בפניי תביעת כספית מיום 15.12.11 ע"ס 43,000 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 27.7.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

היום נערכה בפניי ישיבת הוכחות, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבה ויתרו הצדדים, כמקובל, על סיכום טענותיהם.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה, הנתבעת 2 הינה בעלת הרכב ומתירת השימוש בו ואילו הנתבעת 3 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן – "הפרטית").

רכב הנתבעים – משאית סמיטריילר מתוצרת מאן שבה גורר + נגרר (להלן – "המשאית", "הגורר" ו-"הנגרר", בהתאמה).

מקום התרחשות התאונה: כביש מנהרות בירושלים.

שעת התרחשות התאונה: 12:00.

המחלוקת

הצדדים הציגו גרסות מנוגדות לנסיבות התרחשות התאונה: אין חולק כי עובר לתאונה נכנסה הפרטית לתוך כביש המנהרות מתוך כביש, שהמשכו בתוך המנהרה הוביל את הפרטית אל תוך הנתיב הימני ביותר מבין שלושה נתיבים ממוזגים בכביש המנהרות, שלושה נתיבים המהווים התמזגות של הכביש הנ"ל עם כביש משמאל שהינו בין שני נתיבים. המשאית נסעה עובר לתאונה בכביש הנ"ל בן שני הנתיבים, בנתיב הימני מבין השניים. אין גם חולק כי התאונה התרחשה בכביש המנהרות (בקטע הכביש הכולל שלושה נתיבים) וכי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים אחד בסמוך לשני, כאשר הפרטית נסעה בנתיב הימני מבין שלושת הנתיבים ואילו המשאית נסעה בנתיב שמשמאלה (בנתיב האמצעי מבין שלושת הנתיבים). המחלוקת היא בשאלה, איזה מבין שני הרכבים סטה לעבר הרכב השני וגרם בכך להתרחשות התאונה, כאשר שני הצדדים מוסרים גרסות שונות לגבי הסטייה: התובעת בגרסה לפיה המשאית סטתה לעבר הפרטית ולפיה הנגרר של המשאית פגע פגיעה ראשונה בדופן שמאל של הפרטית, ומנגד הנתבעים בגרסה לפיה הפרטית היא זו שסטתה לעבר המשאית ולפיה הפגיעה הראשונה הייתה בין הפרטית לבין איזור הפינה הקדמית-ימנית של המשאית (אזור מדרגות דלת ימין הממוקמת בקדמת הגורר).

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

• כתבי הטענות, על נספחיהם.
• הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.
• מסמכי תיק המשטרה שנפתח לחקירת נסיבות התאונה. התיק כולל את אלה:
  • "הודעת נהג" של נהג הפרטית מיום 24.7.11, הכוללת גם תרשים של זירת ואופן התרחשות התאונה.
  • "הודעת נוסע" של נוסעת הפרטית (אשת נהג הפרטית) מיום 25.7.11.
  • "הודעת נהג תחת אזהרה" ראשונה של נהג המשאית מיום 24.7.11, הכוללת גם תרשים של זירת ואופן התרחשות התאונה.
  • "הודעת נהג תחת אזהרה" שנייה של נהג המשאית מיום 27.7.11.
  • הודעת שוטרת טל זעפרוני מיום 25.7.11.
  • מזכר משטרתי מיום 25.7.11 שבו נרשם כי קיימות תמונות שצולמו במקום התאונה ע"י השוטרת טל זעפרוני.
  • "דו"ח פעולה" מיום 21.7.11 של השוטרת רחלי פחימה.
  • מסמכים הנוגעים לנטילת רישיון הנהיגה של נהג המשאית.
  • לא הוצג מסמך המלמד על סיבת תיק המשטרה, אך אין חולק שהתיק נסגר, ונראה שאיש מהנחקרים במשטרה לא הועמד לדין בסופה של חקירה משטרתית.
• תמונות שחור לבן של נזקי הפרטית כפי שצולמו ע"י שמאי הרכב מטעם התובעת.
• תמונות בצבע ותמונות שחור לבן שמתעדות את מנח הפרטית (ובאופן חלקי גם את מנח המשאית) לאחר התאונה בזירת התאונה.
• תמונות כלליות בשחור לבן של כביש המנהרות (מאתר גוגל מאפ).
• עדויות מטעם שני הצדדים במהלך ישיבת ההוכחות היום: מטעם התובעת – נהג הפרטית, נוסעת הפרטית (אשת נהג הפרטית) והשוטרת טל זעפרני; ומטעם הנתבעים – נהג המשאית.

דיון והכרעה

אני מוצא לדחות את התביעה.

כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג הפרטית.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• הצדדים הציגו גרסות מנוגדות, שלא ניתן ליישב ביניהן, כאשר כל גרסה מובילה בהכרח למסקנה משפטית אחרת (מנוגדת/הפוכה). מכאן, שמדובר במצב שבו כל צד זוכה בכל "הקופה" או מפסיד את כולה. המסקנה שלי מניתוח הטענות והראיות היא, כי גרסת הנתבעים עדיפה על זו של התובעת, ולכן כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה היא על נהג הפרטית ולכן כי דין התביעה להידחות. יובהר המובן מאליו, כי אין במסקנתי זו כדי לקבוע, חלילה, שעדי התובעת (והכוונה מן הסתם לנהג ולנוסעת הפרטית) שיקרו בהכרח. מדובר בהכרעה המושתתת על נטלי הוכחה במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ועל התשתית הראייתית שהוצגה לפניי, ולכן המסקנה הינה רק כי גרסת הנתבעים מסתברת וסבירה יותר מזו של התובעת.
• לחובת התובעת נזקפת בנסיבות התיק העובדה, שהתובעת לא הציגה חוות דעת של מומחה בוחן תאונות. מדובר בתאונה לא פשוטה, שלא נחקרה באופן מעמיק ע"י המשטרה (המשטרה לא הוציאה בוחן תנועה לשטח ולא ראיתי במסמכי המשטרה שהוצגו ניתוח מקצועי רציני כלשהו של הממצאים שנאספו בשטח ושל הודעות הנהגים, הנוסעת והשוטרות). מאחר שאין חולק שהיו שתי פגיעות בין הרכבים, בזוויות שונות ובמיקומים שונים בכביש, כאשר בסופו של מהלך מיוחד הפרטית מצאה עצמה מוטחת על קיר המנהרה משמאל לנתיב השמאלי דווקא בכביש, וגם נוכח המחלוקת המהותית בין העדים על מוקד הפגיעה הראשונה במשאית, היה ראוי שהתובעת, שנטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות שבו מוטלים עליה, תציג חוות דעת של מומחה שיבחן וינתח בכלים מקצועיים (וגם תוך הבאה בחשבון של חוקי פיסיקה רלוונטיים) את הממצאים והגרסות הקיימים. כזאת לא עשתה התובעת, והדבר פועל לחובתה בנסיבות.
• לחובת התובעת נזקפת בנסיבות גם העובדה שהיא לא הציגה תמונות אותנטיות שצילמה השוטרת העדה מטעמה בזירת התאונה. תמונות אלו מצויות במשטרה, ואין ספק שמדובר בראיות רלוונטיות. מתוכן השאלות שהופנו לנהג המשאית בהודעתו השנייה במשטרה עולה, שבתמונות הללו ניתן להתרשם לגבי מקום התאונה ביחס לכביש ממנו השתלבה הפרטית לתוך כביש המנהרות, והדבר יכול היה לסייע בבחינת סבירות עדות נהג המשאית. בתמונות הללו (שלא הוצגו) גם ניתן להניח שרואים בבירור יתר את מנח המשאית בכביש לאחר התאונה, בשים לב למחלוקת בין הנהגים בשאלה מי משני הרכבים סטה ובאיזה נתיב התרחשה התאונה. גם כזאת לא עשתה התובעת, והדבר פועל לחובתה בנסיבות.
• על בסיס עדויות שני הנהגים ונוסעת הפרטית אני לא יכול לקבוע שעדותו של מי מהשלושה, לבדה וכשהיא לעצמה, הותירה עליי רושם של עדות בעלת איכויות עדיפות על פני שאר העדויות. כל העדים הותירו עליי רושם שהם מאמינים בעדויותיהם ומוסרים דברים אותנטיים מבחינתם. אך עדותו של נהג המשאית נתמכה לטעמי ע"י מכלול הראיות, באופן הולם ומשכנע יותר מאשר עדותם של נהג ושל נוסעת הפרטית.
• מחלוקת לגבי מיקום הפגיעה הראשונה במשאית: מצאתי להעדיף במחלוקת זו את גרסת הנתבעים, לפיה מיקום הפגיעה הראשונה הוא באזור הפינה הקדמית-ימנית של המשאית, על פני גרסת התובעת, לפיה מיקום הפגיעה הראשונה הוא באזור הנגרר. ראשית, ניכר כי הפגיעה הראשונה גרמה למעיכה משמעותית בשתי הדלתות השמאליות של הפרטית. סביר יותר שאזור זוויתי כמו הפינה הימנית-קדמית של המשאית יגרום למעיכה כזו מאשר אזור שטוח ומאורך יחסית כמו הנגרר (העגלה); שנית, לו אכן הפגיעה הראשונה הייתה ע"י הנגרר, לא סביר שהפרטית תמצא עצמה בעקבות פגיעה זו לפני המשאית בנטייה שמאלה, וזאת משום שישנו גורר שלם שמפריד בין הפרטית לבין הנתיב השמאלי, אליו הגיעה לבסוף הפרטית. סביר יותר לצפות שפגיעה כזו הייתה מטיחה את הפרטית על הקיר הימני דווקא במנהרה, ולא על השמאלי; שלישית, נהג הפרטית העיד היום בפניי (ותוכן עדות זו לא נמסר משום מה על-ידיו במשטרה!), כי עובר לתאונה ראה את המשאית במראה השמאלית בפרטית. מעדות זו ברור, כי בסמוך לתאונה היה מצב שבו הפרטית הקדימה את המשאית והייתה לפניה בקו הנסיעה בכביש. סביר אפוא להניח, שהפרטית, כרכב מהיר יותר מהמשאית (ונהג המשאית העיד שהיה חייב לנסוע לאט במיוחד), ביקשה לעבור לפני המשאית אל נתיב המשאית ולמצער להקדים אותה בעיקול, וכל אלה מובילים למסקנה שאכן סביר שמיקום הפגיעה הראשונה במשאית היה באזור הפינה הקדמית-ימנית שלה, ולא אי-שם בחלק האחורי של המשאית; רביעית, נהג הפרטית ניסה להסביר את מיקום הפגיעה בכך שהנגרר נזרק קצת שמאלה בעת עיקול של המשאית שמאלה, אך נהג המשאית העיד שמניסיונו קורה בדיוק ההפך, וגם בנושא זה יכול היה בוחן תאונות מומחה מטעם התובעת להועיל ולסייע, אך התובעת לא העידה מומחה כזה.
• קיימות ראיות שונות לפיהן המשאית הייתה לאחר התאונה בנתיב האמצעי, דבר המתיישב עם גרסת נהג המשאית לפיה טרם החל לבצע בפועל מעבר (אותו התכוון ורצה לבצע) לנתיב הימני בו נסעה הפרטית ולפיה התאונה התרחשה בנתיב האמצעי בו נסעה המשאית. הראיות הן דבריה הברורים של השוטרת טל זעפרני בהודעתה במשטרה: "המשאית כשהגעתי למקום עמדה בנתיב האמצעי", וכן תמונות שהוצגו לי מהן ניתן להסיק שאכן המשאית במנח לאחר התאונה בנתיב האמצעי (ולא בימני או בחלק מהימני), וכמובן גם מעדויות נהג המשאית במשטרה ובפניי. למעשה, גם נהג הפרטית אישר היום בחקירתו שהקבינה (הגורר) של המשאית לא סטתה לנתיבו.
• לקחתי גם בחשבון את העובדה שנוסעת הפרטית, בעדותה במשטרה, לא אמרה בשום מקום שהמשאית סטתה לעבר הפרטית, וסביר שאם הייתה סבורה אז שזה מה שקרה, שהיא הייתה אומרת אז ושם זאת.

סיכום

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 8,000 ₪.

פסה"ד יישלח ע"י המזכירות לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.