1. לפני בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, זאת בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984.

2. הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב והסמיכו את בית המשפט לפסוק בבקשה בהתאם לשיקול דעתו, ללא צורך בקיום דיון.

3. הבקשה הוגשה במסגרתו של תיק בו מתבררת תביעת נזקי גוף, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, אותה הגיש המשיב כנגד המבקשת ביום 1.12.11.

טיעוני הצדדים:

4. עיקר טענת המבקשת בבקשתה, הוא כי נוכח תנאי ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסת הביטוח הרלבנטית, הרי שאף אם בסופו של יום יזכה המשיב בתביעתו, הרי שיהא מקום להפחית בגין שני אירועי התאונה, מכל פיצויי שייפסק, ככל וייפסק, סך של 50,000 ₪ מהנזק הלא ממוני (25,000 ₪ בגין כל ארוע) וכן עד 14 ימי אי כושר (בגין שני האירועים).

5. לטענתה, במקרה בו תדחה תביעת המשיב ו/או סכום הפיצוי שייפסק "יבלע" בסכום ההשתתפות העצמית, הרי שלא תוכל להבטיח את הוצאותיה, זאת נוכח מצבו הכלכלי של המשיב המשרת כחייל סדיר והמשתכר (אם בכלל) סכומים נמוכים במיוחד.

6. מנגד, טוען המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וכי בהיותו חייל סדיר המשתכר שכר מינימאלי, חיובו בהפקדת ערובה תביא לנעילת שערי בית המשפט לפניו. עוד נטען כי אין מדובר בתביעת סרק וכי בהתאם להלכה הפסוקה אין לחייב תובע דל אמצעים בהפקדת ערובה.

7. הצדדים שניהם הפנו במסגרת טיעוניהם לפסיקה רלבנטית.

המסגרת הנורמטיבית:

8. בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, הוסמך רשם בית המשפט לצוות על תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

9. בספרות המשפטית ובפסיקה נקבע הכלל ולפיו בערכאה הראשונה (בשונה מערכאת ערעור) אין להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע אלא במקרים חריגים בלבד (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 750).

10. הראציונאל העומד מאחורי כלל זה הינו החשיבות הרבה שרואה הפסיקה בחופש הגישה לערכאות תוך צמצום הגבלתו למינימום האפשרי.

11. עם זאת נקבע, כי כל מקרה יש לבחון לגופו וודאי מקום בו סבור בית המשפט כי לפניו תביעת סרק או כי סיכויי התביעה קלושים, הרי שרשאי הוא להורות על הפקדת ערובה כאמור (רע"א 2442/98 יצחק מיוחס, עו"ד ואח' נ' מיכאל רוזן, עו"ד פ"ד נג (3) 145, 149, רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים).

12. תקנה 519 הנ"ל אינה קובעת מבחנים או כללים אשר יש לשקול בעת דיון בבקשה ואולם כליים אלה הותוו בפסיקה, וביניהם נקבע, כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה אך משום עוניו או היותו דל באמצעים.

דיון:

13. לאחר ששקלתי טענות הצדדים שניהם, אשר עיקרם בלבד הובאו בהחלטתי, בשים לב לכך כי אין ביכולתו של בית המשפט בשלב זה ואף בטרם הוגשה חוות דעת המומחה להעריך את סיכויי התביעה באופן אשר יביא למסקנה מוקדמת כי דין התביעה להידחות ביחס לשני אירועי התאונה או בכלל, או כי הסכומים שייפסקו, ככל וייפסקו, יבלעו בגובה ההשתתפות העצמית, בהתחשב בעיתוי הגשת הבקשה וכן בעובדה כי במהלך חיי התיק יש לצפות כי מצבו הכלכלי של המשיב ישתנה לטובה, עת המשיב ישתחרר מצה"ל וישתלב בעבודה סדירה, ולאחר שאיזנתי את כלל האיזונים הנדרשים ושקלתי את הכללים אשר הותוו בפסיקה, לא מצאתי כי זהו המקום בו יש לחייב המשיב בערובה לתשלום הוצאות.

14. סבורני כי חיוב כאמור, לא יאפשר בירור התביעה, בהעדר יכולת אוביקטיבית מטעם המשיב לעמוד בתשלומו ויביא לדחיית התביעה תוך נעילת שערי בית המשפט ואי מתן יומו של המשיב בבית המשפט.

15. בנסיבות אלה, אני דוחה הבקשה.

16. אף שהבקשה נדחתה, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

17. המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ג, 19 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.