1. תביעה שטרית שהוגשה ב-06.09.2011, ע"ס 5000 ₪ על יסוד צ'ק משוך מחשבון הנתבעת, לזמן פרעון 03.08.2005. הצ'ק חתום על ידי הנתבעת.

בצ'ק נכתב: "שלמו ל...". שם הנפרע בצ'ק אבי ענו (להלן: "הנפרע"). בגב הצ'ק שתי חתימות, אחת מהן נחזית כחתימת התובע, והשנייה שרבוט שלא ניתן לזהותו.

2. הנתבעת טענה בתצהירה (שהפך כתב הגנה), כי את הצ'ק מסרה כביטחון, לאדם ממנו רכשה מחשב לילדיה. לטענתה, הצ'ק נמסר לאותו אדם בשנת 2005. הנתבעת טענה ששילמה את מלוא התמורה עבור המחשב. הנתבעת טענה כי הצ'ק לא הוצג לפירעון.

כן טענה כי הצ'ק הוגש לביצוע שנים רבות לאחר מועד פרעונו הנקוב, ובכך יש להעיד על חוסר מהימנותה של התביעה.

עוד טענה כי התובע לא נתן תמורה בעד הצ'ק, אלא הצ'ק הגיע לידיו בניגוד לחוק.

הנתבעת טענה כי התובע הוא מלווה בשוק האפור ובתביעתו זו לא פעל לפי הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

3. לטענותיה הנ"ל של הנתבעת, השיב התובע, כי לא עסק בעבר ואינו עוסק בהווה בהלוואות חוץ בנקאיות.

התובע הצהיר שאינו מכיר את הנתבעת.

כן טען שקיבל את הצ'ק מהנפרע, כחלק מתשלום חוב שהנפרע חב לו, בגין סיוע בהליכים שונים, שביצע התובע עבור הנפרע ועבור איתן ענו (אביו של הנפרע).

4. בעלי הדין העידו לעצמם. לא הובאו עדים נוספים.

התובע צרף לתביעתו אישור בנק ישראל כי חשבון הנתבעת הוגבל, ואת מכתב ההתראה לנתבעת, ששלח בא-כוחו, מיום 12.03.2010.

הנתבעת צרפה מסמך של בנק ישראל המלמד כי החשבון אינו מוגבל. כן צירפה אישור על הגשת תלונה במשטרה, כנגד התובע, בגין קבלת דבר במרמה.

5. דין התביעה להידחות.

סעיף 28 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:

"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל

לפני כן. אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה

לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה".

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, גרסאותיהם וראיותיהם, הגעתי למסקנה שהנתבעת, עליה חובת ההוכחה, באשר עסקינן בתביעה שטרית, עמדה בנטל והוכיחה, כי התובע אינו אוחז בצ'ק כשורה.

ולהלן הנימוקים:

7. בדיון בבית המשפט, התובע שב על גרסתו, שקיבל את הצ'ק מהנפרע.

ברם, נפרשה במהלך שמיעת הראיות מסכת עובדתית, שלא באה לידי ביטוי בתצהירו של התובע, כדלקמן:

איתן ופרידה ענו, אביו ואמו של הנפרע, הינם לקוחותיו של עו"ד אבי וייג.

עו"ד וייג הוא בא כוחו של התובע בהליך זה.

התובע נתן לעו"ד וייג שירותים שונים משך 10 שנים, הן כשכיר והן כעוסק עצמאי.

8. התובע העיד כי הוא ששלח את משפחת ענו לקבלת טיפול משפטי אצל עו"ד וייג. הנפרע צריך היה לשלם לעו"ד וייג את שכר טרחתו.

9. הוסיף התובע והעיד, שעו"ד וייג ביקש ממנו לגשת לנפרע ולקבל ממנו צ'קים עבור שכר הטרחה. במסגרת זו, קיבל את הצ'ק דנא.

10. לאחר קבלת הצ'ק, ביקש עו"ד וייג מהתובע שיקח את הצ'ק לעצמו.

"הודעתי לעו"ד וייג והוא אמר שהוא נותן לי את השיק הזה עבורי בגין הפעולות שביצעתי עבורו בתיקים של שלושתם, הכוונה עבור הפעילות שעשיתי לטובתו של עו"ד וייג, שזה כולל הגשות, מסירות ונסיעות.

ש: כלומר זה השכר שעוה"ד וייג משלם לך עבור שירותיך?

ת: כן.

...

ש: איפה החשבונית ע"ס 5,000 ₪?

ת: השיק לא נפרע.

ש: איפה הקבלה?

ת: אצל עוה"ד וייג".

(עמ' 4 שורות 11-23 לפרוט' מיום 17.6.14).

11. עו"ד וייג הצהיר לפרוטוקול שהקבלה מצויה ברשותו, אך העתק הקבלה לא הוגש. בנסיבות אלה, מתן הערך מוכח רק בעדותו של התובע, עדות העומדת על כרעי תרנגולת. אם עוד היה ספק שהתובע לא נתן ערך בעד השיק, סולק הספק בדברי עו"ד וייג בסיכומיו:

"הוא קיבל את השיק תמורת ערך והערך הוא חובו של הנפרע למשרדי שהתובע חלק ממנו"

(עמ' 13 שורות 1-2 לפרוט' הנ"ל).

ומדוע עו"ד וייג, שנתן את הערך (השירות המשפטי לנפרע ולהוריו), אינו מחזיק בצ'ק ותובע על פיו?

12. כזכור, הגרסה לפיה קיבל התובע את הצ'ק מעו"ד וייג, כתמורה לשירותי מסירה ושירותי הגשות שביצע בעבורו, כקבלן עצמאי, נשמעה לראשונה במועד ההוכחות.

13. התובע אישר בחקירתו הנגדית שקיבל את הצ'ק בשנת 2010, מס' ימים לפני משלוח מכתב ההתראה.

קרי: בחודש מרץ 2010 קיבל צ'ק שזמן פרעונו באוגוסט 2005.

14. א. התובע לא הציג את הצ'ק לפירעון. לטענתו:

"לפני שהפקדתי אותו גיליתי שהחשבון מוגבל"

(עמ' 6 שורות 1-3 לפרוט' הנ"ל).

ב. אישור בנק ישראל, שהגישו הצדדים, תוכנם עומד בסתירה זה לזה.

כאן יש להעיר, כי המסמך המלמד על הגבלת חשבון הנתבעת עד ליום 23.04.2011 הונפק ביום 19.08.2010. לעומת זאת, המסמך המלמד כי החשבון איננו מוגבל הונפק ביום 06.12.2011.

ג. הפער בין מועדי הנפקת האישורים, מסביר את ההבדל מהותי בתוכנם.

אין בנמצא ראייה שהאישור שהגיש התובע על הגבלת החשבון מזויף.

עדות הנתבעת שחשבונה לא הוגבל כלל נמסרה מזכרונה (עמ' 2 שורות 15-16 לפרוטוקול מיום 29.11.2012).

מכאן, שיש לקבל כי חשבון הנתבעת היה מוגבל, בהתאם לאישור בנק ישראל.

ד. יחד עם זאת, אין באישור שהציג התובע כדי ללמד שהחשבון היה מוגבל במועד הרלוונטי, משום שהאישור הונפק כחמישה חודשים לאחר שקיבל את הצ'ק. אין באישור את תאריך תחילת ההגבלה, אלא מועד סיומה בלבד.

ככל ויש לקבל שהחשבון הוגבל למשך שנה, כפי ששאל ב"כ התובע את הנתבעת בחקירתה (עמ' 2 שורות 15 לפרוטוקול 29.11.12), הרי לפי מועד סיום ההגבלה, תחילתה בסוף אפריל 2010.

ה. מכאן יש להסיק לכאורה כי במועד בו התובע קיבל, לשיטתו, את השיק, לא היה החשבון מוגבל. אף במכתב ההתראה שנשלח לנתבעת ב-18.3.2010, אין הערה על הגבלת החשבון.

על פניו, ניתן וצריך היה להציג את השיק לפירעון בבנק (אגב, גם אם היה החשבון מוגבל באותה עת). מדוע התובע לא הציג את הצ'ק לפרעון, במשך חמשת החודשים עד אשר נודע לו לכאורה שהחשבון מוגבל, רק לו הפתרונים.

15. השטר הוגש לביצוע כשנה וחצי לאחר שנשלח מכתב ההתראה. התובע לא מסר הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה, והשיב תשובה בלתי רלוונטית לחלוטין:

"ש: השיק הוגש לביצוע ביום 05.09.2011 והשיק הגיע במארס או אפריל

2010.

ת: המטרה שלי היה לקבל את הכספים מאבי ובני משפחתו וכשאלה לא

צלחו, החלטתי להגיש את השיק להוצל"פ לאחר שפניתי קודם לנתבעת"

(עמ' 6 שורות 31-33 לפרוט').

16. כנגד עדותו של התובע, שמרביתה עדות כבושה, וחשפה בשלב מאוחר של הדיון עובדות שהיה מקום לפרטן בתצהירו, חזרה הנתבעת על עדותה הראשונה, כי הצ'ק נמסר לאדם ממנו רכשה מחשב.

הנתבעת העידה, ואני נותנת אמון בעדותה, כי בתמימותה לא רשמה על השיק שהוא נמסר לביטחון (עמ' 7 שורות 31-32 לפרוט').

עוד אני מאמינה לנתבעת, שמפאת חלוף הזמן אין בידה מסמכים לתיעוד רכישת המחשב (קבלה, העתק שיקים וכיוב'). אין לצפות כי לאחר זמן כה רב תוכל להשיג תצהיר ממי שערכה עמו עסקה חד פעמית, לפני כ-10 שנים.

17. משמעותה של אחיזה כשורה היא מתן חסינות לאוחז שטר, העומד בתנאי סעיף 28(א) הנ"ל, מפני כל טענה כנגד תקינות אחיזתו, והאוחז כשורה גובר על כל טענה של המושך נגד מי מהאוחזים הקודמים לו.

חסינות זו מעניקה יתרון משמעותי ואין היא נרכשת בקלות.

18. אשר לצ'ק דנא, אין מחלוקת כי הוא שלם ותקין על פי מראהו. נשאלת השאלה, אם התובע רכש את האחיזה לפני שעבר זמנו של הצ'ק, והאם הוא אוחז בצ'ק בתום לב ובעד ערך.

19. דומני, לאחר שקלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, כי התובע לא עומד בתנאים הנ"ל. לו היה מקבל את השיק לידיו בתום לב ובתמורה, לא היה מסתיר מבית המשפט את הנסיבות. התובע בעצמו סתר את גרסתו הראשונה, לפיה קיבל את הצ'ק מהנפרע עבור חוב נפרע כלפיו, והעיד שקיבל את הצ'ק מעו"ד וייג עבור עבודה שביצע לעו"ד וייג כקבלן עצמאי. התובע בנסיונו להסתיר את הנסיבות לאשורן, מסר עדות כוזבת, לפיה הנפרע היה חייב לו כספים ונתן לו את הצ'ק כחלק מהחזר החוב.

20. כשהובהר שהצ'ק ניתן, למעשה, לעו"ד וייג, צריך היה התובע להסביר כיצד הוא זה שהגיש את הצ'ק לביצוע. אז סיפר שעו"ד וייג ביקש ממנו לקחת את הצ'ק לעצמו כשכר עבודתו.

כאמור, המדובר בעדות כבושה, שמעל מהימנותה מרחף צל כבד.

21. אף לאחר שקיבל את הצ'ק וביקש לפרוע אותו, לא נהג התובע בדרך הוגנת ומקובלת. התובע לא הציג את הצ'ק לפירעון. לטענתו, בדק ומצא כי חשבון הנתבעת מוגבל. אין עדות לבדיקה זו.

ההפך הוא הנכון, לפי הראיות שהציג, פנה התובע לנתבעת במכתב התראה במרץ 2010, אולם רק באוגוסט אותה שנה ערך בירור בבנק ישראל ביחס להגבלת החשבון.

יוצא שאף בענין זה גרסת התובע תלושה מן הראיות, וקלושה.

22. התובע, ביודעין, קיבל פיזית מהנפרע את הצ'ק, כשבין זמן פרעונו לבין מועד קבלתו ארבע וחצי שנים. כלומר, התובע הסכים לקבל מהנפרע (עבור צד שלישי) צ'ק שתקופת הצגתו לבנק חלפה עברה זה מכבר. התובע ידע שהוא מקבל את הצ'ק מהנפרע, ולא טרח לערוך בירור עם בעלת החשבון כי הצ'ק תקין, ויכובד חרף חלוף הזמן.

23. למעשה, הוכח שהתובע נטל את הצ'ק לאחר שעבר זמנו.

סע' 73 (א) לפקודת השטרות קובע:

"שיק – מהו

(א) שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי ובר פרעון עם דרישה; הוראות פקודה זו

החלות על שטר חליפין בר פרעון עם דרישה יחולו על שיק, חוץ מעניין שיש לו

הוראה אחרת להלן"

בכוח הסייפא לסע' 73(א) חלות על צ'קים הוראות סע' 35(ג) לפקודה, הקובע:

"שטר עם דרישה – מתי עובר זמנו

(ג) שטר שזמן פרעונו עם דרישה, וחזותו מעידה עליו שהיה במחזור זמן רב במידה

שאינה סבירה, יראוהו כשטר שעבר זמנו, כמשמעותו בסעיף זה ולענינו; מהו, לעניין זה, זמן רב במידה שאינה סבירה היא שאלה של עובדה".

בע"א 346/77 המועצה המקומית מגדל העמק נגד ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, ציטט כב' בימ"ש עליון מפסיקה אנגלית כדלקמן: "אורך חייו של שיק באופן סביר, אינו עולה על ימים אחדים. שבוע ימים אמר בית המשפט בעניין אחד, הוא זמן סביר לגביית שיק ונראה שתקופה ארוכה יותר חורגת מגדר הסבירות".

באותו מקרה, דן בית המשפט בצ'ק שהוסב למעלה משנה ושני חודשים לאחר הוצאתו. בית המשפט קבע: "מכאן שלא ניתן לומר בשום פנים ואופן שהמשיבה נעשתה אוחזת של השיק לפני שעבר זמנו, ולפי סעיף 35(ב) לפקודה היא לא יכלה לרכוש זכות קניין טובה מזו שהיתה לסמיח נופי– האדם שממנו היא נטלה את השיק".

בית המשפט פסק שהמשיבה אינה אוחזת כשורה משום ש"עצם העברת שטר שזמנו עבר, נחשבת למעשה "לא תקין" המעיד על חוסר תום לב".

24. התובע מעיד כי הנפרע הינו אדם בעל חוב (תחילה טען שחייב לו עצמו ואח"כ טען שחייב שכ"ט לבא כוחו). אף עובדה זו מחזקת, במכלול הנסיבתי הנ"ל, את קבלת הצ'ק בחוסר תום לב, מבלי לבחון כי הנפרע אוחז בו כדין.

25. העיון בצ'ק מעלה כי בגבו שתי חתימות. אחת מהן, חתימת התובע, והשנייה לא מזוהה.

התובע לא נתן גרסה ביחס לזהות החותם הנוסף. שתי האפשרויות המסתברות, על פי גרסתו הכבושה של התובע, הן שהחתימה שייכת לנפרע או לעו"ד וייג. אם היא חתימת הנפרע, הרי שהאוחז הבא, עו"ד וייג לא חתם, ובכך לא הושלמה ההסבה לתובע. אם היא חתימת עו"ד וייג, אזי הנפרע לא חתם, וגם כך נפל פגם בהיסב.

26. תרצה לומר, שהתובע ועו"ד וייג "דילגו" על שלב בהיסב, הרי גם בכך נפל פגם באחיזה כשורה, שהרי השטר לא מציג באופן אמיתי וגלוי את שרשרת האוחזים קודם לתובע, הגם שהתובע ידע כי קדמה לאחיזתו, האחיזה המהותית של עו"ד וייג.

27. לשיטת התובע שכר עבודתו לא שולם עד עתה (עמ' 7 שורות 1-2 לפרוט'). למרות זאת לא הוגשה תביעה נגד הנתבע או נגד עו"ד וייג לתשלום שכר העבודה. לא זו אף זו, עו"ד וייג המשיך לייצג את הנפרע עד שנת 2011 (עמ' 4 שורות 29-30) והוא מייצג את התובע גם כיום. נהיר כי לא מדובר בהתנהלות רגילה בין ספקי שירותים ללקוחותיהם.

האומנם הסכום התובע לקבל מעו"ד וייג שכר על שירותים בשנת 2010, באמצעות צ'ק משנת 2005? והאם הסכים להמתין עד עתה לשכרו ולא נקט כל פעולה לגבייתו, ותחת זאת הסכים להגיש את אותו הצ'ק לביצוע, ולהמתין עד סיום ההליך המשפטי? התנהלות בלתי סבירה בעליל.

28. התובע טען כי הוא מצוי בהליכים משפטיים.

למרות זאת העיד שלא ראה כל בעייתיות בצ'ק דנא, עד שבית המשפט העיר את תשומת לב הצדדים לעובדה כי הצ'ק מוגבל במילים "שלמו ל...".

לאור גרסתו הכבושה של התובע, והעדר מהימנותו הכללית, אני מתקשה להאמין שלא הבחין כי הצ'ק מוגבל לפירעון לנפרע בלבד. למעשה, כל ההיסבים (עד כמה שהתקיימו) נגועים בפגם בקניין, משום שהנפרע היה מנוע מסיחור הצ'ק.

ספק אם יכול וצריך בית המשפט להתעלם מנקודה מהותית זו, גם אם לא נטענה על ידי הנתבעת. הרי מדובר בעניין מהותי, העולה מהשטר עצמו, שהוא עצמו עילת התביעה.

ראוי לציין לעניין זה את דברי כב' בית המשפט העליון בע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל נגד קבוצת אריה יצחקי בע"מ, שם נקבע כי בין צדדים רחוקים, מכריעה לשון השטר ואין מקום לפנייה לנסיבות חיצוניות לשטר. כיוון שהדיבור "למוטב בלבד" (בהקבלה לענייננו: "שלמו ל...") מופיע על השיקים, הם אינם עבירים וממילא האוחז אינו אוחז בהם כשורה.

29. אולם, גם אם אתעלם לחלוטין מכך שסיחור בשטר היה מוגבל מלכתחילה, כך שהתובע לא יכול היה לרכוש בו קניין, ואתייחס רק לטענות הצדדים כפי שנטענו במהלך המשפט כולו, התוצאה נותרת אותה התוצאה, כי יש לדחות התביעה, משום שהוכח כי התובע אינו כשר להיחשב כאוחז כשורה.

30. סופו של דבר, התביעה נדחית. תיק ההוצאה לפועל שמספרו 16-20410-11-12, ייסגר.

התובע יחזיר את הצ'ק המקורי לנתבעת תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לבא כוחו.

כמו כן, ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,800 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר.