1. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 25/3/44), לטענתה, ביום 16/10/06, עת נפלה במהלך עבודתה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן "המעבידה") כעובדת ניקיון בבניין אשר בחזקת הנתבעת מס' 3 (להלן "חברת החשמל" ו-"התאונה", בהתאמה).

2. הצדדים חלוקים לכל אורך החזית, כאשר עיקר המחלוקת נסבה סביב נסיבות התאונה (להבדיל מעצם התרחשותה) וכפועל יוצא, אחריות הנתבעות, או מי מהן, להתרחשות התאונה.

ויאמר מיד - למרות שהייתי נכונה, חרף סתירות מסוימות, לקבל את גרסת התובעת באשר לנסיבות התאונה (בסייג אחד); לא מצאתי כי יש בנסיבות שהוכחו לפני כדי להטיל אחריות על הנתבעות או מי מהן.

נסיבות התאונה

3. לגרסת התובעת, התאונה התרחשה עת הסתבכו רגליה בסרט קשירת קרטונים של חברת החשמל אשר הושלך אל עבר רצפת המסדרון בו עברה. כאמור בתצהיר התובעת (ראה: סעיפים 6 ו-8 לתצהיר - הוגש וסומן ת/2):

"אני נפגעתי בפרוזדור הקומה החמישית בבניין, כאשר רגלי הסתבכו בסרט קשירת קרטונים שהיה שייך, מן הסתם, לנתבעת 3, אשר הושלך אל הרצפה היכן שעברתי.

...

לקחתי את המגש של אחד העובדים שהוא נכה מקומה 3, מהמשרד, ולקחתי גם אשפה לזרוק לפחי הזבל בקומה 5. יש מפקחת והיא קובעת לכל עובדת מה לעשות ואיפה לעבוד ובמה... כשהלכתי לכיוון הפרוזדור בקומה 5, נפלתי וקיבלתי חבטה עזה, אני זוכרת שהרגשתי שרגליי הסתבכו בסרט כלשהו, איני זוכרת מאיזה סוג...".

(וראה גם: תצהיר תשובות לשאלון מטעם חברת החשמל - תשובה לשאלות מס' 55 ו-57 - השאלון והתשובות הוצגו וסומנו נ/1; ובעדותה בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 12-30).

אמנם, המדובר ב'עדות יחידה' של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראה: ת.א. (חיפה) 719/96, דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79, פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (ת"א) 2879/99, כהן נ' כהן (2011); ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008); ת.א. (ת"א) 1710/05, הלר נ' כהן (2009); ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (2000); ת.א. (ת"א) 1950/01, בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ (2008); ת.א. (באר שבע) 7162/99, אלן נ' ביטוח ישיר (2003); ת.א. (חיפה) 961/02, פיאד נ' סאלח (2003); ע"א (חיפה) 4367/07, ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין (2008), על האסמכתאות המצוינות דשם; והשווה: ע"פ 10357/06, טאהר אבו דיב נ' מ"י (2007), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"פ 4844/09, מסעאד נ' מדינת ישראל (2010); ובאשר לאופי האזהרה ראה למשל: ע"א 79/72, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768; ה"פ (מרכז) 8765-05-09, בן חיים נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (2009); י. קדמי, "על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי, עמוד 1443 ואילך; ע"א (מרכז) 2708-08-07, נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ נ' מימון (2007); רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007); ע"פ 7653/11, ידען נ' מדינת ישראל (2012); ת.א. (חיפה) 857/07, חכמה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ (2012)).

יחד עם זאת, מצאתי לאמץ את עיקר עדותה אשר ניתנה בשפה פשוטה, בפרט משהתובעת השיבה ללא היסוס גם כשהמענה לא היה לטובתה. כך למשל משנשאלה האם במסגרת תפקידה היה עליה להרים את הסרט (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 31-33):

"ש. אם היית רואה את הסרט על הרצפה זה (מדגים באמצעות סרט הפלסטיק עליו הצביעה העדה צהלה) חלק מעבודתך שאת צריכה להרימו ולהכניס לאשפה?

ת. כן".

יתירה מכך, גרסת התובעת קיבלה מספר חיזוקים ממכלול הראיות שלפני:

3.1 התובעת זימנה לעדות מטעמה את הגב' צהלה אבני, כלכלנית, העובדת גם כיום בחברת החשמל (להלן "הגב' אבני"), אשר היכרותה המוקדמת עם התובעת מתמצית "רק מזה שהיא הייתה עובדת ניקיון באותה קומה, בוקר טוב, שלום וזהו" (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 6). המדובר בעדה אובייקטיבית החסרה כל עניין בתוצאות ההליך. הגב' אבני הצהירה (תצהירה הוצג וסומן ת/1) כי:

"לקראת הצהריים ראיתי את הגב' וקנין אישה דתיה שעבדה פה בניקיון, כשנפלה לאחר שרגליה הסתבכו בסרט קשירה כלשהו. האירוע התרחש בקומה החמישית בסמיכות למטבחון".

ניכר היה בחקירתה הנגדית כי הגב' אבני מבקשת לדייק בתשובותיה (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורה 7 עד עמוד 9 לפרוטוקול שורה 1):

"ש. את זוכרת היכן האירוע התרחש?

ת. בסמוך למטבחון במהלך היום כשאנו קמים לקחת שתייה ואז ראיתי אותה כשהיא מעדה.

ש. אני אומרת לך שזה היה בחוץ ולא בפנים?

ת. אני זוכרת במסדרון.

...

ש. את זוכרת מה בדיוק התובעת עשתה שם?

ת. אני לא עוקבת אחריה. כמו כל עובדות הניקיון מנקות את החדרים והמטבחון את השירות הציבוריים, אני לא יודעת מה בדיוק היא עשתה שם אני זוכרת שהייתה נפילה רצינית.

ש. את זוכרת אותה עושה עבודות ניקיון?

ת. אני לא ראיתי אותה אוחזת סחבה ונופלת.

ש. משהו אחר שהיה ביד או שנפל תוך כדי?

ת. היה שם משהו על הרצפה, אם איני טועה אולי כמו החוטים האלה למטה שקושרים את הארגזים (מצביעה על קופסת חבילות הנייר) חוטים פלסטיים העוטפים את הארגז, שוב איני בטוחה.

ש. אמרת שאת זוכרת נפילה משמעותית?

ת. כן.

ש. מה את זוכרת?

ת. הלכתי לכוון המטבחון וראיתי אותה שרועה וקולות של כאב ועזרתי לה להתרומם ושאלתי האם היא צריכה משהו. היא אחזה ברגלה. איני זוכרת מה היה אחר כך.

ש. משהו על גופה את ראית?

ת. שהיא אחזה?

ש. שהיא החזיקה?

ת. אני לא אמרתי שהיה בידה נדייק אמרתי שהיה חוט במסדרון.

ש. על גבי הגופה [צ"ל "גוף" – ב.ש.] שלה ידיים רגליים ראית משהו?

ת. אל [צ"ל "לא" - ב.ש.] שאני זוכרת" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

ובמענה לב"כ חברת החשמל (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 8-17):

"ש. זה יהיה נכון לומר שהסתכלת וראית את התובעת אחרי שהיא נפלה?

ת. ראיתי אותה שרועה על הרצפה לאחר שנפלה.

ש. כל מה שקרה במהלך הנפילה לא ראית?

ת. לא. כנראה שנייה לאחר הנפילה. אני לא יודעת אם זה הרעש או בדיוק באתי לכוון המטבחון.

ש. תאשרי שאת לא ראית שום חפץ שיש לו מגע עם גופה של התובעת שהייתה שרועה על הרצפה?

ת. היה שם חבל או חוט שכנראה...

ש. לא היה מגע שלה עם החבל?

ת. החבל היה בקרבתה" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

צא ולמד: הגם שגב' אבני הודתה כי לא ראתה את מהלך הנפילה אלא הגיעה "שנייה לאחר הנפילה", יש בעדותה כדי לתמוך בגרסת התובעת, לפחות בארבעה: האחד, כי התובעת הייתה במסדרון הקומה החמישית; השני, כי התובעת נפלה על הרצפה "נפילה משמעותית" בסמוך למטבחון; השלישי, כי עת היתה התובעת שרועה על רצפת המסדרון, היה בקרבתה חוט או חבל, ככל הנראה מסוג החוטים האוגדים את קופסאת חבילות הנייר; והרביעי, כי היו עובדים נוספים של חברת החשמל שיצאו מחדריהם וראו את התובעת שרועה על הרצפה מאחר והיא צעקה (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 2-3).

3.2 אין בידי לקבל את טענת ב"כ חברת החשמל כי מאחר והגב' אבני העידה שהסרט/חבל היה בקרבת התובעת אך לא עליה, לא יתכן שאותו סרט/חבל גרם לנפילת התובעת. ראשית, הגב' אבני ראתה את הסרט לאחר הנפילה להבדיל ממצב הדברים עובר לנפילה. שנית, אפשרויות הנפילה רבות הן ותלויות בפרמטרים רבים לרבות טיב הסרט/חבל, פרישתו ומיקומו, נתוני התובעת ואופן הליכתה עובר לתאונה, לעומת מאפייני המקום וכיו"ב. לא הובאה לפניי כל ראייה או חוות דעת בעניין דא (ולעניין העדפת עדות ראיה על עדות תיאורית של מומחה - ראה: ע"א 541/63, רכס נ' הרצברג, פ"ד י"ח(2) 120) ואין להסתפק בטענתו, הגם המלומדת, של ב"כ חברת החשמל בסיכומיו כי נגיעת כף רגל בחוט כזה אינה גורמת לנפילה אלא רק אם החבל נכרך סביב רגליה של התובעת.

שלישית, עצם העובדה שהגב' אבני שמה לב לקיומו של אותו סרט או חבל מעידה על שתיים: האחד, על קרבתו הרבה של הסרט/חבל לתובעת; והשני, כי הסרט/חבל היה בולט ומוחשי בנסיבות. ודוק: גם התובעת לא טענה שהסרט היה עליה, אלא שהסתבכה בו טרם הנפילה וכפועל יוצא איבדה את שיווי משקלה ונפלה. יתירה מכך, מעדות התובעת עולה כי היא כלל לא ראתה את הסרט/חבל, עת הגיעה לקומה חמש על מנת להתחיל לנקות "והופ הייתי על הרצפה" (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 21-33).

רביעית, טענת ב"כ חברת החשמל כי המעידה נגרמה עקב חוסר יציבותה של התובעת, בהתבסס על תיעוד רפואי עובר לתאונה (ראה: נ/7), אינה מתיישבת עם טענה זו של ב"כ חברת החשמל. להיפך, נתוניה האישיים של התובעת ומצבה הפיזי הכללי עשויים לתמוך באפשרות נפילה מסוג דא גם עקב הסתבכות קלה או נגיעה גרידא בסרט מסוג דא.

3.3 מעבר לכך, יש לראות בתרשומת מיום 30/6/08 בדבר נסיבות התאונה (הוצג וסומן נ/11) אשר ערכה הגב' רינה מצליח, מנהלת האתר והאחראית על התובעת במועד התאונה (להלן "הגב' מצליח") משום חיזוק מה לגרסת התובעת.

בתרשומת נכתב "לאחר זמן מה היא התקשרה אלי ואמרה שרגלה הסתבכה בחוט/חבל שהיה מחובר לרצפה, עליתי לקומה ולא ראיתי דבר כזה". אמנם לא מצוין במסמך האם המדובר בחלוף ימים או שעות, אך נוכח הסיפא של התרשומת, קרי: העובדה שהגב' מצליח עלתה לקומה חמישית במטרה לחפש את אותו חוט (חבל) על הרצפה, מעידה כי שיחת הטלפון התרחשה עוד באותו יום וכעבור זמן קצר מאוד ממועד האירוע, שאחרת מה מצאה לה הגב' מצליח לעלות ולחפש אחר סרט הקשירה בקומה חמש.

ודוק: בעדותה לפניי התובעת לא טענה כי המדובר בסרט המחובר לרצפת המסדרון.

הדברים אמורים במיוחד משהנתבעות הודו כי על פי מפרט העבודה היה על עובדות הניקיון לשטוף את הרצפה במסדרונות הקומות אחר הצהריים (ראה: תצהירו של מר כהן מטעם חברת החשמל - הוצג וסומן נ/13 - סעיף 23 ונספח 2; וכן: ת/4 - תשובה לשאלה 18). מכאן, לכל היאוחר שיחת הטלפון התקיימה בצהריים/אחר הצהריים של אותו יום בשים לב שבטופס בל/250 מצוין כי האירוע התרחש בשעה 12:00 בצהריים (וראה גם להלן). מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם מענה הגב' מצליח לשאלת ב"כ חברת החשמל (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 29-32):

"ש. אני מפנה אותך לכתוב ב-נ/11 ולטענת התובעת כי רגלה הסתבכה בחבל?

ת. אני זוכרת שהיא התקשרה ואמרה לי האם שכחה הג'קט והלכתי לחדר הלבשה לבדוק ואז ניהלנו השיחה והיא אמרה שהיא חושבת שנפלה מחוט שהיה במקום. אני זוכרת שעליתי ולא ראיתי. אני חושבת שהיא אמרה לי איני זוכרת במדויק".[ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

ויודגש - לשיטת הגב' מצליח, שזומנה להעיד מטעם המעבידה, העניין עלה תוך כדי שיחה לא פורמאלית בין השתיים. עובדה המחזקת את אמינות התובעת.

מה עוד שמדובר בתרשומת שנערכה לאחר הגשת התביעה (18/6/08) ונסיבות חתימה לא הובהרו עד תום משהגב' מצליח העידה כי אינה זוכרת באיזו מסגרת נערך המסמך (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 8-9).

מעבר לכך, הגב' מצליח לא הכחישה את האירוע. נהפוך הוא. בעדותה חיזקה הגב' מצליח את גרסת התובעת לפחות בשלושה: האחד, עצם אירוע הנפילה ("היא כן נפלה והרגישה לא טוב באותו יום", "היא נפלה במהלך העבודה" - ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 3-5); השני, הימצאות התובעת בקומה חמש כחלק מסידור העבודה שלה באותו יום (הגם שבתרשומת כתוב קומה 4 - ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 1); השלישי, כי לגרסת התובעת עוד באותו יום רגליה הסתבכו בסרט או בחבל וכתוצאה מכך נפלה (ראה: נ/11 וכן בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 29-32).

3.4 בטופס בל/250, החתום על ידי הגב' מצליח מטעם המעבידה (הוצג וסומן נ/10) מתוארת התאונה כדלקמן:

"שנפגע בתאריך: 16.10.06 בשעה 12:00 כאשר עבד בניקיון ...; כתובת מקום התאונה: המה"ר חיפה תאור התאונה: במהלך הניקיון החליקה על רגל בצד ימין ונפלה על הברך ועל היד השמאלית; האבר שנפגע: רגל ימין והיד השמאלית".

תאור דומה נמצא בהודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל"), החתומה על ידי המעבידה (ראה: נספח ה' לתצהיר התובעת - ת/2).

אם וככל שמבקשת המעבידה לטעון שאין להסתמך על תיאורים אלה משמדובר בתיאור מפי התובעת בלבד - עליה הנטל להוכיח את נסיבות מתן ההודעה, דהיינו שזו ניתנה בטעות ובהסתמך על דברי התובעת שהיה בהם כדי להטעות ועל כן אין לסמוך עליהם (ראה: ע"א 497/60, 498 מקורות בע"מ נ' זכריש, פ"ד טו(2) 1657; ע"א 5379/90, מתתיהו נ' מ"י, פ"ד מז(1) 167; ע"א 685/87, אלבז נ' פסקל (1990); ת.א. (ת"א) 1383/94, שלומוביץ' נ' איי.אס.איי תעשיות פלדה ישראלית בע"מ (2001); ע"א 375/84, עזבון המנוח עדן ז"ל נ' אל פאגורי, פ"ד מב (4) 226; ת.א. (חיפה) 508/05, אבו מוך נ' א.א. בטונית מוצרי תשתיות (2001) בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 345/93, קעדנה נ' מסארווה (2000)). נטל בו לא עמדה המעבידה במקרא דא. מה גם שהגב' מצליח, אשר מילאה את טופס בל/250 (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 27-29), העידה כאמור כי בשיחה בין השתיים, ככל הנראה עוד באותו היום, סיפרה לה התובעת כי נפלה כתוצאה מהסתבכות רגליה בסרט.

לא נעלם מעיני כי בתיאור זה לא מצוין שהתובעת נפלה מאחר ורגליה הסתבכו בסרט קשירה, אך אין כל סתירה בין תיאור זה לבין גרסת התובעת לפניי.

ויובהר - אין בטופס תיאור של המפגע שבגינו החליקה התובעת. כך למשל לא מצוין כי התובעת החליקה על שלולית מים או בעת שטיפת רצפת המסדרון בקומה חמש, שאז ניתן היה לטעון כי המדובר בתיאור שונה מהתיאור המובא בשלב זה מפי התובעת. גם אם תאמר שהשימוש במונח "החליקה" אינו הולם והיה מקום לנקוט במילה "נפלה", הרי שהמדובר בעובדת ניקיון וניתן היה להתרשם במהלך עדותה שיכולת הביטוי שלה אינה מן המשופרות. על כן, נתון זה, לכשעצמו, לא יפעל לחובתה.

3.5 מעבר לכך - הנתבעות בחרו כאמור שלא לזמן לעדות את עובדת הניקיון שהחליפה את התובעת או עובדים אחרים שהיו בקומה חמש. כך גם חזקה שהנתבעות, ולמצער המעבידה, חקרו את התאונה וחרף זאת בחרו שלא לזמן את החוקר מטעמן ולהציג את ממצאי החקירה ויש בכשל זה משום חיזוק נוסף (שלילי) לגרסת התובעת. כך גם לא הומצא טופס ביקורת מלא עם כל הפרטים הרלוונטיים של אותו יום (ראה: מפרט טכני - צורף כנספח 2 לתצהיר מר כהן מטעם חברת החשמל - נ/13).

ודוק: אין בכך כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעות, שהרי אין תמה כי נטל ההוכחה באשר להתרחשות התאונה מוטל על התובעת, אך חזקה על הנתבעות המכחישות את נסיבות התאונה, כי יפעלו לבדיקת האירוע, לרבות באמצעי חקירה.

חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ע"פ (חיפה) 974/06, מ"י נ' אגבאריה מוסטפא (2006); ת.א. (מחוזי חיפה) 677/08 א. כ. נ' מדינת ישראל, (2012); ע"א 8569/08, תיתי נ' עזבון המנוחה תיתי (2010); ה"פ (ת"א) 125/08, ססבון נ' סולומון (2011); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

3.6 לא נעלמו מעיני הסתירות בגרסת התובעת באשר לסיבה להימצאותה בקומה חמש עובר לתאונה - האם זה היה על מנת לנקות או להביא תה או מגש אוכל לנכה או על מנת לפנות אשפה - אך אין בכך כדי לשנות ממסקנתי.

ראשית, הסתירה התפוגגה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת אשר הודתה כי הגיעה לקומה חמש בהוראת הגב' מצליח על מנת להתחיל לנקות (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 10-13, 21-22, 29-30). עדות זו קיבלה תימוכין בעדות האחראית, הגב' מצליח, לפיה התובעת הייתה אחראית לניקיון קומות מס' 2 עד 7 ביום התאונה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 1-6). הגב' מצליח גם לא העלתה, כל תהיה באשר לסיבת המצאות התובעת בקומה חמש עובר לתאונה וראתה זאת כחלק מסידור עבודתה באותו יום (וראה גם: תשובת התובעת לשאלה מס' 57 בשאלון מטעם חברת החשמל - הוצג וסומן נ/1 ו-נ/2).

אמנם, מר צ'רלי אריש, מנהל השירות מטעם המעבידה (להלן "מר אריש") טען אחרת (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 16-19); אך, בחקירתו הנגדית הודה מר אריש כי אינו מכיר את התובעת, מעולם לא נתן לה הוראות והמפרט הוא כללי ויומי (ראה: עמוד 20 לפרוטוקול שורות 8-13):

"ש. אתה מכיר את התובעת.

ת. לא אישית.

ש. אי פעם נתת לה הנחיות, הדרכות?

ת. לא. זה תפקיד מנהלת האתר מטעם חברת אשמורת.

ש. זה נכון שאת סידור העבודה שלה באותו יום בו נפלה לא אתה נתת?

ת. נכון." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

שנית, הגב' מצליח לא שללה באופן וודאי הגשת תה לנכה על ידי התובעת עובר להתרחשות התאונה אלא אך הודתה כי אינה זוכרת שדובר על כוס תה או מגש "לא זוכרת חלב ולא כלום", "היא לא אמרה לי באותו רגע על המגש. אני לא יכולה להיזכר לא הייתי שם" (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 3-6).

כך או כך, בשלב זה נתון זה אינו רלבנטי: התובעת לא טענה שעובר לתאונה חילקה תה אלא שפינתה מגש אוכל של הנכה ואשפה (ראה: סעיף 8 לתצהירה שהוצג וסומן - ת/2); ובחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי את מגש האוכל פינתה בקומה אחרת (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 17-20 ואדרש לכך גם להלן).

ויוער - גם אם הייתי מוצאת שהגשת מנת האוכל לנכה בוצעה על ידי עובדת הניקיון שהייתה אחראית על קומות מס' 2 - 7 כחלק מיחסי עבודה שנרקמים בין הצדדים (לעניין זה ראה את מכתבו של מר כהן מיום 4/1/09 אשר צורף כחלק מנספח 5 לתחשיב חברת החשמל, לפיו לכל עובדת יש קומות קבועות) וללא קבלת אישור ספציפי מהמעבידה (וכאמור הדבר לא הוכח) - לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי.

שלישית, הסתירות או אי הדיוקים בגרסת התובעת עליהן מבקשות הנתבעות להתבסס אינן במסגרת ה"גרעין הקשה" של העדות ולכן מצאתי לקבלה (בסייג אחד – ראה להלן). כאמור ב-ע"פ 5612/92, מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302:

"בית המשפט רשאי להסתמך על קטעי עדותו של עד גם אם אינו מקבל את דבריו כאמינים בשלמותם וכמקשה אחת. נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת - במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו... עדות שיש בה סתירות, רשאי בית המשפט לנסות ולבור בה את הבר מן התבן, היינו לחלק את העדות באופן שבית המשפט יתן אמונו בחלק מן הדברים וידחה יתרתם. סתירה כשלעצמה איננה חייבת להוליך לשלילת דברי העדות אם יש הסבר סביר לסתירה ...".

(וראה גם: ע"פ 71/76, מכלוף נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813; ד"נ 3081/91, קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 441; והשווה: ע"א (ירושלים) 9592/06, עאצי נ' עאצי (2007); תפ"ח (חיפה) 17649-10-09, מ"י נ' מיכאלוב (2011); ת.א. (מחוזי חיפה) 677/08 א. כ. נ' מדינת ישראל, (2012)).

בענייננו - מצאתי כי אין בסתירות זניחות אלה כדי לגרוע מהעובדות העיקריות הדרושות לענייננו כפי שהוכחו לפני. כדברי כבוד השופט י. עמית ב-ת.א. (חיפה) 1130/05, סאלם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2008): "לעיתים האמת העובדתית מסתתרת בתוך הפרטים, וידועה האמרה כי "השטן נמצא בפרטים הקטנים". אך לעיתים ים של פרטים וסתירות משניות ומלאכותיות עלול לערפל את התמונה...". המקרה שלפנינו נופל בגדר החלופה האחרונה.

הוא הדין באשר לאי ההתאמה בין ציון האיברים שנפגעו בטופס בל/250 (רגל ימין, ברך ויד שמאל) ובהודעה למל"ל על פגיעה בעבודה (ברך ימין, כתף ויד ימין); ובתביעה לקביעת דרגת נכות בעבודה (כתף ימין, גב תחתון וברך ימין). כך גם בתיעוד הרפואי ולעניין זה ראה גם האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט כי: "אומנם בבדיקות השונות מצוינים איברים שונים שנחבלו אך בבדיקת הכירורג בחדר מיון מצוין שנחבלה בכתף הימנית וב-3/11/06 מצוין גם בפרוש הגבלה בתנועות הכתף הימנית. בהמשך המעקב עיקר תלונותיה היו בכתף הימנית" (וראה גם תשובות התובעת בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 9-13).

3.7 שונה הדבר בכל הקשור להחזקת מגש או שקית אשפה בעת התאונה ומכאן הסייג.

בטופס בל/250, בהודעה למל"ל על פגיעה בעבודה ובתביעה לקביעת דרגת נכות בעבודה - לא צוין כי בעת הנפילה ('החלקה' כלשונה) החזיקה התובעת בידה דבר מה.

במענה לשאלון מטעם חברת החשמל (תשובה לשאלה מס' 60 - השאלון ותצהיר התשובות - הוצגו וסומנו נ/1 ו-נ/2):

"60. האם בעת התאונה נשאת עמך מטען.

כן".

כך גם בתצהיר התובעת נטען כי התובעת לקחה את המגש של הנכה מקומה 3 וכן אשפה לזרוק בפחי הזבל בקומה 5 (ראה: סעיף 8 ל-ת/2).

ברם, בחקירתה הנגדית הובהר כי יש מטבחון בכל קומה ואת המגש של הנכה היה צריך לשים "למטה" (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 17-20) ועל כן, התובעת לא אחזה במגש אוכל בעת התאונה. עוד הודתה התובעת בחקירתה כי היא אינה זוכרת אם אחזה בשקית אשפה (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 25-30):

"ש. כשעלית לקומה 5 לא היה לך שום דבר ביד?

ת. לא זוכרת בדיוק האם הייתה לי שקית ביד של זבל.

ש. יכול להיות שלא הייתה לך שקית?

ת. לא זוכרת.

ש. את הלכת כדי להתחיל הניקיון בקומה 5?

ת. כן".

משכך, לא הוכח כי התובעת אחזה בידה דבר מה בעת נפילתה - יהא זה מגש אוכל או שקית אשפה. מנגד, הוכח כאמור (ובסתירה לטענת ב"כ התובעת בסיכומים) כי התובעת הגיעה לקומה חמש על מנת לנקותה.

4. לפיכך, אני קובעת כי התובעת נפגעה במהלך עבודתה כעובדת ניקיון עת נתקלה רגלה בסרט קשירה פלסטיק שהיה במסדרון הקומה חמישית של בניין חברת החשמל, בסמוך לחדר האוכל וכתוצאה מכך, איבדה את שיווי משקלה ונפלה.

נשאלת השאלה האם יש בנסיבות אלה כדי להטיל אחריות על הנתבעות או מי מהן להתרחשות התאונה. ויאמר מיד - התשובה שלילית היא.

חבות הנתבעות מס' 1 ו-2

5. אין תמה כי קיימת חובת זהירות מושגית של מעביד כלפיי עובדיו ובכלל זה מוטלת על המעביד חובה להכשיר את עובדיו, להגן עליהם מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה ובתהליך העבודה וליצור עבורם סביבת עבודה בטוחה. כאמור למשל ב-ע"א 14/08, אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2009):

"...נזכיר כי חובתו המושגית של המעביד כלפי העובד היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה - ... במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים."

(וראה גם למשל: ע"א 663/88, שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א 662/89, מ"י נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593; ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 1815/09, סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (2010)).

ברם, "זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיומה של האחריות" ועל התובעת להוכיח כי בעובדות המיוחדות של מקרה זה קיימת חובת זהירות קונקרטית של המעבידה כלפיה אשר הופרה וקיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק (ראה: ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1), 113; וראה גם למשל: ע"א (מחוזי חיפה) 1293/03, נרמן נ' סקאי קלב בע"מ המרכז לצניחה חופשית (2004)). במסגרת בחינה זו תקבע הזהירות הקונקרטית "על-פי מבחן הצפיות, בגדרו יש לקבוע האם האדם הסביר יכול היה לצפות, בנסיבות המקרה הספציפיות, את התרחשות הנזק שארע, ואם התשובה על כך הינה חיובית, האם יש לקבוע האם כעניין שבמדיניות היה עליו לצפות את התרחשות הנזק" (ראה: ע"א 1815/09, סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (2010); וכן: ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113)).

חובת הזהירות ביחסים שבין המעביד לבין העובד מוגברת היא (ראה למשל: ע"א 7895/08, קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' יאסין (2011)).

יחד עם זאת, יש לזכור שניים:

האחד, "חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח" (ראה: ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3), 345; וראה גם: ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011); ע"א 4493/05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (2007), על האסמכתאות הנזכרות בו; ת.א. (חיפה) 1176/93, בן אלול נ' ציפיון בע"מ (1999); ת.א (מחוזי חיפה) 1293/03, נרמן נ' סקאי קלב בע"מ המרכז לצניחה חופשית (2004); ת.א. (מחוזי חיפה) 1640/95, מרדכי נ' היכל בנימין 1990 בע"מ (2001); ת.א. (מחוזי חיפה) 1571/00, אורן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (2003); ע"א 250/64, לוגסי נ' חברת שק"ם, פ"ד י"ט(1) 30);

והשני, אף מקום בו עסקינן במעביד, עימו מדקדקין, הלה "... רשאי להביא בחשבון את ידיעת העובדים על דבר קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה. ואין הוא "חב בחובת זהירות אלא במידה שהדבר דרוש באורח סביר כלפי פועל נבון וסביר, כדרך פועלים רגילים וממוצעים... ופועל רגיל וממוצע יודע להיזהר, וחייב להיזהר אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד" (ע"א 154/62 ..." (ראה: ע"א 80/89, טובול נ' אלטן בע"מ (1991); וראה גם: ת.א. (חיפה) 1571/00, אורן נ' צים חברת השיט הישראלית (2003); ע"א (ת"א) 1089/01, אירובוט נ' גרשגורין (2003); ע"א (חיפה) 3041/04, בן הרוש נ' מ"י (2006)).

6. לשיטת התובעת, המעבידה הפרה את חובתה כלפיה בשניים: האחד, העדר פיקוח על עובדיה שלא יזרקו קרטונים וסרטי קשירה וינקו אחריהם; והשני, העמדת סביבת עבודה מסוכנת.

אין די בטענות כלליות אלה המערבות בין הנתבעות השונות.

ראשית, מחובתה של התובעת, כעובדת הניקיון האחראית גם על קומה חמש, היה לוודא כי מסדרון הקומה יהיה נקי גם מסרטי קשירה וארגזים וכן להרים חפצים מהמסדרון אם וככל שעובדי חברת החשמל כשלו במשימה זו. התובעת עצמה הודתה בכך (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 29-33), אלא שלשיטתה היא לא שתה ליבה לעובדת קיומו של סרט הקשירה בטרם נפילתה. הדברים אמורים במשנה תוקף משהוכח כי בשלב זה התובעת הגיעה לקומה חמש על מנת לנקותה כפי שהודתה בחקירתה הנגדית. מכאן, המדובר בסכנה "טבעית", רגילה, סבירה וצפויה לאופי העבודה בה עסקה התובעת עת ארעה התאונה - "לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה" המקנה פטור בגינה למעבידה ולבעל החצרים (ראה: ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מז(3) 345; וראה גם: ע"א 250/64, לוגסי נ' חברת שקם בע"מ, פ"ד יט(1) 30; ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5), 826; ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1), 113; ע"א (חיפה) 3041/04, בן הרוש נ' מדינת ישראל (2006); ע"א 559/77, למפרט נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (3) 649; ע"א 8263/98, צים נ' בן מויאל, פ"ד נה(3) 666).

לעניין דא טען ב"כ התובעת, לראשונה בסיכומיו, כי המדובר בסרט שקוף שלא ניתן להבחין בו. אלא מאי? לא הוכח כי המדובר בסרט שקוף. כך גם לא הוכח כי לא ניתן היה להבחין בו. אלא רק שהתובעת לא הבחינה בו. מנגד, הגב' אבני הבחינה בו היטב. ודוק: הנטל להוכחת המפגע לרבות צבעו, טיבו ומאפייניו מוטל על כתפי התובעת. מכאן, גם אין בידי לקבל טענת התובעת כי לא ניתן היה להבחין בסרט.

מה עוד שגם אם התובעת היתה מוכיחה כי המדובר בסרט שקוף שלא ניתן להבחין בו, לא היה הדבר מסייע בידה שכן גם הנתבעות, לא יכלו להבחין בסרט שאינו בולט ו'מתמזג' עם הרצפה.

שנית, התובעת כלל לא הבהירה באיזה אמצעי זהירות היה על המעבידה לנקוט על מנת למנוע את התאונה. להיפך - ב"כ התובעת הודה בסיכומיו : "לקבלן אין שליטה על כל מה שמושלך בסביבת התובעת וכן הימנעות השלכת פסולת בפרוזדור כי יש מי שינקה" (ראה: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 14-15).

שלישית, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי היה כשל מבני במסדרון הקומה. כאמור, התובעת לא טענה לפניי כי הסרט היה מחובר לרצפת המסדרון. כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התובעת לא יכלה לעבור במסדרון מבלי להיתקל באותו סרט/חבל. נהפוך הוא. בהתאם לתצהירו של מר ישי כהן מטעם חברת החשמל (הוצג וסומן נ/13), המדובר בבנין חדש אשר אוכלס בשנת 2002, קרי: כארבע שנים טרם קרות התאונה, ומאופיין במעברים ופרוזדורים רחבים, מוארים היטב ונקיים מחפצים. עדותו זו לא רק שלא נסתרה אלא שהתמונה של מסדרון הקומות בבניין חברת החשמל אשר הוצגה בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התובעת (סומנה - ת/3) תומכת בתיאור זה.

רביעית, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי באופן קבוע מסדרון הקומה היה מלא בסרטי קשירה וארגזים באופן שלא אפשר לתובעת לעבור בו בבטחה ולבצע את מלאכתה (ניקיון) תוך הפרת חובת המעבידה לספק לתובעת סביבת עבודה בטוחה.

בהקשר זה גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי היה חוסר בעובדי ניקיון מיומנים ו/או בכלל. התובעת לא רק שלא הצהירה על כך אלא העידה כי היא עובדת וותיקה ומנוסה וכי במסגרת עבודתה "עברתי במקום האירוע מספר פעמים ביום, לפי קביעת המפקחת" (ראה: תשובה לשאלה 58 בשאלון חברת החשמל - הוצגו וסומנו נ/1 ו-נ/2). ב"כ התובעת בחר כלל לא לחקור את המפקחת, הגב' מצליח, על כך.

חמישית, לא הוכח כי המעבידה לא פיקחה כראוי על עבודת עובדיה. הגב' מצליח, שהייתה במועדים הרלבנטיים האחראית הישירה על התובעת ומנהלת האתר, כפי שהצהירה גם התובעת (וראה גם עדות מר אריש בעמוד 19 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 20 לפרוטוקול שורה 1) - כלל לא נחקרה גם בעניין דא.

זאת ועוד. אין בתצהיר התובעת כל טענה כי הגב' מצליח לא פיקחה כדבעי על עבודתה ו/או על סביבת עבודתה. להיפך, התובעת שבה והעידה כי כל פעולותיה בכל יום, לרבות ביום התאונה, היו על פי הוראות המפקחת, הגב' מצליח.

כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי המעבידה לא הנהיגה שיטת עבודה ראויה. מה עוד שאף אם התובעת הייתה צולחת משוכה זו, עדיין היה עליה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין הפרה זו לבין התאונה.

שישית, אמנם בסיכומים נטען, ולראשונה, לאי קיום הדרכות לעובדים, אך גם טענה זו לא הוכחה. מעבר לכך - לא נהיר איזו הדרכה מיוחדת נדרשת בכגון דא, בפרט ביחס לעובדת ניקיון מנוסה וותיקה. כאמור, התובעת לא טענה כי לא ידעה מה לעשות עם אותו סרט/חבל. להיפך, לשיטתה היה עליה להרימו אם הייתה רואה אותו.

מכאן, המדובר בפעולה פשוטה הידועה לתובעת ואינה דורשת כל הדרכה מיוחדת. כאמור, "מעביד רשאי להביא בחשבון את ידיעת העובדים על דבר קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה.... ופועל רגיל וממוצע יודע להיזהר, וחייב להיזהר אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד" (ראה: ע"א 80/89, טובול נ' אלטן בע"מ (1991)).

כך או כך, גם אם היה מוכח שהתובעת לא עברה את ההדרכה הנדרשת היה על התובעת להוסיף ולהוכיח את הקשר הסיבתי שבין הפרה זו לבין התאונה. פעולה בה כשלה.

שביעית, התובעת הודתה כי בעת התאונה נעלה "נעלי עבודה סגורות" (ראה: תשובה לשאלה 61 בשאלון חברת החשמל (הוצגו וסומנו נ/1 ו-נ/2). מכל מקום, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי לא סופק לתובעת ציוד תקין ובטוח הנדרש לצורך ביצוע עבודתה ושהיה בציוד חסר זה כדי למנוע התאונה.

7. התובעת כשלה, אם כן, מלהוכיח כי סביבת העבודה בה עבדה הייתה מסוכנת באופן המקים חובת זהירות קונקרטית של המעבידה כלפיה ו/או כי המעבידה לא סיפקה לה הגנה מפני סכנה זו ו/או לא נקטה בצעדים סבירים כדי להרחיק סכנה צפויה מראש בשל סביבת העבודה ואופי העבודה. התובעת גם כשלה מלהוכיח כי אין המדובר ב"סכנה טבעית" לאופי עבודתה וכפועל יוצא כי נדרשים אמצעי זהירות מיוחדים לשם מניעתה שלא ננקטו על ידה. זאת ועוד. הגם שיתכן ומתקיימת הדרישה לצפיות 'טכנית', לא מתקיימת בעניין דא הדרישה לצפיות 'נורמטיבית' (והשווה: ע"א 3510/99, ולעס נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826).

משכך, גם במקרה דא עצם הנפילה של התובעת במקום העבודה אין בו כדי ללמד על אחריות המעבידה להתרחשות התאונה ולתוצאותיה (והשווה: ע"א 498/93, סבן נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, (1993); וראה גם: ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף, (2011); ע"א 250/64, לוגסי נ' חברת שק"ם, פ"ד יט(1) 30). המעבידה אינה מבטחת את התובעת בגין כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות במהלך עבודתה (וראה: ת.א. 1009/01, ספיר נ' רבאון אלקטרוניקה בע"מ (2008); ערעור התובע (ע"א 8413/08) נמחק) ועל כן, דין תביעתה כנגד הנתבעות מס' 1 ו-2 להידחות.

חבות הנתבעת מס' 3

8. אין גם מקום להכביר מילים באשר לחובה המושגית המוטלת על מחזיק במקרקעין כלפי המבקרים בו "בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם... כך מקום בו הנזק נגרם בשטח המקרקעין, וכן גם מקום בו הנזק נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים. ...המחזיק במקרקעין הינו גם לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, ופעמים רבות גם בעל יכולת טובה לפעול להקטנת סיכונים הנובעים מפעילות עיסקית המתקיימת בו ולפקח על מעשיה" (ראה: ע"א 1068/05, עיריית ירושלים נ' מימוני (2006); וראה גם: רע"פ 9188/06, עדי נ' מדינת ישראל (2010) על האסמכתאות הנזכרים בו; ע"א 1531/04, סידי נ' מלכה (2007); ת.א. (חיפה) 1251/99, שורק נ' המועצה הדתית חיפה (2006), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

על כן, נפנה לבחון את חובת הזהירות הקונקרטית, האם הופרה במקרה זה וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק, כאשר רמת הזהירות הראויה תקבע על ידי בית המשפט על פי אמות מידה אובייקטיביות כמו גם שיקולים של מדיניות משפטית תוך איזון "בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבות החברתית של הפעולה, עליו לשקול את האמצעים הדרושים לשם מניעתה..." (ראה: ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113)).

לעניין זה ראה גם את הגישה לפיה מוטב לבחון תחילה את יסוד ההתרשלות, כאמור ב- ע"א 878/06, טרויהפט נ' עטיה (2009)):

"... נוטה אני להסכים עם הדעה הגורסת כי חובת הזהירות המושגית ממילא תישלל במקרים בודדים בלבד, וכי מוטב להידרש לנסיבות המקרה הספציפי, קרי, לבחון תחילה את שאלת קיומה של ההתרשלות, ואם התשובה לכך חיובית, לעבור ולבחון האם קיימת חובת זהירות קונקרטית, תוך פסיחה על שאלת החובה המושגית...".

9. לשיטת התובעת, חברת החשמל הפרה את חיוביה כלפיה בשניים: האחד, הימצאות מכשול במקרקעין אשר בחזקתה; והשני, העדר פיקוח על עובדיה שלא יזרקו קרטונים וסרטי קשירה וינקו אחריהם.

דין טענותיה להידחות.

ראשית, כאמור, לא נטען וממילא לא הוכח, כי קיים כשל מבני בבניין חברת החשמל.

כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי המדובר במצב קבוע, קרי: כי במסדרונות בניין חברת החשמל היו מפוזרים דרך קבע ארגזים וסרטי קשירה בכלל ושאינם מאפשרים מעבר במסדרונות בבטחה בפרט. נהפוך הוא. הראיות שלפני מעידות, כאמור, כי המדובר בבניין חדש עם מסדרונות רחבים, מוארים ונקיים מחפצים. מה גם שתצהיר התובעת נעדר כל התייחסות לסוגיה זו.

שנית, הוכח כי חברת החשמל התקשרה עם המעבידה בחוזה למתן שירותי ניקיון בבניין, לאחר זכיית המעבידה במכרז מיום 19/5/2003 (ראה נספחים 1 ו-2 לתצהיר מר כהן - הוצג וסומן נ/13 - וביחד להלן "מסמכי המכרז" או "המכרז"). עיון במסמכי המכרז מעלה כי קיים פירוט מדוקדק של היקף העבודות, טיבן, לוח זמנים מסודר ותכוף לביצוע עבודות הניקיון, כוח האדם שיוקצה לביצוע העבודות, חומרי ניקוי, ציוד וביגוד, מינוי מפקח מטעם המעבידה באתר, איתור ודיווח על תקלות, הוראות בטחון ובטיחות ועוד.

בכל הקשור לפינוי אשפה יש הוראות מדויקות באשר לפינוי אשפה ממשרדים, טיפול בניירת לגריסה, איסוף ומיון לפני זריקה למדחסן, אופן טיפול בקרטונים ובסוללות; וכן פינוי נייר מהקומות ל"כלובים" של אמניר בשעות אחר הצהריים (ראה: סעיפים 3.20 ו-5.7).

במסמכי המכרז קיימת אבחנה בין עבודות ניקיון שיש לבצע בשעות הבוקר לבין עבודות ניקיון שיש לבצע בשעות אחר הצהריים לרבות אבחנה בכוח האדם שיוקצה למשימות אלה ובנוסף מפורטות עבודות ניקיון שיש לבצע מידי שבוע, חודש, שנה או תקופה (ראה: סעיף 5).

בשעות הבוקר תתבצענה, בין היתר, העבודות הבאות: ניקיון הקומות - יבוצע במכונה לשטיפת רצפות במשך כל היום; ניקיון מטבחון קומתי אחת לשעה ולפי הצורך; ניקיון חדרי שירותים אחת לשעה; ניקיון חדר מזון קומתי אחת לשעה ולפי הצורך; ניקיון חדר עישון אחת לשעה; ניקיון מדרגות אחת לשעתיים ולפי הצורך; ניקיון חדרי ניקיון קומתיים לפי הצורך; ניקיון חדר ישיבות קומתי לאחר כל ישיבה ולפי הצורך; ניקיון חדר התכנסות לאחר כל התכנסות ולפי הצורך; ניקיון חדרים ממודרים אחת ליום בשעות הפעילות; פינוי אשפה והחלפת שקיות ניילון; ניקוי מעליות; ניקוי לובי; ניקוי חדר נטילת ידיים; וכן עבודות "עזרה ראשונה" (ראה: סעיפים 5.1, 5.2 ו-5.6; וראה גם מכתבו של מר כהן, מיום 4/1/09, אשר צורף כחלק מנספח 5 לתחשיב חברת החשמל - סעיפים 12 ו-13; תשובתו של מר כהן לשאלון מיום 6/1/09 - שאלה מס' 18 ל-ת/4; סעיף 23 לתצהיר מר כהן - הוצג וסומן נ/13)).

אמנם בתצהירו טען מר אריש כי מפקח האתר ממונה על ידי חברת החשמל אך הוכח כי המפקחת באתר (הבניין) במועד הרלבנטי, הגב' מצליח, הייתה עובדת של הנתבעת מס' 1 (המעבידה) ולא של חברת החשמל (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 18 לפרוטוקול שורה 3) והכל בהתאם להוראת סעיף 3.5 למסמכי המכרז - ראה: נספח 2 לתצהיר כהן - נ/13).

לעניין זה אין בידי לקבל את טענת המעבידה כי בכל מקרה האחריות מוטלת לפתחה של חברת החשמל אשר קבעה את תנאי ההתקשרות. העובדים הם עובדי המעבידה, המפקחת באתר היא מטעמה ולא נטען, וממילא לא הוכח, כי עובר לתאונה (או אף לאחר מכן) פנתה המעבידה בטענה כלשהי לחברת החשמל בקשר למפרט העבודות ו/או כוח האדם הנדרש כמפורט במסמכי המכרז. מה גם שכאמור לא הוכח לפני כי היה חסר בכוח אדם ו/או בכוח אדם מיומן ו/או כי הוראות המכרז לא תאמו את דרישות הניקיון בבניין וכפועל יוצא מכך התרחשה התאונה. זאת ועוד. חזקה על המעבידה כי בטרם השתתפה במכרז וחתמה על מסמכי ההתקשרות למדה היטב את תנאיו ובהיותה בעלת המומחיות והניסיון בכל הקשור לשירותי ניקיון מצאה אותם הולמים לבניין ולתנאי הפעילות בו. ודוק: התאונה התרחשה לאחר שהמעבידה סיפקה לחברת החשמל שרותי ניקיון בבניין זה מכוח מכרז זה למעלה משלוש שנים. כך או כך, לא הוכח כי נפל פגם בתנאי ההתקשרות, או כל קשר בין כך לבין התאונה.

מעבר לכך, הוכח כי חברת החשמל לא הסתפקה בהתקשרות אלא אף פעלה לפיקוח על ביצוע עבודות הניקיון, בעדות מר כהן מטעם חברת החשמל, אשר לא נסתרה (ראה: עמוד 21 לפרוטוקול שורות 26-30):

"ש. אתה מפקח גם על חוסר הביצוע של החוזה מול הקבלן המבצע?

ת. יש לנו מפקחים שמפקחים על עבודת הקבלן והם בקשר עם מנהלת האתר מטעם הקבלן. תהליך הפיקוח מתבצע באמצעות עובדי המחלקה שלנו שהם מוגדרים כמפקחי קבלנים והם אלה למעשה שעומדים בקשר מול מנהל האתר של קבלן הניקיון."

משכך, מצאתי כי חברת החשמל נקטה באמצעי זהירות סבירים על מנת לוודא כי הבניין - ובכלל זה מסדרון קומה חמש בו התרחשה התאונה - ינוקה באורח מסודר ותכוף על ידי צוות מיומן ומספק במטרה למנוע אירוע של נפילה כתוצאה מלכלוך במסדרונותיו.

שלישית, וחשוב מכך - לא הוכח כמה זמן נמצא אותו סרט במסדרון. עדות התובעת לעניין זה לקתה, בלשון המעטה, בחסר וכשל זה יפעל לחובתה.

יתירה מכך, ביום התאונה התובעת הייתה אחראית על ניקיון קומה חמש ועל-פי עדותה עובר לתאונה היא כבר ביקרה בקומה מספר פעמים. הודאה זו עולה בקנה אחד עם הוראות המכרז המחייבות ניקוי של מטבחון הקומה (שבסמוך אליו ארעה התאונה), השירותים בקומה ועוד מידי שעה לפחות (וראה גם עדות הגב' אבני בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 15-17). גם בעניין דא התובעת לא סיפקה פרטים באשר למועד האחרון בו ביקרה בקומה זו עובר לתאונה. מכל מקום, גם אם נאמר שהתאונה התרחשה בדיוק בשעה 12:00 (ראה האמור בטופס בל/250 לעומת עדות הגב' אבני כי התאונה התרחשה לפני השעה 12:00- בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 11-14) וגם אם נאמר כי סבב הניקוי ה'שעתי' האחרון הסתיים בדיוק בשעה 11:00, הרי שלכל היותר הסרט נזרק או נפל בסמיכות למטבחון לאחר השעה 11:00. מכאן, המדובר בסרט שנפל/הונח/נזרק במסדרון או התגלגל למסדרון זמן קצר מאוד - דקות ספורות עד שעה - טרם אירוע התאונה וראה גם הודאת התובעת כי עברה באותה קומה מספר פעמים ביום (תשובה לשאלה 58 בשאלון חברת החשמל - נ/1 ו-נ/2).

צא ולמד: המדובר במפגע רגעי, אקראי וחולף אשר לא ניתן למנעו באמצעי זהירות סבירים, שאחרת תאמר כי בכל עת צריכה להיות עובדת ניקיון צמודה לכל עובד ו/או לכל אורח ו/או לכל חדר. "המשפט מכיר בכך כי אין להטיל מעמסה כספית כבדה על סוגים מסוימים של יוצרי סיכון, באופן שיהפוך את פעילותם לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, מה שעשוי לפגוע בסופו של דבר בחברה בכללותה (תמר גדרון "עוולת הרשלנות ונזק כלכלי טהור" הפרקליט מב 126, 136 (התשנ"ה)). שיקולים כלכליים הם אפוא שיקולים לגיטימיים לצורך הקביעה אם להטיל אחריות אם לאו " (ראה: ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011)). במקרה דא, המשאבים שידרשו להשקיע הם חסרי פרופורציה לעומת סיכויי התרחשות קטנים של הליך הגרימה ואף בכך לא ניתן יהיה למנעו כליל. מה גם שלא נהיר איזה פעולות נוספות היה על חברת החשמל ו/או המעבידה לנקוט (ואדרש לכך גם להלן).

מנגד, ערנות של עובדת הניקיון, המכירה היטב את הקומה לרבות מביקוריה בה במסגרת עבודתה באותו הבוקר - והגיעה אליה במטרה לנקותה, הייתה מונעת את התרחשות התאונה. מכאן, במקרה דא התובעת היא מונע הנזק הזול ביותר של התרחשות התאונה להבדיל מחברת החשמל.

רביעית, אין חולק כי חברת החשמל אחראית באחריות שילוחית למעשיהם ולמחדליהם של עובדיה אך התובעת לא טענה זאת מפורשות בכתב התביעה, להבדיל מטענה להעדר פיקוח.

מעבר לכך, לא הוכח לפני האם הסרט נזרק על ידי אחד מעובדי חברת החשמל או רק נפל מפח האשפה הסמוך למטבחון (ראה עדות הגב' אבני בעמוד 8 לפרוטוקול שורה 7-10 ושורה 27; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-12). כך גם לא הוכח מי זרק/הניח/ערם שלא כהלכה את הסרט כך שבסופו של דבר התגלגל למסדרון הסמוך למטבח - האם היה זה עובד של חברת החשמל או מבקר בבניין חברת החשמל שהשליך את הסרט בתכוף לנפילת התובעת (וראה גם עדות מר כהן בעמוד 26 לפרוטוקול שורות 7-10).

אמנם חברת החשמל, כבעלת הבניין, אחראית להחזיקו בצורה תקינה וראויה ונטולת מכשולים ולמנוע סיכונים הטמונים בבניין לרבות עקב הפעילות המתקיימת בבניין, אך אין עסקינן באחריות מוחלטת. כך גם אין דין השלכת חפץ מסויים על ידי עובר אורח בתכוף לפני אירוע התאונה כדין זריקת חפץ על ידי עובד חברת החשמל שעות רבות טרם אירוע התאונה.

יש לזכור כי, כאמור ב-ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113:

"... לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש... חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת".

(וראה גם: ע"א 1786/10, פלוני נ' בית ספר אורים (2012); ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011)).

מכאן, גם אם תאמר כי בנסיבות מקרה דא אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק; וגם אם תאמר שקיימת חובה לנקוט אמצעי מניעה מסוימים ביחס לפעילות שיצרה את הסיכון הראשוני (זריקת/הפלת הסרט/חבל), שבדיעבד התממש לכדי נזק; וגם אם מתקיימת יכולת הצפייה בהיבט הטכני - הרי שבמקרה דא לא מתקיימת יכולת הציפייה בהיבט הנורמטיבי.

לשון אחר: גם אם אניח כי חברת החשמל יכולה הייתה בנסיבות העניין לצפות את הליך הגרימה וסוג הנזק, הרי שמכלול השיקולים השוללים הטלת אחריות גוברים במקרה דא של מפגע אקראי וזמני ואין לאמר כי חברת החשמל הייתה צריכה על-פי אמות מידה נורמטיביות, הכרוכות בטעמים של מדיניות משפטית, לצפות את הנזק במקרה דא, שאחרת תאמר כי עסקינן בהטלת אחריות מוחלטת על חברת החשמל.

יש לזכור כי "ה"צורך" לצפות הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את בית המשפט להוציא מתחומי האחריות נזקים שהטלת אחריות בגינם אינה רצויה אף על פי שאולי קיימת "יכולת" לצפותם. כפועל יוצא, בבואנו לבחון הטלת אחריות בנזיקין - לא כל סיכון שהתממש לכדי נזק וניתן היה לצפותו, גם צריך היה לצפותו (ראה: ע"א 1786/10, פלוני נ' בית ספר אורים, (2012), על האסמכתאות הנזכרות בו; וראה גם: ת.א. (מחוזי חיפה) 1326/00, מלחם נ' חמארשה, (2005)).

ולעניין הצורך להימנע מתופעות שאינן רצויות כהרתעת יתר ועלות יתר ראה למשל בספרו של: גלעד, "דיני הנזיקין-גבולות האחריות", כרך א', עמוד 643 ואילך, עמוד 694).

חמישית, במקרה דא הוכח כי התובעת הגיעה למסדרון קומה רחב ידיים, מואר, נעדר כל כשל מבני והמוכר לה היטב על מנת לנקותו, כשהיא מצוידת בנעלי עבודה תקניות ובלא שאחזה דבר בידה וחרף כל זאת התובעת נפלה כתוצאה מהסתבכות רגליה בסרט/חבל עקב חוסר תשומת לב רגעי. הא ותו לא. על כן, יש לאמר כי המדובר בהתממשות סיכון סביר וטבעי אשר יש להכיר בו ולחיות עימו בחיי היום-יום (ראה: ע"א 250/64, לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד י"ט 1 (30).

זאת ועוד. אם וככל שהסרט נפל/התגלגל למסדרון עקב מחדל התובעת לנקות במועד את המטבחון ולפנות במועד את פח האשפה, עשוי להיות לכך נפקות מכרעת, אך הנתבעות לא טענו לכך וממילא לא הוכיחו זאת. ויוער - אחת מגרסאות התובעת הייתה כי בעת נפילתה היא אחזה בידה בשקית אשפה. גרסה זו נדחתה על ידי, אך אם וככל שהייתי מקבלת את גרסתה זו, היה מקום לתהות שמא הסרט נשמט משקית אשפה זו.

שישית, ומזווית אחרת - מה יכולה היתה חברת החשמל לעשות כדי למנוע את הנזק?

האם היה עליה למנוע מעובדיה להלך במסדרון שמא בעוברם, לרבות לשרותים ולמטבחון הם יזרקו ו/או יפילו סרט קשירה או ציוד אחר? האם היה עליה למנוע שימוש בדפי נייר במשרדיה? האם היה עליה למנוע מהאורחים להגיע לקומה חמש שמא יביאו עימם ציוד שבנופלו יהפוך למפגע פוטנציאלי? האם היה עליה לצמצם את שעות הניקיון בבוקר שמא עובדות הניקיון עצמן תתקלנה במכשול - פעולה הנוגדת את חובת חברת החשמל מזה ואת אינטרס התובעת והמעבידה מזה; האם היה עליה לוודא כי עובדת ניקיון נוספת תבחן את מצב המסדרון בטרם תיכנס אליו התובעת בתקווה שזו הראשונה לא תתקל בסרט? כל אלה, כדברי כבוד הש. י. עמית ב-ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011) "שאלות רטוריות, שיש בהן להמחיש כי על מנת להטיל אחריות על מעביד, יש להראות במה התרשל כלפי העובד [ובענייננו גם על חברת החשמל - ב.ש.] ובכך כשל המשיב במקרה שבפנינו.". כזה הוא המקרה גם דכאן.

שביעית, ולמעלה מהדרוש (באשר התובעת לא טענה לכך), התובעת לא הוכיחה גם את התנאים הדרושים לשם החלת סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובכלל זה לא הוכח כי עסקינן ב"דבר מסוכן" (ולעניין דא ראה למשל: ע"א 241/89, ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט(1), 45; והשווה: ע"א (מחוזי חיפה) 15084-02-11, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (2011)).

משכך, נטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת, אך היא, כאמור, כשלה מלעמוד בו.

10. משכך, דין התביעה כנגד נתבעת מס' 3 להידחות.

אכן, זהו אחד מאותם המקרים בו "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט." (ראה: ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3), 345; וראה גם: ע"א (מחוזי חיפה) 1293/03 נרמן נ' סקאי קלב בע"מ המרכז לצניחה חופשית (2004); ת.א. (מחוזי חיפה) 1640/95, מרדכי נ' היכל בנימין 1990 בע"מ (2001); ת.א. (מחוזי חיפה) 1571/00, אורן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (2003)).

התובעת קיבלה פיצוי במסגרת הביטוח הלאומי, הגם שיש להניח שהביטוח הלאומי לא כיסה מכסה את כל נזקיה, אך "אין בידנו לקרב "את דיני הרשלנות לאחריות מוחלטת, תוך טשטוש ההבחנה בין דיני הנזיקין לדיני הביטוח החוזי" (ראה: ע"א 1786/10, פלוני נ' בית ספר אורים (2012), שעניינו קטין שנפגע בחצר בית הספר; והשווה גם: ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011)).

11. מעבר לדרוש יצוין כי גם אם התובעת הייתה עובר משוכה זו (ולא היא), היה מקום להשית עליה בנסיבות מקרה דא, לרבות מאפייני הליך הגרימה (מעבר במסדרון קומה מרווח ומואר), מאפייני התובעת (עובדת ניקיון ותיקה המופקדת על ניקיון הקומה כמידי יום ביומו לרבות הסרט שגרם לפגיעה) ומונע הנזק הזול ביותר (פעולת ניקיון פשוטה - הרמת החבל במסגרת תפקידה) - אשם תורם משמעותי ביותר המשקלל את כל הנתונים הצריכים לעניין (והשווה: ע"א 5120/92, כמיל מגיזל בע"מ נ' חורי (1994); ע"א (חיפה) 3414-01-09, מרכז תעשיות מדע (מת"ם) בע"מ נ' ג'בור (2010); ת.א. (חיפה) 177/03, דואניס נ' מתמור בע"מ (2009); ע"א 1815/09, סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (2010); ע"א 14/08, מנסור נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2009); ע"א (ירושלים) 4265/03, לוי נ' אגד אגודה שיתופית (2003)).

12. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בסוגיית הנזק.

13. סוף דבר

13.1 דין התביעה להידחות.

13.2 בנסיבות האישיות של התובעת כפי שהוכחו לפניי ובכלל זה נכותה הצמיתה, גילה ואי חזרתה לעבודה לאחר התאונה - לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים גם בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.