בפני תובענה כספית להשבת סך של 144,442 ₪.

התובע הוא מיכאל גוגה (להלן – התובע או מיקי). הנתבעים, גלית יוסף פור (להלן – גלית) ויצחק יוסף פור (להלן- איציק), היו בני זוג ומתגוררים בשכונת הארגזים בתל אביב (להלן – הנתבעים).

התובע טוען, בכתב התביעה, את הטענות הבאות: בשנת 2003, לאחר משא ומתן ובהתאם לסיכום בינו לבין הנתבעים, העביר לנתבעים סך של 120,000 ₪ לשם השקעה בבית בשכונת הארגזים בתל אביב (להלן – הנכס). לטענת התובע, תמורת הכספים ששילם לנתבעים (להלן – כספי ההשקעה) אמור היה לקבל דמי שכירות מהשכרת הנכס וזאת עד להחזר הכספים המגיעים לו. לטענתו, בשלב מסוים אפשרו הנתבעים לאחותה של גלית (להלן - מאיה) לגור בנכס. כתוצאה מכך, דמי השכירות שהיו ממילא נמוכים הלכו ופחתו עם השנים עד שחדלו לחלוטין. לטענת התובע, במהלך השנים קיבל סך כולל של 38,820 ₪ בלבד בגין דמי שכירות. לצורך הוכחת טענותיו צרף התובע שני מסמכים בחתימת גלית.

הנתבעים טוענים, בכתב ההגנה, את הטענות הבאות: התובע פנה לאמה של גלית (להלן – קורינה) בשנת 2002 וביקש לשפץ בכספו ובאחריותו את הנכס, שהיה למעשה מחסן. מטרת השיפוץ היתה להכשיר את המחסן למגורים. באותה עת פגש התובע את איציק, חברו לספסל הלימודים, וביקש ממנו שימליץ עליו לקורינה כדי שתאפשר לו לשפץ את הנכס. תמורת השיפוץ ביקש התובע לגבות את דמי השכירות באופן זמני ועד 7 שנים. בנוסף, ביקש לקבל חלק מהפיצוי הכספי שעתידה לקבל קורינה במסגרת שלב ב' של תוכנית "פינוי בינוי" (להלן –פינוי בינוי) לכשתתרחש. לטענת הנתבעים, התובע התקשר עם קורינה, משום שהנכס בחזקתה הבלעדית ואינו שייך לנתבעים. הנתבעים טענו, כי מעולם לא קיבלו מהתובע כספים או הלוואה ולא חתמו עמו על כל הסכם. כמו כן, לטענת הנתבעים, התובענה הוגשה כדי ליצור לחץ על קורינה. התובענה קנטרנית, טרדנית, נעדרת עילה והוגשה בשיהוי בלתי סביר ולאחר התיישנותה. לטענת הנתבעים, התובע לא הציג אסמכתאות לכך שהעביר כספים לנתבעים או שהשקיע בשיפוץ ולמעשה נקב בסכומים ללא ראיות ואף לא הציג את חוזי השכירות בגין הנכס. ביחס למסמכים בחתימת גלית, מציינים הנתבעים, כי מדובר במסמכים שהתובע ערך והדפיס ושהוצגו לגלית 7.5 שנים לאחר העסקה. בנוסף, החתימות הושגו בחוסר תום לב. בשל קשייה של גלית לקרוא ולכתוב, הקריא לה התובע נוסח שונה מהכתוב וזו התבקשה לחתום על המסמכים בשם קורינה. בתוך כך נמנע התובע מלפגוש ולהציג לאיציק את המסמכים עליהם חתמה גלית.

דיון

התובע טען, כי בשנת 2003 העביר לנתבעים סך של כ- 120,000 ₪. על פי גרסתו, 50,000 ₪ מסכום זה ניתן כהלוואה במספר תשלומים ואילו כ- 64,000 ₪ שימשו לצורך שיפוץ הנכס לשם הכשרתו למגורים (עמ' 9 לפרוטוקול). הנתבעים מציינים, כי הסכומים הנטענים על ידי התובע אינם מגובים במסמכים. במסגרת כתב ההגנה אף מתנערים הנתבעים מהקשר עם התובע ומציינים, כי ההתקשרות היתה בינו לבין קורינה, ולפיכך כספי ההשקעה לא התקבלו על ידם כלל.

לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית בדבר העברת כספי ההשקעה מהתובע לנתבעים, חרף טענותיהם. ראו לעניין זה דברי גלית בחקירתה הנגדית:

ש. למה אישרת בכתב כמה פעמים שמיקי שילם 120,000 ₪?

ת. כי הוא באמת השקיע 120,000 ₪ (עמ' 31 לפרוטוקול).

בנוסף, גלית מאשרת בחקירתה הנגדית, כי התובע שילם 50,000 ₪ עבור חלקו בנכס ויתר הכספים ניתנו על ידו לצורך שיפוצים:

ש. מה לטענתך כלל השיפוץ?

ת. שיפצנו את כל המבנה עצמו ביחד. שיפוץ כללי.

ש. את כל זה מיקי מימן?

ת. כן.

ש. מה שהוא מימן זה בנוסף ל-50,000 ₪?

ת. כן (עמ' 27 לפרוטוקול).

גלית אף אישרה את הסכום שהושקע בשיפוץ הנכס: "הבניה עלתה 64,000 כמו שהוא טען" (עמ' 27 לפרוטוקול).

עולה מכך, שגלית מאשרת בעדותה את טענות התובע ביחס לכספים, שהעביר לידי הנתבעים.

לטענת התובע, בשלב מסוים פסקו דמי השכירות להגיע אליו וזאת בניגוד למוסכם. הנתבעים הבהירו, כי עניינו של התובע אינו מתמצה בדמי שכירות אלא בפיצוי שאמור להתקבל במסגרת פרוייקט פינוי בינוי. משכך, בין היתר, דובר בעסקה עם סיכונים שהתובע נטל על עצמו ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו. ראו לעניין זה עדות גלית: "אני לא הייתי אמורה להחזיר את זה. זה היה עסקה של שנינו. אם הייתי יודעת שאני אמורה להחזיר את הכסף, לא הייתי נכנסת לזה מלכתחילה. אין לי ממה להחזיר. אני לא לוויתי. זה עסקת שותפות... עשינו את זה לשם הפינוי... אני ומיקי קנינו את הדירה מאמא שלי... שילמנו לה 100,000 ₪ אז הדירה חצי שלי וחצי שלו... אין לנו שום מסמך ביד להוכיח שזה שלנו. זה הכל שחור. ידענו מהתחלה שאנחנו נכנסים לעסקה כזאת, ולקחנו את הסיכונים שנינו ביחד... הבלגן התחיל שהשכירויות הפסיקו לבוא כשאבו נכנס לדירה. הוא לא רצה לשלם שכירויות ואז מיקי הפך את הכל עלי" (עמ' 26 לפרוטוקול).

התובע התייחס לנושא והדגיש, כי אכן "הרווח הגדול אם היה, היה מהפינוי בינוי" (עמ' 13 לפרוטוקול). לצד זאת ציין, "... אמרתי שהפינוי בינוי היה סוג של בטוחה, סוג של ערובה לכל הלוואה הזאת. מבחינתי השכירות מהדירה זה כסף שיוזרם מהדירה. זה כביכול הרווחים שאני אמור לקבל. ואם היה פינוי ובינוי אז היינו מרווחים גם את זה... גם אם הייתי מקבל חזרה את כל ה- 120,000 ₪ ואז היה מתבצע הפינוי בינוי, הייתי מקבל חצי מזכויות מהדירה החדשה, כך אמרו לי. זו בטוחה כי הלכתי בעיקר על השכירות" (עמ' 13 לפרוטוקול).

נוכח כך, לטענת הנתבעים, התובע "בחר להסתיר באופן מודע את מהות העסקה בין הצדדים, הפקת רווחים כלכליים בפרויקט פינוי בנוי בחר לשנות גרסתו ולהתלות בטענת ההלוואה" (ס' 3 לסיכומי הנתבעים). התובע נשאל בעניין זה:

ש. בכתב התביעה אין איזכור אחד אפילו של המילה "הלוואה", איך אתה מסביר את זה?... בכתב התביעה ובאישורי ההתחייבות לא מופיעה פעם אחת המילה "הלוואה" אבל בתמלילים שצירפת על ידך המילה "השקעה" מופיעה, אני הספקתי לספור 20 פעם. אז תנסה להסביר לי האם יש פה הלוואה או השקעה?

ת. זו היתה הלוואה תמיד. המילה "השקעה" מבחינתי זו הלוואה (עמ' 12 לפרוטוקול).

התובע בסיכומיו מתנגד לניסיון להציג אותו כמשקיע ספקולטיבי בבנייה בלתי חוקית בפרויקט בעל סיכון גבוה (ס' 6 לסיכומי התשובה). בהקשר זה נכון להפנות לנספחים א' ו-ב' לכתב התביעה, שיש בהם כדי לשפוך אור על העסקה בין הצדדים, הגם שנחתמו מאוחר לה. בתוך כך יש לשוב ולהזכיר, שגלית מאשרת, בחקירתה הנגדית, כי חתמה פעמיים על נספח א' ומסבירה זאת בכך, שהתובע אכן שילם סך של 120,000 ₪.

נספח א', שנערך ע"י ב"כ התובע (עמ' 8 לפרוטוקול), נושא תאריך 11.6.2007. כאמור, על מסמך זה גלית חתמה פעמיים, כשמתחת אחת החתימות נכתב "קראתי את הכתוב" ומתחת לחתימה הנוספת נקוב התאריך 19.8.2010.

להלן נוסח נספח א':

לכבוד

גוגה מיכאל

                        הנדון: אישור והתחייבות

אני הח"מ גלית יוסף פור... מאשרת ומתחייבת בזה כלפיך כדלקמן:

1. אני מאשרת כי פניתי אליך בבקשה להעביר כספים ולהשקיע בבניית בית מגורים בשטח האדמה של משפחתי ושלי בשכונת הארגזים בתל אביב.
2. אני מאשרת כי ידוע לי שהשקעת במשך השנים מכספים שלך סך של כ- 120,000 ₪, הן כנגד זכות החזקה שלנו בקרקע והן לצורך הקמת הבית בשטח.
3. תמורת השקעתך הנ"ל התחייבתי בפניך שתקבל מחצית מן הזכויות בדירה שתתקבל במסגרת הפינוי כנגד הקרקע והבית שבנית, כמו גם את דמי השכירות שיתקבלו עד לאחר שיכוסה סכום ההשקעה שחל בבניית הבית (כ- 64,000 ₪) ולאחר כיסוי סכום זה יחולק בינינו שכר הדירה שווה בשווה.
4. הנני מצהירה כי השקעת את הכספים על סמך התחייבותי זו אליך, ועל סמך הצהרתי כי קמה לנו הזכות לקבל דירה כנגד הבית שהקמת במסגרת פרוייקט פינוי בינוי, בזכות העבודה שאנו חיים בשטח במשך עשרות שנים.
5. במידה ותעמוד על קבלת הכספים שהשקעת בחזרה, הנני מתחייבת לשלם לך בתוך 30 יום מיום שתודיע לי על רצונך בכספים, את הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1/3/2003. מובהר כי התחייבותי לשלם לך את הסך הנ"ל איננה כפופה לאישור הפרוייקט ו/או אישור זכותי לקבל דירה בגין זכות החזקה שלי בקרקע, ואתה תוכל לדרוש ממני את הכספים הנזכרים לעיל בכל מועד וללא תנאי.
6. אני יודעת ואין לי התנגדות שתעביר ו/או תמחה את זכויותך ע'פ כתב זה לכל צד ג' שהוא, ללא קבלת אישורי.

סעיף 3 לנספח א' מתאר את העסקה כדלהלן: כספי השקעה תמורת מחצית מהזכויות העתידיות במסגרת פרוייקט פינוי בינוי ודמי שכירות מלאים עד לסכום ההשקעה ובהמשך בחלוקה שווה. משכך, בין אם מדובר בהלוואה ובין אם בעסקה אחרת, תנאי העסקה ברורים ונהירים, כעולה מנספח זה. מדובר במסמך בכתב המאפשר לתובע לקבל את כספי ההשקעה, על פי דרישתו, כעולה מסעיף 5. המסמך נחתם ואושר על ידי גלית.

גלית חתמה על מסמך נוסף - נספח ב', שזו לשונו:

לכבוד:

גוגה מיכאל

                                    הנדון: אישור והתחייבות

אני הח'מ מאשרת ומתחייבת כלפיך כדלקמן:

1. אני פניתי אליך בבקשה להעביר כספים ולהשקיע בבניית בית מגורים.

2. אני מאשרת כי ידוע לי כי השקעת סך של 120,000 ₪ (מאה ועשרים אלף שקלים).

3. אני מתחייבת לערוב לך לכספים אלו שהשקעת.

4. אני מאשרת כל הסכם שנערך ונחתם בייננו בכתב, ואשר אני חתומה עליו.

5. אני מאשרת כי עד עתה 09.03.2011 סכום הכסף שקיבל גוגה מיכאל בגין רווחי הדירה, החל מתאריך יולי 2003 הוא 38,820 ₪ (שלושים ושמונה אלף, ושמונה מאות ועשרים ₪).

6. אני מאשרת כי ההכנסה האחרונה מהדירה הייתה באפריל 2010 ע'ס 450 ₪, והחל מתאריך זה (אפריל 2010) לא הכנסות מהדירה.

7. כמו כן נאמר לגוגה מיכאל שלא יהיו עוד הכנסות מהדירה ועליו לחכות לפרויקט פינוי בינוי.

נספח ב' נערך על ידי התובע (עמ' 7 לפרוטוקול). אמנם, התובע לא זכר לציין מתי נערך המסמך ומתי נחתם (עמ' 8 לפרוטוקול), אך כיוון שנספח ב' מתייחס לכספים שהתקבלו בגין שכירות עד ליום 9.3.2011 מציין התובע, "לפני כן הוא לא נחתם מן הסתם. אני לא יודע מתי אחרי או באותו יום הוא נחתם אני לא זוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול).

כאמור, גלית מאשרת שחתמה על נספחים א' וב', אלא שכעולה מכתב ההגנה, התובע החתימה על גבי המסמכים בחוסר תום לב ותוך ניצול קשייה בקריאה וכתיבה. בעניין זה העידה גלית על עצמה: "... יש לי בעיה שאני לא מבינה את מה שאני קוראת, אני לא יודעת לקרוא, אני קוראת קצת..." (עמ' 4 לפרוטוקול), באופן דומה ציינה, כי הסבירו לה את תוכן התצהיר, כי "יש לי בעיה בהבנת הנקרא" (עמ' 24 לפרוטוקול). טענותיה לא גובו באסמכתאות ולא הוכחו. כזכור, לצד אחת חתימותיה נכתב, ככל הנראה בכתב ידה, "קראתי את הכתוב". אף הטענה לפיה, התובע אמר לה שמדובר בטופס של חוזה שכירות (עמ' 5 לפרוטוקול) נותרה בגדר טענה בעלמא וללא תימוכין. חתימותיה של גלית על גבי הנספחים לצד אישור החתימות בחקירה הנגדית חותרות תחת טענותיה כנגד מסמכים בכתב.

הנתבעים העלו טרוניות ביחס לאופן בו החתים התובע את גלית על גבי הנספחים ולשאלה, מדוע החתים אותה ולא את איציק, לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת לעניין זה (ראו עמ' 16 לפרוטוקול), אם כי ציין, שנהג לפנות לאיציק, שלעיתים הפנה אותו לגלית. עם זאת, אין בעובדה זו כדי לאיין את אמיתות החתימות, את האישור של גלית בדבר החוב הנטען, את הסכומים ששולמו ותנאי העסקה, כעולה מעדותה.

עדויות הנתבעים אינה מותירה ספק לגבי השאלה מול מי התנהלה ההתקשרות. התובע הדגיש ברורות, ש"אין לי עניין עם קורינה שום עניין. העניין שלי הוא עם גלית ואיציק שקיבלו את הכסף. לא דיברתי עם קורינה" (עמ' 14 לפרוטוקול). זה המקום להזכיר, כי תצהירה של קורינה נמשך מתיק בית המשפט, בנסיבות בהן התברר בראשית חקירתה, שאינה מסכימה עם האמור בו וציינה, שחתמה עליו משום שעורכת הדין שכתבה את התצהיר ביקשה זאת ממנה. בניגוד לטענת הנתבעים בכתב ההגנה לפיה, התובע יצר קשר עם קורינה לצורך שיפוץ המחסן, עולה מעדותם באופן מפורש, כי ההתנהלות וההתקשרות נעשו בין התובע לבין הנתבעים. כך עולה מחקירתה הנגדית של גלית, כך עולה מנספחים א' וב' וכך גם עולה מהתמליל (נספח ד' לתצהיר התובע). לעניין זה יצויין, כי הנתבעים מציינים, שהתובע "בחר לרקוח מזימה באמצעות חצאי הקלטות ומסמכים סותרים" (ס' 24 לסיכומי הנתבעים), אך ההגנה עצמה עשתה שימוש בהפניות לתמליל תוך שהתבקשה התייחסות לפרשנות העולה ממנו ולא התנגדה לתוכנו (עמ' 18, 21 לפרוטוקול).

הנתבעים לא השכילו לגדר את הצדדים לעסקה ולהוציא מחוצה לה את איציק. אמנם, בפתח הדיון מיום 19.2.2013 הצהיר ב"כ הנתבעים, כי "הנתבעים הם לא בני זוג. הם התגרשו לפני שבועיים" (עמ' 4 לפרוטוקול). אולם, אין בעובדה זו כדי להשליך על העניין דנן. העסקה קדמה לגירושין. לפיכך, גם אין מקום להידרש לחקירות שנערכו בעניין "טיב" הגירושין.

גלית ציינה בעדותה, ש"התובע פנה אלי מבלי שבעלי ידע כי בעלי לא רצה להיכנס לזה... הוא בא לבעלי והציע לו את זה, בעלי לא רצה. שבוע אחרי זה הוא בא אלי ועשה את העסקה הזו בלי שבעלי ידע, לא סיפרתי לבעלי את כל מה שעשיתי, עשיתי שטויות... אני עקפתי את בעלי מבלי שהוא ידע ועשיתי את מה שעשיתי" (עמ' 4 לפרוטוקול). לטענתה, "איציק לא היה בתמונה מהתחלה" (עמ' 25 לפרוטוקול). איציק חיזק את דבריה והדגיש: "הוא פעל מאחורי הגב שלי ושכנע אותה לעשות את העסקה הזאת והיא קלת דעת ועשתה דברים אחרי גבי" (עמ' 20 לפרוטוקול). אלא, שלצורך העסקה העבירה גלית, לטענתה, 50,000 ₪ והעברת סכום זה מעוררות שאלות ביחס לחלקו של איציק. עניין זה מעלה תהיות משום, שהנתבעים ניהלו משק בית משותף ואיציק שימש מפרנס יחיד. משנשאל בעניין השיב איציק כך: "אני לא רציתי לצפות מההשקעה הזאת לשום דבר. לא ציפיתי לרווח. התנגדתי מלכתחילה ולא ציפיתי לרווחים ועד היום לא הרווחתי מזה שקל" (עמ' 20 לפרוטוקול). העדר הציפיות של איציק מעסקה לה לא היה שותף תמוהה וכך גם נקיטת לשון רבים ביחס לפעולות שבוצעו או לדברים שנאמרו ביחס לעסקה. איציק נשאל, מדוע בשיחות מהתמליל מתייחס לכסף "שלנו" ולכך שלא "ראינו" מזה שום דבר ומסביר, "שגם גלית שמה 50,000 ₪ בקנית השטח ולא ראינו מזה שום דבר..." (ההדגשה הוספה, עמ' 22 לפרוטוקול). איציק מנסה להסביר זאת בכך שהשיחה התקיימה שנים לאחר העסקה ובשלב זה כבר ידע את העובדות (שם). אולם חקירתו הנגדית מלמדת על מעורבות בזמן אמת. כך למשל, כשנשאל האם התובע דיבר איתו על נושא השכירות משיב איציק בלקוניות "לא" ולשאלת המשך האם בשיחות ביניהם לא עלה נושא הדירה השיב "לא בהקשר שלילי" (עמ' 23 לפרוטוקול). באופן דומה עולות שאלות בנוגע לשיפוצים:

ש. אתה ראית את גלית נותנת כסף לבעלי מקצוע?

ת. לא.

ש. מה חשבת שאיך קורים כל השיפוצים שם?

ת. בעלי המקצוע הביא אותם מיקי ושילם להם מכספו. גם את זה לא ראיתי. אבל אני יודע שהוא שיפץ שם.

ש. איך ידעת?

ת. הבית עצמו לא משתפץ לבד. מישהו שם את הכסף.

ש. איך ידעת שזה מיקי?

ת. יש לו קבלות. מיקי הראה לי. על כל שקל שהוא הוציא, יש לו קבלה. בסכומים גדולים הוא הראה לי. אני לא זוכר אם הוא הראה לי באותו זמן או שנים אחרי. הוא אמר לי כמה וכמה פעמים שיש לו קבלות על כל דבר.

ש. הוא הראה לך אותם?

ת. לא (עמ' 24 לפרוטוקול).

בהקשר זה יצויין, כי עדות גלית בעניין זה סותרת מניה וביה את עדות איציק:

ש. מה אמרת לו שהוא ראה שמתחילים לשפץ?

ת. איציק לא ראה שמתחילים לשפץ. הוא לא היה מודע לעסקה. זה לא נמצא אצלי. זה נמצא מאחורי הבית בכיוון הפוך. זה אותו מתחם ענק, אבל זה כיוון הפוך... (עמ' 28 לפרוטוקול).

זאת ועוד, הטענה לפיה גלית השקיעה 50,000 ₪ מכספים שהיו שייכים לה, אינה סבירה ואף אינה מתיישבת עם עדות איציק. לטענת איציק, "גלית הוציאה כספי חסכון בלי ידיעתי... כספי חסכון אני מתכוון, סכום שהיה ברשותה בסביבות כ-30,000 ₪ והיא הוציאה את זה והשלימה את זה ל-50,000 ₪ והעבירה את זה לאמא שלה... זה כסף שהיה שלה. היא עשתה את זה בלי ידיעתי" (עמ' 20 לפרוטוקול). לעומתו, גלית הסבירה, שמקור הכספים הוא כסף שקיבלה "בשטפונות" (עמ' 27 לפרוטוקול). כן ראו הסבריה בנוגע למקור הכספים:

ת. כסף שהיה לי סגור בזמנו כשעבדתי ושטפונות שקיבלנו פיצוי כספי מעיריית ת"א.

ש. שטפונות שהיו שגרתם את ואיציק והמשפחה?

ת. כן. כולם צפו וקיבלנו פיצוי. קיבלנו שלוש פעמים (עמ' 28 לפרוטוקול).

ובמקום אחר, "בעלי לא ידע שיש לי כסף מהשטפונות. זה היה כסף שלי. באותה תקופה שקיבלתי את הכסף מהעירייה הייתי פרודה משבר של חצי שנה. כשהוא חזר לא אמרתי לו שקיבלתי את הכסף" (עמ' 29 לפרוטוקול).

טענת הפיצוי שהתקבל בגין "שטפונות" אף היא לא גובתה או נתמכה במסמכים ולא הוכחה כלל.

זה המקום להדגיש, כי בעדויות הנתבעים נתגלו סתירות רבות המעמידות בספק רב את מהימנות גרסתם. כך למשל, איציק הדגיש, שמיקי שילם למשפצים וציין, כי ידע על כך משום שמיקי הראה לו קבלות. כשנשאל, "הוא הראה לך אותם?" השיב, "לא" (עמ' 24 לפרוטוקול). מיותר לציין, כי האמירה הראשונית של איציק מתנגשת עם האמירות של גלית בעדותה וכן עם סעיף 10 לתצהירה: "הריני להבהיר ולהדגיש... התובע הזמין את בעלי המקצוע לשיפוץ המחסן ושילם להם בגין העבודה כאשר לא אני ולא איציק יודעים עלות הזמנת העבודות שכן מעולם לא הוצגה בפנינו עלות הזמנת עבודות השיפוץ".

לסיכום, כאשר מצד אחד ישנם מסמכים חתומים וברורים ומצד שני גרסאות בלתי מהימנות, יש להעדיף את הכתוב במסמכים וכנובע מכך יש לקבל את גרסת התובע, הן לעניין מהות העסקה ותנאיה והן לעניין הסכומים הנקובים במסמכים אלה.

אין מחלוקת, שלאחר הסבת הנכס למגורים התגוררו בו דיירים ושילמו דמי שכירות. בכתב ההגנה ומחקירות הנתבעים עולה, כי התקבלו דמי שכירות במשך השנים. יצויין בהקשר זה, שיש בכך כדי לאיין טענותיהם בדבר חלוף זמן, שיהוי בהגשת התובענה והתיישנות. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לגובה דמי השכירות, שהתקבלו על ידי התובע עד למועד בו פסקו דמי השכירות: גלית טענה בעדותה, שהתובע היה אחראי בלעדי בנושא ההשכרה וקיבל לידיו את דמי השכירות: "הוא לקח את הכסף ממני ומהאנשים ששכרו שם, אני לא קיבלתי אגורה אחת וגם אני שמתי 50,000 ₪... אני 9 שנים לא קיבלתי ממנו כסף" (עמ' 5 לפרוטוקול). ובמקום אחר ציינה, כי היא לא יודעת כמה דמי שכירות התקבלו: "אני לא יודעת. אף אחד לא יודע" (עמ' 29 לפרוטוקול). משנשאלה, כיצד ידעו לפרט בכתב ההגנה מהו הסכום שהתקבל מדמי השכירות הבהירה: "לא פרטתי כמה הוא קיבל, אבל אמרתי שלא יכול להיות שרק 38,000 ₪" (עמ' 29 לפרוטוקול). לצד זאת, נספח ב' לכתב ההגנה מונה את דמי השכירות שהתקבלו במשך השנים, המגיעים לכדי 102,400 ₪, הכנסות משכירות. בכתב ההגנה, לאחר פירוט התשלומים בהתאם לנספח ב', מציינים הנתבעים, כי "התובע קיבל מדמי השכירות את מלוא הכספים בנוסף לרווח בסך כולל של 102,400 ₪ (מתוך הסך כאמור סך של 38,820 ₪ הם הרווח שגרף), מצ"ב פירוט המסומן כנספח ב'" (ס' 20 לכתב ההגנה). גלית נשאלת בעניין בחקירתה הנגדית:

ש. מפנה לנספח ב' לכתב ההגנה. מי כתב אותו?

ת. עו'ד הראשונה שהייתה לי ז'ל. זה כתב יד שלה. זו הייתה השערה שלה (עמ' 29 לפרוטוקול).

עולה אפוא, כי לא ניתן להסתמך על "תחשיב" הנתבעים לעניין דמי השכירות שהתקבלו.

התובע טוען, שקיבל דמי שכירות בסך כולל של 38,820 ₪ בעניין זה הפנה לנספח ב.1. העמוד האחרון לנספח זה מהוה ריכוז של דמי שכירות שהתקבלו מיום 2.7.2003 ועד ליום 28.3.2008 בסך כולל של 31,020 ₪ במסגרתו נכתב: "אני החתומה מטה מצהירה בזאת כי סך כל התשלומים אשר רשומים מטה נכונים... להלן ריכוז של דמי השכירות אשר התקבלו במהלך התקופה הנ'ל 31,020 ₪ ואני מאשרת אותם". וכן לנספח ב' המציין, בין היתר, כך: "אני מאשרת כי עד עתה 09.03.2011 סכום הכסף שקיבל גוגה מיכאל בגין רווחי הדירה, החל מתאריך יולי 2003 הוא 38,820 ₪ (שלושים ושמונה אלף, ושמונה מאות ועשרים ₪)". שאף הוא אושר בחתימתה של גלית.

למעשה, די בכך לצורך הוכחת טענת התובע בעניין דמי השכירות.

סוף דבר

התובענה מתקבלת במלואה. הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 144,442 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 18.12.11 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 21,000 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ‏כ"ח אלול, תשע"ד, ‏23 ספטמבר, 2014, בהעדר הצדדים.