ב"כ התובע עו"ד חרל"פ

ב"כ הנתבעים עו"ד ממן

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 28.6.2011 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

כל נהג טוען כי הוא זה שחצה את הצומת לאור מופע האור הירוק שבמסלול נסיעתו.

מטעם התובע העיד עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובע, וכן עת/2 (להלן: "עת/2") שנכח במקום נשוא התאונה לאחר התרחשותה.

מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"), והעידה עה/2 (להלן: "עה/2") שהינה אשתו של נתבע 1 שהגיעה למקום התאונה, לאחר התרחשותה.

כל צד הגיש ראיותיו.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובע, כאשר עת/1 חצה את הצומת לאור מופע האור הירוק, נפגע על ידי רכב הנתבעים שחצה את הצומת לאור מופע האור האדום.

זאת ועוד, הנתבע 1 מיד לאחר קרות התאונה עזב את המקום וחזר כעבור 15-25 דקות.

לטענת ב"כ הנתבעים, נתבע 1 עצר את רכבו לאור מופע האור האדום מכיוון נסיעתו, כאשר התחלף מופע האור לירוק החל בנסיעה איטית, ולפתע הגיח רכב התובע שנסע לאור מופע האור האדום.

כמו כן, הנתבע 1 חזר כעבור דקות ספורות למקום התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לתאונה, דהיינו מי חצה את הצומת לאור מופע האור הירוק מכיוון נסיעתו?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 שנמצא בעיני אמינה ומהימנה.

ובמה דברים אמורים:

העיד עת/1 בצורה פשוטה וקולחת כי חצה את הצומת לאור מופע האור הירוק מכיוון נסיעתו ובפתח דבריו אמר (עמ' 1): "נסעתי מכיוון צפון לדרום, באור ירוק, והנהג בא מכיוון מערב למזרח, נתן לי מכה ברכב, יצאתי מהרכב והראתי לו שיש לי אור ירוק ואני יכול להמשיך לנסוע, הוא נכנס לאוטו וברח מהזירה".

זאת ועוד ציין כי כעבור 25 דקות ניגשה אליו אישה שהציגה בפנו את רישיון הרכב ואמרה כי בעלה הוא זה שפגע עם הרכב, ושהיא אישה חולה.

עת/1 הדגים את קרות התאונה, לפיה רכבו נפגע בגלגל הימני קידמי.

בחקירתו הנגדית חזר עת/1 על גרסתו, ציין כי היה בנסיעה רציפה בצומת, ושלא הבחין ברכב הנתבעים קודם לתאונה.

בנוסף לעדות זו הצטרפה עדותו של עת/2 שלא ראה את התרחשות התאונה, אך העיד כי עת/1 צעק לעבר נתבע 1 לעצור את הרכב, אך הוא ברח וכעבור כחצי שעה חזר עם אשתו.

בחקירתו הנגדית ציין כי נתבע 1 לא יצא מהרכב.

מנגד, העיד נתבע 1 כי עצר לאור מופע אור אדום בצומת, שהיו פקקי תנועה "עצומים", וכאשר החל בנסיעתו לאור מופע האור הירוק עת/1 "חתך" את נסיעתו. ואמר באילו המילים (עמ' 3): "הוא נכנס לצומת ואז נכנסתי בו, כי לא הצלחתי לעצור".

וישאל השואל – אם הנתבע 1 היה בתחילת נסיעה איטית עקב "פקק תנועה" הכיצד לא הצליח לבלום את רכבו כשרכב התובע מלפניו?

לא זו אף זו, ציין הנתבע 1 כי ראה ש- עת/1 "בסדר", ועל כן עזב את המקום מבלי ליתן פרטים, אך אישר כי חזר כעבור דקות ספורות למקום התאונה ומסר את פרטיו.

וישאל שוב השואל – אם עת/1 היה "אשם" בתאונה, האם גם אז היה הנתבע 1 ממשיך בנסיעתו וחוזר אך כעבור דקות ספורות.

לעדותו של נתבע 1 הצטרפה עדותה של עה/1 שלא ראתה את התרחשות התאונה, והמתינה בצומת לנתבע 1 על-מנת שיקח אותה לרופא. כמו כן אישרה כי כעבור כ- 5 דקות היא הגיעה למקום נשוא התאונה, ש- עת/1 היה מחוץ לרכבו, והיה נסער.

לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בראיות השתכנעתי כי עת/1 חצה את הצומת לאור מופע האור הירוק מכיוון נסיעתו. עדותו הייתה רציפה וקולחת, ואף התיישבה במידה מסויימת עם עדויות ההגנה.

לדידי, גרסת הנתבע 1 לא משכנעת בלשון המעטה, שהרי אם היה בתחילת נסיעה איטית ב"פקק תנועה", אזי כיצד לא הצליח לעצור את רכבו, כאשר רכב התובע ממולו, והפגיעה הינה בכנף הרכב ובדלת הקידמית.

ב"כ הנתבעים שם יהבו בטענה כי קיימת סתירה מהותית בגרסת עת/1 לפיה הנתבע 1 יצא מהרכב, נכנס וברח מהמקום, ואילו עת/2 העיד כי הנתבע 1 לא יצא מהרכב. לשיטתי אין המדובר בסתירה של ממש, מאחר ו- עת/1 ראה את השלב שלאחר התאונה, שנתבע 1 נוסע מהמקום.

יתרה מכך, בין אם עת/1 המתין כ- 5 דקות או 15-25 דקות, אין חולק כי הנתבע 1 לא מסר ל- עת/1 את פרטיו מיד לאחר קרות התאונה, כפי שהיה מצופה מנהג סביר לעשות כן.

לאור המקובץ לעיל העדפתי את גרסת עת/1 על פני גרסתו של נתבע 1, והגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נתבע 1.

התובע תמך את נזקיו בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, חוו"ד זו לא נסתרה, ועל כן מצאתי לנכון לאמצה בלבד, ללא חיוב בגין בדיקת הרכב.

באשר לרכיב ימי עבודה, דין רכיב זה להידחות, הואיל ולא הוכח בפני, הגם שבתביעות מסוג דא אין מקום לקבל רכיב זה.

סוף דבר

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 6,308 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 5.7.2011 , ואגרת בית משפט ששולמה.

שכר בטלת שני עד התובע בסך של 300 ₪ לכל אחד, ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,800 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.