הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של בנייה ללא היתר, שימוש חורג והפרת צו שיפוטי, עבירות לפי סעיפים 145, 204 ו-210 לחו התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

באי כוח הצדדים גיבשו ביניהם הסדר טיעון חלקי אשר לפיו יוטלו על הנאשם העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל אשר יכלול הפעלת 4 חודשי מע"ת התלוי נגד הנאשם מת.פ 2473/04 של בית משפט זה. הוסכם כי המאסר ירוצה בעבודות שרות. לא סוכם בין הצדדים מה יהא אורכו של המאסר שיוטל, אך ב"כ הנאשם עתר לכך שיוטלו אף 6 חודשי עבודות שרות, אם יהא בכך כדי להשפיע על גובה הקנס שיוטל.
2. קנס כספי.
3. התחייבות כספית בגובה הקנס.
4. צווי הריסה ואיסור שימוש. בעניין מבנים שבגינם ניתנו כבר צווים בעבר ובגין מבנים שכבר פונו, ייכנסו הצווים לתקפם לאלתר. בגין הבנייה החדשה, יהיו הצווים דחויים לשנה.

הצדדים נותרו חלוקים בעמדותיהם בעניין אורך המאסר ובשאלת גובה הקנס שיש להטיל על הנאשם. ב"כ התביעה טענה כי מתחם הקנס ההולם נע בין 500,000 ₪, לבין מיליון ₪. ב"כ הנאשם טען מנגד כי הקנס צריך להיות בגובה של 70,000 ₪ בלבד, זאת לנוכח העובדה שיוטל גם מאסר.

לפיכך, יש להכריע הן בעניין אורך המאסר והן בשאלת גובה הקנס.

מתחם העונש ההולם

העבירות שבהן הורשע הנאשם הן בעלות חומרה יתרה, כעולה מכתב האישום עצמו. המדובר בבנייה אסורה ושימוש חורג בהיקפים נרחבים ביותר, למטרות מסחריות, בקרקע חקלאית, ביישוב בית נחמיה.

ליתר דיוק, הנאשם עשה שימושים בהיקף של 1029 מ"ר לצורך מחסן, מכבסה, ואירוח כפרי כולל בריכה, ומגורים. חלק ניכר מן השימושים הנזכרים מבוצעים על ידי הנאשם גם כיום, ועל פי טענתו שלו, הופסק השימוש עד כה אך ורק בפריטים מסוימים מתוך כתב האישום, שהיקפם 399 מ"ר בלבד.

בהתנהלותו של הנאשם יש חומרה רבה שכן השימושים המבוצעים על ידו, נעשו חרף העובדה שכבר ניתנו נגדו בעבר צווים שיפוטיים בגין המבנים והשימושים המפורטים לעיל, במסגרת ת.פ 1328/98, 2473/04, ו-2107/06 מידי כב' השופטת פרנקל, וחרף העובדה שהוגש נגדו כתב האישום שבפניי בו הואשם, בשנית, בעבירות של הפרת צו.

אם לא די בכך, הרי חומרה יתרה יש בעובדה שגם הרשעת הנאשם לפני מספר חודשים בעבירות שבפניי, לא הועילה להרתיעו ולגרום לו להסיר את המבנים והשימושים המצוינים, ואלה קיימים גם כיום.

במהלך השנים 2010-2011 הוסיף הנאשם חטא על פשע וביצע בנייה אסורה נוספת, של משטח בטון בשטח של כ-360 מ"ר, משטח עץ סביב הבריכה בשטח של 38 מ"ר, והצבת מכולה בשטח של 15 מ"ר (סה"כ 413 מ"ר).

התנהגותו של הנאשם המבצע עבירות מתמשכות תוך הפרת צווים שיפוטיים על פני שנים ארוכות, מלמדת כי אין עליו מורא, ולמען רווח כספי נכון הוא להרחיק לכת, תוך פגיעה חמורה באינטרס הציבורי של שמירת החוק, ושמירת הקרקע החקלאית בארצנו.

בשורת פסקי דין קבע בית המשפט העליון את הצורך בהרתעת עברייני בנייה, במיוחד בנסיבות בהן המדובר בשימושים מסחריים נרחבים ובקרקע חקלאית. ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נ' ועדה מקומית חבל מודיעין (נבו מיום: 9.6.09), אמר כב' השופט ג'ובראן:

בתי המשפט מחויבים להיאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לביצוע עבירות אלו הינה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן  אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הינה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס.

בע"פ (ב"ש) 4545/07 אדרת נ' מד"י, שם הורשע הנאשם בבניה ושימוש בקרקע חקלאית, אמר בית המשפט המחוזי:

בעניין הצורך של הטלת עונשי מאסר בפועל על עבריני בניה, ראו ע.פ. 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסא. בערעור זה נדון עניינו של משיב שהורשע בבית משפט השלום בעבירות על סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה על כי החל בבניית מבנה על גבי קרקע חקלאית בלי שהיה בידיו היתר כחוק. בית המשפט דן אותו לתשלום קנס בסך של 2,500 ₪ (מדובר במבנה קטן ששטחו 10X12 מ"ר) וכן למאסר של שמונה חודשים מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל וגם ציווה על הריסת המבנה.

המשיב ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט כי במקום תקופת המאסר כפי שנקבעה בבית משפט השלום יוטלו על המערער שלושה חודשי מאסר על תנאי. המדינה ערערה על פסק דין זה וכב' השופט שמגר (כתוארו אז) והשופטים ויתקון ובן פורת עימו קבעו, כי לא היה מקום להתערבות בית משפט מחוזי בעונש שנגזר בערכאה הראשונה וכי –

"בית משפט זה עמד בעבר, לא אחת, על התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות על חוקי התכנון והבניה, והצביע על כך שאין באמצעות העונשים הננקטים כלפיהם כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן של העבירות הנ"ל... לאור המצב אליו הגענו יש לראות הטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר". את הדברים הללו כתב כב' השופט שמגר בע.פ. 305/78 והוא ציטט אותם בפסק הדין הנ"ל.

כב' השופט שמגר כתב עוד כי:

"במקרה שבפנינו מדובר על בנייתו של מבנה, תוך התעלמות החלטית מהוראות החוק, ככל הנראה מתוך כוונה להעמיד את הרשויות הנוגעות בדבר בפני עובדה מוגמרת, או תוך תקווה כי המעשה לא יתגלה".

לפיכך החליט בית המשפט העליון, לקבל את ערעור המדינה, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר ולהעמיד את גזר הדין של בית משפט השלום על כנו כך שעל המשיב יוטלו 8 חודשי מאסר, מהם 4 לריצוי בפועל והיתר על תנאי.

לדעתי, חומרת העבירות שביצע הנאשם והתעלמותו מצווים שיפוטיים שניתנו נגדו, מצדיקים הטלת עונש מאסר שכן רק בהטלת עונש שכזה יהא אולי על מנת לגרום לו לקיים את הצווים.

לפיכך, מתחם העונש ההולם את העבירות נע בין הטלת מאסר בעבודות שרות לבין הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח.

לצד האמור, לא ניתן להתעלם מן העובדה שלאור אופיין הכלכלי המובהק של עבירות לפי חוק התו"ב, נוטים בתי המשפט להימנע מלהטיל על עברייני הבנייה עונשי מאסר ותחת זאת מוטלים בעבירות אלה עונשי קנס מרתיעים. לפיכך אגש לבחינת הקנס שיש להטיל.

מתחם הקנס ההולם:

לצורך הכרעה בעניין מתחם הקנס הראוי בענייננו, יש ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים, אליהם הפנתה התביעה:

ברע"פ 2330/09 הנ"ל, המדובר היה בשימוש שנעשה בקרקע חקלאית, לצורך מכירת שתילים ובעלי חיים, זאת תוך בניית מבנים, ריצוף משטח, והקמת גדר רשת. בית המשפט העליון אישר את גזר הדין שניתן בבית משפט קמא, ואשר בגדרו הוטלו על הנאשמים קנסות בסך 250,000 ₪.

ברע"פ 4545/07 הנ"ל, המדובר היה בנאשם שעשה שימושים אסורים בקרקע חקלאית, בהיקף של למעלה מ-1000 מ"ר, לצורך חנות ומחסן לכלי פלסטיק, וכן בנה סככת איסכורית גדולה. בית המשפט המחוזי אישר את גזר הדין שניתן בבית המשפט קמא, ובגדרו הוטל על הנאשם קנס בסך 250,000 ₪.

ברע"פ 1417/12 אחוזת הברון נ' מד"י (נבו מיום: 24.6.12), הורשעו הנאשמים בביצוע עבודות ושימוש חורג בקרקע חקלאית, לצורך הקמה וניהול של גן אירועים. בבית משפט השלום הוטלו עליהם בין השאר קנסות בסכום של 2,000,000 ₪ (על החברה בע"מ), ו-1,000,000 ₪ (על הבעלים). בבית המשפט המחוזי הופחת הקנס שהוטל על הבעלים, לסכום של 750,000 ₪. בדחותו בקשת הנאשמים לרשות ערעור, אמר כב' השופט ג'ובראן:

המבקשים בנו בנייה בהיקף נרחב, כפי שמתואר בכתב האישום, ועשו שימוש בקרקע חקלאית על מנת להפעיל במקום גן אירועים במשך תקופה ארוכה, ללא היתר ובניגוד לתוכנית החלה על הקרקע. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת הערכאות הקודמות לפיה יש מקום במקרה זה להטיל עונש הכולל רכיב של קנס גבוה.

ברע"פ 8701/08 וונש נ' הועדה המחוזית לודים (נבו מיום: 3.6.09) הורשעו הנאשמים בעבירות של בניה ושימוש חורג, וכן הפרת צווים. העבירות התייחסו למבנים בשטח של כ-2730 מ"ר, בקרקע חקלאית. בית המשפט העליון אישר את גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים אשר לפיו הוטלו על הנאשמים קנסות בסך כולל של 467,000 ₪. על חלק מן הנאשמים, שהורשעו בעבירות השימוש בלבד, הוטל קנס בסך 134,000 ₪. בדחותו את הערעור שהוגש על ידי הנאשמים קבע בית המשפט העליון כי הקנסות שהוטלו מצויים בגדר הסביר, שכן הם נמוכים מאד לעומת סך כל הקנסות היומיים שהיה בית המשפט מוסמך להטיל במקרה זה.

הנה כי כן, מקום בו המדובר בשימוש נרחב , בקרקע חקלאית, למטרות מסחריות, אין בית המשפט נרתע מלהטיל עונשים מחמירים, הכוללים גם מרכיב של קנסות גבוהים, אשר יבטאו את הפסול שבעבירות. סכומי הקנסות, מושפעים כמובן, מן הרווחים שנצברו תוך ביצוע העבירות.

ב"כ הנאשם הפנה לגזר הדין שנתתי בת.פ 1765-10-09, שם הטלתי על שני הנאשמים קנס כספי ביחד ולחוד, בסך 300,000 שקלים. נטען כי נסיבות העבירה היו שם דומות לענייננו, ואולם בענייננו יש להפחית מן הסכום האמור, לנוכח המאסר שיוטל.

לצערי אין בידי להסכים עם ב"כ הנאשם לעניין הדמיון בין נסיבותיו של תיק 1765/10-09 לבין ענייננו. ראשית, באותו עניין לא היה תלוי מע"ת בר הפעלה נגד הנאשמים. שנית, אף כי דובר שם בעבירות חמורות ביותר, פונו השימושים האסורים כחצי שנה לפני מתן גזר הדין ובכך היה כדי להראות כי לפחות במידה כלשהי, הפנימו הנאשמים את חומרת מעשיהם. בשונה מזה, הנאשם שבפניי ממשיך בהתנהלותו העבריינית המכניסה לכיסו רווחים נאים ביותר, גם היום, חרף קיומו של מע"ת בר הפעלה.

לנוכח האמור, הנני סבורה כי מתחם הקנס ההולם את העניין שבפניי, נע בין 200,000₪ לבין 600,000 ₪.

העונש המתאים לנאשם

לנוכח חומרת נסיבות העבירות, ושעה שתלוי מע"ת בר הפעלה נגד הנאשם למשך 4 חודשים, היה לדעתי מקום לגזור עליו ריצוי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, שכן נראה כי העונשים שננקטו עד כה בעניינו לא הועילו.

רק בשל הסדר הטיעון שהוצג ומחמת גילו המבוגר של הנאשם (כבן 70), וכן מחמת מצבו הבריאותי שאינו שפיר, אמנע מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. זאת, לאחר שניתנה חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות השרות בעניינו.

לנוכח כוונתי להטיל על הנאשם עונש של מאסר ממש, יש לדעתי מקום להקל עימו בעניין גובה הקנס שיוטל, למרות המתחם שקבעתי. בעניין זה, אני סבורה כי בהתאם להוראות סעיף 40 ח' לחוק העונשין המחייב התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם, יש מקום להתחשבות בעובדה שהנאשם לא יוכל לעבוד באופן סדיר בתקופת ריצוי המאסר, ועל כן יכולותיו הכספיות יהיו מוגבלות במידה מסוימת.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני מפעילה את המע"ת התלוי נגד הנאשם מתיק 2473/04 למשך 4 חודשים.
2. אני מטילה על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל, אשר מתוכם ירוצה חודש אחד בחופף למאסר שהטלתי ואילו חודשיים ירוצו במצטבר לו. בסה"כ ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר.
3. המאסר שהטלתי ירוצה בעבודות שרות, בהתאם לחוות דעת הממונה, במפעל החסד "יד ביד". הנאשם יתייצב לריצוי עבודות השרות ביום 10.11.13.
4. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יבצע עבירות נוספות לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.
5. קנס כספי בסך 180,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.14 ובכל 1 לחודש עוקב. היה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
6. התחייבות כספית על סך 180,000 ₪, להימנע מעבירות בנייה, למשך שנתיים מהיום.
7. צווי ההריסה ואיסור השימוש שניתנו בעבר, יעמדו בעינם.
8. ניתן בזה צו הריסה ואיסור שימוש לעניין הפריטים המוזכרים באישומים 1 ו-2 שבכתב האישום. צו זה ייכנס לתקפו ביום 3.11.14.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.