסת התובעת. עד זה מסר בעדותו כי הנתבע היה לקוח שלו והוא ערך ניכיון שיקים לנתבע. הנתבע היה לקוח של מר כהן כבר משנת 2009. תמורת שיקים שהביא הנתבע, הן של סלוקי והן של גורמים נוספים אחרים, מסר העד לידי הנתבע סכומים במזומן. עיון בכרטסת על שם הנתבע אצל מר כהן (מוצג ת/4) מעלה כי מדובר במספר רב מאד של שיקים שעבורם ערך מר כהן לנתבע ניכיון, בתקופה משנת 2009 ועד 2012.

עדותו של מר כהן סתרה את עדות הנתבע לפיה הוא פעל להמרת השיקים בכספים אצל מר כהן עבור סלוקי. העד אף הכחיש כי הכיר את סלוקי וערך עמו עסקים באותה תקופה ולגרסתו רק שמע עליו ועל בני משפחתו העוסקים בהלוואות.

הנתבע טען כי החל לעבוד כעוסק במתן שירותי מטבע רק מסוף שנת 2011. זאת, בהתאמה למועד בו כבר הסתיימה מערכת היחסים העסקית עם סלוקי והתובעת. אולם, טענת הנתבע בעניין זה לגבי המועד בו החל לעסוק בתחום האמור לא תאמה את הראיות. הנתבע עצמו מסר בעדותו כי קיבל את תעודת הרישום לנותן שירותי מטבע (נספח ד' לתצהיר הנתבע המשלים) כבר בחודש פברואר 2011. בתקופה זו עדיין לא פרץ הסכסוך בין הצדדים. השיקים נושא התובענה נרשמו לפירעון למועדים שונים בחודשים אפריל-יוני 2011. כלומר, במועד מסירת השיקים לתובעת כבר היה הנתבע בעל תעודה למתן שירותי מטבע.

פירוט חשבונות הבנק של הנתבע אשר נחשפו בפני התובעת והוגשו כראיה (מוצגים ת/1, ת/2, ת/3) מעלה כי כבר קודם לחודש פברואר 2011 ביצע הנתבע בחשבונות הבנק שלו פעולות כספיות בהיקפים משמעותיים, שאינם תואמים עבודה בעסק למתן שירותים משפטיים בלבד.

הנתבע טען, כי כספים שהוא היה נותן ללווים שונים היו בעצם הלוואות של סלוקי לאותם לווים. אולם, הנתבע לא הביא למתן עדות לווה כלשהו שיאשר טענה זו של הנתבע לפיה הכספים שקיבל מהנתבע בהלוואה מקורם בהלוואה שאותו לווה ביקש וקיבל מסלוקי.

בכרטיסו של הנתבע אצל התובעת נרשמו זיכויים בגין שיקים של לקוחות שונים שהביא הנתבע לתובעת כתשלום עבור הלוואות שנרשמו אצל התובעת כהלוואות שניתנו לנתבע. סלוקי הסביר, כי הנתבע שילם עבור ההלוואות גם בשיקים שלו וגם בשיקים של לקוחותיו והוא עצמו אינו מכיר את אותם לקוחות של הנתבע. היה בידי הנתבע להביא לעדות איזה מהלווים האמורים, ששיקים שלהם נמסרו על ידיו לתובעת, על מנת שיעיד כי הוא מכיר את סלוקי וכי נטל את ההלוואה מהתובעת או מסלוקי ולא מהנתבע.

לסיכום נושא זה, מאזן הראיות נוטה לצד גרסת התובעת לפיה הנתבע נטל הלוואות מהתובעת, לשם מתן הלוואות על ידיו לגורמים שונים, ותמורתן שילם לתובעת בשיקים שלו. מכך עולה, כי השיקים נועדו לשם פירעון ההלוואות.

מתן הלוואה לאיש עסקים

בין הצדדים מחלוקת קונקרטית בשאלה, האם הלוואה שניתנה לאיש עסקים מאשדוד (אשר במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי שמו יגאל כהן) היתה הלוואה של סלוקי או של הנתבע.

לגרסת הנתבע, מקור המחלוקת בין הצדדים הינה באי עמידת איש העסקים בהחזר הלוואה שניתנה לו ודרישת סלוקי כי הנתבע הוא שייפרע את ההלוואה. התובעת טוענת, כי ההלוואה ניתנה לאיש העסקים על ידי הנתבע, אף אם השתמש בכספי התובעת כבסיס למימון מתן הלוואות ללווים, לרבות אותו איש עסקים.

התובעת טענה, כי היא לא היתה צד למתן הלוואה לאיש העסקים ואין לה ידיעה על הפרטים הנוגעים להלוואה שניתנה על ידי הנתבע לאותו אדם.

גרסתו של הנתבע לגבי מתן ההלוואה לאיש העסקים – אופן מתן ההלוואה, מועד מתן ההלוואה, סכומי הכספים שניתנו לאותו איש עסקים וסכומי ההחזר שבוצעו, והשפעת כל אלו על מערכת היחסים עם סלוקי - לא היתה ברורה די הצורך.

בהקשר זה, העדר עדותו של אותו איש עסקים, יגאל כהן, מפחיתה ממשקל טענות הנתבע. בהעדר עדותו של עד זה, לא ניתן כל אישור לטענת הנתבע לפיה הכספים שניתנו לאיש העסקים היו הלוואה של סלוקי. כך נותרה בעינה העובדה לפיה הנתבע העביר את הכספים הכלולים בהלוואה לאיש העסקים. לא הוכח כי כספים שהועברו לאיש העסקים היו הלוואה מצד התובעת.

נוכח זאת, אין בטענות הנתבע הקונקרטיות ביחס להלוואה לאיש העסקים כדי לשנות את המסקנה הכללית, לפיה מאזן הראיות נוטה לצד עמדת התובעת בדבר תוקפם של השיקים שנמסרו כשיקים לפירעון.

טענת הנתבע להסדר פשרה ותשלום כספים במזומן

מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לטענת הנתבע בדבר הסכמה לפשרה ותשלום כספים על ידי הנתבע לידי סלוקי לפירעון החוב וסילוק המחלוקות בין הצדדים.

הנתבע טוען, כי הוסכם בין הצדדים כי כנגד תשלום של 41,000 ₪ בשיק ותשלום נוסף של 400,000 ₪ במזומן, תסתיים ההתחשבנות בין הצדדים ולא תהיה לתובעת טענה כלפיו.

מלבד עדותו של הנתבע בדבר הסכמה כאמור, עדות אותה הכחיש סלוקי, לא הובאה כל ראיה תומכת לעניין גיבושו של הסדר פשרה כאמור. מכל מקום, גם אילו התגבש הסדר כזה בין הצדדים, יש לכך משמעות רק אם הנתבע אומנם שילם את הסך המוסכם על הצדדים. בהקשר זה, יש לנתבע קושי של ממש ובחינת הראיות מלמדת, כי לא הוכח בראיות מספיקות ביצועו של התשלום הכספי הנטען.

מדובר בטענה לתשלום סך נכבד של 400,000 ₪ במזומן לידי סלוקי.

קבלת טענה בדבר העברת סכום כספי במזומן ובוודאי שעה שמדובר בסכום כה נכבד, יכולה להיעשות רק אם מונחת בפני בית המשפט תשתית עובדתית מפורטת, לרבות לגבי נסיבות מסירת הכסף.

הנתבע לא תאר בתצהירו או בעדותו את הפרטים הנוגעים לביצוע התשלום. טענת הנתבע נותרה כטענה כללית לפיה העביר את הסך האמור לסלוקי במזומן. הנתבע לא פרט את המועד שבו העביר את הכסף או את המקום.

הנתבע טען, כי באותו שלב כבר נוצר משבר אמון בינו לבין סלוקי וכי הבין כי סלוקי הוליך אותו שולל בכל הנוגע לקבלת השיקים. מטעם זה, יש קושי לקבל גרסת הנתבע לפיה העביר לסלוקי סך כה נכבד במזומן בלי לדרוש על כך אישור בכתב ומבלי שיוחזרו לידיו השיקים.

אביו של הנתבע לא מסר תצהיר ביחס להעברת הכספים לבנו. עם זאת העיד כי מסר סכום כספי במזומן לידי בנו, אולם לא ידע לומר מתי בדיוק. כך או כך, האב לא היה נוכח באותו מעמד בו נטען שהנתבע מסר כספים במזומן לידי סלוקי.

הנתבע ביקש לתמוך טענתו באמירה שנכללה בפרוטוקול דיון מיום 29.5.11 שנערך במסגרת בקשת אביו למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד סלוקי. בדיון זה אמר סלוקי כי "זה קשור להלוואה שנתתי לבן שלו בידיעתו. הבעיות כבר נפתרו" וכן נרשם במקום אחר בפרוטוקול כי אמר "הוא שלח את הבן שלו לקחת ממני כסף לאח שלו. אבל הדברים נפתרו. בעדות במשטרה הוא אמר שהוא יודע מהחוב".

אולם, לוח הזמנים הנטען על ידי הנתבע אינו תואם את המועדים הרלבנטיים. השיק הבנקאי שהוצג נושא תאריך 14.4.11. הבקשה למניעת הטרדה מאיימת הוגשה על ידי האב לבית המשפט ביום 5.5.11. הדיון עליו מסתמך הנתבע נערך ביום 29.5.11. עולה, כי מועד השיק הבנקאי הינו מוקדם באופן ממשי ביחס למועדים בהם עדיין היה קיים סכסוך בין הצדדים. בכל מקרה, אמירות בסגנון "הבעיות נפתרו" אינן מלמדות על קבלת כספים בסכומים הנטענים על ידי הנתבע.

אשר על כן, לא הובאו על ידי הנתבע ראיות מספיקות לצורך הוכחת טענתו בדבר קיומו של הסכם פשרה ופירעון סכום כספי שיש בו להביא לסילוק טענות הצדדים.

סיכום

המדובר בתביעה שטרית בגין סדרת שיקים אשר ניתנו על ידי הנתבע לטובת התובעת.

כעולה מהמפורט לעיל, מאזן הראיות בכל הנוגע למתכונת העסקים בין הצדדים וחובת הנתבע בפירעון השיקים, נוטה לצד עמדתה של התובעת. לעניין גיבוש הסכם פשרה ותשלום כספים בסך המהווה סילוק טענות התובעת כלפי הנתבע, לא הובאו על ידי הנתבע ראיות מספיקות.

לפיכך, יש לקבל את התביעה ולדחות את ההתנגדות.

התביעה מתקבלת ובהמשך לכך יחודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ.

הנתבע יישא בתשלום הוצאות המשפט של התובעת בהליך זה וכן בתשלום שכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 11,800 ₪.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ה, 18 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.