בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1. ביום 11/12/11 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 69,659 ₪. מעיון בכתב התביעה המקורי, אליו לא צורפו מסמכים כלשהם, אי אפשר להבין מהם מרכיבי החוב ומהי תקופת החיוב. הפרט המזהה היחיד בכל הנוגע לתביעה הוא מס' הנכס.

2. כתב התביעה המקורי הומצא על ידי שליח מטעם התובעת ביום 21/12/11 לידי אביו של הנתבע מאהר.

3. על יסוד מסירה זו, ביקשה התובעת מבית המשפט ליתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן. הבקשה נדחתה לאור הפגמים בכתב התביעה.

4. בעקבות ההחלטה שלא ליתן פסק דין בהעדר על יסוד התביעה הקיימת, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן אליו צורף דו"ח מצב חשבון משוערך המפרט את מרכיבי החוב ואת התקופות בהן נוצר החוב. התביעה המתוקנת על מצורפיה הומצאה לאביו של הנתבע ביום 27/5/12 והאב חתם על אישור המסירה. על יסוד מסירה זו ומשלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה ביום 8/7/12.

5. ביום 28/7/12 הומצא פסק הדין לנתבע באמצעות אביו מאהר. הפעם סירב מאהר לחתום על אישור המסירה. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. ביום 28/12/12 הומצאה אזהרת ההוצאה לפועל לנתבע באמצעות אביו מאהר.

6. כל אישורי המסירה אשר הוזכרו לעיל, צורפו כנספחים לתגובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה ביום 5/5/13. חרף שתי החלטות ביניים שניתנו לעניין זה לא הוגש לתיק עד עצם היום הזה אישור מסירה המעיד על המצאת התגובה לב"כ הנתבע. מאידך, ניתנו שתי החלטות ביניים המציינות במפורש את קיומה של התגובה ואת כוונת בית המשפט ליתן החלטה היום על בסיס החומר המצוי בתיק. ההחלטה הראשונה מבין שתי החלטות אלו, החלטה מיום 7/5/13, נמסרה לב"כ הנתבע ביום 13/5/13 כפי שעולה מאישור המסירה הסרוק בתיק. חרף האמור לעיל, לא מצא לנכון ב"כ הנתבע להגיש כל הודעה לתיק ולא השיב לאמור בתגובת התובע. עוד יצוין לעניין זה כי כבר בהחלטת הביניים מיום 6/3/13, אשר הומצאה לב"כ הנתבע ביום 13/3/13, התייחסתי לעיתוי הגשת ההתנגדות. גם לדברים שנאמרו שם לא ניתנה כל התייחסות של הנתבע. הנתבע אף לא טרח להפקיד את הסך של 3,000 ₪ , אשר הפקדתו נקבעה כתנאי לעיכוב הליכי ההוצל"פ .

7. הנתבע טוען במסגרת הבקשה לביטול פסק דין מיום 6/3/13 כי לא קיבל את התביעה. עיתוי הגשת הבקשה מוסבר בכך שבתקופה האחרונה התקבל עיקול על חשבון הבנק של הנתבע. בנוגע לאישורי המסירה, מאשר הנתבע כי אביו מאהר קיבל את כתב התביעה אך טוען כי אביו גר בדירה נפרדת ממנו . עוד טוען הנתבע, מבלי לתמוך טענה זו בתצהיר של אביו, כי אביו שכח למסור לו את התביעה הן בשל גילו המתקדם והן בשל משך הזמן שעובר עד שמאהר נפגש עם בנו , כיוון שהנתבע עסוק בעבודתו באזור המרכז וחוזר לביתו רק בסוף השבוע. בהעדר תשובה לתגובה, לא נסתרה טענת הנגד של התובעת לפיה הנתבע ואביו גרים באותו בניין.

8. לאור האמור לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי הנתבע ליתן הסבר מניח את הדעת לאיחור המשמעותי בהגשת ההתנגדות. כמו-כן אני קובע כי מסירת המסמכים המיועדים לנתבע באמצעות אביו, בוצעה כדין כיוון שהנתבע ואביו גרים באותו בניין וכיוון שאביו של הנתבע, שלא טרח לתת תצהיר , חתם ללא כל הסתייגות על אישורי המסירה של כתב התביעה המקורי וכתב התביעה המתוקן.

9. יודגש כי גם אם הייתי קובע שנפל פגם בהמצאת כתב התביעה המקים עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מחובתו למסור גרסה מפורטת לגבי המועד בו קיבל את פסק הדין או היתה לו ידיעה שלמה לגבי תוכנו ולהגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום לאחר אותו מועד.

10. לגופו של עניין, כשל הנתבע מלהעלות טענות הגנה מפורטות, אשר יש בכוחן להצדיק ביטול של פסק הדין וניהול הליך משפטי מלא. הנתבע טען טענה שאינה נכונה לפיה לכתב התביעה לא צורף מסמך כלשהו. הנתבע הסתפק בהעלאת טענות כלליות וסתמיות בכל הנוגע לגובה החוב לפיהן במשך השנים שילם על חשבון החוב לתובעת והוא מתקשה לאתר את החשבונות בשל חלוף הזמן.

11. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

כיוון שב"כ התובעת לא טרח להגיש לתיק אישור מסירה המעיד על המצאת התגובה לב"כ הנתבע, מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.

למען הסדר הטוב אציין כי החלטה זו מתייחסת לתיק הוצל"פ מס' 02-48461-12-4.

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום ממועד קבלתה.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.