רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של מרמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס.

על פי עובדות כתב האשום, הנאשם עבד בין השנים 2004-2007 כקבלן שיפוצים, ובתקופה זו הפיק הכנסות מצטברות של מעל 1.6 מליון ש"ח. חרף זאת, לכל אורך התקופה האמורה הנאשם לא דיווח לפקיד השומה על עיסוקו, לא ניהל פנקסים ולא הגיש דו"חות על הכנסותיו, וכל זאת בכוונה להתחמק מתשלום מסים.

בפרק הוראות החיקוק שבכתב האשום יוחסו לנאשם חמש עבירות, אך על פי הפירוט בפרק העובדות מדובר בארבע שנות מס, ועל כן צריך היה ליחס לנאשם ארבע עבירות בלבד. משכך, מתקן הכרעת הדין בהתאם.

על פי הסדר טיעון שבין הצדדים, המאשימה טענה לעונש של שנת מאסר בפועל ואילו הנאשם עתר להטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. הסדר הטעון לא כלל רכיב של קנס.

עובדה מוסכמת בין הצדדים היא, כי הנאשם ערך הסדר חוב עם מס הכנסה, לפי חובו יעמוד על כ- 140,000 ש"ח מתוכו שילם הנאשם עד כה סכום של כ- 60,000.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה עתר להטלת הרף הגבוה של הטווח עליו סוכם, קרי שנת מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בטעונו שם דגש על חומרת העבירה והנזק הכלכלי שהיא גורמת לקופת המדינה. כן הפנה אותי לפסיקה בה נקבע, כי ככלל יש להשית ענשי מאסר בפועל בגין עבירות דומות.

כמו כן הפנה אותי ב"כ המאשימה לכך שלנאשם הרשעות קודמות, אם כי רחוקות ובעבירות שאינן רלוונטיות.

ב"כ הנאשם ביקש להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לשיטתו, לא היתה לנאשם כל אפשרות להרשם ולדווח, משום שלא היה יכול לפתוח חשבון בנק בגלל חובות שרבצו עליו. כן טען, כי יש לראות בהסדר החוב אליו הגיע הנאשם עם רשויות המס כנסיבה נוספת, המצדיקה להשית את הרף התחתון של ההסדר.

בנוסף התיחס ב"כ הנאשם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן העובדה כי היה מעורב בפלילים בעבר, אך שיקם עצמו ועבד עבודה כשרה, ולכך שאמו הקשישה תלויה בו.

דיון והכרעה

פסיקה עקבית קובעת, כי ככלל, העונש ההולם את עבירות המסים המטריאליות, קרי עבירות מרמה ותחבולה, הוא מאסר בפועל וקנס משמעותי. זאת שכן עבירות אלו גורמות לנזקים כבדים לקופת המדינה, פוגעות בערך השוויון בנשיאה בנטל המס.

כמו כן, מדובר בעבירות אשר קל לבצען אך קשה לגלותן. משכך, יש לתת משקל גבוה לצורך בהרתעת היחיד והרבים מחייב החמרה עם עברייני מסים, גם על חשבון התחשבות בנסיבות אישיות של עבריין. ונפסק:

"יא.        אוסיף, כי יש המתפתים לראות עבירות מס, שאין הנגזל האינדיבידואלי בהן ניצב לנגד העיניים והרי הוא הציבור כולו, "חסר הפנים" כביכול - במבט מקל. לא ולא. אדרבה, בית משפט זה, עוד משכבר הימים, ראה אותן בחומרה וקבע "כמדיניות רצויה, שלא לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כשהמדובר בעבירות פיסקליות" (ע"פ 4097/90 בוירסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] מיסים ה(1); שציטטה המשיבה). אכן, רבים מעברייני המס הם אנשים שייראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת - אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי. לכך מחיר בענישה. (רע"פ 7135/10, יגאל חן נ' מדינה ישראל)."

לא ראיתי, כי מקרה זה מצדיק חריגה מן הכלל. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן שונות מאלו של עברייני מסים רבים אחרים. אמנם לא ראיתי לתת משקל ממשי לחובת הנאשם להרשעותיו הקודמות, שכן מדובר בעבירות שנעברו לפני זמן רב ובעבירות שאינם ממין הענין. עם זאת, בודאי שלא ראיתי כי עברו הפלילי של הנאשם מקנה לו חסינות ממאסר ומשפר את מצבו ביחס לעברייני מסים אחרים, אשר לא זכו לרצות בעבר מאסרים.

אוסיף על כך, כי חסד גדול נעשה עם הנאשם בכך שהסדר הטעון לא כלל גם רכיב של קנס. לנוכח העובדה שמדובר בעבירה כלכלית, מתחם העונש ההולם מחייב השתת קנס משמעותי, שיבטא את היקפה הכספי של העבירה. נראה, כי בשל טעות הושמט רכיב זה מההסדר. אמנם הנאשם יהנה מהשמטה זו, אך אתן לה משקל בקביעת העונש הראוי בתוך הטווח אותו קבעו הצדדים.

אעיר, כי לוּ הייתי גוזר דינו של הנאשם במנותק מההסדר, הייתי משית עליו קנס של עשרות אלפי שקלים או מספר חודשי מאסר נגדו.

נתתי דעתי לטענת הנאשם כי הסדר החוב ותשלום חלק ניכר ממנו מצדיק השתת הרף הנמוך של ההסדר. מעיון בחומר שהוגש לי עולה, כי הסדר החוב הושג בשנת 2010, ואילו הסדר הטיעון הוצג לבית המשפט ביום 16.1.13. מכאן עולה, שנתון זה כבר עמד בפני הצדדים בעת גיבוש ההסדר והצגתו והוא כבר שוקלל על ידם בעת שהגיעו להסדר.

סיכום

לאחר שנתתי דעתי לטעוני הצדדים ונסיבותיו של התיק, גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

עשרה חודשי מאסר בפועל. תחילת ריצוי העונש ביום 1.7.13 הנאשם יתייצב לרצוי העונש עד השעה 9:00 במתקן המעצר במגרש הרוסים.

ארבעה חודשי מאסר, אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה על פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ שהיא פשע.

חודשיים מאסר, אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה על פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ שהיא עוון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.