1. ביום 19.12.11 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. התובענה היא להשבת אגרת שמירה שגבתה המשיבה, שלא כדין, מהקבוצה בהתאם לחוק העזר לרחובות (שירותי שמירה), התשס"ט-2008 (להלן: "חוק העזר") החל מיום 1.1.11 ועד למועד הגשת הבקשה (להלן: "בקשת האישור" ו"החוק", בהתאמה).

לטענת המבקש, המשיבה גבתה אגרת שמירה מבלי שקיבלה לכך את אישור משרד הפנים, כפי שקובעת הוראת סעיף 9 בחוק העזר. עוד נטען, כי בהעדר אישור משרד הפנים חוק העזר אינו בתוקף לצורך תחולתו של החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), תשע"א-2011 (להלן: "חוק התיקון") שנכנס לתוקף ביום 4.4.11, ועל כן המשיבה אינה יכולה להסתמך על חוק התיקון כמקור חוקי להמשך גבייה.

1. ביום 18.3.12 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק. ההודעה נתמכה בתצהירו של מר מנחם רוזנטל, סגן גזבר המשיבה (להלן: "הודעת החדילה" ו"התצהיר", בהתאמה). מר רוזנטל הצהיר כי "החל מיום 18.3.12 חדלה העירייה [המשיבה] מלגבות את האגרה שבשלה הוגשה הבקשה – היא אגרת שמירה מכוחו של חוק העזר לרחובות (שירותי שמירה), התשס"ט-2008, כפי שעמד בתוקפו במועד זה".
2. ביום 25.3.12 ניתנה החלטתי המפנה את הצדדים להחלטה אחרת שנתתי בת"צ 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה-צורן (21.3.12) בהתייחס לחדילה מגביית "חובות עבר".
3. ביום 16.4.12 הגישה המשיבה הודעה אליה צורף תצהיר נוסף של סגן גזבר המשיבה, מר רוזנטל שהצהיר כך: "בהתאם להודעת החדילה... חדלה העירייה [המשיבה] מהטלת אגרת שמירה... החל מאותו המועד [הכוונה ליום 18.3.12 – מ' נ'] חדלה העירייה [המשיבה] אף מלגבות אגרת השמירה אשר הוטלה בתקופה אליה מתייחסת הודעת החדילה (היינו – שנת 2011 ואילך)" (ההדגשות במקור).
4. בנסיבות העניין, הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם בדבר פסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, בהתאם לסעיף 9(ג) בחוק.
5. ביום 28.8.12, לאחר ארכות שניתנו, הודיעו הצדדים במשותף שהגיעו להסכמה, כי הגמול לתובע המייצג יעמוד על 60,000 ש"ח כולל מע"מ ושכר הטרחה לבא כוח המייצג יעמוד על 360,000 ש"ח כולל מע"מ.

דיון

1. עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה כנגד רשות. על מקרה מעין זה חלות ההוראות המיוחדות שנקבעו בסעיף 9 בחוק, שזו לשונו:

"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -

(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

1. בהתחשב במועד בו הוגשה בקשת האישור, ביום 19.12.11, הודעת החדילה מיום 18.3.12 הוגשה בתוך המועד הקובע.
2. נוכח הודעת החדילה והצהרת סגן גזבר המשיבה לפיהן, המשיבה חדלה מהטלת אגרת השמירה נושא בקשת האישור וכן חדלה מגביית אותה אגרת שמירה - אני מקבלת את הודעת החדילה על פי הוראת סעיף 9(ב) בחוק. הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.
3. אני ערה לכך שביום 4.4.11 נכנס לתוקפו החוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), תשע"א-2011 (להלן: "חוק התיקון") שהוסיף לפקודת העיריות [נוסח חדש] את סעיף 249(33), המסמיך עירייה להסדיר בחוק עזר ענייני שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בהתאם לתנאים שייקבעו שר הפנים והשר לביטחון פנים, בהסכמת שר המשפטים. חוק התיקון קובע הוראת מעבר לתחולתו לפיה, ככל שלרשות מקומית היה ביום 4.4.11 (ערב תחילתו של התיקון), חוק עזר בתוקף, שבו נקבעו אגרה או היטל בעד שירותי שמירה או אבטחה, הרי שהיא רשאית לגבות את היטל השמירה שנקבע בחוק העזר בכפוף להוראות חוק העזר.

אני גם ערה לכך שעל פי ההלכה שנקבעה ברע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין (13.2.11) (להלן: "הלכת טיומקין"), הוראת חוק המסמיכה לבצע את פעולת הגבייה נושא בקשת האישור, מהווה אף היא חדילה לצורך הוראת סעיף 9 בחוק. כמו כן נקבע בהלכת טיומקין, כי "אין לאשר תביעת השבה נגד רשות כתובענה ייצוגית גם באותם המקרים שבהם חדלה הרשות מן הגביה טרם הגשת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית" (שם, בפסקה 26, ההדגשה במקור).

נוכח חוק התיקון והלכת טיומקין, לכאורה, כבר ביום 4.4.11, עובר להגשת בקשת האישור, חדלה המשיבה מגביית אגרת השמירה נושא בקשת האישור. עם זאת, המבקש העלה בבקשת האישור טענות שלא התבררו לגופן, בדבר העדר תחולת חוק התיקון בענייננו. משלא התבררו טענות אלו לגופן ואף לא הוגשה תגובת המשיבה לגופה של בקשת האישור, לא מצאתי לקבוע כי חוק התיקון מהווה חדילה בנסיבות המקרה שלפנינו (השוו פסיקתי בת"צ (מחוזי-מרכז) 4374-09-11 מוסקוביץ נ' עיריית לוד (30.7.12), שם קבעתי כי הגם שלא ניתן אישור משרד הפנים לגבייה כנדרש בהוראות חוק העזר, אין מדובר בחוק עזר שאינו בתוקף ועל כן חוק התיקון חל. אולם באותו מקרה ובניגוד למקרה שבענייננו, הוגשה תגובה המשיבה לבקשת האישור והוגשו סיכומים).

1. ועתה לגמול ולשכר טרחת בא כח התובע המייצג. סעיף 9(ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.

סעיף 22 (ב) בחוק קובע:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 בחוק קובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל המנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך:

"... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי - מ' נ').

1. ברי כי הסכמת הצדדים לעניין הגמול ושכר הטרחה אינה מחייבת את בית המשפט, שכן סעיף 9(ג) בחוק מותיר את שיקול הדעת בעניינם לבית המשפט. עם זאת, אני סבורה שניתן להתחשב בהסכמה בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה (ראו הוראות סעיפים 18(ז)(2) ו-19(ו) בחוק, העוסקים אמנם בפסיקת גמול ושכר טרחה במסגרת הסדר פשרה, אך ניתן ללמוד מכך גם כאשר עסקינן בחדילה).
2. בענייננו הביאה בקשת האישור להפסקת הטלת אגרת שמירה שלכאורה הוטלה שלא כדין וכן להפסקת גבייתה. על כן מדובר בתובענה ראויה ובעלת חשיבות ציבורית שמטרתה הייתה להביא להפסקת גבייה שלא כדין. בא כוח המבקש ייצג את הקבוצה באופן ראוי.

כפי שכבר נכתב לא פעם ישנה חשיבות לתמרוץ תובענות ראויות, ואין מחלוקת שתובענות דוגמת התובענה שלפניי לא הייתה מוגשת אלמלא הציפייה של המבקש ובא כוחו לגמול ולשכר טרחה.

חרף האמור, סבורני כי הסכומים עליהם הסכימו הצדדים גבוהים בהתחשב בנסיבות המקרה ובפסיקות גמול ושכר טרחה במקרים דומים לענייננו (ראו למשל: ת"צ (מחוזי-מרכז) 39304-09-10 ארני נ' עיריית הוד השרון (14.3.12) וכן ת"צ (מחוזי-מרכז) 56654-01-11 גור ארי נ' מועצה מקומית אבן יהודה (5.8.12)). על כן לא מצאתי לאמץ את הסכמות הצדדים.

סוף דבר

1. הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית נדחית. תביעתו האישית של המבקש נמחקת.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים שהובאו לעיל, אני פוסקת למבקש גמול בסכום של 5,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 40,000 (כולל מע"מ).

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.