1. א. א) התובעים חתמו ביום 23.3.11 על חוזה (להלן:"החוזה") עם חברת Wedit (להלן:"החברה") המספקת שירותים לאולם אירועים המתקרא:" הגבעה בברנר בע"מ" (להלן:"האולם") – זאת לאירוע חתונה שהתקיימה ביום 5.10.11. החוזה צורף לכתב התביעה – אם כי אין הוא חתום על ידי מי מהצדדים.

לטענת התובעים, מהווה החוזה הנ"ל "עסקת חבילה", הכוללת את האולם, שירותי מוסיקה, צילום, שירותי בר, עיצוב ומסכים ועבור כל זאת התחייבו התובעים לשלם סך של 101,000 ₪.

ב) ביום חתימת החוזה, שילמו התובעים מקדמה בסך של 10,000 ₪ והיתרה שולמה בתאריך 7.10.11, קרי יומיים לאחר קיום האירוע.

ב. על פי תנאי החוזה, פנו התובעים אל חברת:" פוטו ויקטוריה הפקות צילום" (להלן:"פוטו") ועמה ערכו התובעים חוזה נוסף והיא אשר סיפקה לתובעים את שירותי הצילום באירוע, בהתאם לחוזה עם החברה הנ"ל.

ג. מכאן ואילך, מלינים התובעים כנגד הנתבעים ואי שביעות רצונם מהשירות שקיבלו ואי שביעות רצון זו, גרמה לתובעים להגיש תביעה זו, בה מבקשים הם לחייב הנתבעים לפצותם בסכום של 15,000 ₪.

ואלו הן טענות התובעים, אשר מצדיקות – לדעתם- הענקת הפיצוי הנתבע בתביעה זו:

א) מספר ימים לאחר האירוע, התקשרו התובעים אל פוטו על מנת לברר מתי יהיו מוכנים האלבומים והדיסק, ונמסר לתובעים מפוטו, שהחברה לא העבירה להם את הכסף עבור צילום האירוע ולכן, הם לא החלו לעבוד על החומר מהאירוע.

בעקבות כך, התקשר התובע אל החברה ודיבר עם הנתבע 1, מר ניר לוי (להלן:"מר לוי"), אשר טען, שכבר מסר לפוטו שיקים והעניין טופל.

לאחר שיחתו של התובע עם מר לוי, פנה התובע אל פוטו ומשם נמסר, שהשיק אמנם הגיע לידי פוטו, אך שיק זה לא כובד.

ב) לאחר עשרות שיחות עם החברה ועם פוטו ונסיעות רבות אל האולם ואל פוטו – העביר כל צד האחריות על זולתו.

התובעים טוענים, שהיה על פוטו לספק להם הסרט עד 36 ימי עבודה ואת האלבום הדיגיטלי עד 21 ימי עבודה, אך היות וגם לאחר 60 ימי עסקים לא קיבלו התובעים את המגיע להם, החליטו להגיש תביעה זו לקבל את אשר מגיע להם על פי החוזה או לקבל החזר התשלום בגין שירותי הצילום ששילמו לחברה וכן להעביר אל התובעים את חומר הגלם הכולל את צילום התמונות וצילום הוידאו שאינו ערוך על מנת להעבירו לספק אחר.

2. כל אחד מהנתבעים הגיש כתב הגנה נפרד וכ"א מהם מבקש לדחות התביעה נגדו, בהעלותם את הנימוקים והטענות שיפורטו להלן:

א. א) מר לוי, מבקש לדחות התביעה נגדו בשל היעדר עילת תביעה נגדו, היעדר יריבות משפטית, יען כי עסקינן בהתקשרות בין חברה ובין התובעים ולאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת – לא היה מקום להגיש התביעה נגד מר לוי באופן אישי.

מר לוי מוסיף, שאף מהמסמכים שצרפו התובעים עולה, שהתובעים לא התקשרו מעולם עם מר לוי בהסכם והיות ויש לילך על פי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה- הרי שעל התובעים להוכיח לבית המשפט מדוע יש להרים המסך ולתבוע את מר לוי.

ב) מר לוי הינו עובד בחברה והתובעים פנו אל החברה ועם החברה הם חתמו על חוזה.

במסגרת חוזה ההתקשרות, סוכם כי החברה תספק לתובעים שירותים לתפעול אירוע החתונה ובין היתר, באמצעות בעלי מקצוע המהווים צד שלישי – במקרה זה פוטו- ולחברה עצמה, אין אחריות לטיב השירותים הניתנים על ידי צד שלישי.

ג) עוד מוסיף מר לוי וטוען, שהתובעים בחרו את פוטו וההתקשרות שלהם הייתה ישירות עם פוטו ומר לוי אינו צד להסכם זה.

זאת ועוד, החברה העבירה לפוטו הסך של 6,000 ₪, כך שאם לתובעים ישנן טענות, עליהן להפנותן כלפי פוטו בלבד.

ב. א) מר אשכנזי מבקש אף הוא לדחות התביעה נגדו, משום שאין לו מעורבות אישית והוא רק עובד בפוטו. מר אשכנזי אף הודיע לתובעים, שכל עוד הוא לא מקבל הכסף מהחברה, הוא לא מוסר את העבודה ובשל כך, אף ביקש מהתובעים לא לשלם לאולם אלא להעביר הכסף ישירות אל פוטו ואז יקבלו את חומר.

ב) למרות אי קבלת התשלום, הוכן החומר והועלה לאתר, על מנת שהתובעים יוכלו לבחור תמונות לאלבום הדיגיטלי וכאשר העבודה תהא מוכנה יקבלו התובעים את הסרט עוד לפני קבלת התשלום.

התובעים בחרו התמונות רק ביום 17.12.11 ולכן, היות ופוטו עמדה בלוח הזמנים – אין מקום לערב את מר אשכנזי בתביעה זו.

3. בטרם אתייחס לגופם של דברים, ברצוני לציין את העובדות הבאות:

א. בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 18.12.11 מבקשים התובעים לקבל את אשר מחייב החוזה או לחלופין לקבל החזר התשלום בגין שירותי הצילום וקבלת חומר הגלם וכמו כן, החזר הוצאות בגין עשרות שיחות ונסיעות לחברות וכן עוגמת נפש.

בכותרת כתב התביעה, נקבו התובעים בסכום תביעה של 15,000 ₪, אך בגוף התביעה, אין כל הסבר ואין כל פירוט כיצד ומדוע תבעו התובעים דווקא סכום זה – יחד עם הבקשה לספק להם את אשר מחייב החוזה.

לחלופין, מבקשים התובעים לקבל החזר תשלום בגין שירותי צילום, אך התובעים לא הוכיחו מה סכום ספציפי שילמו בעד שירותים אלה.

ב. בנוסף לאמור לעיל, עולה מעדותו של התובע בבית המשפט, שבפועל קיבלו התובעים את כל השירותים – אם כי את כל השירותים קיבלו לאחר הגשת התביעה- ולמרות זאת, עדיין עמד התובע על כך, שעל בית המשפט לחייב הנתבעים לשלם להם את מלוא סכום התביעה – כפי שסכום זה נתבע מלכתחילה, בסך של 15,000 ₪. (ראה דברי התובע בעמ' 2 לפ',ש' 5- 7).

4. לגופו של עניין, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן אלו אשר הועלו על כתבי הטענות והן אלו אשר הועלו במהלך הדיון בבית המשפט ולאחר עיון בחומר הראיות, הנני מחליט, שעובדות והטענות מביאות למסקנה, שדין התביעה להידחות – זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. א) כפי שעולה מחומר הראיות, התקשרו התובעים עם שתי חברות: החברה האחת היא, .Wedit התובעים מאשרים בכתב התביעה, שהם התקשרו עם חברה וכפי שעולה מחומר הראיות, התקשרו התובעים ביום 23.3.11 עם חברת "ווד-איט בע"מ" (ראה שם החברה, כפי שהוא מופיע ע"ג השיק שלא נפרע ואשר צורף על ידי התובעים לכתב התביעה).

החברה השנייה היא, פוטו ויקטוריה בע"מ ועם חברה זו התקשרו התובעים בהסכם מיום 26.6.11.

(ראה חותמת חברה זו על גבי הזמנת ספקים עבור שירותי צילום מס' 001123, שגם היא צורפה לכתב התביעה).

ב) למרות ההתקשרויות הנ"ל עם שתי חברות נפרדות – לא הגישו התובעים תביעתם נגד אף חברה מהחברות הנ"ל והעדיפו לתבוע את מר לוי ואת מר אשכנזי באופן אישי, מבלי לציין בכתב התביעה, מה חלקו של כל אחד מהם בהפרת ההסכמים ואין פירוט בתביעה, מהי ההצדקה להגשת התביעה נגד שני נתבעים אלה דווקא ולא נגד מי מהחברות הנ"ל – ועל כך עוד אתייחס בהמשך. (ראה בסעיף 6 להלן).

ב. א) בהסכם ההתקשרות מס' 001123 מיום 23.3.11 בין התובעים ובין החברה, הצהירו התובעים, שידוע להם, שהחברה תספק את השירותים באמצעות בעלי מקצוע המהווים צד שלישי ובטופס הזמנת ספקים אישרו התובעים בחתימת ידם, שהם בחרו את שירותי הצילום של פוטו.

כמו כן הצהירו התובעים, שידוע להם, שאין החברה אחראית לטיב השירותים הניתנים על ידי צד שלישי ועוד הצהירו התובעים, שאין ולא תהיינה להם כל טענות ו/או תביעות כלפי החברה בכל הקשור לטיב השירותים אשר יקבלו מצד שלישי.

בסיפא לאותה התקשרות הצהירו התובעים, שהם קראו, הבינו וכי הוסבר להם כל האמור הכתוב והמשתמע מהסכם זה.

זאת ועוד, בטופס הזמנת ספקים אישרו התובעים בחתימת ידם שהם בחרו את שירותי הצילום של פוטו.

ב) ההסכם הנ"ל אשר צורף לכתב התביעה איננו חתום, אמנם, על ידי מי מהצדדים, ברם התובעים העדיפו לצרפו לכתב התביעה והם מסתמכים על חוזה זה ולכן יש לראות במסמך זה כמסמך ההתקשרות בין הצדדים.

ג) התובע העיד בבית המשפט, שכתוב בחוזה, שהתובעים צריכים לשלם לאולם גם עבור הצלם (עמ' 1 לפ',ש' 10 וש' 14). לטענה זו משיב מר אשכנזי, שהוא ביקש מהתובע באופן מפורש, שלא ישלם לאולם את הכסף המגיע לצלם ובאותו מעמד גם הודיע לתובע, שעלות הצילום הוא 6,000 ₪.

(ראה בעמ' 2 לפ',ש' 30- 31 וכן בעמ' 3 לפ',ש' 10- 12).

מעיון בחוזה אליו מפנה התובע, לא מצאתי, שאכן יש אזכור כלשהו, שהסכום אותו משלמים התובעים לחברה, כולל גם עבור הצלם.

באותו חוזה נאמר, שהחברה תספק את השירותים באמצעות בעלי מקצוע המהווים צד שלישי, אך לא מצוין באופן מפורש, שהסכום המשולם על ידי התובעים הוא גם עבור הצלם – פוטו.

ד) הטענה הנ"ל של התובע, אינה מתיישבת עם חתימת התובעים על חוזה נפרד עם פוטו מיום 26.6.11 ובו נקבע בסעיף 2 שלא מוסרים חלק מהעבודה אלא לאחר גמר כל החשבון ופירעון השיק.

כפי שעולה מההסכם הנ"ל, היה על התובעים לשלם ישירות לפוטו, שכן בסעיף 11 להסכם נקבע, שביום סגירת ההזמנה ישלמו התובעים שיק ע"ס 1,000 ₪ לחודש מיום ההזמנה והיתרה לשיק דחוי לחודש אחרי האירוע.

צודקים התובעים בטענתם, שעל פי סעיף 9 להסכם, היה על פוטו לספק הסרט תוך 36 ימי עבודה ולפי סעיף 10 להסכם, תבוצע הדפסת אלבום דיגיטאלי עד 21 ימי עבודה – אך סעיפים אלה אינם עומדים כך בפני עצמם, אלא שהם קשורים עדיין עם מועדי התשלום – כפי שנקבע בסעיף 11 להסכם.

ג. א) אין להוציא מכלל אפשרות, שקיים קשר כלשהו בין החברה ובין פוטו, שכן אין להוציא מכלל אפשרות שהחברה היא זו אשר הפנתה את התובעים לפוטו. קשר זה בא לידי ביטוי בגמר החשבון ממנו עולה, שהחברה קיבלה את מלוא הסכום של 103,000 ₪, אך גם עולה שהשיק בסך של 6,000 ₪ נשלח לפוטו על ידי החברה ביום 30.11.11 והחברה חתומה עליו- אם כי שיק זה לא כובד בשל הסיבה: "אין כסף מספיק".

ב) הקשר בין פוטו ובין החברה עולה גם, מחשבונית שהוצאה ביום 6.11.11 על ידי פוטו, בה מאשרת פוטו קבלת 4 תשלומים של 6,000 ₪ עבור 4 אירועים שונים, שהתקיימו במועדים שונים וביניהם, האירוע נשוא תביעה זו שהתקיים ביום 5.10.11.

יחד עם זאת, מקבל אנוכי את טענתו של מר לוי, שלא הוכח בפני בית המשפט, שאותו שיק אשר צורף לכתב התביעה ושעליו נקובות המילים: "אין כסף מספיק", מתייחס לאירוע של התובעים דווקא. (ראה תשובת מר לוי בעמ' 4 לפ', ש' 14 ואילך).

5. א. א) כפי שקבעתי לעיל, התקשרו התובעים עם שתי חברות, אך תביעה זו הגיש נגד שני הנתבעים דכאן, כאשר התובעים לא הוכיחו מה תפקידם של כ"א מהם בכ"א מהחברות הנ"ל, האם מי מהם בעלי מניות, האם מי מהם מנהלים באחת החברות הנ"ל וכל כיוצא באלה.

כך מסביר התובע את סיבת הגשת התביעה נגד מר אשכנזי:" אני תובע את אלי אשכנזי... באופן אישי, על פי מה שאני יודע וביררתי, חברת הצילום מנוהלת על ידי שניים או שלושה אחרים, כך על פי מה שהבנתי". (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 16- 17, ההדגשה שלי- ג.ב.).

אם פוטו מנוהלת על ידי שניים או שלושה אחרים, מה מקומו של מר אשכנזי בתביעה זו?

ב) ולגבי מר לוי, טוען התובע, שהוא בעל האולם, מולו ומול הנציגים באולם חתם על החוזה וכי התובע הבין שהחברה היא גם של מר לוי. (עמ' 1 לפ',ש' 18- 20).

מר לוי מעיד בבית המשפט, שמעולם לא פגש את התובע או את התובעת – לא לפני האירוע ולא אחרי האירוע, הוא לא מכיר אותו והתובע סגר את העסקה מול איש מכירות בשם יוגב דור. עוד ציין מר לוי, שהוא עצמו לא חתום על החוזה או על ההזמנה. (עמ' 3 לפ',ש' 23- 24 וש' 31).

התובע לא הוכיח במסמך כלשהו את היותו של מר לוי בעל מניות, מנהל החברה או נושא בכל תפקיד אחר ועצם העובדה, שהתובעים חתמו מול מר לוי ומול נציגים אחרים – הרי שהנוכחות בלבד, אינו הופכת את הנוכח כנושא באחריות למעשי החברה.

6. טענה חשובה אותה העלה התובע בעדותו היא הטענה, שאין מר לוי יכול להסתתר מאחורי טענתו, שהוא לא בעל המניות וכך גם ניתן לטעון כנגד מר אשכנזי, (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 21- 22), ברם על מנת שאפשר יהיה לחדור מאחורי מסך החברה, היה על התובעים להוכיח את האלמנטים המצדיקים הרמת המסך כדי להטיל אחריות אישית על מר אשכנזי או מר לוי.

טענה זו של התובע היא למעשה לב העניין של תביעה זו, כאשר התובעים התקשרו עם חברות ואילו התביעה הוגשה נגד הנתבעים – כאשר החברה והנתבעים – כ"א מהם הוא אישיות משפטית נפרדת.

לכן, לאור האמור לעיל ולאור מה שעוד ייקבע להלן, חוזר בית המשפט על המסקנה אליה הגיע בסעיף 4 לפסק הדין, שדין התביעה להידחות:

א. א) סעיף 4 לחוק החברות, התשכ"ט-1999 (להלן:"החוק הנ"ל) קובע: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה בגוף מאוגד" ומכאן עולה, שהחברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת.

ב) מסעיף 6 לחוק הנ"ל עולה, שניתן להרים המסך ובאופן כזה לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אך זאת רק אם מצא, שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן ובמקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מהמקרים המפורטים בסעיפים הקטנים שבסעיף 6 הנ"ל.

ב. א) התובעים דכאן, לא הוכיחו את היותו של מי מהנתבעים בעל מניה בחברות אשר התקשרו בחוזים עם התובעים ולא הוכיחו שהשימוש באישיות הנפרדת של החברה, נעשה באחד המקרים המפורטים בסעיף 6 הנ"ל. התובעים לא הוכיחו, שיש מקום להטיל חבות אישית על מי מהנתבעים כדי להצדיק הרמת מסך.

ב) מטרת מסך ההתאגדות היא ליצור הפרדה בין החברה לבעלי מניותיה (וגם לא הוכח שמי מהנתבעים הוא בעל מניות באותה חברה) וכל זמן שלא מוכח, שבעלי המניות פעלו שלא כדין או שפעלו ביודעין על מנת לפגוע בתובעים – אין להרים המסך ולהטיל עליהם חבות אישית.

ג) על פי ההלכה הפסוקה, הרמת המסך תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים ובהם – בין היתר- הוכחת מצב לפיו ניצלו בעלי מניות את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרות תרמית או ככסות לפעילות בלתי חוקית או במצבים שבהם בפועל לא הייתה אישיות משפטית נפרדת. (ראה רע"א 4606/90 איטה מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ ואח', פ"ד מו(5) 353, 362).

7. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין, לא מצאתי שהייתה לתובעים סיבה המצדיקה להגיש תביעה זו ישירות נגד הנתבעים – זאת בהתייחס לכל הנימוקים שפורטו לעיל- ולכן אני מחליט לדחות את תביעת התובעים.

לאור הנסיבות המיוחדות, כאשר התובעים קבלו את חומר הצילום באיחור – אין אני מחייב אותם בהוצאות, למרות התוצאה אליה הגעתי.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 20.9.12 (ד' בתשרי התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.