לפני בקשת המבקשת למחיקת חלק מחוות-הדעת שניתנה על-ידי המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי, הנוגע לשאלת הרשלנות בטיפול הרפואי שניתן לתובעת.

1. ענייננו בתביעת רשלנות רפואית בגין ניתוח כריתת רחם שעברה התובעת בבית החולים הנתבע 1. מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעות רפואיות בתחום האורולוגי ובתחום הגניקולוגי.

2. ביום 21.9.2010 הורה בית המשפט (כב' השופט בולוס), לאחר שמיעת עמדות הצדדים, על מינוי מומחים רפואיים בתחום הגניקולוגי והאורולוגי. בהחלטה נקבע כי המומחה בתחום הגניקולוגי "יתייחס בחוות דעתו לשאלת הרשלנות ולמחלוקות, כפי שהוצגו בחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים". אשר למומחה האורלוג, נקבע בהחלטה, כי הוא "יתייחס בחוות דעתו לשאלת נכותה האורולוגית של התובעת". זהות המומחה האורולוגי שונתה בהחלטה מיום 23.12.10, תוך שמונה פרופ' שפירא כמומחה בתחום זה, ונקבע כי ההוראות שנקבעו בהחלטת המינוי המקורית יחולו גם על מינויו. אשר למומחה הגניקולוג, זהותו הוחלפה מספר פעמים, בשל סיבות שונות והחזרת כתב המינוי על-ידי מספר מומחים שמונו על-ידי בית המשפט, ובסופו של יום, לא יצא המינוי אל הפועל.

3. המומחה האורולוג הגיש חוות דעת בה נקבע כי נכותה האורולוגית של התובעת כתוצאה מהניתוח עומדת על 20%. בנוסף צויין בחוות הדעת, כי אין מדובר ברשלנות רפואית כלל, שכן מדובר בסיבוך ידוע, שכיח ומדווח בספרות אשר עלול בהחלט להתרחש בעקבות ניתוח מהסוג האמור.

4. לאחר הגשת חוות דעת המומחה, הגישה התובעת בקשה למחיקת אותו חלק מחוות הדעת שעניינו היעדר רשלנות בטיפול בתובעת, בשל כך שקביעה זו חורגת מסמכות המומחה כפי שנקבעה בהחלטת בית המשפט, אשר נסבה על שאלת הנכות בלבד. הנתבעים מתנגדים לבקשה, בטענה כי אין מדובר בחריגה מסמכות, וכי ככל שהיתה חריגה הרי שהתובעת הסכימה לה וכי לא נגרם לה עיוות דין.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני רואה לקבל את הבקשה. החלטת המינוי בעניינו ברורה, ולפיה, המומחה בתחום האורולוגיה מונה לצורך בחינת נכות התובעת בתחום האורולוגי, ולא לצורך בחינת שאלת הרשלנות בטיפול בתובעת. כך עולה מלשון ההחלטה הקובעת כי המומחה יתייחס "לשאלת נכותה האורולוגית של התובעת". כך גם עולה מהשוואת חלק זה של ההחלטה, לחלקה האחר העוסק במינוי מומחה גניקולוג, לגביו נקבע כי הוא יתייחס "לשאלת הרשלנות ולמחלוקות כפי שהוצגו בחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים". הרקע להחלטה עולה מדברי הצדדים בדיון שקדם לה, במהלכו התנגדה התובעת כליל למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואילו הנתבעת סברה והציעה, כי לנוכח הפער הגדול בין מומחי הצדדים לעניין שיעור הנכות האורולוגית, ימונה באותו שלב מומחה אורולוג "רק לעניין הנכות", ולאחר מכן יוגשו תחשיבים בה יטענו הצדדים לעניין החבות (עמ' 5, ש1 14-16). על השוני בין שני המינויים ניתן אף ללמוד משכר הטרחה השונה שנקבע לכל אחד מהם במסגרת אותה החלטה.

נוכח האמור, ברי כי מינויו של המומחה בתחום האורולוגיה נועד לצורך בירור שיעור הנכות, ולא לבחינת השאלה האם היתה רשלנות בטיפול בתובעת, דהינו – בחינת מישור החבות. טענת הנתבעים, לפיה בית המשפט לא אסר על המומחה לחוות דעתו בשאלות נוספות, ולפיכך אין מדובר בחריגה מכתב המינוי, איננה יכולה להתקבל. בחינת ההסמכה בענייננו נלמדת מהלשון הפוזיטיבית של החלטת המינוי, ואין זה נדרש כי גדר הסמכות ינוסח באופן נגטיבי תוך קביעת התחומים בהם אסור למומחה לחוות את דעתו. גם את הטענה כי מדובר בעניינים שלובים, שכן המומחה נדרש לחוות דעתו באשר לנכות שיש לה קשר סיבתי עם הטיפול לגביו נטען כי נעשה באופן רשלני, אין לקבל. המומחה התייחס לקשר הסיבתי לניתוח שעברה התובעת, וקבע כי הוא מתקיים באופן ברור, ואילו הקביעה לעניין שאלת הרשלנות הינה סוגיה נפרדת החורגת מהחלטת המינוי.

5. נוכח האמור לעיל, השאלה המתעוררת, הינה, מהי נפקות החריגה מהחלטת המינוי בעניינו. נזכיר, כי אין מדובר במקרה דנן בבקשה לפסול כליל את חוות דעת המומחה, דהינו – גם את אותו חלק שניתן בהתאם להחלטת המינוי ונוגע לנכות, אלא רק אותו חלק בה הנסב על שאלת הרשלנות.

6. הנתבעים טוענים לעניין זה, כי התובעת הסכימה בהתנהגותה להרחבת המינוי, בכך שבפנייתה למומחה, לאחר מינויו, ציינה כי הוא מונה על-ידי בית המשפט "על מנת לבדוק את התובעת ולחוות את דעתך במחלוקת שבין הצדדים, כולל שאלת גובה נכותה הצמיתה של בתובעת בתחום האורולוגי, כתוצאה מהאירועים נשוא התביעה". לאור זאת, טוענים הנתבעים, מושתקת התובעת מלהעלות בדיעבד טענות נגד חוות הדעת שניתנה. התובעת, מנגד, מפנה למכתב הנתבעים למומחה, בו הדגישו הנתבעים מצידם, כי "עפ"י החלטת המינוי, הנך נדרש להתייחס רק לשאלת הנכות האורולוגית של התובעת, ולא לעניינים אחרים השנויים במחלוקת בין הצדדים (לרבות הטענה לקיום רשלנות רפואית)". כאמור לעיל, זו גם היתה עמדת הנתבעים בדיון שקדם להחלטת המינוי.

האופן בו נוסח מכתבה של התובעת למומחה לאחר מינויו, אכן רחב מהחלטת המינוי עצמה, ברם ספק בעיני אם יש לראות בכך הסכמה ברורה מצד התובעת להרחבת תחום המינוי אף אל עבר סוגיית החבות, ומשנזכור כי התובעת התנגדה מלכתחילה למינוי מומחה כלשהו בתיק. מכל מקום, ואף אם כך הדבר, הרי שלפנינו מצב בו שני הצדדים סוטים כיום מעמדתם המקורית, כפי שהוצגה עובר להגשת חוות הדעת, בדבר גבולות וגדרי המינוי, כל אחד לפי האינטרס העכשווי שלו המעוצב בהתאמה לתוכן חוות הדעת. בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה להשתיק בעניין זה את התובעת בלבד, והדרך הראויה לטעמי הינה לעמוד על החלטת המינוי כפי שניתנה מלכתחילה.

7. הנחת המוצא הינה, כי מינוי מומחה על-ידי בית המשפט מוגדר ומתוחם בהחלטת המינוי, ויש לקיים את ההחלטה כפי שניתנה. ראו דברי כב' השופטת ארבל בע"א 2099/08 עירית אשקלון ואח' נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, פורסם במאגרים, בעמ' 20 לפסק-הדין:

"ההחלטה מכוחה מונה המומחה היא הגודרת את בחינתו ומתווה את גבוליה. גם הרצון לקדם את ההליך ולהביא להכרעה בסכסוך המתברר בפני בית המשפט אינה יכולה להצדיק הרחבה בדיעבד של הנושא לגביו התבקש המומחה לחוות דעה. ברי, כי חוות דעת המומחה נדרשת לעמוד בהגדרת מינויו על-ידי בית המשפט".

(לעניין חריגת מומחה מהמנדט שנקבע בהחלטת המינוי, ראו גם: רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך ואח', פ"ד מט, 198; רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ואח' פורסם במאגרים).

בענייננו, סוגיית הרשלנות עומדת בלב המחלוקת שבין הצדדים, ומתבקשת גישה זהירה והקפדה על הליך תקין וראוי בבירורה. יצויין כי ההתייחסות בחוות הדעת לשאלת הרשלנות, ניתנה מבלי להתייחס באופן מפורט לאמור בחוות דעת הצדדים, ולטענות העולות בהן, כך שיש קושי לבחון לגופם של דברים אם נגרם לתובעת עיוות דין כלשהו כתוצאה מבחינת סוגיית החבות על-ידי המומחה, כשלכך מצטרפת העובדה כי תחום המומחיות של המומחה הינו שונה מתחום המומחיות לגביו סבר בית המשפט מלכתחילה כי הוא המתאים יותר לבירור החבות. לעניין זה אוסיף ואעיר, כי בחוות הדעת ציין המומחה, כי הוא עיין בחוות הדעת מטען הנתבעות, בכתב התביעה שהוגש ביום 15.6.08 (דהיינו, כתב התביעה המקורי) ובחוו"ד ד"ר ביטרמן מטעם התובעת (בתחום האורולוגי). לא מצוין בחוות הדעת כי המומחה עיין בחוות דעת ד"ר הורנשטיין, המומחה מטעם התובעת בתחום הגניקולוגי, המתייחסת בהרחבה לשאלת החבות (שלא צורפה לכתב התביעה המקורי, אלא צורפה בשלב מאוחר יותר במסגרת תיקון כתב התביעה ביום 26.5.2010). אדגיש כי אף אם אניח כי המומחה עיין בכל חוות הדעת, משאין חולק שאלה הועברו אליו, סבורני כי במכלול הנסיבות שפורטו לעיל אין להותיר את החלק בחוות הדעת החורג מהחלטת המינוי, על כנו.

8. אשר על כן הבקשה מתקבלת. חוות דעת המומחה נותרת בתיק בית המשפט רק ביחס לחלקים ממנה שעניינם הנכות שנגרמה לתובעת כתוצאה מהניתוח.

9. הוצאות הבקשה ישקלו בסיום ההליך.

10. ברצוני להביע את צערי על העיכוב שחל במתן ההחלטה עקב תקלה בלשכתי.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.