רקע

1. ביום 19 בדצמבר 2012, בפני כב' השופט י. טורס, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש , לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הרשעת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב האישום כך שהמאשימה הודיעה

על ביטולו בכל הנוגע לאחיו של הנאשם, שלמה, אשר הואשם מלכתחילה ביחד עמו בביצוע

עבירה חמורה יותר, וכן בתיקון עובדותיו והוראת החיקוק שבו בכל הנוגע לנאשם עצמו.

1. הנאשם הודה והורשע בכך שביום 2.12.11, סמוך לשעה 08:23, בחנות מכולת ברח' אסירי ציון בחדרה, תקף הוא את משה אלמוג (להלן: "המתלונן") בכך שבעט בו והכה בו במכות אגרוף בראשו, עד שזה נפל ארצה ונחבל בשפתיו.
2. בעקבות מעבר כב' השופט טורס לכהן בבית משפט אחר, הונח התיק בפני לצורך גזירת עונשו של הנאשם, אשר נשלח בשעתו לתסקיר של שירות המבחן, בטרם ייגזר דינו.

תסקיר שירות המבחן

4. בתסקיר מיום 25.2.13, מפורטות נסיבות חייו של הנאשם, צעיר בן 21, אשר השתחרר אך לאחרונה משירות סדיר מלא בצה"ל כלוחם חי"ר ומאז עובד בסופרמרקט.

קצינת המבחן התרשמה מהשתייכות הנאשם למשפחה תומכת, בעלת נורמות וערכים תקינים. בהתייחסותה אל ההסבר שמסר לה אודות הרקע לאירוע האלים שבגינו הוא הורשע, כותבת היא כי להתרשמותה פעל הנאשם במהלך ארוע זה באופן אימפולסיבי והגנתי, מתוך תחושת מחוייבות כלפי אחיו אשר ככל הנראה היה מעורב קודם לכן בקטטה עם המתלונן - קטטה שממנה ביקש לחלצו ובתוך כך פגע הוא במתלונן.

לאור כל אלה ולנוכח האחריות שנטל הנאשם על מעשיו בפניה, החרטה שהביע על הפגיעה במתלונן, כמו גם לאור תוצאותיו של אבחון שנערך לו ואשר ממנו עולה סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה מצידו בעתיד, ממליצה קצינת המבחן על ביטול הרשעתו של הנאשם, כדי שלא לחסום בפניו אפשרויות תעסוקה עתידיות. זאת, לצד של"צ בהיקף של 120 שעות כעונש קונקרטי שיחבר אותו לחומרת מעשיו ופיצוי כספי למתלונן.

טיעוני הצדדים לעונש

טיעוני המאשימה

5. כשהוא מתנגד להמלצה בדבר ביטול הרשעת הנאשם, עמד ב"כ המאשימה על חומרת מעשהו של הנאשם ותוצאותיו. בטיעון למתחם ענישה הולם הנע בין מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל, עתר ב"כ המאשימה לעונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. עוד ציין הוא את עברו הנקי של הנאשם והזכיר כי המתלונן נתן בשעתו את הסכמתו להסדר הטיעון שנערך עם הנאשם ואחיו.

טיעוני ההגנה

6. במסגרת טיעוניו לעונש, השאיר ב"כ הנאשם לשיקול דעתי את שאלת ביטול הרשעתו, הפנה אל התיקון המקל שנערך בכתב האישום, ציין את עברו הנקי של הנאשם, את האחריות שהוא נטל על מעשהו ואת התרשמותה החיובית של קצינת המבחן ממנו וביקש לאמץ את המלצותיה בכל הנוגע לרכיבי הענישה הראויה לו.

7. הנאשם הגדיר את מעשהו כטעות שהוא מודע לה, אמר שהוא רוצה להתקדם בחיים ולא לחזור לאחור וביקש שלא להשאיר לו כתם שיפגע בעתידו.

שאלת ביטול ההרשעה

8. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם למרות שהוכחה אשמתו, רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרת עבירה ( בר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל ).

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל נקבע כי הימנעות מהרשעה תהא אפשרית

בהצטבר שני גורמים:

"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם

ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על

ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..."

על פי ההלכה שנקבעה בפס"ד זה, הכלל הוא שיש להרשיע נאשמים, בפרט כאשר מדובר בעבירות של אלימות ופגיעה ברכוש. בגדר הקריטריונים המשמשים לבחינת האפשרות להימנע מהרשעה, מצויים גם כאלה הנוגעים לחומרת העבירה והנסיבות בהן היא בוצעה, מידת פגיעתה באחרים והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

אכן, במקרה זה, מדובר בהסתבכות ראשונה של הנאשם בפלילים, והוא מביע צערו

וחרטתו עליה, כשהסיכוי להישנות התנהגות דומה מצידו בעתיד, מוערך על ידי שירות המבחן כנמוך.

יחד עם זה, מדובר בעיני באירוע אלים שאין להקל ראש בנסיבותיו. מכות אגרוף בראשו של

אדם, גורמות לא פעם לתוצאות קשות ובלתי הפיכות וגם אם במקרה זה הסתיים הארוע

בחבלות קלות יחסית, אני סבורה כי תרומתו של בית המשפט למאבק באלימות, צריך שתבוא לידי ביטוי בהצבת גבול ברור של הרשעה במקרים כגון זה.

לפיכך, הנני מחליטה להותיר את הרשעתו של הנאשם, על כנה.

גזירת הדין – דיון והכרעה

9. מאז כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז -1977, מחייבת גזירת דינו של נאשם את בית המשפט, לילך במסלול שלבי, אשר השלב הראשון בו הוא קביעת מתחם עונש הולם לעבירה. זאת, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

10. העבירה שבביצועה הורשע הנאשם הינה עבירת המשתייכת לסוג העבירות בהן גמרו בתי המשפט אומר להיאבק בדרך של הטלת עונשים ממשיים ומכאיבים:

"...תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים

על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין

האינדיוידואלי והן לעבריינים הפוטנציאליים ולחברה כולה, כי אין החברה

טולרנטית להתנהגויות מעין אלה" (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל).

11. הערכים המוגנים בעבירה שבביצועה הורשע הנאשם הינם בראש ובראשונה שלום הציבור

ובטחונו, זכות האדם לשלמות גופו ולטעמי, לא פחות מהם, גם כבוד האדם באשר הוא

אדם, המסוגל וחייב למצוא את הדרך לפתרון סכסוכים עם זולתו בדרך ארץ ולא בכוח

הזרוע. מידת הפגיעה בערכים אלה בנסיבותיו של מקרה זה, איננה נמוכה שכן הארוע הסתיים בחבלות שנותרו אצל המתלונן, אשר ספג בעיטה ומכות אגרוף בראשו מידי הנאשם.

12. בבחינת הפסיקה הרלבנטית למקרה זה מצאתי כי מתחם העונש ההולם לעבירה של תקיפה

הגורמת חבלה של ממש בנסיבות דומות לאלה בהן עשה זאת הנאשם, נע בדרך כלל בין

מאסר על תנאי ופיצוי לבין מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

13. השלב השני בגזירת הדין, בגדרי מתחם העונש ההולם שנקבע, הוא התחשבות בנסיבות

שאינן קשורות בביצוע העבירה ובהן: פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו, נטילת אחריות

מצדו למעשיו, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ועברו הפלילי של הנאשם.

בשקילת כל אלה, אני סבורה כי די בעונש מרתיע שיש לצידו מרכיב של פיצוי למתלונן,

לשם השגת מטרות הענישה, במקרה זה.

סוף דבר

21. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ותוצאותיה, נסיבותיו

האישיות של הנאשם כמו גם עברו הנקי, הודאתו, האחריות שהוא נטל על מעשהו והחרטה

שביטא בפני קצינת במבחן, החלטתי לגזור עליו את העונשים הבאים:

א. 4 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירת אלימות מסוג עוון.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

ג. פיצוי בסך 2,500 אשר יופקד עבור המתלונן, בקופת בית המשפט, ב-5 תשלומים

שווים ורצופים, החל מיום 10.6.13 ומדי 10 לכל חודש שלאחריו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 45 יום.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.